הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
הנה הוא שוב מגיע, הדרקון האיום, דרקון החופש הגדול. המסגרות היציבות והברורות שמארגנות את חיי היומיום של הילדים ושלנו יוצאות לחופשה ועכשיו עלינו, ההורים, מוטלת המלאכה ליצור מסגרת חלופית שתיתן מענה לצרכים של ילדינו ושלנו. הדרקון אינו מאיים רק עלינו, ההורים, אלא גם על הילדים אשר נשלפו מהנהר המוכר של היומיום וזקוקים למסגרת בטוחה וברורה.
מה עושים כשפוגשים בדרקון? הדבר החשוב ביותר הוא להגיע מוכנים ומצוידים בכלים טובים. במאמר שלפניכם אתמקד בכלי אחד, המהווה תנאי בסיסי לחיים, בין אם בחיים אורגניים ובין אם במערכות מעשה ידי אדם: הריתמוס. אני רוצה להציע לכם את הריתמוס, שהיא המונח שמתאר את מקצבי החיים השונים, כאחת המתנות הקסומות העומדות בבסיסו של חינוך ולדורף, וכעקרון מנחה בבניית תוכנית הפעולה שאתם עושים לחופש הגדול.
האמת היא שקסם הריתמוס הוא סוד גלוי לחלוטין, כיוון שכל החיים שלנו על פני האדמה מתקיימים הודות למקצבים: מתנועת הפלנטות, דרך סיבוב כדור הארץ, מחזורי היום והלילה, עונות השנה, תהליכי צמיחה וקמילה, פעימות הלב, זרימת הדם, הנשימה ועוד דוגמאות אינספור שאשאיר לכם לגלות בעצמכם. המקצבים מאפשרים את זרימת החיים כמו שהגדות מאפשרות את זרימת הנהר. הם מגלמים בתוכם חוקיות של חיים טבעיים והרמוניים שכאשר עובדים איתה מתאפשר לנו ליצור מציאות מיטבית יותר. נינוחה יותר, נושמת יותר, שמחה יותר.
להלן מספר נקודות חשובות שיעזרו לכם לארגן את ההתרחשויות והפעילויות של החופש הגדול בתוך מערך רתמי תומך, מזין ומאזן.
- המקצב הבסיסי של החיים נע בתווך שבין התרחבות והתפשטות לבין איסוף והתעבות. אם היינו בקוטב אחד, באופן טבעי נרצה לנוע לקוטב השני. תנועת המטוטלת בין הקטבים מאזנת ויוצרת תהליכי חיים שלמים. זה בדיוק כמו שקורה בפעימות הלב, בנשימה, במחזור המים בטבע. אם הייתם, לדוגמא, עם הילדים בגן המשחקים בפעילות מאומצת (התרחבות), אחר כך יתבקש זמן איסוף, שיכול להיות זמן של סיפור, יצירה סביב שולחן, קיפול כביסה, ארוחה קלה סביב שולחן וכיוצא בזה.
הדרך הפשוטה להוריד את זה לקרקע היא לערוך רשימה של כל הפעילויות שיש להם אופי של התרחבות: זה כולל בתוכו את כל הפעילויות שהן חופשיות, כאלו שמתקיימות במרחב שמזמנות לילד תנועה פיסית, אינטראקציות חברתיות חופשיות, ולעיתים מרובות בגירויים חושיים, ולצדן רשימה של פעילויות שיש להן אופי אסוף או מובנה יותר. לרוב אלו יתרחשו במרחב מוגדר יותר, סביב שולחן, בעשייה מוגדרת, במנוחה. על הספה.
ואיך תדעו להבחין? תסמכו על עצמכם, על ניסיון החיים ועל יכולת ההבחנה שלכם. אצלי הגוף מלמד אותי מה שייך לקוטב אחד ומה לשני. ואם אני טועה – הילדים מיד מתקנים אותי באופן שבו הם פועלים ומתנהגים. - זמן "עיכול". בחיי היום יום אנחנו נעים בין זמן ערות ושינה. זמן השינה הוא זמן העיכול של כל החוויות והרשמים שספגנו במהלך היום. זמן העיכול מאפשר תהליכי עבוד, הטמעה ושחרור שהכרחיים להתחדשות הכוחות וליצירת מצב של רווחה ופניות. מי ששנתו נפגעת יודע עד כמה זה קשה כאשר זמן העיכול מצטמצם.
אותה תנועה גדולה שבין ערות ושינה מתרחשת גם המהלך היום, בפעילויות בעלי אופי שונה. הפעילות המעוררת ששייכת לפעימה של התרחבות והתפשטות, כרוכה באינטראקציות מגוונות וחשיפה לגירויים. היא כוללת בתוכה תנועה, התרגשות ודינמיות. זרימת הדם מתגברת, הלב פועם מהר יותר, הנשימה מואצת, האדרנלין משתחרר.
זמן עיכול הוא זמן שבו קורים פחות דברים שבאים מבחוץ. עבור היום שלנו הוא כמו פסיק או נקודה בסוף משפט. לפעמים זה יכול להיות כוס המים במהלך משחק, זמן בית אחרי פעילות חוץ. הפסקת צהרים בה יש זמן סיפור או זמן משחק שקט. זהו זמן שבו המערכת הגופנית יכולה לנוח ולהתחדש. הנשימה נהיית רגועה, הלב חוזר לקצב רגיל, השרירים מעט מרפים. הפעילות האוספת נותנת בין היתר מענה לצורך של הילד בזמן עיכול. מאפשרת לרשמים "לשקוע" ולכוחות להתחדש.
בקיץ בכלל ובחופש הגדול בפרט יש נטייה טבעית ליותר פעילות. גמדי הבא לי-בא לי נמצאים בשיאם וחשוב לשים לב לזמני העיכול. בתוך כך גם לשנת הלילה שחשיבותה לרווחה ולבריאות עצומה.
פעמים רבות יש לילדים משיכה לפעילות מעוררת והם לא בהכרח יודעים מתי לעצור ולכן חשוב שנחזיק בעבורם זמן עיכול. זה התפקיד שלנו. אחרת, הקפה גולש מהפינג'ן וזה עושה הרבה בלגן. הפסקת הצהריים המסורתית והטובה, הסייסטה בין 2 ל-4, עושה בדיוק את זה ואני ממליץ בחום לאמץ אותה, אם לא בשינה אז בזמן בית. ה
מעבר מזמן עוררות לזמן עיכול הוא לא תמיד פשוט, ולעתים הוא מלווה בסערת רגשות מצד הילדים. חשוב להכיל את זה ולזכור שהם ממש זקוקים לזמן הזה כדי להיות ברווחה. גם כשהם רוטנים וכועסים עליכם כי הם רוצים להמשיך ולהמשיך ללא הפסקה עמדו שם בהירים ושקטים כי אתם עושים זאת בעבורם. - "לנצח על התזמורת". כשהייתי ילד אהבתי לשמוע יצירה מוסיקלית ולדמיין שאני מנצח עליה. באותם רגעים, לא היה מאושר כמותי בעולם. כשאנחנו מארגנים את סדר היום ותוכנית הפעולה לימי הקיץ (וזה נכון גם לימי השגרה) אנחנו כמו מנצחים על יצירה מוסיקלית. הריתמוס, המקצב, הוא הבסיס של המוסיקה ומה שהופך את היצירה להרמונית. סדר יום ותוכנית כללית הבונה את הפעילויות כך שהיא נסמכת על פעימותיו של הריתמוס נותנת עוגן ומאפשרת תנועה הרמונית יותר בתוך ובין הדברים.
אז אחרי שהכנתם רשימה של פעילויות והתרחשויות, והבחנתם ביניהם בהתאמה למאפייני הריתמוס שהצעתי לעיל, אתם כותבים את היצירה ומחליטים על שלד בסיסי של סדר יום הכולל שעות ארוחות, זמני פעילות בעלי מאפיינים שונים, שעת השכבה וכיוצא בזה.
דווקא המסגרת שנוצרת מאפשרת להיות חופשיים יותר עם רוח החופש והקיץ, ולזרום עם התרחשויות ספונטניות שהן כל כך חשובות ומשמחות. במידה ואנחנו מוצאים עצמנו חסרי נשימה, סביר להניח שאבדנו את השלד והתפזרנו מידי אחרי חשקים והזדמנויות ספונטניות. פשוט נחזור לנוח על השלד. נחזור אל הגדות הברורות שיצרנו והנהר יוכל לזרום מבלי להציף את כל העמק.
המאמץ ליצור תכנית-על אשר גם יורדת לפרטי הסדר יום וגם מתייחסת לחופשת הקיץ כמכלול הוא מאמץ ראוי ומתגמל היכול ליצור שקט וסדר בתוך התנועה היותר כאוטית המאפיינת את הקיץ בכלל והחופש הגדול בפרט. יחד עם זאת, החיים הם דינמיים ולא פועלים כתוכנת מחשב ולכן הדבר החשוב כמי שמנצחים על התזמורת הוא להיות בתשומת לב, להקשיב ולהתבונן בילדים. מתי זה הזמן לעצור ולהפסיק פעילות מסוימת כדי לאפשר זמן עיכול? מתי הילדים זקוקים למרחב לתנועה וביטוי? זה יאפשר לכם לקבל החלטות אשר יינשאו על גליה של תנועת החיים הריתמית ויאפשרו לחיים להיות נינוחים יותר.
אז מתי כתבתם בפעם האחרונה יצירה מוסיקלית? הנה מונחת בפניכם הזדמנות פז. הזדמנות לעשות שימוש במטה הקסם של הריתמוס כדי ליצור מרחב ברור בטוח, תומך ומזין לילדיכם וגם לכם. במקום לחשוב על הדרקון המאיים של החופש הגדול, נהיה עסוקים ביצירה של מרחב חיים וכשנרים מבטנו לרגע, יש סיכוי, שלפחות לרגעים הדרקון ייעלם ובמקום שבו עמד יהיה גן פורח. אמן!
