אביב

פריחה – התפרצות רכה

נעמוד בפיסוק קל ונוח, נחוש את כפות הרגליים על האדמה, נרים לרגע את הבהונות (הכריות נשארות על הרצפה) ונניח אותן ברכות בחזרה, נעצום עיניים ונתכנס פנימה.

נתמקד בנשיפה

כל נשיפה כמו שוטפת מאיתנו את כל המיותר מן הקודקוד לכיוון האדמה – מהראש, מהכתפיים, מהחזה, מהבטן וכך הלאה. כאשר נגיע אל כפות הרגליים, עם כל נשיפה, נצמיח שורשים ונתרחב אל עמקי האדמה, עד לתחושת אחיזה יציבה ומלאה.

נתמקד בשאיפה

נכוון את עצם הזנב מטה לכיוון האדמה וכמו נשתה בכל שאיפה, נשאב נוזלים וכוחות חיים מן האדמה.

נייצב ונבסס את הגזע – מרכז הגוף – דרך עמוד השדרה.

כאשר נגיע אל הקודקוד נתחיל לשלוח ולפצל ענפים, עד לתחושה של התרחבות מספקת ומיטיבה.

נוכחים בתוך הנשימה, נניח יד על אזור הלב.

נהיה אסופים וערים לתחושותינו.

נשיפה, שורשים נטועים באדמה.

שאיפה, גזע, ענפים. נהיה עדים לצמיחת העלים.

נשיפה, שאיפה. נשיפה, שאיפה...

אט אט מתכסה לו העץ בשמיכה בהירה ורכה,

אט אט מתגנב לאפֵּנו ניחוח פריחה.

נפנה חיוך פנימה ונתעטף ברכות הנעימה.

כעת נקרב את השפתיים זו לזו ונהגה "וו" שקטה.

ווו... – ויברציה שקטה וארוכה.

נקשיב בחיוך לזמזום הדבורים תחת הפריחה.

 

אביב – פריחה – התפרצות רכה.