אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
כשרודולף שטיינר נתן את הקורס לרופאים, שאל אותו אחד הרופאים הצעירים מה נדרש מאדם כדי להיות רופא טוב, מעבר לקריאת ההרצאות, הלימודים והבנת החומר. שטיינר ענה לו שכדי להיות רופא טוב, על האדם לרצות לרפא. באותו אופן, ניתן לומר דברים דומים על המחנך. ישנם אלפי הרצאות וכתבים על חינוך, ישנם סמינרים לחינוך בכל העולם, ובכל זאת, כדי להיות מחנך טוב, על האדם לרצות להתחנך.
אחת התובנות העמוקות ביותר שהגעתי אליהן במהלך שנות עבודתי בחינוך היא שאדם שאוהב ילדים, מחנך את עצמו, ואילו אדם שאוהב את עצמו מנסה לחנך ילדים.
לכן, דווקא בתקופה זו, לאחר מאורעות ה-7 לאוקטובר, אנו מחויבים לשאת בנפשנו ביתר שאת את התפקיד המשמעותי שלנו כמחנכים העובדים מתוך מדע הרוח האנתרופוסופי. כעת, יותר מבכל זמן אחר, עלינו לפתח בתוכנו את החובה המוסרית של ההתפתחות הפנימית. אל לנו לחפש את הרוע אי שם בחוץ, או לפזר סיסמאות של "אהבה ושלום" שהן לרוב ריקות מתוכן. עלינו לזכך יותר ויותר את המחשבות שלנו כדי שיהיו מחשבות טובות, את המילים שאנו אומרים כדי שיהיו מילים טובות, ואת המעשים שאנו עושים כדי שיהיו מעשים מועילים ותורמים לעולם. זאת נוכל לעשות רק על ידי מאבק בדרקון הפנימי שבתוכנו, רק על ידי חינוך עצמי. עלינו לפתח אמונה ברוח, אהבה לבני האדם ותקווה שהאור יגבר על הרוע. כאשר המחנך עובד מתוך נקודת מבט זו, הוא מתחיל להתמודד עם האמת המרה: למחשבות, למילים ולמעשים שלי יכולה להיות השפעה הרסנית וביכולתם אף לייצר רוע ופירוד. כדי להתמודד עם הרוע, בראש ובראשונה עליי להבין שהרוע לא נמצא אי שם בחוץ, אצל האחר, אלא בנפשי שלי, והוא מתבטא דרך המחשבות, המילים והמעשים שלי בעולם.
מלחמת האגו
הניסיון לגבור על הרוע בעזרת כוח, מלחמות ודיכוי יכול אולי להביא למיגורו באופן זמני, אך בטווח הארוך הרוע והחשיכה רק יתגברו וירימו את ראשם. העולם שלנו הוא הוכחה לכך שמלחמות, מוצדקות ככל שיהיו, מעולם לא יצרו שלום עולמי. נהפוך הוא, אנו חווים יותר ויותר כאוס גלובלי וחוסר חיבור של האדם לטבע, לצומח, לחי, ובסופו של דבר – לעצמו.
המלחמה האמיתית בתקופתנו אינה בין אנשים ובין צבאות, אלא ביני לבין עצמי, בניסיון לשחרר את האגו שלי מאחיזת העיניים של החשיבות העצמית. הדרך לעשות זאת היא מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים – ולא משנה מה מגיע מהעולם.
באופן מעשי, ישנם שישה תרגילים ששטיינר נתן (ב"כיצד קונים דעת העולמות העליונים") ותרגול קבוע שלהם מאפשר לי לפתח את החוסן הנדרש בכדי להשאיר מחוצה לי מחשבות מחלישות, עצלות או חוסר שליטה ברגשות. כל תרגיל עליי לעשות במשך חודש שלם ואז לעבור לתרגיל הבא.
התרגיל הראשון נקרא שליטה במחשבות. הוא עוזר לאדם לעקוב אחר מחשבותיו, להפריד בין עובדות לפרשנויות, להישאר ממוקד ולא להתפזר לאסוציאציות. בכל ערב או בוקר עליי לפנות 5 דקות מזמני, לקחת חפץ מעשה ידי אדם (עדיף חפץ מאוד פשוט כמו עפרון) ולחשוב מחשבות הקשורות רק לחפץ זה, ללא בריחה לאסוציאציות. עליי להישאר ממוקד בחפץ במשך חמש דקות ביום. ניתן להחליף חפץ כל יום, או להישאר כמה שיותר ימים עם אותו חפץ (למתקדמים). מאמץ לקיים תרגיל זה מפתח אצלי יכולת להיות ממוקד, לחשוב באופן בהיר ולהפריד בין עובדות (צורת העיפרון, צבע, מרקם) למחשבות אסוציאטיביות ("איזה ציורים יפים ניתן לצייר בעפרון... ראיתי ציורים יפים בפייסבוק... נתקלתי בפוסט מעצבן...").
התרגיל השני נקרא תרגיל הרצון. עליי לבחור שעה קבועה ביום, שבה אני מבצע פעולה לא הכרחית כגון גירוד בראש, מחיאת כף וכו'. עליי "להתעורר" בדיוק בשעה שבחרתי, ללא אמצעים חיצוניים כגון שעון מעורר שיזכיר לי. תרגיל זה מאפשר למתחנך להיות ער ברצון שלו, ולמעשה, בטווח הרחוק, להיות זה ששולט בזמן ולא עבד של הזמן. כמו כן, המתחנך מתחיל לפתח מודעות עמוקה למעשיו בעולם ונוכחות אקטיבית במעשיו.
התרגיל השלישי נקרא שליטה ברגשות. תרגיל זה מלמד אותי לזהות את הרגש שעולה בקרבי, אך לשמור על איפוק ולא להגיב לרגש, אלא רק לזהות אותו ולהתבונן בו. לרגשות יש איכות כזו, שאם לא מגיבים אליהם, הם עולים ומגיעים לשיא מסוים ואז דועכים מעצמם, כמו גל. למעשה, כך אנו לומדים לפעול מתוך רצון חופשי כשעולה רגש – ולא מתוך האוטומט הרגיל והלא מודע. במהלך חודש עליי לזהות כל רגש שעולה בי, לחבק אותו, אך בשום פנים ואופן לא להגיב אליו באופן אוטומטי. לנשום, להירגע, לחשוב – ורק אז להגיב. לתרגיל זה אין זמן מוגדר ביום, אלא הוא נעשה בכל רגע ורגע. הוא מאפשר לי להימנע מלומר מילים עליהן אצטער בהמשך, לחשוב מחשבות לא טובות, ואף להימנע מעשיית מעשים בלהט הרגע וללא שליטה.
התרגיל הרביעי נקרא תרגיל החיוביות. במהלך חודש שלם עליי לפתח הלך נפש חיובי עבור כל אירוע שקרה לי. עליי לסגל לעצמי את ההבנה שהדבר לא "קרה לי", הוא לא אישי ואינו בהכרח רע או טוב. מה שקרה רוצה לשרת משהו חדש שצריך להיוולד, ועליי להישאר חיובי ולא להיכנס למחשבות אימה ופחד משתֵק.
התרגיל החמישי נקרא תרגיל הפתיחות. כלומר, לא חייבים להסכים עם דעותיו של אדם אחר, אבל חשוב להקשיב להן בפתיחות ובמחשבה חופשית. כיום, כמעט באופן אוטומטי, מה שנאמר על ידי הצד השני (וכל אחד מאיתנו הוא בצד השני של מישהו שחושב אחרת מאיתנו), נהדף מייד ללא פתיחות והקשבה, וזה חלק גדול מחוסר התקשורת והיעדר השיח בין אנשים. קשה להקשיב בפתיחות כשאנו חשים אנטיפתיה לדובר, ולכן המסע לשם עובר דרך עבודה פנימית של חיפוש שלוות נפש. לא בכדִי מגיע תרגיל זה רק לאחר התרגיל השלישי של שליטה ברגשות.
התרגיל השישי נקרא תרגיל ההרמוניה. למעשה, אין זה תרגיל ספציפי, אלא תכלוּל של כל האיכויות הללו יחדיו; כלומר, לחיות מתוך מחשבה ממוקדת שמופרדת מפרשנויות, להבין למה פעלתי כפי שפעלתי ולנסות להיות מודע יותר לפעולותיי ותגובותיי, לנהל את הרגשות שלי, להתבונן על המציאות כמשהו שקורה ולא כאסון שקורה לי, ולהיות מספיק פתוח כדי להקשיב לדעות שמנוגדות לתפיסתי מבלי לשלול אותן על הסף.
חינוך ולדורף נולד מתוך הכאוס הנורא של מלחמת העולם הראשונה ומתוך הרצון לייצר דרך החינוך מנוף לשינוי חברתי. לאחר מאורעות ה-7.10 התחוור לי ביתר שאת כמה נחוץ הלך נפש זה, של התחנכות עצמית, בקרב המורים והמחנכים, כדי לטעת אומץ רוחני בילדינו למען חברה בריאה יותר בעתיד.
