דבר העורך – גליון 50 – עבודה פנימית

"חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ

שִׂים לֵב לפִעְיִמַת המְַּטֻטֶּלתֶ בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם

וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם יֵשׁוּת עוֹלָם אָדָם" - רודולף שטיינר

זכור לי שיעור ציור אחד בסמינר "זומר" ברמת גן בו התבקשנו לצייר בצבע על רקע גוון בהיר מאותו הצבע עצמו. למשל – באדום על רקע ורוד או בירוק על רקע ירקרק. המהדרין ציירו בצהוב על רקע צהבהב. תחילה נראה לי הדבר מוזר וכמעט בלתי אפשרי, אך עם הזמן גיליתי את היופי שבדבר.

גיליתי גם שהמוח המודרני שלנו, שרגיל בפעולה וביצירה מתוך ניגוד, שרגיל בחיפוש אחר שלווה כמרפא לקושי ולכאוס, מסוגל לפעול גם אחרת. הרי אם ננסה להתחקות אחר שורשי העבודה הפנימית, בהודו למשל, אנו יכולים לשער שזו התרחשה על רקע חיים רגועים בהרבה מאלה שלנו – חיי טבע וכפר. מעניין לחשוב שהעבודה המדיטטיבית לא נולדה בעולם המודרני – כניגוד להמולת החיים המתועשים, אלא צמחה דווקא מתוך השקט.

אני תוהה מה הניע את מודטי-הקדם להתחיל את אותה עבודה פנימית ב"צהוב על צהוב"? מה ביקשו לעצמם בעבודה זו? ורלוונטי מכך, לגבינו, איך יכולים אנו להביא שמץ מאיכות זו אל חיינו – כשלרוב, אם אנחנו כבר מצליחים לעסוק בעבודה פנימית, היא לרוב מתבצעת "כחול על גבי אדום"?

גיליון זה, שעניינו עבודה פנימית, עוסק בשאלות אלו.

אורית לויטר במאמרה "מדיטציה מהלכה למעשה", מדברת על הקשיים המוכרים לכל מי שמנסה למדוט -  לרובנו קשה לגייס זמן ואנרגיות לתרגול מדיטטיבי קבוע, וגם כאשר אנחנו מצליחים להתיישב, אנו לא תמיד יודעים מה בדיוק לעשות. היא מספרת על דרכה האישית בנתיבי התרגילים הרוחיים ששטיינר מציע, ונותנת עצות מועילות לאלה המעוניינים לתרגל.

אנו עומדים בתחילתה של שנה. וזו, כקודמתה, מבקשת מאתנו שני סוגי פעילות מנוגדים לכאורה. מצד אחד, מפגש עם אנשים: קולגות לעבודה, תלמידים, מטופלים ושותפים לדרך. ומצד שני, עבודה פנימית שמהותה היא לפגוש נכון הן את עצמנו והן את האחרים.

במאמר הפותח של הגיליון, "השתנות הדרך הפנימית בתקופתנו", מתאר יפתח בן אהרון את התהליך שעברה התודעה האנושית מימי קדם ועד זמננו ומראה כיצד אותו קונפליקט, לכאורה, בין מרחב מדיטטיבי לבין המפגש עם העולם מתלכד בתודעה האנושית החדשה לגילוי האחר בתוכי וגילוי העצמי באחר.

המשורר וחוקר התלמוד, פרופ' אדמיאל קוסמן וחוקר הרוח עמיר פריימן מציגים בפנינו את תמצית התכתבותם ארוכת הימים בשאלות של דת, רוח ואמונה, ושני אנשי מקצוע אנתרופוסופיים ותיקים מספרים לנו על הדרך הפנימית שהם עושים בעבודתם: ד"ר מוטי לוי כרופא, וניר מצרי כמחנך בבית ספר יסודי.

בגיליון זה אנחנו גם נפרדים באהבה מגיורא רפאלי במאמרו של דניאל שליט שסוקר את דרכו מעוררת ההשראה של גיורא בעולמות המוזיקה, הנפש והאמונה.

בהזדמנות זו אנחנו מודים בחום ליפתח בן אהרון שליווה את עריכת הגיליון במחשבה, בייעוץ ובתמיכה ולצלמת לאה בכר, שתרמה לגיליון את
צילומיה המיוחדים.

יפתח שילוני
[email protected]