האם ניתן למנוע את האסון האקולוגי המתקרב? [איגרת 188]

השאלות האחרונות שנותרו סביב הקטסטרופה האקולוגית היא מתי היא תתרחש ומה יהיה אופיה. ועדיין, בידי האדם לעשות כמה צעדים ושינויים שישפרו את המצב. אך לשם כך עלנו קודם כל להביא לשינוי בדפוסי מחשבתינו ותגובותינו הרגשיות

מאת ראובן שליב

אם רצוננו  כי האנושות תשרוד, עלינו לצמצם באופן דרסטי את ניצול המשאבים והאנרגיה, במקביל לשינוי המקורות למזהמים פחות. בכיוון הפיתוח העכשווי – גידול מתמיד של הייצור והשירותים, השאלות היחידות הן מתי תתרחש, ומה יהיה אופי הקטסטרופה - מחסור באנרגיה, התחממות גלובלית, זיהום אוויר, מלחמה עולמית?

כל אלטרנטיבה אמיתית חייבת לכלול צמצום - של כמויות האנרגיה והחומרים שאנו מוציאים מכדור הארץ.

אנו סולדים מחשיבה על הצטמצמות. היא מתקשרת אצלנו לאבטלה, מחסור, ותחלואים חברתיים ותרבותיים. גם הדוגלים באנרגיות "ירוקות" מוחים כשמחיר הדלק עולה.

השינוי הנחוץ בהתנהגותנו הסביבתית עשוי לדרוש מאתנו ויתור על אורחות חיים ודפוסי צריכה: לשלם מחירי דלק גבוהים יותר, כדי שהמערכת תתגייס לפיתוח חלופות; ויתור על גידולים רבים בהשקיה אינטנסיבית לשם חסכון במים; צמצום ייצור מוצרים חדשים וחזרה להרגלים של שימוש בכלים, מכשירים ובגדים עד התבלותם, למען התגברות על זיהום קרקע ואוויר.

לפיכך, המטלה הראשונה - הקריטית בחשיבותה - היא שינוי דרכי חשיבתנו ותגובותינו הרגשיות. נוכל לגלות שהחיים עשויים להיות מספקים ומשמעותיים גם ברמת צריכה נמוכה בהרבה ממה שאנו רגילים אליה. והשנייה - גיוס האומץ, התושייה והיצירתיות ליישום השינוי הפנימי ודרכי הפעולה החיצוניות הנדרשים. ללא שינוי באורחות החיים ובדרכים בהן אנו מעניקים משמעות וערך לחוויותינו, יוביל הצמצום לתחושות של מחסור ומצוקה, וכתוצאה - לסכסוכים ומאבקים על מה שנתפס כ"משאבים בלתי מספקים".

בשנות ה-60 קראו מתנגדי מלחמת וייטנאם "Make love - not war". מה שנדרש כיום הוא: "Make with love - not more".

כלומר: הדרך שתוכל לתקן את תחושת המחסור היא שהדברים ייעשו "באהבה". באכפתיות ובהקשבה שיכולות לזהות מהם הצרכים המהותיים והאמיתיים שעליהם חשוב לתת מענה, ולהפרידם מצרכים מלאכותיים, ומצרכים אמיתיים שניתן לספקם במידה צנועה בהרבה. העולם השבע צריך לעבור גמילה מהתמכרות צרכנית, והעולם הרעב צריך להכיר למה הוא באמת רעב.

למשל, להבחין בין "צורכי פרטיות" אמיתיים לבין מלאכותיים. אדם זקוק, למשל, למקום משלו, לאפשרות לשמור פריטים בעלי חשיבות אישית, למקום והזדמנויות להיות רק עם עצמו או עם אלוהיו ולאפשרות להיפגש באופן אינטימי עם אדם קרוב. הוא זקוק ליכולת לקבוע מה יעשה בחלק מזמנו על פי נטיותיו ובחירתו ולאפשרות לנוע, לפגוש אנשים ולהכיר מקומות שונים. כאשר אלה אינם מתמלאים, נפגעים צרכים אנושיים יסודיים.

אולם הדרכים בהם מספקים תנאים אלה חורגות פעמים רבות מהנדרש. האם קיומו של מרחב אישי מחייב שיהיה בבעלותי? האם אפשרות ליהנות מדי יום מהטבע מחייבת שטח אדמה פרטי והאם אפשרות לנסיעות נוחות וזמינות מחייבת בעלות על רכב פרטי?

נדרש שינוי משמעותי בחווייתו של אדם מודרני, כדי שלא ירגיש כאילו החופש שלו נגזל ברגע שזכות הצריכה שלו מוגבלת או שלזכות הקניין מוצבים סייגים. כדי שיחוש כי המרחב האנושי שלו בריא ומספק יותר מאשר במצבו העכשווי, עליו לחוות ולחשוב על מרחב אנושי זה כחלק ממנו - ולא כמשהו "שם בחוץ". כך ירגיש שעצמיותו ניזונה ומתפתחת עם השינויים בסביבה הטבעית והאנושית.

מספר גדל והולך של קבוצות "ידידותיות לסביבה" מבוססות על רכוש משותף תוך שמירה על אפשרויות הבחירה האישית בפעילות, מקצוע ומנהגים.

כאשר קבוצות גדולות של אנשים יפתחו עצמיות כזו, יהיה ניתן לבנות יחסים אנושיים ואקולוגיים שיבטיחו את קיימותם של כדור הארץ ושל החברה כאחת.

העצמיות המשלבת עשויה לתרום את אחד הכלים היעילים ביותר לתכנון עולם העתיד שיהיה, בו-זמנית, בר-קיימא ומאפשר התפתחות אינדיבידואלית.

הרחבה והמחשה של האפשרויות ליישום כיוונים אלה יינתנו בסדנאות ובפרסומים בעתיד.

***

ספרו של ראובן שליב "העצמיות המשלבת" פורסם בהוצאת הרדוף.


אוהבים את האיגרת?

הזמינו חברים להרשם אליה! (שתפו את הקישור הזה)

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*