החזית האזרחית: שלושה פרויקטים שהוקמו על ידי בוגרי ולדורף בתגובה למלחמה

מלחמת עזה היא הרגע הכואב ביותר בתולדות קיומנו כמדינה, אך לצד הכאב התגלה גם המון יופי אנושי במיזמים של תמיכה ועזרה הדדית. יובל גומא מספר לנו על שלוש יוזמות מתוך רבות שצמחו בקרב בוגרי חינוך ולדורף

חודש וחצי עבר מאז ה-7 באוקטובר, ולצד האובדן והכאב ראינו בשבועות החולפים חלקים נרחבים בחברה הישראלית שנרתמים לעשייה התנדבותית מבורכת המפיחה תקווה בימים של הלם וכאב. חברי קהילת ולדורף הישראלית מכל קצוות הארץ שותפים לפעילות האזרחית הענפה, וביניהם גם רבים מבוגרי חינוך ולדורף. שוחחנו עם שני בוגרים ואשת חינוך ולדורף שלוקחים חלק בפרויקטים המבקשים לתמוך ולעזור למי שזקוק לכך בתקופת המלחמה.

מזל שיש בעולם אנשים כאלה

אפרת לבר, סטודנטית לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית ובוגרת תיכון הרדוף, מספרת לנו על "מערך אנושי" שהקימה ביחד עם חברה שגיב לוי. "אחרי ה-7 באוקטובר הבנו שבנוסף לתמיכה החומרית יש צורך מאוד גדול בעזרה אנושית, שכן בעקבות המלחמה הרבה אנשים מצאו את עצמם במצוקה מאוד גדולה", מספרת אפרת. "זו הסיבה שהקמנו את המערך שלנו, שנועד לספק מענה אנושי לכל מי שצריך. כבר בימים הראשונים הצטרפו למערך המון חברים ומכרים שלנו. עם זאת הוא נותר אינטימי, כי הקפדנו על כך שנכיר את כולם באופן אישי או לפחות שנדע עליהם מתוך המלצה של אנשים קרובים.

"בשבועות הראשונים למלחמה נתנו מענה להרבה משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים שנותרו ללא מסגרת לימודית. בחלק מהמשפחות האבא יצא למילואים, בחלקן האמא עובדת בעבודה תובענית, וכל מה שהם היו זקוקים לו היה מתנדב מנוסה ואחראי שיגיע אליהם ויהיה עם הילד. היו גם הרבה מקרים של קשישים שהיו זקוקים לעזרה בבישול, ירידה למקלט או ליווי לבית חולים, או שמישהו פשוט ישב וישוחח איתם לרגע, כי כל הנכדים שלהם במילואים".

בשלב מסוים המערך של אפרת ושגיב החל לפעול גם בתחום החינוך הבלתי פורמלי בבתי המלון בירושלים, עיר מגוריהם, שם שוכנו כ-15,000 ממפוני הצפון והדרום, בכללם ילדים רבים שנותרו ללא מסגרת לימודית. "למעשה עברו מספר שבועות עד שמשרד החינוך התעשת והחל לתת לילדים מענה. בשביל למלא את החלל הריק שנוצר מערך המתנדבים שלנו פתח משחקיות בבתי המלון, שהמטרה שלהן הייתה לתת לילדים מעין "פלסטר של עזרה ראשונה" באמצעות יצירת מרחב של משחק ופעילות, אליו הם יכולים להגיע בשעות ובימים קבועים ולשחק, לעבוד עם חומרי יצירה ולקרוא ספרים עם המתנדבים. זה נתן מרחב נשימה גם להורים וגם לילדים, שכבר ממש טיפסו על הקירות. בעצם אין לנו אינטרס להמשיך במערך", אומרת אפרת. "אנחנו מעוניינים שגופים רשמיים ייקחו אחריות על כל הנושאים האלה, אלא שכל עוד הם לא עושים את זה – אנחנו שם".

משחקיה לילדי מפונים באחד ממלונות ירושלים

דריה קוצרבה, תושבת ירושלים, היא אמא לילדה על הרצף האוטיסטי, נעזרה במערך כשבתה נותרה ללא מסגרת חינוכית. "הפרויקט של אפרת פשוט הציל אותנו. אני ללא אזרחות ישראלית ולגמרי לבד בארץ, כך שלא היה לי במי להיעזר במצב הזה. כמה ימים אחרי שהמלחמה התחילה אפרת התקשרה אליי ושאלה אותי אם אני צריכה עזרה – לא האמנתי למזל הטוב שיש לי. הגיעה אלינו סטודנטית בשם דפנה שלומדת חינוך מיוחד באוניברסיטה, ששיחקה עם הבת שלי, עזרה לי במה שאני צריכה, ובשלב מסוים, כשההסעות לגן עדיין לא חזרו לפעול, אפילו הגיעה בבקרים והסיעה אותנו. אני מודה על כך שיש בעולם אנשים כאלה".

עבודה של שנתיים בחודש וחצי

פרויקט התנדבותי נוסף פרי יצירתו של בוגר ולדורף הוקם על ידי גיא סימון, עו״ס קליני, פסיכותרפיסט ובוגר המחזור הראשון בבית ספר שקד. "ב-7 באוקטובר חברנו יחד, שמונה אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, להקמת פרויקט חירום בעבור ניצולי מסיבת נובה ומסיבות נוספות שהתקיימו בעוטף עזה באותו לילה", מספר גיא. "הבנו שהיה באירוע שילוב בין חוויה רגשית-נפשית קיצונית לבין שימוש בחומרים פסיכדליים, ושיש צורך לשים על השילוב הזה דגש במענה המקצועי שנותנים לניצולים, דגש שאינו נפוץ במרחבים טיפוליים סטנדרטיים בעבור מצבים אקוטיים.

"החלטנו שחשוב שהניצולים ירגישו שיש מי שמבין אותם, מדבר איתם מעמדה שאינה שיפוטית, ושיכול לתת תוקף לחוויה שלהם. כדי שיוכלו לתת לניצולים את המענה המתאים, בחרנו לפרויקט שלימים קיבל את השם "לב בטוח", מטפלים שמכירים את תחום הפסיכדליים והטראומה. יצרנו קשר עם כ-2,000 משורדי מסיבת נובה, ובשבועות החולפים נתנו מענה כמעט לכולם".

המטפלים של לב בטוח

ניר סופר-דודק, פסיכולוג קליני שילדיו מתחנכים בבית ספר ולדורף יחיאל והצטרף לפרויקט כמטפל, מספר על הפרויקט שגיא הקים: "הגדולה של הפרויקט, משונה ככל שישמע, זאת עבודת הניירת, שזה לכאורה אחד הצדדים הפחות חזקים של הוולדורף. יוזמי הפרויקט עשו עבודה ארגונית שאמורה לקחת שנתיים בתוך פחות מחודש וחצי בכך שהם הפכו את הפרויקט לעמותה וקיבלו הכרה על ידי ביטוח לאומי, באופן שמאפשר להם לטפל באנשים באופן מסודר. הם ממש הקימו מרכז טיפול רשמי של המדינה שמתמחה בניצולים של נובה. בפרויקט יש בערך 400 מטפלים שלא רק שהגיעו כמעט לכל ניצולי המסיבה, אלא גם נותנים להם מענה לאורך זמן".

חמ"ל אזרחי

הפרויקט השלישי והאחרון שבחרנו להציג מבין שלל היוזמות המבורכות הוא החמ''ל של דנה גת, בוגרת תיכון הרדוף, אליה חברה גם אחותה הגדולה שרי גת, מחנכת וגננת ולדורף לשעבר והיום מדריכת הורים ברוח גישת ולדורף, שמספרת לנו על החמ''ל ועל פרויקט תחום ההורות שהוקם במסגרתו. "בשבת בבוקר דנה התעוררה כמו כולנו לתופת, לחרדה ולכאוס הנוראיים של ה-7 באוקטובר", אומרת שרי. "היא שוחחה עם חבר טוב שלה שגר בשדרות והיה בבית בממ''ד עם המשפחה שלו, והגיעה למסקנה שהיא צריכה להשתמש בקשרים הענפים שיש לה ברשת החברתית כדי לסייע בחיפוש נעדרים, ואכן הצליחה לאתר הרבה מהם.

"למחרת בבוקר דנה התחילה בגיוס תרומות לצה''ל, ומהר מאוד הצטרפו אליה עוד אנשים טובים שביקשו לעזור. כך למעשה הוקם החמ''ל. שתינו גרות בקיבוץ, וסידרנו להם חדר שמשם הם יכלו להתחיל לאסוף את התרומות. בהתחלה זה היה בעיקר אוכל ומים, לאחר מכן ביגוד וציוד לחיילים ולכיתות כוננות. תוך מספר ימים זה התרחב גם לתמיכה במפונים, ועכשיו יש גם פרויקט גדול של תמיכה בחקלאים".

"במקביל פתחנו את תחום ההורות בחמ''ל במטרה לתמוך את ההורים בעורף, במסגרתו אנחנו עורכים הרצאות, מבשלים, ועכשיו עובדים גם על מערך בייביסיטר. התחושה הייתה שאם אנחנו תומכים בחיילים, במפונים ובחקלאים, אז כדאי שנגיע גם להורים ולילדים שזקוקים לכך. בהתחלה הקמנו קבוצה ייעודית לנשים שהבעלים שלהן יצאו למילואים, וקבוצה ייעודית למתבגרים. בהמשך הקמנו גם קבוצה ייעודית לאימהות של חיילים, אחרי שגננת ולדורף שאני עובדת איתה ויש לה שני ילדים מגויסים, פנתה אליי ושיתפה שגם היא תשמח לתמיכה. בהמשך הקמנו גם קבוצה ייעודית לאבות".

על השאלה מאיפה מגיעים הכוחות לעשייה כל-כך נרחבת, שרי משיבה: "אצל דנה זה אימפולס עשייה שהתחיל ב-7 באוקטובר ומאז לא מצליח לעצור; היא ממשיכה כל עוד יש צורך. ולגבי תחום ההורות, זה מה שאני עושה ביום-יום, וראיתי איך בסביבתי הקרובה ובקבוצות הוואטסאפ של חינוך ולדורף שאני פעילה בהן מגיעות המון שאלות מצד הורים (להצטרפות לקבוצה). הבנתי שלא ייתכן שסימני השאלה שעולים נוכח המצב והצורך בשיתוף, מוגבלים אך ורק להורים בסביבה הקרובה שלי, ולכן הקמנו את פרויקט תחום ההורות של החמ''ל במטרה לנסות ולהגיע לכמה שיותר הורים ולתת להם מענה לכל צורך שעולה".

יפעת פנחסי, תושבת מבשרת-ציון שבנותיה מתחנכות במסגרות ולדורף בירושלים, משתפת בחוויותיה מהפעילות של תחום ההורות בחמ''ל: "שרי העבירה לנו הרצאות בתכיפות מאוד גבוהה, נתנה לנו מקום לשאול שאלות ולשתף בקשיים, ובעבורי זה היה המקום היחידי שנתן לי כלים לתקשר את הדברים שקרו לילדות שלי, וגם לעצמנו. הרגשתי שזה מציל אותי; אם אנשים אחרים היו מחוברים כל הזמן לטלפון בשביל לקרוא חדשות, אני הייתי צמודה אליו בשביל לקרוא הודעות ששרי ומדריכות אחרות מהחמ''ל העבירו לנו. היו גם הרבה אמהות שפונו מיישובי הצפון והדרום, והיא נתנה לנו מקום לשתף אחת את השנייה בחששות ובפחדים שלנו. זה היה ממש אוויר לנשימה".

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך