בית על הסלע

לכן כל השומע את דברַי אלה ועשה אותם אדמהו לאיש חכם אשר בנה את ביתו על הסלע. וירד הגשם, וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויגעו בבית ההוא, ולא נפל, כי יוסד על הסלע.^[1]

בתורת הנסתר הסלע הוא האני של האדם, הכוח הרוחני הפנימי, האינדיווידואלי, שהוא המשען היחיד עליו יכול האדם בתקופתנו לבנות חיים יציבים, לבנות "בית". 

כאשר אני מבקש להבין את המהות של מה שהתפרץ ונכנס אל חיי בשביעי באוקטובר, את מה שחדר לתוכי כשהוא דורס וסודק הרבה ממה שהיו חיי עד כה, אני מבין שאני עֵד לפעולה של כוחות ששואפים לפגוע ולהרוס כל משען, שרוצים לפגוע בכל דבר שיכול לתת יציבות ותחושה של ביטחון, שמנסים להחליש ולפורר את המרכז הפנימי שלי. מה שמתהווה סביבנו כבר זמן רב והתחזק בשנה האחרונה, הוא רצון לערער את היכולת של כל אחד מאיתנו לבסס מרכז פנימי יציב, שיכול לנווט את ספינת חיינו. אנו חווים מאמץ לטשטש את ההבדל בין אמת לשקר, בין טוב לרע, מאמץ ליצור אקלים שבו אנשים יאבדו כל נקודת משען פנימית בחייהם, ייסחפו על גלים של תשוקות, תחושות נקם או פחד ויילחמו האחד בשני.

אנו עדים לפעולה של כוחות מנוגדים אשר יחד — בפעולה משותפת — מפוררים את החברה והתרבות האנושית. מצד אחד כוחות של להט רוחני, פונדמנטליסטי, דתי-משיחי, שרוצים לשעבד אליהם את רוח האדם ולשלוט בה; ומולם תפיסה מדעית-חילונית, רציונלית, האוחזת במטריאליזם הומני שמתכחש לרוח ורואה בקיום הפיזי של האדם והעולם את חזות הכול.

שני הכוחות האלה משלבים ידיים בהתנגדות לאני של האדם, בהתנגדות לצמיחה של כוח רוחני חופשי אינדיווידואלי, כוח של אמצע, של לב, שיהווה משען פנימי שינחה ויכוון את מסע חייו של האדם.

כאשר אני מבקש למצוא נקודות של אור בחושך הזה, אני מבין שיחד עם חוויות האימה וחוסר האונים, שעלו והציפו, עלו גם חוויות של אומץ וזקיפות, של התייצבות ועמידה אל מול האיוּם החיצוני והפנימי. אני יכול לראות שרבים חווים כתוצאה מהמשבר הזה מעין לידה פנימית, התעוררות לכוח פנימי שחי בתוכם ויכול להנחות אותם; ויותר מכך, רבים גם חווים שהרס ישותו הגופנית של האדם מגלה להם את ישותו הרוחנית שממשיכה להתקיים.

חוויות אלה יכולות להיות פתח שדרכו יכול האדם להתעורר לעצמו בתוך עצמו, להכיר את האני שלו, את הרוח שחיה בו ככוח שיכול בהדרגה להתגבר, להתחזק ולהוות משען יציב בחיים וגם במוות.

שיקום ובניה מחדש של בית — שהוא משכן לישות הגופנית של האדם, אותה ישות שמהווה משכן לרוחו ולנפשו — תלויים בכך שנכיר בממשות של הרוח ובארעיות של המציאות החומרית.

הם תלויים בכך שנסכים לחיות כל פעם מחדש את הכאב הטמון בהרס ובאובדן, שהם תוצאה בלתי נמנעת של התגשמות בגוף פיזי וחיים בעולם החומרי. והם תלויים בכך שנקבל אומץ וכוח מההבנה שכל מעשה יצירה בעולם הזה — למרות זמניותו — הוא התנסות שיש בכוחה להעצים את רוחו של האדם. רוח שאינה כפופה לחוקי החומר, רוח השוכנת בכל אדם; הרוח החיה שעבורה המוות הוא לידה חדשה, שלב בדרך — המשך של מסע החיים.

1. הברית החדשה, מתי ז 24—27.

2. יוצרת האיור: איילת השחר כהן, השמש שבבית, שיעור באהבה מס. 10.תערוכה מתוכננת בגלריה בארי ל2024 (לקוח מתוך מאמר "ובחרת בחיים" של יפעת אהרן מגיליון למות ולהיות).