מדע המוח של חינוך ולדורף
צילום: טל גליק

מדע המוח של חינוך ולדורף

ממצאים שנתגלו ב 20- השנים האחרונות בתחום הנוירולוגיה מאששים את הנחות היסוד שעליהן מבוסס חינוך ולדורף. ד”ר ריגלנה “רג’י” מלרוז, מרצה וסופרת בתחום מדעי המוח, מסבירה מדוע חינוך ולדורף עובד.

הסיבה לכך שחינוך ולדורף עובד קשורה לאופן שבו מתפתח המוח ומתפקד בצורה אופטימלית, יותר ממה שרודולף שטיינר היה יכול לדעת מעודו. ברור שהמייסד של חינוך ולדורף פיתח תיאוריה משכנעת על צורת הלימוד הטובה ביותר לילדים, אבל עד לפיתוחם של הדמיית התהודה המגנטית (MRI) ואמצעי מדידה אחרים של המוח, לא הייתה לנו דרך להוכיח או להפריך אף אחת מהתיאוריות של שטיינר במידת הדיוק והדייקנות שבה יש ביכולתנו לעשות זאת כעת.

היום קיים גוף ראיות מדהים, פרי מחקר של מדע המוח ב-20 השנים האחרונות, אשר תומך בתיאוריות של שטיינר, ביניהן אחדות מאלה שהינן היסודות הבסיסיים ביותר בחינוך ולדורף. שלושה יסודות מרגשים אותי בעיקר, גם כהורה לתלמיד בחינוך ולדורף וגם כמרצה בינלאומית בנושא למידה, התנהגות והמוח: הוליזם, משחק וטבע. שימת דגש בכל השלושה מתיישבת עם צורת הלמידה המיטבית עבור המוח: כשהמוח כולו עסוק בכל רגע נתון, כשהקשרים העצביים הבסיסיים שבו מקבלים שפע של זמן לצורך התפתחות, וכאשר הוא במצב של עוררות אופטימלית.

כיצד גדל המוח

חיוני לדעת כיצד מתפתח המוח כדי להבין מדוע שלושה יסודות אלה חשובים כל כך להצלחת כל תכנית חינוכית שהיא. תחילה בואו נלמד כמה יסודות בסיסיים של המוח. בראש ובראשונה, הוא ’משולש‘, כלומר, יש לו שלושה חלקים. חשוב מכך, לא כל שלושת החלקים מפותחים במלואם בזמן הלידה, כפי שהאמנו פעם. למעשה, מעט מאוד ממוחו של הרך הנולד נמצא במצב בשל ו‘מקוון‘. כשמתבוננים במוחם של עוללים במכשיר הדמיית תהודה מגנטית, חלקו היחיד של המוח שמואר או פעיל הוא החלק הראשוני ביותר – גזע המוח, ’המוח המרגיש‘, או בכינויו הנוסף ’המוח החייתי‘ (יוצאי הדופן היחידים הם חלקים קטנים, תת-מפותחים, של הקורטקס השמיעתי והראייתי). חלק ראשוני זה של המוח אחראי לתחושות העוררות והלחץ שלנו. בעת הצורך הוא נכנס להילוך גבוה ומתווך את תגובת ה‘הילחם או ברח‘. אני אוהבת לכנות אותו בשם ’המוח התחושתי‘, משום שהוא מדבר רק בשפת התחושות, השפה היחידה שמאפשרת את הישרדותנו בצורה העקבית ביותר. כאשר ניתקל בדוב ביער, למשל, לא יצילו אותנו המילים שלנו, אלא חושינו המחודדים.

החלקים השני והשלישי של מוחנו – המוח הלימבי, הרגשי, והנֵאוקורטקס או המוח החושב, בהתאמה – מתחילים להתפתח רק לאחר הלידה. זהו ידע חדש וקריטי, המספק תשובה משכנעת לשאלה שמעוררת פולמוס גדול זה זמן רב, שאלת הטבע לעומת החינוך. כיום אנו יודעים שבזמן הולדתנו אנו משתמשים רק בחלק קטן מאוד ממוחנו, ולכן מעוצב המוח, הלכה למעשה, על ידי החוויות הנצברות כתוצאה מיחסי הגומלין עם הזולת בסביבה. רק בגיל 3-4 חודשים, כשהמוח הרגשי נעשה פעיל הודות לחוויותיו, מסוגל הרך הנולד להביע יותר ממצבי מצוקה או שביעות רצון בלבד, כפי שהוא עושה כשרק המוח התחושתי פעיל. בגיל זה, המבוגר במעט,מסוגלים התינוקות להפגין טווח רגשות רחב ולהפוך לחברותיים יותר.

זוחלים לפני שהולכים

גישתו של שטיינר לחינוך הייתה הוליסטית. הוא זיהה שחושינו, הרגשות והתפישות (קוגניציות) שלנו צריכים לקחת חלק פעיל בכל שלב התפתחות, כדי שהתלמיד יוכל לשמר את השמחה ואהבת הלמידה לטווח ארוך. מחנכי ולדורף אינם חוזרים על הטעות שעושים מספר מודלים מסורתיים וקונבנציונליים יותר, כאלה ששייכים לזרם המרכזי בחינוך. מחנכי ולדורף אינם מפריזים בהערכת התפתחותם של הנאוקורטקס ושל המוח השמאלי עד כדי שלילת המוח הימני, המוח שחש ומרגיש בצורה עמוקה. חינוך ולדורף אינו מתמקד במאמצים לימודיים טהורים וקפדניים, שמנסים לערב את אותו חלק במוח שאינו נגיש לילד כמעט – הנאוקורטקס התת-מפותח – בגיל צעיר מדי, לפני שהמוח מוכן (הנאוקורטקס אינו מתפתח במלואו אלא באמצע שנות העשרים שלנו ועד שנות העשרים המאוחרות!). לחליפין, מחנכי ולדורף מצליחים לערב ולטפח את החלקים התחושתיים והמרגישים של המוח, אלה שנגישים בקלות לילדים רכים בשנים, כדי להניח בסיס איתן לקשרים העצביים הבסיסיים ההכרחיים, הנחוצים ללמידה המאוחרת יותר.

הרשו לי להרחיב: כעת אתם יודעים שהמוח מתפתח בצורה היררכית, מהפרימיטיבי יותר לפרימיטיבי פחות, מהחייתי לאנושי הייחודי יותר. משמעות הדבר היא שהתפתחותו הבריאה של הנאוקורטקס, המתוחכם יותר, תלויה בהתפתחותו הבריאה של המוח הרגשי, הלימבי, אשר תלויה בהתפתחותו הבריאה של המוח התחושתי. הבעיה עם המודלים החינוכיים העכשוויים של הזרם המרכזי היא, שהם רוצים שהמוח ילך לפני שהוא מסוגל לזחול. בואו נעמיד דברים על דיוקם: כיום רוצים רוב בתי הספר שהילדים ירוצו לפני שהם מסוגלים לזחול. אנו נתקלים בהורים גאים, האומרים, ”הילדה שלי הלכה בגיל 9 חודשים! היא אפילו לא הייתה צריכה לזחול, פשוט נעמדה והלכה! זה לא מדהים?“ ואני רוצה לומר, ”לא! לא, זה לא מדהים! הורידו אותה לרצפה! הכריחו אותה לזחול!“ ייתכן שזו תגובה קנאית מדי, אבל היא נטועה עמוק בידע מבוסס בדבר הכרחיותו של כל שלב ושלב להתפתחותו של השלב הבא אחריו, ולהנחת בסיס עצבי שיתמוך במה שאמור לבוא. ילדינו זקוקים לשפע של זמן ותרגול כדי להתמחות במיומנות זו או אחרת, בכל צומת מצמתי התפתחותם. דבר זה אינו קורה בדי בתי ספר ברחבי המדינה כיום, אבל הוא קורה בבתי הספר של חינוך ולדורף.

צילום: טל גליק

ישחקו הילדים לפנינו

קחו לדוגמה את עניין המשחק. מהרגע הראשון במסלול החינוך של הילד בבית ספר ולדורף, מעודדים אותו או אותה לשחק במגוון של צורות ותפאורות במשך יום הלימודים כולו. שטיינר ידע שהמשחק הוא בסיס רב ערך לכל צורת גדילה אנושית בריאה, כולל התפתחות לימודית. בואו נבהיר לאיזה סוג משחק הכוונה כאן. משחק מסוג זה הוא מה שד“ר דיויד אלקינד (Elkind David) מכנה בשם ”צורת המשחק הטהורה ביותר: הסוג הלא מובנה, הספונטני, המּונע מעצמו, המשחק הדמיוני, העצמאי, משחק שהילדים יוזמים בעצמם ואפילו ממציאים בו חוקים משלהם.“ סוג זה של משחק, הוא מתרה בנו, הולך ונעלם מבתינו, מבתי הספר שלנו ומשכונותינו במהירות מבהילה ובמחיר גבוה לבריאות, לרווחה ולהישגים של ילדינו. מחקרים אינספור הראו שבכל שלבי ההתפתחות מפתח המשחק את האיי.קיו., את התפקוד החברתי-רגשי, את הלמידה ואת הביצועים הלימודיים.

לדברי ד“ר אלקינד, ממצאיהם של מחקרים אחדים, שנערכו במהלך תקופה של 4 שנים, גילו שהקדשת שליש אחד מיום הלימודים לחינוך גופני, להתעמלות, לאמנות ולמוזיקה, שיפרה לא רק את הכושר הגופני, אלא גם את הגישה כלפי הלמידה ואת תוצאות המבחנים. יתר על כן, כשהשוו בין ביצועי הילדים שלמדו בגן בעל אוריינטציה לימודית לבין ביצועי הילדים שלמדו בגן בעל אוריינטציה משחקית, לא הראו התוצאות שום יתרון לטובת ’הילדים הלימודיים‘ מבחינת ההישגים בקריאה ובמתימטיקה, אבל כן הראו שלילדים אלה היו רמות גבוהות יותר של חרדת מבחנים, שהם היו יצירתיים פחות ופיתחו יותר גישות שליליות כלפי בית הספר מאשר ’ילדי המשחק‘.

זו בדיוק הנקודה שאנו מחמיצים בתרבות ההישגית של ימינו. האמנו למיתוס של החינוך, הטוען ש“יותר שווה ליותר“. הנוסחה של הקדשת יותר זמן ללימודים, התחלתם בשלב התפתחותי מוקדם יותר ומתן יותר שיעורים, אינה מגבירה את התפוקה של ילדינו. היא מפחיתה אותה! קיצוץ בזמן המוקדש לאמנויות, לפעילות גופנית ולבילוי זמן בטבע, כדי שילדינו יוכלו להעביר זמן רב יותר בקריאה, בכתיבה ובתרגילי חשבון, אינו התשובה. זהו הנאשם. ילדינו נושרים מבית הספר במהירות קטסטרופלית לא רק בגלל שיותר אינו שווה ליותר, אלא גם בגלל שהוא שווה לשיתוק.

מה מכבה ילדים

המוח מתפקד בצורה המיטבית רק כשהוא במצב עוררות אופטימלי. ילדינו אינם יכולים להיות נוכחים, להקשיב, לעבד מידע, לשמור או להפיק ביצועים טובים כאשר הם במצב של תת עוררות או של יתר עוררות. הצפה היא הגורם למצבים אלה. כאשר ילדים חשופים ללימודים, לאמצעי התקשורת, לטכנולוגיה ולמשחק מאורגן כמו ספורט קבוצתי, ונדרשים לקחת חלק בכל אלה לפני שהמוח מוכן לכך, הם חווים לחץ טרם זמנו, ולעתים קרובות גם לחץ מתמשך, דבר העלול לשתק אותם. מורים בכל רחבי ארה“ב וקנדה מספרים לי שהם רואים ”את זה“ בתחילת כיתה ג‘. בקרב רבים מדי מבין תלמידיהם ”כבה האור“, לדבריהם. השמחה, הסקרנות והפליאה, ההכרחיים לתהליך הלמידה, כבר מעומעמים בגיל זה בשל הגודש בדבר אחד ולא באחר. בעוד שמערכת החינוך של הזרם המרכזי מתמקדת כיום כמעט אך ורק בלימודים, שהם ברובם תפקיד של המוח השמאלי, מתמקדים מחנכי ולדורף יותר במוח כולו, תוך שימת דגש בהמיספרה הימנית בכל שלב משלבי ההתפתחות. שטיינר יכול היה רק להתבונן, ולכן לשער, שדבר זה שומר על ילדינו בתחום העוררות המיטבי, שבו מתאפשרת כל למידה והתנהגות מסתגלת. בזכות הממצאים המדעיים העכשוויים, אנו יודעים כעת שהצדק היה עמו. ניצול הכישרונות התחושתיים של ההמיספרה הימנית מספק את ה“זרימה“ ההכרחית למרתון ההישגים, לא רק למרוץ הקצר.

חינוך כדרך הטבע

עכשיו, משלמדנו על חשיבות ההוליזם והמשחק לתהליך הלמידה, בואו נחשוב על תפקידו רב הערך של הטבע. יש נתון בחינוך בדבר הפעלתו של המוח השמאלי. הלמידה כרוכה כמעט תמיד בתהליך מילולי אנליטי. מה שאינו בגדר נתון, הוא הגירוי והביטוי של המוח הימני. תפקודי ההמיספרה הימנית של המוח נחשבים באופן כלשהו כחשובים פחות להישגיות ולהצלחה המכריעה של ילדינו, ”הצלחה“ כפי שרוב האנשים מגדירים אותה בעולם המערבי, לפחות. מעודדים את גופנו לנוע פחות, ואת מוחנו לרוץ יותר. לא רק ההפסקות והחינוך הגופני קוצצו, אלא גם העבודה היצירתית כגון התיאטרון, המוזיקה והאמנות היפה, שתרומתם חשובה לתפקודו האופטימלי של המוח, להישגים ולהצלחה, בלי הבדל כיצד מגדירים אותה. מה לטבע ולזה? המון, לפי מדע המוח: שום דבר אינו מגרה את המוח הימני ומעורר אותו בעוצמה גדולה יותר, ולכן שום דבר אינו מחזיק אותנו באזור העוררות האופטימלי, יותר מהטבע. זכרו, תחום העוררות האופטימלי, כשמפלס החרדה אינו גבוה מדי וגם לא נמוך מדי, הוא המצב הפסיכולוגי היחיד שבו מתאפשרת כל למידה והתנהגות מסתגלת. הטבע מקדם מצב זה באופן נפלא. לפי מחקר של שנים שהושלם באחרונה על ידי ד“ר איווה קרג‘ליינן (Karjalainen Eava), סביבה ירוקה טבעית מפחיתה לחץ, משפרת את מצב הרוח, מפחיתה כעס ותוקפנות, מגבירה את השמחה באופן כללי ואפילו מחזקת את מערכת החיסון שלנו. הטבע הוא תרופת-נגד קריטית לעלייה בלחץ, בהצפה, בשחיקה ובנשירה מהלימודים שאנו עדים להם במערכת החינוך כיום. חוסר בחשיפה לטבע הוא תופעה מזיקה מאוד למוח ומתפשטת כל כך כיום, שכבר יש לנו שם בשבילה: ”הפרעת חוסר בטבע“ (Deficit Nature Disorder). לפי הדיווח של ד“ר קרג‘ליינן, ”אחרי מצבים לחוצים או דורשי ריכוז,“ התאוששותנו בסביבה עירונית אינה מתקרבת להתאוששות שאנו חווים בטבע. כשאנו בטבע פוחתים לחץ הדם שלנו, קצב הלב, מתח השרירים ורמת הורמוני הלחץ מהר יותר מאשר בסביבה עירונית. אנו יודעים שתסמיני הפרעת קשב וריכוז בקרב ילדים במיוחד פוחתים, כשניתנת להם ההזדמנות לשחק בסביבה ירוקה. כאם בעצמי, אינני יכולה לדמיין הורה על פני כדוה"א שאינו רוצה שילדיו יהנו מכל היתרונות האלה, ועוד.

אינני יכולה לדמיין שאיש מאיתנו, הורים ומחנכים שיתוודעו לממצאי המחקר המצביעים על הדרך לתפקוד אופטימלי של המוח, יסכים עוד לשיטות חינוך מהסוג שיש לנו כעת. חלופת ולדורף קיימת, ואני אסירת תודה על כך. אני מפצירה בכל הורה ללמוד עליה יותר ולשקול אותה ברצינות לילדיו, אבל אני גם מודעת לכך שבית ספר ולדורף אינו נגיש לכל הורה, בין אם זה מסיבות כלכליות, גיאוגרפיות או מכל סיבה אחרת. אני גם מפצירה בהורים אלה, ובעצם בכולנו, להצביע, להגיש עצומה, לכתוב מכתבים, לטלפן ולהיאבק בכל צורה אפשרית כדי להבטיח שהרפורמה העתידית בשיטת החינוך הנוכחית תתבסס על הממצאים יקרי הערך של מדע המוח מ-20 השנים האחרונות. עלינו לתבוע שינויים שמגובים על ידי מדע מבוסס, בהתבסס על כך שאנו יודעים כיצד המוח פועל בצורה הטובה ביותר, לא רק בטווח הקצר, אלא למען כל השנים שיבואו.

המאמר התפרסם לראשונה בבלוג  themagiconion.blogspot.com

מאנגלית: בלהה רוזנפלד

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך