בין שתי עמדות: סיכום המפגש על הרפורמה המשפטית או המהפכה השלטונית

ביום ראשון השבוע התקיים מפגש זום ציבורי תחת הכותרת "הקהילה האנתרופוסופית והרפורמה המשפטית". מטרת המפגש הייתה לקיים דיון בשאלה האם הקהילה האנתרופוסופית בישראל צריכה לנקוט עמדה לנוכח אירועי השעה. כמאה משתתפים נכחו בשיחה, שנמשכה שעה וארבעים דקות.

הדיון נפתח בסקירה על הרפורמה, מאת המשפטן ערן שנדר, מייסד המחלקה לחקירות שוטרים ולשעבר פרקליט המדינה. שנדר מחה על השימוש במילה "רפורמה", והגדיר את המהלך שיוזמת הקואליציה כ"הפיכה משטרית". הוא פתח את דבריו בציטוט שלט שאותו הציב במקום בולט כשייסד את מח"ש: בכל ארגון כוחני תמיד יהיה קומץ שיעשה בכוח שימוש לרעה. הממשלה היא הארגון הכוחני הגדול במדינה, והיא עושה כעת שימוש לרעה בכוחה. אם רצונותיה יתקבלו, שיטת השלטון בישראל תשתנה ובאופן מהותי היא תחדל להיות דמוקרטיה.

אופייה הדמוקרטי של ישראל הוכרז במגילת העצמאות, שם נקבע גם שתיכתב חוקה לישראל, דבר שמעולם לא קרה. מאז, הצהרות מגילת העצמאות הפכו לנקודת הייחוס של כל חוקי היסוד שנחקקו בישראל. מדינת ישראל אימצה את המודל הצרפתי של הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת. בפועל, הרשות המחוקקת היא זו שממנה את הרשות המבצעת, ומרגע שמינתה אותה, היא כפופה למרותה. כך שלמעשה נותרנו עם שתי רשויות, כאשר הרשות היחידה שמסוגלת לאזן את הרשות המבצעת היא הרשות השופטת.

את הצעות החוק שמוגשות כעת לאישור הכנסת הגדיר שנדר כמארג של חוקים אשר נועדו לבטל את יכולתה של הרשות השופטת לאזן את הממשלה. הן מתבססות על שלוש רגליים:

1. שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים כך שלקואליציה יהיה רוב אוטומטי למינוי שופטים כרצונה;
2. פסקת ההתגברות לפיה הכנסת תוכל להתגבר על החלטות בג"צ ברוב של 61 חברים;
3. ביטול "עילת הסבירות", המאפשרת לבית המשפט לפסול חוק במידה והוא בלתי סביר.

לצד שלושת החוקים הללו, פועלת הממשלה לשינוי מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. כיום, היועמ"ש הוא שלוח ציבור אשר מחויב להגן על האינטרסים שלו. לפי ההצעה החדשה, היועץ המשפטי לממשלה ימונה על ידי השר שבמשרד, וכן יהיה לשר יכולת לקבל ייעוץ משפטי מחייב מעורכי דין בשוק הפרטי. הצעות אלה מרוקנות מתוכן את תפקיד היועמ"ש.

לשאלה מדוע נוקטת הממשלה במהלכי חקיקה אלה דווקא עכשיו, ענה שנדר שהוא לא יכול לחשוב על אף סיבה מלבד משפט נתניהו שמתנהל כרגע.

בין שתי עמדות

לאחר דברים אלו התפתח דיון, שבו הוצגו שתי עמדות עיקריות.

העמדה הראשונה, שמצדדיה הגיעו מקהילת הורי ולדורף וממורים במערכת, טענה שבתי הספר והארגונים האנתרופוסופיים חייבים לנקוט עמדה. השינוי המשטרי שמתחולל לנגד עינינו מנוגד לכל תו בתפיסת העולם האנתרופוסופית, ואם הוא יעבור אז בעתיד גם קיומם של בתי הספר יעמוד בסכנה. חינוך ולדורף אינו יכול להיות מנותק ממה שמתרחש סביבו; במצב קיצוני כמו זה שאנו בתוכו, אי נקיטת עמדה כמוה כנקיטת עמדה. שטיינר יצר את חינוך ולדורף מתוך אימפולס חברתי, ואי התייצבות ברגע כזה שומטת את הקרקע מתחת לרגליים של כל החינוך.

העמדה השנייה, שאת מצדדיה אפשר להגדיר כאנתרופוסופים ותיקים, גורסת שלאף אחד אין זכות להשמיע קול בשם האנתרופוסופיה או בשם הקהילה האנתרופוסופית. האנתרופוסופיה אינה דת שמחזיקה במצוות "עשה" ו"אל תעשה". היא דוגלת בחופש והיא משפיעה על אנשים בצורה עקיפה, באמצעות רעיונות ואימפולסים לפעולה. החופש הזה הוא מקור כוחה. להגיד "האנתרופוסופיה חושבת כך וכך" – זה מבטא חוסר הבנה של האנתרופוסופיה. אין כמובן מניעה מאף אחד להפגין ולפעול באופן אינדיבידואלי, וגם אין שום פסול בכך שאינדיבידואלים מתוך הקהילה יתחברו ויפעלו ביחד; אבל אין לעשות זאת כשמרכז ההזדהות שלהם היא כאנתרופוסופים, ובכך "להכתים" בדעה כזו או אחרת את קהילה שלמה. דבר כזה קרה במקומות שונים באירופה בתקופת הקורונה, כאשר אינדיבידואלים וקבוצות דיברו בשם האנתרופוסופיה כנגד המדיניות הממשלתית. מאז, היא סובלת מפגיעה חמורה בתדמיתה הציבורית, כיוון שהפכה למזוהה עם גורמים רדיקליים לכאורה הנכללים כרגע תחת הכותרת "מתנגדי חיסונים". במצב הפוליטי הרגיש בישראל, הדבר האחרון שחינוך ולדורף בישראל צריך זה להיות מזוהה עם "מתנגדי משטר".

זיכרונות מהקורונה

חלק מהדוברים במפגש הזכירו את תקופת הקורונה, וציינו שבאותה תקופה אנשי החינוך שנאלצו ליישם את תקנות התו הירוק הרגישו לבד במערכה, ללא כל תמיכה מצד גורמי מקצוע, הנהלות העמותה או ארגוני חינוך ולדורף הארציים. באופן דומה, מורים כיום מרגישים שהם מופקרים לגורלם כשהם מבקשים לדבר על המצב עם תלמידיהם בכיתות. האם יש להם את הגיבוי לעשות זאת? האם בית הספר עומד מאחוריהם? כרגע יש בעיקר שקט. טענות אלה מצביעות על כך שנקיטת עמדה לא חייבת תמיד להיות כלפי חוץ. גם תמיכה ארגונית בעובדים יכולה להיות פעולה אחראית ואמירה חשובה בימים כאלה.

קול נוסף שחשוב להביא מתך הדיון הוא השאלה מה יש לאנתרופוסופיה לומר על המצב מתוך תפיסת עולמה. מאמר בנושא הזה יתפרסם האיגרת הבאה.