אין משבר אקלים – יש אנשים ששברו לנו את האקלים. רשמים משארם א-שייח'

באיגרת של השבוע שעבר הבאנו את סיפורו של עֵלי ברוק, פעיל חברתי אנתרופוסוף שבארבע השנים האחרונות ניסה לפעול במסגרת השיטה הפוליטית, כולל התמודדות לראשות עיריית טבעון והתמודדות במסגרת רשימה שרצה לכנסת ישראל. מסקנתו של עלי בתום ארבעת השנים הללו היא שמהפוליטיקה לא תבוא הישועה, אלא רק מבנייה של חברה אזרחית חזקה.

תחום שבו החברה האזרחית מובילה בפער גדול על הפוליטיקאים והמגזר העסקי הוא תחום הגנת הסביבה. פעילים סביבתיים, ביחד עם הקהיליה המדעית, הם אלה שנושאים את הלפיד האקולוגי, בעוד שהממשלות והגופים העסקיים משרכים רגליהם מאחור בחוסר חשק מופגן וממאנים להתעורר לאחריותם לבעיה האקלימית שעימה אנו מתמודדים. השבוע נביא את סיפורו של יוסי אוד, פעיל סביבתי שגם הוא יונק את מקורות ההשראה שלו מהאנתרופוסופיה. אוד חזר ממש לאחרונה משארם א-שייח', שם השתתף בוועידת האקלים השנתית של האו"ם.

היי יוסי, מה הביא אותך לוועידת האקלים?

אני חלק מקואליציית הארגונים לשמירה על בעלי החיים של ארגון 'חיים וסביבה'. חבשתי שם שני כובעים: הכובע של עמותת "מגן דבורים אדום", אותה הקמתי במטרה להציל נחילי דבורים מהדברה, והכובע של פרויקט Bees for Peace, שם אני מכשיר נשים מאוכלוסיות מוחלשות בגידול דבורים ביתי בגישה הביודינמית. בוועידת האקלים הייתי חלק מהמשלחת הישראלית של 'חיים וסביבה', והמטרה שלנו היה ללמוד מה קורה עולם הסביבתי, להציג את הפרויקטים שלנו ובעיקר – ליצור קשרים בינלאומיים ושיתופי פעולה כדי להעצים את הפעילות.

כלומר, הגעת לשארם על כנפי הדבורים.

נכון, אבל חשוב לי לומר שבשנה וחצי האחרונות הרחבנו את היקף הפעילות של מגן דבורים אדום, מדבורי הדבש לכלל החרקים.

הרחבתם את תחום האחריות שלכם.

הדבורים קיבלו את הפוקוס בשנים האחרונות, ובצדק; אבל חרקים באופן כללי הם שכבת הבסיס של כל התהליכים הביולוגיים בעולם. הם משתתפים בהאבקה, תומכים בפוריות האדמה, מקשרים בין צמחים ומהווים מזון לבעלי חיים גדולים יותר. הם חלק מהמגוון הביולוגי, וכשהם נחלשים כל המערכת האקולוגית נחלשת. וכמו הדבורים, כל אוכלוסיית החרקים נמצאת בתהליכי העלמות חריפים. אבל הדבר אינו נמצא מספיק במודעות, כי כרגע לאף אחד לא ממש אכפת מהם. קל להילחם למען החיות הגדולות, למשל צבאים. לחיות הקטנות אין יחסי ציבור, אבל יש חשיבות קריטית עבור כל הביוספרה שלנו.

ומה בנוגע ל-Bees for Peace? מה קורה שם?

עכשיו כשאני מדבר איתך אני נמצא בסינסילה, על הגג של הספרייה המרכזית של מזרח ירושלים. יש פה מרכז לקיימות, שבו אני מלמד את נשות המקום גידול דבורים אורבני בגישה הביודינמית. הן שמות כוורת על הגג בביתן, ומצליחות לייצר הכנסה שנתית שתורמת בצורה משמעותית למשק הבית.

ואיך אנשים הגיבו לזה בוועידת האקלים?

הייתה התלהבות רבה מאוד. פגישה הובילה לפגישה, דלת שנפתחה פתחה דלת נוספת. היו לי אינספור שיחות עם אנשים וארגונים מכל העולם, ממש נשאבתי לזה וככה עברו הימים בלי ששמתי לב. ההתלהבות הייתה רבה כי הפרויקט נותן פתרון למצוקה של כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה מקומות בעולם, עוד לפני שדיברנו על התועלת שבהשבת הדבורים לעולם. השיא מבחינתי היה שהוזמנתי להציג את הפרויקט במושב של ועידת האו"ם לחוסן תזונתי. בעקבות זאת הוא אמור לעלות לשתי פלטפורמות שבהן האו"ם מציג ומציע פרויקטים סביבתיים, ואנשים ברחבי העולם יוכלו לקדם אותו גם.

יוסי אוד ומשתתפות בוועידת האקלים בשארם. מאות מפגשים אנושיים ואלפי קילומטרים של פלסטיק

נשמע כמו כנס מאוד פורה. אז אולי הביקורת הקבועה על כנס האקלים קצת מוגזמת?

הייתה לי בכנס חוויה מאוד אמביוולנטית, וכגודל התקווה כך גם גודל הייאוש. פגשתי אנשים נהדרים, אבל הכנס הזה הוא גם חגיגה של חברות הדלק והגז, ששלחו לוועידה מאות לוביסטים. הכנס נשלט על ידי גופים מסחריים כמו בנקים, חברות אנרגיה מזהמות או תאגיד קוקה קולה שנתן את החסות לכנס הזה. זהו כנס ענקי, בגודל של עיר, 44 אלף איש שטסו לוועידה מכל העולם, קילומטרים על גבי קילומטרים של פלסטיק, דשא סינטטי, טונות של זבל בלתי מתכלה ופחמן שנפלט לאטמוספירה כדי לקיים את האירוע הזה. הכי לא אקולוגי. ההרגשה שלי הייתה שהם לא באמת מעוניינים להביא איזשהו שינוי. אם הם רוצים לקחת את האירוע הזה צעד קדימה, שיתחילו מלערוך אותו בסטנדרט מקיים. שלא יחגגו עם כלים חד פעמיים ושאוורמה.

אני מבין שמנקודת מבטך כפעיל סביבתי זה נראה לך מגוחך, אבל זה פשוט כי אתה נמצא במקום אחר מבחינה תודעתית. חברות האנרגיה הן כרגע הבעיה, אבל הן לא הולכות לשום מקום, ולכן הן חייבות להיות גם חלק מהפתרון.

זה נכון, ואיתם אפשר לעשות את העבודה הכי משמעותית. אבל הבעיה היא למעשה יותר עמוקה מזה. אחד מהמיזמים הכי מדוברים בכנס היה פתרון של קירור כדור הארץ באמצעות פיזור חלקיקים כלשהם באוויר. הנדסת אקלים בצורה הכי ישירה שלה, שבעצם מאפשרת לחברות המזהמות להמשיך בשלהן. או פתרונות של גידול מזון על מצעים מנותקים מהאדמה. אין לי בעיה עם פתרונות אוד-הוק כמו גידול מזון על מצע מנותק, אם זה נותן פתרון מידי לבעיה נקודתית של העדר בטחון תזונתי; אבל חושש מאוד מאנושות שתחיה על מזון שלא ראה אדמה ושמש.

כלומר, אתה חושש ממה שקרוי "Technological Fix", תיקון באמצעות טכנולוגיה של בעיה אקולוגית שמראש נגרמה על ידי הטכנולוגיה, ושקרוב לוודאי תגרום לבעיה אקולוגית נוספת.

אני חושש מזה שאנשים מחפשים את הפתרונות לבעיה, במקום לנסות להבין מה גורם לבעיה ומה יכול למנוע אותה. זאת הטעות המרכזית. משבר האקלים הוא משבר אנושי. אנחנו יצרנו אותו, אנחנו ממשיכים ליצור אותו, ואנחנו יכולים גם לעצור אותו היום, אם נרצה בזה. אבל האנושות עדיין לא רוצה. התובנה הכי משמעותית שעמה יצאתי מהוועידה היא שאין משבר אקלים – יש אנשים ששברו לנו את האקלים.