אבא עשיר, מורה עני: רשמים מביקור בבית ספר ולדורף סינסינטי [איגרת 256]

בחופשת פסח האחרונה נסעתי עם משפחתי לארצות הברית, לבקר את אחותי ומשפחתה בסינסינטי, אוהיו. כאוהב של חינוך ולדורף, חשוב לי לבקר בבתי ספר מסביב לעולם וללמוד על הצורות השונות שבהן הוא מתגשם. בארצות הברית יש לוולדורף שתי צורות קיום מנוגדות: פרטי וציבורי, ועניין אותי במיוחד לשמוע על ההבדלים ביניהם. כך שמבעוד מועד נוצר הקשר עם בית הספר, והסיור הובל בלבבית על ידי לורי קרן, מורה ותיקה בבית הספר, ואיבון קלר, אמא פעילה בו.

ולדורף סינסינטי הוקם בשנת 1973, וכולל כיתות א' עד ח', שני גני ילדים ומרכז לאם ולתינוק. תיכון מתוכנן לקום בעוד שנתיים. בית הספר יושב במבנה לבנים חומות גדול ומרשים הנמצא בבעלותו. לומדים בו כ-200 תלמידים, בכיתות קטנות שלרוב כוללות פחות מ-20 תלמידים.

הורים עשירים, מורים עניים

ארצות הברית היא ספינת הדגל של הקפיטליזם, וחינוך פרטי שם הוא עניין מוכר ומקובל. מחוץ לבית הספר שלט המספר בגאווה שוולדורף סינסינטי נבחר כבית הספר הפרטי הטוב בעיר, ועל הזכות הזאת משלמים ההורים שכר לימוד של כאלף דולר לחודש לילד (אגב, שכר הלימוד בבית הספר היהודי בעיר גבוה אף יותר). אך לא כל ההורים; על פי חוק של מדינת אוהיו, באזורים שבהם יש בתי ספר ציבוריים שאינם עומדים בדרישות האיכות המינימליות של המדינה, מקבלים ההורים ואוצ'ר בגובה 4,500 דולר הניתנים למימוש בכל בית ספר פרטי באזור. רבים עושים זאת בוולדורף סינסינטי.

כאשר מקור המימון היחיד לפעילות בית הספר הוא ההורים בלבד, ברור שמישהו צריך לשלם מחיר, ומי שמשלם אותו הם המורים עצמם. לדבריה של קרן, משכורות המורים בבית הספר נמוכות ביחס לבתי ספר ציבוריים, וגם התנאים הסוציאליים כגון פנסיה כמעט ואינם קיימים. למרות (ואולי בגלל?) זאת, צוות המורים שפגשנו נראה מחויב מאוד לתלמידים ולעבודתו.

בארצות הברית קיים זרם של בתי ספר ולדורף מסוג "צ'רטר", שבבסיסם הם בתי ספר ציבוריים הפועלים בגישת ולדורף. בארה"ב 48 בתי ספר צ'רטר (מחציתם בקליפורניה) ו-125 בתי ספר ולדורף פרטיים. בבתי ספר צ'רטר, אומרת קרן, משכורות המורים גבוהות יותר, אך החופש הפדגוגי קטן יותר. זוהי התחלופה הידועה: קחו כסף, תנו פיקוח. בזרם חינוך ולדורף בישראל, שמשלים היום תהליך של הכרה ממלכתית בו, קיים החשש שהמדינה תכפה התערבותה ותפגע בחופש הפדגוגי של הצוותים החינוכיים. האם זה מוגזם לבקש גם מימון וגם חופש פדגוגי?

רעיונות ששווה לאמץ

לצד כיתות הגן מפעיל בית הספר "מרכז לאם ולתינוק" (או מרכז לאב ולתינוקת), אליו מגיעים לתקופות קצרות הורים ששוהים עם ילדיהם לאחר הלידה ומחפשים מסגרת איכותית להעביר בה את הבקרים. בחדר הנעים והמרווח יש מגוון פעילויות להורים ולילדים (ביחד ובנפרד), ברוח הוולדורף ובליווי צוות חינוכי. זוהי עוד דרך שבה בית הספר משרת את קהילתו ומושך אליו תלמידים חדשים. בליל הסדר, קרובת משפחה המתגוררת אף היא בסינסינטי סיפרה לי בעיניים בורקות על הזמן הקסום שבו בילתה שם עם ילדתה, ובעיניים מתנצלות על כך שהיא ובעלה אינם שולחים לשם היום את ילדיהם, כיוון שאינם יכולים לממן זאת.

אחד מחללי בית הספר נקרא "אזור קהילה", ויש בו מטבחון, אזורי ישיבה וספרייה. בנוסף ניתן למצוא שם חנות ובה מוצרי ולדורף שונים: עפרונות, צבעים, חולצות, ספרים, צעצועים וכו'. מיד נזכרתי בחנות "סביבון", שפעלה בעשור הקודם בתוך בית ספר "אדם" בירושלים ויצרה מרכז חברתי בכל פעם שפעלה. קרן סיפרה שבעבר מימן בית הספר מוכר עבור החנות וזה היה מצוין מבחינה קהילתית אך בעייתי מבחינה כלכלית. היום הרכישה נעשית באמצעות אייפד שנמצא בחנות. קניתי לילד ספר בלי מילים ובובה בלי עיניים.

תודה לזוהר ולבלסקי על העזרה בארגון הביקור.