גן עטוף באריג חי: מחשבות על הצרכים המשתנים של ילדי הגן

אנחנו חיים בעולם מלא סימני שאלה, ובתוך יער סימני השאלה וחוסר הוודאות – עלינו לגדל ילדים. אנחנו שואלים, מה חווה ילד שנולד לתוך המציאות של הזמן הזה? איך נוכל להיות הורים ומחנכים ראויים? כיצד נחנך את ילדינו?

כדי להתחיל לענות על שאלות אלו, נתבונן בילדים: לרוב הם באים בהחלטיות גדולה. אפשר לחוש, להרגיש, להבין שמשהו בילד יודע לָמה ולשם מה הוא בא לעולם הזה, לזמן הזה. הוא מתמסר להורים ולסביבה שלו באמון אינסופי.

מה המחשבות שעולות בי כשאני מסתכלת בילדה? אמנם מבחינה פיזית היא לגמרי תלויה בנו, אך יש בה רצון עז לחיות, לפגוש אותנו, ללמוד ולהכיר את המציאות שאנחנו חיים בה. הרצון שלה כל כך חזק שהוא, הרצון, מתגבר על המכשולים הפיזיים, ומאמן את גופה כדי שישרת אותה להגיע למטרתה. היא לא נרתעת מנפילות ומקשיים.

מאין נובע הרצון החזק הזה? הרצון הזה הוא הרבה יותר מאינסטינקט לשרוד – הוא רצון להתפתח, ליצור קשר, ללמוד, להבין, לעשות. הרצון מעורר בי פליאה: מהו האימפולס החזק הזה לפגוש אותי, לפגוש אותנו בעולם הזה, בתקופה הזאת?

ומי אני מול האימפולס העוצמתי הזה – שאפשר לחוות בו גם אומץ, אהבה והרבה אמון? מאיזו סיבה הילדים באים אלינו – בני-אדם לא מושלמים – ואל חברה שרחוקה מלהיות מושלמת? אולי הם באים כדי לשנות דבר-מה? אולי יש בהגעה שלהם כוח שיכול גם לתמוך אותי, אותנו? האם אני מזהה במפגש הזה הזדמנות להתרחבות ולהשתנות עבורי?

ללמוד לחשוב אחרת

מרגע היוולדם, ילדינו חשים את המחוות החברתיות שלנו. הם קולטים את התנועות של היחסים שאנחנו מבצעים בסביבתם.

בתמונה הגדולה, שטיינר פורס לפנינו שלבים שונים של ההתפתחות האנושית ושל התפתחות האמנויות. אנחנו יכולים להבין שהוא רואה את פיתוח האמנות החברתית כדרך אל העתיד. בכתביו ובהרצאותיו על "השילוש החברתי" הוא נתן לנו קווי מחשבה חדשים להבנת ההתארגנות החברתית, שעדיין לא זכו לתשומת הלב הראויה. בקשתו "ללמוד לחשוב אחרת" היא רלוונטית עד היום: "אנשים עומדים לפני הבחירה להתחיל לחשוב אחרת – או להוסיף לאסונות הקיימים עוד אסון אחד."[1]

שטיינר מתאר שלוש איכויות בסיסיות, שהעמקה בהן תתמוך בהתפתחות הילד וגם בשיפור של החיים החברתיים: רצון להכרת תודה, רצון לאהבה ורצון לאחריות. החיבור של כל אלה עם המילה רצון מצביע על הצורך בהתאמנות מודעת ואקטיבית בתכונות האלה.

אחת הברכות הגדולות עבור ילדים בשבעון הראשון היא שמחנכי הגיל הזה יאמנו את הרצון להכרת תודה, ימלאו את עצמם ברגשות תודה כלפי הילדים, כלפי השותפים בעבודה, כלפי ההורים, כלפי הטבע, כלפי הקיום... האווירה שנוצרת כך בסביבת הילד תומכת בהתפתחותו הפיזית והרגשית כאחד. כך תכונת הכרת התודה, שהיא תכונה חברתית חשובה ביותר, תצמח גם בילד.

שאלת החינוך היא שאלה חברתית

בכנס האחרון של חינוך ולדורף לגיל הרך, שהתקיים באפריל 2022, היה ניסיון להתחדשות – הוא התקיים בו-זמנית בשבעה מקומות שונים ברחבי הארץ עם הרצאת זום משותפת שהעבירה קונסטנצה קאליקס מדורנך. במהלך הכנס, גננות וגננים העלו רעיונות וכיוונים פרקטיים להתפתחות והתחדשות חברתית בת מימוש, אפשרויות ליצירת מעטפת מיטיבה לילדים ומבוגרים. הנה כמה מהם.

היכרות ודיאלוג עם גנים אחרים. מפגש עם דרכי חינוך שונות מרחיב את האופקים. כל שיחה עם גננת אחרת וכל ביקור בגן אחר אינם בזבוז של זמן או עומס נוסף, אלא הם מאפשרים לי מבט חדש על עבודתי ועוזרים לי לראות את עצמי, את השותפות שלי ואת הילדים ומשפחותיהם מזוויות חדשות.

שינוי בהתייחסות להורים ולסבים. כדאי לנסות לשנות את הפרדיגמה שתופסת הורים וגננות כשני מחנות, אלא לראות אלה את אלה כבני אדם מחפשי דרך. ההורים מעניינים אותי מעבר לעובדה שהם ההורים של הילד בגן. הגננות וגם ההורים הגיעו לעולם ולמציאות העכשווית עם משימה. כולנו נושאים בתוכנו אימפולס חיובי. אלה אנשים שיכולים להרחיב את אופקיי, לספר לי על קשר אחר לעולם, לשתף אותי בהבנות נוספות על אלה שאני קיבלתי מן ההתנסויות בחיי. אולי נצליח לבנות שותפות חינוכית אמיתית ולשים לעצמנו מטרות משותפות? חיפוש משותף יגלה לנו דרכי פעולה שלא חשבנו עליהן עד כה.

ליזום קשרים חדשים עם השכנים. יכול להיות מרתק לגלות מי האנשים שגרים בקרבתנו. אולי יש כאלה שייענו בחיוב להתעניינותנו, ואולי יש ביניהם כאלה שיוכלו להעשיר את הגן שלנו עם כישרונותיהם? – אולי היא יודעת לנגן, אולי הוא מפסל, אולי הוא טוב בבישול, אולי היא מכירה מסלול טיול חדש? וגם הם אולי ירוויחו מהמפגש עם הילדים. האם זו יכולה להיות הזדמנות לפתיחת אפשרויות חדשות לשני הצדדים?

אין ביכולתי לציין כאן את כל כיווני הפעולה שעלו בכנס כדרך להתחדשות חברתית, אך כשמעיין היצירתיות זורם – לדמיון אין גבול.

מעטפת סביבתית טובה עבור הילדים – היא סביבה של אנשים שהם ערים ביחסים החברתיים שלהם, אנשים שיוצרים אווירה חמה, מוכנים לתנועה ולשינוי, ומתעניינים גם במה שקורה חברתית במקומות אחרים. מעטפת בריאה בנויה מקשרים בין אנשים, והיא נותנת לילדים יותר ביטחון ומרחב להתפתחות.

עטופים באריג חי

"כל ילד הוא מרכז העולם" אומר שטיינר,[2] וניתן להמשיך ולומר שכל גן וכל כיתה הם מרכז העולם וכך גם כל מחנך וכל הורה. מסביב לכל המרכזים הללו נוצרים מעגלים ותנועות. כל צעד קטן או גדול שאנחנו מבצעים, תורם לתנועה הכוללת ויקבל הד בסביבה הקרובה וביקום כולו.

בואו ניפגש בקרוב ונספר זה לזה אילו צעדים חדשים הצלחנו לעשות עם שותפות, הורים, סבים, שכנים קרובים ורחוקים, עם מורי בתי ספר, תלמידים ובוגרים – ומעגל התנועה יתרחב ויגדל וישתכלל.

אפלטון אמר כי "הנפש היא בת אלמוות, כי תנועה היא בת אלמוות. כשאחד מניע את האחר או הוא מוּנע על ידי האחר – יש חיים. היכן שהתנועה פוסקת – החיים נגמרים."[3]

נלמד לנוע, נלמד להרגיש אחריות הדדית, באנו לשנות מציאות.

המאמר המלא יופיע בגיליון אדם עולם, יוני 22, בנושא חינוך לגיל הרך. להצטרפות לתוכנית המנויים של אדם עולם לחצו כאן

[1] Die soziale Frage, הרצאות בציריך, שוויץ, פברואר 1919,GA 328 . תרגום חופשי.

[2] רודולף שטיינר, ידע האדם, הרצאה מספר 10, 1.09.1919, תרגום חופשי. (293 GA)

[3] תרגום חופשי מגרמנית.