תודה למלאך השומר

את מי מכל המאות אקח איתי? אל מי אכוון את תפילותיי? אינסטינקטיבית היד נשלחה אל תמונה של ילד מתוק עם משקפיים.

המנטרה למלאך השומר

את המנטרה למלאך השומר שנתן שטיינר בימי מלחמת העולם הראשונה הכרתי לפני שנים, כחלק מלימודי הביוגרפיה, וכבר יצא לי להיווכח לא פעם בעוצמת הריפוי שלה, בעיקר כשהיא נאמרת ביחד על ידי מספר רב של אנשים בו-זמנית, גם אם הם נמצאים במקומות שונים. בהתנסויות הראשונות שלי איתה, היא הייתה מכוונת אל אדם חולה שביקשנו לתמוך בו יחד כקבוצה, והייתי עדה לכמה ניסים שהתרחשו גם במצבים מאוד קשים, שנתמכו בהחזקת אמירה יומיומית של המנטרה הזאת בשעה קבועה. 

בעקבות זאת נהייתה המנטרה שגורה בפי והתחלתי להיעזר בה גם כתפילה אישית לבני משפחה וחברים קרובים – ואפילו כתפילה לעצמי. במקרים שחשבתי שצריך, ביקשתי את התמיכה של קרובים שיגידו אותה יחד איתי, גם כאלה שלא מכירים אנתרופוסופיה או מנטרות, והופתעתי משיתוף הפעולה ומהשמחה שבמציאת נתיב לעזרה. עם הזמן גיליתי שגם כשאני אומרת אותה לבדי, ללא הכוח הקבוצתי, יש לתפילה הזאת איכות שמאפשרת גם לי, הקטנה על פני האדמה, לשלוח כוח ואנרגיות טובות אל אדם אחר, בעזרתן האדיבה של ישויות הרוח השומרות. 

לשאת תפילה לאחר

באחד השבועות הראשונים של המלחמה השתתפתי בהתכנסות לתמיכה בחטופים ובמשפחותיהם בצומת כרכור. כשהגעתי, היו ערמות של תמונות החטופים לבחירה. זה רגע לא קל. את מי מכל המאות אקח איתי? אל מי אכוון את תפילותיי? אינסטינקטיבית היד נשלחה אל תמונה של ילד מתוק עם משקפיים – אוהד מונדר בן ה-9. וכך, במשך כשעה, עמדתי דוממת עם תמונתו, למרגלותיי נר, אחת בתוך שרשרת ארוכה לאורך הצומת. עצמתי את עיניי וניסיתי איכשהו להתחבר אל הילד שתמונתו בידי, לשלוח לו כוחות של תקווה ואמונה לשחרורו בקרוב. ואז עלתה בליבי מאליה המנטרה למלאך השומר, ואמרתי אותה שוב ושוב עם תוספת קטנה שלי – המילה "חופש", שהרגשתי שהיא נחוצה. 

מאותו יום ועד שהשתחרר יחד עם אימו וסבתו, אחרי 49 ימים בעזה, המשכתי לשלוח לאוהד תפילות בעזרת המנטרה למלאך השומר, בעיקר בלילה לפני השינה וגם כל בוקר, ממש עם היקיצה, עוד בעיניים עצומות. שלחתי תפילה דומה גם לחטופים והחטופות כולם, בנוסח אישי שלי. בהמשך התברר לי ששטיינר נתן גם נוסח קבוצתי למנטרה זו. הרגשתי שברגעים האלה של סף השינה ישנו מעין חיבור מיוחד לרוח. 

אחרי שובו המרגש של אוהד לקחתי יום-יומיים הפוגה. פתאום זה היה מוזר, כל כך התחברתי אליו, הרבה בזכות המנטרה, ועכשיו היה עליי לשחרר, לשלוח אותו לדרכו עם תפילה לריפוי ושיקום – כמה שיותר שלם. התלבטתי אם לאמץ חטוף אחר, כי זאת מחויבות רגשית לא קטנה, ומצד שני, זה המעט שאני יכולה לעשות למענם. חשבתי שאם כן, אולי אשאר עם אותה משפחה ואשלח את תפילותיי אל אברהם מונדר, סבו של אוהד, שעדיין חטוף בעזה. ההחלטה להתמסר גם לאימוץ שלו הגיעה באותו יום, כשנסעתי ברכב עם בתי הבכורה וברדיו הוקדש לו השיר האהוב עליו "רותי" – כשמה של אשתו. כשהתחילו להתנגן המילים "לי כל גל נושא מזכרת" זלגו אצלי הדמעות מעצמן, כי זה היה השיר האהוב גם על אבי ז"ל, שהיה שר לי אותו בלילה לפני השינה כשהייתי קטנה.

מאז, בכל לילה לפני השינה ובכל בוקר עם היקיצה, אני מתפללת לשלומו ולחזרתו של אברהם, ואחר כך גם לשלומם וחזרתם של כלל החטופות והחטופים בעזה, בעזרתה של המנטרה למלאך השומר. הנה היא כאן, למי שרוצה להצטרף אליי, או לאמץ לליבו ולשלוח תפילות לחטופה או חטוף אחר, ואמֵן שישובו כבר בקרוב!

מנטרה למלאך השומר / ר. שטיינר

רוח ערה תמיד, השומרת את נשמת אברהם מונדר (או שם אחר)

תשאנה כנפייך את בקשת האהבה של נפשי

אל אברהם מונדר המסור להשגחתך.

מאוחדת עם כוחך,

תביא תפילתי

(חופש) ומרפא לנפש האהובה.

המאמר מתוך הגיליון הקרוב "רוח באדמה", אדם עולם 90. ציור: אורי כהן שיר.