מאבק על החופש הרוחני של המורה: המקרה של אדם ורטה [איגרת 82]

הכוונה לפטר את המורה אדם ורטה בגלל הבעת דעות פוליטיות בשיעור מעלה שאלות לגבי היכולת של הזרם האנתרופוסופי להשתלב במערכת הממלכתית

אדם ורטה

אדם ורטה

הסיפור החברתי החם של השבוע הוא ללא ספק מקרהו של אדם ורטה, מורה בתיכון אורט גרינברג בקריית טבעון, שזומן לשימוע לפני פיטורים בעקבות מכתב תלונה של תלמידה שלו. במכתב, שנשלח להנהלת בית הספר ולשר החינוך וזכה לפרסום ותהודה ארצית בדף הפייסבוק של חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן ארי (מפלגת "עוצמה לישראל"), נכתב כי ורטה מביע בכיתה "דעות של שמאל קיצוני", וכי הוא משמיע דעות נגד צה"ל ובאופן כללי "יוצא נגד המדינה שלנו". למרות הכחשתו של המורה ושאר תלמידיו את הטענות, זומן המורה בשבוע שעבר לשימוע לפני פיטורין, שם הוא התבקש להתפטר בעצמו, כיוון ש"עבר על נהלי משרד החינוך, אשר אוסרים על תמיכה חד צדדית ומניפולטיבית בצד פוליטי כלשהו". ורטה החליט שלא להתפטר וכרגע הוא נמצא בליבו של מאבק למען זכותו של המורה להביע את דעותיו – כולל הפוליטיות – בכיתה. אתמול (שני) נערכה בבית הספר הפגנה בהשתתפות 200 תלמידים, מורים והורים בבית הספר, שבה הובעה תמיכה במורה, שמתואר כאיש חינוך מהמעלה הראשונה. היום נודע כי המורה יזומן לשימוע חוזר, במה שאולי מסתמן כמפנה בעמדתה של הנהלת אורט. שר החינוך, הרב שי פירון, לא הביע את עמדתו הרשמית בפרשה, אך "בכירים במשרד החינוך" טענו כי הנהלת אורט ערכה למורה משפט שדה. עוד על הנושא ניתן לקרוא באתר הארץ או ynet.

למקרה ורטה יש זווית נוספת, שלא זכתה להתייחסות עד כה, ההופכת אותו לרלונטית ומעניינת במיוחד לקוראי האיגרת. באורט טבעון פעל עד שנת הלימודים הזאת תיכון שקד, התיכון האנתרופוסופי בטבעון, המשכו של בית ספר ולדורף שקד המשגשג. השנה עזב תיכון שקד את אורט והעתיק את פעילותו למכללת אורנים, בין היתר בשל חוסר הסכמה בעניין גבולות החופש הפדגוגי של המורה. אדם ורטה, שמלמד במגמה למחשבת ישראל ופילוסופיה באורט טבעון, מחנך גם במסלול האנתרופוסופי, שם הוא מוערך מאד. לדברי מחנך אחר בתיכון שקד, ההתנכלות של אורט לאדם ורטה קשורה לזה שהוא גם מחנך בתיכון האנתרופוסופי. יהיה מעניין לכתוב יום אחד על השתלשלות מערכת היחסים בין תיכון שקד להנהלת אורט גרינברג, כמקרה בוחן ליכולת לשלב מסלול אנתרופוסופי בתוך בית ספר ממלכתי. אך כעת אנו רוצים להעלות לדיון את שאלת החופש הפדגוגי של המורה, שהיא לב-ליבו של ההבדל בין הגישה האנתרופוסופית לחינוך לבין המחשבה השלטת במערכת החינוך. דיון זה חשוב במיוחד לאור המגעים שמתקיימים בימים אלה בין נציגי זרם חינוך ולדורף למשרד החינוך, ובצל שתיקתו של השר פירון ביחס לפרשה.

 

באיגרת של השבוע שעבר בחנו את הרפורמה המתוכננת במשרד החינוך מנקודת מבט אנתרופוסופית. שיבחנו שם את החלטתו של פירון להקים מועצה לאומית לחינוך, מתוך כוונה להפריד בין חינוך לבין פוליטיקה, וציינו שזהו צעד בכיוון הנכון שיאפשר יותר חופש למורים. בחינוך ולדורף, החופש החינוכי-רוחני של המורה הוא מרכיב קריטי. תוכנית הלימודים המובנית היא מסגרת שלתוכו מתבקש המורה לצקת את אישיותו, יצירתיותו, ומלא אנושיותו. עם ההגעה לתיכון, ובזמן שתוכנית הלימודים מפנה את התלמידים להביט יותר ויותר על האדם האחר והחברה שבה הם חיים, היכולת של המחנך לנהל דיון פוליטי ולהביא את עצמו לתוכו כאדם פוליטי מנומק הופכת לצורך של ממש.

לאור דברים אלו, אי אפשר שלא לעצור ולשאול, רגע לפני שחינוך ולדורף משתלב בתוך מערכת החינוך הממלכתית, האם נוכל לשמור על החופש הרוחני של המורים גם כאשר משכורתו של המורה תשולם במלואה ובאופן ישיר על ידי משרד החינוך? מה יקרה כאשר בראש המערכת לא יעמוד איש חינוך כמו שי פירון, אלא פוליטיקאי מסוגו של גדעון סער? האם גם אז יוכלו האדם ורטהאים להמשיך לחנך את ילדינו?

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר data-lazy-src="https://adamolam.co.il/wp-content/uploads/2018/10/מודעה-לאתר-אדם-עולם-min.jpg" ><noscript><img src=

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך