איך מתמודדים עם הפחדים? עצות להורות בתקופה של פיגועים [איגרת 173]

האווירה האלימה וסרטוני הפיגועים שמתרוצצים ברשת הפכו את משימת ההורות למורכבת אף יותר מהרגיל. איך מגוננים על נפשם של הילדים מפני האלימות שמשתוללת בחוץ?

לא קל להיות הורה בישראל, ובטח שבימים כמו אלה, ימים של טרור, פחד ואלימות קשה. האינסטינקט הבסיסי ביותר לכל הורה היא להגן על ילדיו – לשמור עליהם מפני פגיעה פיסית ונפשית. לא רק המחבל מאיים עלינו; גם האווירה המפוחדת והאלימה שנוצרת מהווה סכנה לא פחותה, ויש יאמרו – גדולה יותר. המציאות האלימה ניבטת אלינו ממהדורות החדשות בטלוויזיה, בכותרות אתרי החדשות וברשתות החברתיות. תופעה חדשה ומצמררת היא סרטוני ההרג שמופצים בימים אלה בפלטפורמות הדיגיטליות. סרטונים אלה מצולמים לרוב על ידי עדי ראיה שנכחו בזירת פיגוע והחליטו לתעד אותו במצלמת הטלפון החכם שלהם, ולהפיץ הלאה. הסרטונים הללו בלתי מצונזרים ועשויים להכיל אלימות גרפית קשה, הכוללת לרוב את חיסול ("נטרול") המחבל ("המפגע"). פורנוגרפית המוות הזאת קשה לצפייה לכל אדם, ולילדים במיוחד.

צילום מסך: אתר walla

צילום מסך: אתר walla

שתי התגובות האופייניות בתקופות של מלחמה וטרור הם התמכרות לחדשות מחד, והתנתקות מוחלטת מהם מאידך. לנו כמבוגרים יש את היכולת לסנן את התכנים שמגיעים אלינו, אך הילדים, באופן טבעי, חשופים יותר. וגם אם אצלנו בבית לא רואים חדשות, ובכלל אין טלוויזיה, וגם אם לילד אין עדיין סמארטפון, עדיין תפגוש אותו המציאות בתיווכם של חבריו לכיתה, הילדים במגרש או הרדיו בהסעה. השאלה המתבקשת אפוא אצל כל הורה היא "איך אני מגן על הילד שלי?", ואם הילד נחשף לתכנים אלימים אז "איך אני עוזר לו להתמודד עם הפחדים?".

התשובה לשאלות הללו תלויה כמובן בגיל הילד. בגיל הגן, קל לנו יותר לשלוט על התכנים שאליהם נחשף הילד ואנו נעשה מאמץ לנתק את הילד מכל המתרחש. במאמרה "מי ישמור על ילדי הגן?", שנכתב בימי צוק איתן, כותבת מירי מתתיה, מומחית הגיל הרך של אדם עולם, כי בתקופה כזאת צריכים ההורים להוסיף להתנהלותם רובד של ניהול ומנהיגות. ברובד הניהול, המטרה היא שליטה במידע שמגיע אל הילד הרך. "כמו פעמים רבות במדור זה, אני יותר ממליצה על מניעה מאשר על התמודדות לאחר שהטעות כבר נעשתה. לכן, מותר ואף רצוי למנוע מהילד מידע שהוא אינו מסוגל להתמודד עימו. עד גיל ביה"ס אני יכולה להצליח בסינון רוב המידע שמגיע אליו. אפשר להחליט כמה זמן הטלויזיה תהיה פתוחה, אם בכלל, באיזה שעות ועבור אילו תכנים. ניתן לבחור האם לפתוח את הרדיו ברכב כדי לשמוע חדשות [...] את הילדים הגדולים יותר ניתן לנהל ולומר להם: "אני מבטיח לשוחח איתך על מה ששאלת, אבל לא כרגע...נדבר בתשע בערב?" ולחכות שהאח הצעיר יילך לישון. (מתוך אדם עולם, גיליון 32. המאמר המלא זמין כאן).

על רובד המנהיגות, כותבת מירי כי "כל אחד מאיתנו הוא המנהיג של חייו – הוא בוחר כיצד לנהוג. [...] בהיותינו המנהיגים של משפחותינו, אנחנו יכולים לבחור האם להיות קורבן של הנסיבות או לנהל את חיינו באופן שמעצים אותנו ואת ילדינו [...] אם ברצוננו שהילדים יגדלו בסביבה תומכת ובריאה עליהם לחוש את המחשבות החיוביות שלנו. איך? לא תמיד מחשבותינו והתנהגותינו הם חיוביים. אבל אנחנו ננסה לחוש באמת וגם לתת לילד הרגשה של בטחון והגנה. נגיד למשל: "אני עצובה שהשכן שלנו עכשיו בבית-חולים כי הוא נפגע. אני מקווה שהוא בקרוב יבריא. רוצה לעזור לי לאפות עבורו עוגיות?" כלומר: נבטא רגש אמיתי, ונציע פעילות שמראה שליטה.

"אם אין לילדינו שאלות – אין צורך להעלות אותן. אנו נתייחס למה שהילד מבקש. עלינו להתייחס לגילו וליכולת ההבנה שלו ולהגיד: "כי זה מה שקורה עכשיו. אני מקווה שזה בקרוב יגמר. רוצה לקפוץ על המזרון?" שוב - אנחנו מתייחסים לרגש בכנות, ומציעים פעילות שאיננה דיבור ויצירת מושגים מופשטים, אשר תפרוק את המתח ותאפשר שליטה."

כנות היא גם המפתח של ניר עזריאל, יועץ ביוגרפי ורכז סמינר האנתרופוסופיה "דרך המרכז" בנס ציונה. ניר מתייחס לילדים בוגרים יותר (גיל ביה"ס) ויש לו כמה עקרונות שלפיהם הוא מנסה לפעול. "הראשון הוא להיות אמיתי וכנה. לא לשקר ולא לחרטט. להביא את עצמי באופן כנה. העיקרון השני הוא לחשוב על הילד ולכבד אותו.
"דווקא ילדים בוגרים נותנים לנו די הרבה פידבקים לגבי מה מתאים להם ומה לא. אז לרוב אני מוצא שאם נקשיב נוכל באמת להרגיש מה הילד יכול להכיל ומה לא, מה ייתן לו מענה ומה סתם יבלבל ויכניס לו פחדים.

"כשהילד מספר על השיחות שדיברו בכיתה, על המחבלים, על הדקירות... מה הוא מבקש? האם הוא שואל אותנו או רק רוצה לשתף אותנו? ואם הוא שואל, אז מה באמת הוא שואל? אולי הוא מנסה לעכל וצריך עזרה בעיכול? אולי הוא מפחד וצריך לחוש מאיתנו בטחון?"

לסיום כותב לנו ניר שהפחד של הילדים מביא אותנו למפגש אמיתי וכואב עם האמונה שלנו, והקשר שלנו לעולם הרוח.

"אם אנחנו מצליחים לחיות את התמונה הארצית והרוחנית יחד, אנחנו יכולים להתייחס למצב הביטחוני בפרופורציות הנכונות, ואנחנו יכולים להתייחס לפחד באופן הנכון - מצד אחד הוא קיים ואנחנו לא יכולים לבטל אותו, ומצד שני יש לנו גם צניעות ואמון שלא הכול בידיים שלנו, ויש ישויות גבוהות וחכמות המניעות את העולם.

"תשובה לילד ממקום כזה של הכרה בפחד לצד האמונה, תהיה תשובה שמצד אחד מכבדת ומכירה בקושי הגדול שהמפגש עם הפחד מזמן לנו, ומצד שני תחזק את הילד ותזין אותו באומץ ובאמונה."

נועם שרון

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*