איך נראים החיים בתיכון אנתרופוסופי? בוגרי חינוך ולדורף מדברים [איגרת 160]

ילדי י"ב בתיכון שקד (קריית טבעון) מדברים על מורים ותקופות, הצגות והישרדות, קשיים והישגים, ומאמינים שהמסלול האנתרופוסופי הכין אותם לקראת ה'כאפה שנקבל מהעולם'מאת רחלי תדהר קנר ועפרה קנה, לקוח מתוך מאמר שהתפרסם לראשונה ב"עלי שקד", העיתון של קהילת שקד

לא פשוט להיות תלמיד בתיכון אנתרופוסופי. תוכנית הלימודים הייחודית מפגישה את התלמיד עם העולם הגדול, ויותר מכך - עם עצמו. במהלך התיכון הלימודים נמצאים על השולחן, אבל יש הרגשה שגם ליבם ונפשם של הילדים נמצאים על השולחן, והם מעמידים אותם לבחינה שוב ושוב. על פי התפיסה האנתרופוסופית, מוטב לנער להיבנות כאדם בתוך מקום מוגן, שם הוא יכול להיפגע ולקום, להידקר ולצמוח, להיפתח. ויש יגידו - בועה.

פגשנו בשיחה נערות ונערים שבחרו לעבוד קשה בשנות התיכון שלהם. הם חולקים זה על זה ומסכימים זה עם זה, ואיש משלים את דברי רעהו. הם אינם מפחדים לומר את דעתם ולשתף בחוויות שעברו בשנות היסודי והתיכון.

מה מיוחד בתיכון אנתרופוסופי?

"במהלך התיכון נותנים לנו להתנסות בכל מיני חוויות - הצגות, טיולים, שבוע הישרדות, לימודים.אלו תקופות שבהן כל אחד מגיע למקום שקשה לו. מהמקומות הללו אנחנו גדלים, מבינים את עצמנו. לא תמיד אני מודעת לקושי הזה, בשבילי התיכון זה פשוט מקום שאני שמחה לבוא אליו כל בוקר".

איך זה לגדול בבועה?

"התיכון הזה מכניס אותנו לבועה כדי שנוכל להיבנות בתוכה, ומאפשר מקום לצמוח מהקשיים ולגדול אל העולם. הכלים שהמורים נותנים לנו נועדו לאפשר לנו להתמודד עם העולם שיכה בנו כשנצא מהבועה. אני בטוח שבשנה הבאה אני אחטוף את הכאפה מהעולם ובטח יהיה קשה, אבל אצליח להתגבר על זה בזכות הכלים שאני רוכש פה".

קיבלתם הכנה לחיים?

"חברות שלי בתיכון הרגיל אומרות לי שבחינות הבגרות הן כלים לחיים, ואני חושבת לעצמי, אם בכיתה ט' למדנו איך לכתוב סיכום כמו באוניברסיטה, ובי"ב עשינו את עבודת הגמר, אז אנחנו מקבלים את הכלים. עוד עשרים שנה לא יהיו לי מבחנים אבל יהיה לחץ, ויהיו דד-ליינים, ואצטרך ללמוד עצמאית. הכלים שקיבלנו יעזרו לנו בשוק העבודה הרבה יותר מבחינות בגרות".

שבוע הישרדות

"בתור מישהי שבאה מאורט, ההישרדות היא הדבר שהכי הכניס אותי לתוך המערכת. פעם ראשונה שאתה עובר משהו עם עצמך, קושי פיזי ונפשי כאחד, ופתאום אתה רואה את הכל, כולל עצמך, באור שונה. ההליכה מתחילה בארבע בצהריים ונמשכת עד לפנות בוקר, כשמה שמאיר את הדרך זה הירח המלא. מהבוקר עד הצהריים אתה ישן, וכל בית הספר ביחד. כל מורה אחראי על קבוצה או שתיים אבל לא מוביל את הקבוצה - כל קבוצה מנווטת בעצמה, יחד. אלה קבוצות מעורבות, מכלל הכיתות, ולכן זו סיטואציה שונה מההצגות, שנערכות לפי כיתות. ההישרדות מפחידה אותי כל פעם מחדש, כי אני יודעת שיהיה קשה, אבל זה גם אחד הדברים שאני הכי אוהבת בבית הספר".

עבודת הגמר

בעבודת הגמר משהו משתנה בביוגרפיה שלנו. בשבילי זה היה החלק הכי משמעותי. עבדתי לגמרי לבד. יכולתי לקבל עזרה אם הייתי צריכה אבל הדגש היה על עבודה עצמאית, לגלות בעצמי איך אני עושה את זה. מי שרצה שם על זה את כל הכוחות, ומי שלא רצה שם את הכוחות במקום אחר, אבל הכל היה תלוי רק בך – אם לא תעשה, לא יהיה. לקראת סוף השנה יש לנו את הבגרויות, ויש תחושה של ריקנות וניכור, כי פתאום נעלם האיזון בין לימודים לפעילויות".

איך המורים?

"המורים פה הם חברים טובים שלנו, אין מה לעשות. זו אמנם העבודה שלהם, אבל הם לוקחים אותה מאוד ברצינות, מקדישים את עצמם למקום הזה, רואים יותר את הילד".

מה לא טוב כאן?

"טוב פה מדי. אני חושב שהפרידה תהיה קשה. בתיכון אתה חי מפרויקט לפרויקט. הספונטניות הזו, שמתבטאת בכל, גם בקשר שלי עם המורה, קצת קשה לפעמים. למשל כשמורה שולח בלילה הודעה בפייסבוק שמתחילים מחר בעשר במקום בשמונה. יש בזה גם קסם, אבל לפעמים זה מורט עצבים. בגלל שהיינו מחזור חלוצי, היינו סוג של שפני ניסיונות. עשו עלינו טעויות, אבל נראה לי שרוב הטעויות היו חיוביות".

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!