ארמון בחול

שמש-קיץ-חם-ים-חול-ארמון... מכירים את משחק האסוציאציות הזה? ילדים בדרך כלל מאוד אוהבים לשחק בו, ואני רק מנחשת שזאת בערך שרשרת המילים שתיווצר אצל רובם. אצלנו, לפחות כשהילדים היו קטנים יותר, הבילוי העיקרי בים היה בניית ארמון בחול. הושקעו בו הרבה מאוד מאמצים, תכנון, חשיבה, וכמובן ביצוע מוקפד – המתמודד עם אתגרים הנדסיים אל מול איתני הטבע (גלי הים המאיימים למוטט הכול), כדי ליצור את ארמון החלומות המושקע והיפה ביותר שרק אפשר לדמיין.

למרות שבהחלט אפשר שכל אחד יבנה את הארמון שלו – כך יש פחות חיכוכים – לרוב מגיעים די מהר למסקנה, שהרבה יותר כיף ביחד, וזה גם מאפשר להגדיל את המבצר ולפאר אותו.

עכשיו השאלה היא, איך גם מאפשרים לכל אחד ביטוי לרצונותיו וחלומותיו, וגם משתפים פעולה בלי מריבות שמביאות לחורבן הבית, או במקרה הזה הארמון? התשובה מגיעה בדרך כלל מתוך ההתנסות עצמה, כי כשהמטרה משותפת, מוצאים את הדרך להגיע אליה. לרוב זה פשוט שילוב של חלוקת תפקידים לפי חוזקות ויכולות, עם התגמשות לפי הרצונות, או אפילו חלוקת אחריות על אזורים שונים בארמון, שמתחברים בסוף יחד ליצירה שלמה אחת.

השיטה המנצחת: ארמון, בריכה, חומה

אחרי לא מעט התנסויות שהובילו למפחי נפש, כשגל גדול סחף הכול, הגיע אצלנו צוות האדריכלים הקטנים למסקנה, שנחוצה קודם כל חומת מגן בין הים המאיים לבין המבנה המתהווה. המיקום הוא כמובן גורם חשוב להצלחה, כשמצד אחד לא כדאי להיות קרובים מדי למים, ומצד שני – כל בנאי מתחיל יודע שנחוץ חול מספיק רטוב לצורכי הבנייה. כלל השיקולים והאסטרטגיות האלה נלקחו בחשבון, וכך התפתחה השיטה המנצחת (הנה אני עומדת לגלות לכם סוד מקצועי, שהתגלה אחרי מחקר יישומי של טובי המוחות): מתמקמים בגבול החול הרטוב, כזה שבחפירה לא גדולה אפשר ליצור בו בריכת מים קטנה. אלה יהיו המים שיאפשרו את הבנייה, התעלות, טפטופי החול המפורסמים על צריחי הארמון, וחשוב לא פחות – יאפשרו להשתכשך קצת במים הקרירים תחת השמש הקופחת, ובין הבריכה לים מקימים את חומת המגן מהגלים. זהו, עכשיו אפשר להתפנות לדבר העיקרי – בניית הארמון עצמו, על מגדליו, תעלותיו, גשריו ועוד, ככל שהדמיון והידיים הקטנות מאפשרים.

אבל מה שבאמת הכי מרגש אותי בעניין הארמון בחול, וזה שיעור גדול שמלמדים אותי הילדים בהזדמנויות שונות, זו היכולת להיות כל כולך בתוך פרויקט כאן ועכשיו, להשקיע מאמץ אדיר של זמן ואנרגיה, וכעבור שעה קלה לשחרר הכול. ללכת הביתה בסיפוק ובהנאה מעצם היצירה, ומה יעלה בגורלה מכאן והלאה כבר לא בידיי ואינו בשליטתי. זה בעיניי חופש אמיתי.