הורות מנקודת מבט אנתרופוסופית

הורות מנקודת מבט אנתרופוסופית

Print Friendly

מדפי הספרים, הטלויזיה, האינטרנט וכמובן אנשי חינוך, מטפלים ואנשי מרפא ולבסוף חברינו ומשפחתנו - כולם מסוגלים לייעץ לנו בנושאי הורות. טוב שכך, כי אחרת היינו מרגישים בודדים נורא עם צוציק בן החודשיים שצורח בכל יום מאז שהוא הגיח לאוויר העולם מהשעה שש בערב ועד חצות. עצה טובה ולפעמים זרועות שנשלחות לאסוף אותו ולאפשר לנו מנוחה - עושים את כל ההבדל. ארבע עשרה שנים, או שני שביעונים מאוחר יותר - עצה טובה כאשר אנו מתלבטים האם לאפשר לילדנו ללכת לסרט עם חברים ולא להתחייב על שעת חזרה, גם היא תהיה בדיוק במקום ובזמן הנכון.

מצד שני, אם אנחנו שואפים להורות בעלת מימדים נוספים, אולי נבחר בגישה האנתרופוסופית, אשר מניחה שלילד יש גוף ונפש וגם רוח. על פי תפיסה זו, הילד הגיע לעולם על מנת לערוך מסע התפתחותי, ואנו כהורים ומחנכים צריכים לסייע לו במסעו.

בכל הגישות הרווחות כיום - אנחנו אוהבים את ילדינו ורוצים להעניק להם את הטוב ביותר. כל גישה שונה ביחס לשאלה: מהו הדבר הנכון עבור הילד שלי? מהו הטוב ביותר? החברה הצרכנית והצרחנית שמה דגש נכבד על צרכנות כדרך להתמודדות עם אתגר ההורות: היא מציעה ריהוט לחדר הילדים והנוער, ביגוד מושלם או צעצועים מרהיבים. בגישה החינוכית האנתרופוסופית הדגש הוא על האדם המחנך: הורים, משפחה קרובה ומורחבת וכמובן הגננות והמורות. לאחר מכן ישנו דגש עצום על הסביבה החינוכית אשר תתמוך בהתפתחות - שתהיה שלווה, הרמונית, טבעית ותספק מענה לצרכים האמיתיים של הילד.

בכל הגישות הרווחות כיום - "הילד במרכז". גם חינוך ולדורף (שהוא הגישה החינוכית אשר נובעת מתפיסת העולם האנתרופוסופית) שם את הילד במרכז. הילד הוא לחלוטין במודעות שלנו כהורים ומחנכים. אך איננו מטרידים אותו בפנייה כשאינו זקוק לכך: "מה ציירת חמודי?" או: "מה אתה עושה?" אלא מניחים לו למצוא את המרכז של עצמו: מה הוא באמת צריך? למה הוא באמת זקוק? אנו מבינים שהילד לא הגיע לעולם על מנת למלא את צפיותינו, אלא כדי להגשים את עצמו.

בעיה נוספת אשר נובעת מן בתפיסה של "הילד במרכז" היא, שלעיתים הילד פשוט כובש את כל הטריטוריה לעצמו ונותר חסר גבולות מספקים, או שהוא חסר כבוד לאחרים. בחינוך ולדורף מנסים להתמודד עם הקושי הזה בכך שמציבים גבולות מסביב למרכז, שהוא מאפשר ורחב מאד. שטיינר כינה את הגישה הזאת "סמכות אוהבת". ההורים לומדים כיצד להציב גבולות באופן שממחיש לילד שהוא מוגן ונאהב.

בכל הגישות החינוכיות הרווחות כיום - התפתחות הילד חשובה מאד, אך הקצב אמור להיות מהיר ככל האפשר. התפיסה הרווחת היא: "מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר!" הילד נחשף למסכים ולתכנים שאינו מסוגל להתמודד עמם מכיוון שגופו ורגשותיו עדיין אינם בשלים דיים. אך חינוך ולדורף דוגל בהתאמת ההתפתחות לקצב האישי של הילד. הוא מאפשר מרחב חלומי שבו תתרחש ההתפתחות בקצב אישי ואיטי מאד. אכן, בכל הגישות, ההתפתחות חשובה, אך בגישה האנתרופוסופית, חשוב גם הקצב הנכון והמתאים וגם התכנים אשר הילד נחשף אליהם.

בכל הגישות הרווחות כיום - ההורה מקבל "מתכונים" או "חוברות הדרכה" להפעלת הילד, משל היה הילד מכונית שצריך לבדוק לה שמן ומים ומידי פעם להביאה למוסך לתיקון. אך בגישה האנתרופוסופית, אשר רואה בכל מהלך בחיים שלנו מהלך של גורל (קארמה), נראה שגם ההורה מתפתח יחד עם ילדו. לכן, כאשר אנו דנים בהתפתחות של הילד, עלינו להתבונן גם בתהליך שעובר ההורה. על פי האנתרופוסופיה, במהלך גיבוש דרכו החינוכית, נמצא ההורה בתהליך התפתחותי.

ולבסוף... כל הגישות החינוכיות הרווחות עוסקות בגוף ובנפש. הן מתמקדות בבריאות הגופנית ובניהול נכון של הרגשות ובהעשרת היכולת השכלית. אך הגישה האנתרופוסופית מביאה היבט נוסף לחינוך - מבלי לוותר על הנושאים החשובים הללו. היא מביאה את תחושה העמוקה שהאדם שונה מבעלי החיים בכך שיש לו "נשמה יתרה" או "צלם אלוהים – רוח.

באתר הזה, ננסה להשיב על כל שאלה, מתוך תשומת לב, אהבה וכבוד רב לתהליך שאותו עוברים אנו - ההורים וילדינו. בכל תשובה נתייחס לסביבה החינוכית, להתפתחות הגופנית-נפשית ורוחנית של ההורים וילדיהם, מתוך הבנה שכל בן אנוש עובר תהליך מדהים של התפתחות, אשר בשבילו הוא הגיע לעולם.

>> לקריאת כל המאמרים בנושא הורות באתר אדם עולם

>> לקריאת כל מאמריה של מירי מתתיה בנושא הורות לגיל הרך

>> לקריאת כל מאמריו של דני שטיינר בנושא הורות בגיל בית ספר

 

מירי מתתיה מלווה הורים, פעוטונים ומחנכים לגיל הרך.

השאר תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*