הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
פּוי הוא ענף מאומנויות הקרקס ו נעשה שימוש בשני כדורים מחוברים לחוטים (בדרך כלל חוט וכדור אחד לכל יד, אך יש וריאציות שונות לכך). ברוב המקומות קרוי הפוי בשמו המקורי, אך בישראל נהוג לקרוא לו "פויז". משמעות המילה פוי במאורית היא 'כדור מחובר לחוט'. חפץ זה היה משמש לריקודים מאוריים, אך באופן שונה מהאופן בו נעשה שימוש בפוי כיום.
הפוי נחשב בדרך כלל לסוג של להטוטנות (ג'אגלינג), התנועה הבסיסית בשימוש בפוי היא סיבוב של שני הכדורים בו זמנית לכיוון אחד בשני צדי הגוף.
הפעם הראשונה שהכנתי פוי הייתה בקאמפ בהונגריה. כאשר הגענו לשם, הילדים המקומיים שיחקו עם הפוי כל היום. מאוחר יותר הציגו לפנינו מופע להטוטנות של פוי עם אש (זהירות – מסוכן!) הם היו כל כך מיומנים והשאירו אותנו פעורי פה לנוכח השליטה הגופנית, הריכוז והרוגע שהפגינו. הלהטוטים היו מרשימים ביותר ויצרו התלהבות אצל הילדים והמבוגרים כאחד. במהלך ימי הקאמפ ישבנו יחד בחדר המלאכה, בבית הספר ולדורף אשר בהונגריה, ילדים, נשים, גברים, גדולים וקטנים, ויצרנו במרץ פוי מכל הסוגים והמינים.
מדובר בהכנה שאורכת זמן קצר, ולאחר שהפוי מוכן מובטחת הנאה רבה למשך ימים ארוכים.
בתחילת המשחק עם הפוי היכולות מוגבלות, אבל ככל שמתאמנים ומשתכללים, מגלים עוד ועוד דרכים להניע את הפוי, כך שהאתגר הוא אינסופי.
ניתן לצפות בסרטונים באינטרנט המדריכים כיצד ללהטט עם הפוי.
החומרים הדרושים להכנת פוי:
בד לבד בצבע החביב עלינו (או מה שיש בבית)
צמר מילוי
אום גדול (או כמה קטנים) במשקל של כ-30 גרם
חוט רקמה
מחט וסיכות תפירה
שתי חתיכות קטנות של גומי (בעובי פחות מסנטימטר), באורך של 6 ס"מ כל אחד
חוט חזק (מסוג חוט איכרים או דומה)
ארבעה חישוקים קטנים של מחזיקי מפתחות
סרט סאטן בצבעי אש (בעובי 1.5 בערך)
מספריים וסרגל
אופן הכנת פוי:
לוקחים את בד הלבד ומסרטטים עליו ארבעה מלבנים בגודל 11X8 ס"מ
גוזרים את ארבעת המלבנים
כעת ניתן לעשות אפליקציה (לא חובה)
לאחר האפליקציה, אך לפני התפירה והמילוי, מסדרים את החלקים של הפוי באופן הבא: גוזרים כ-90 ס"מ של סרט סאטן ומצמידים אותו לחלק התחתון הפנימי של המלבן. רצוי לכוון לאמצע. מקבעים זמנית עם סיכה. עושים את אותו הדבר למלבן השני.
לאמצע החלק העליון של המלבן מצמידים חתיכת גומי מקופלת לשניים (בחלק הפנימי). לפני שמקפלים את הגומי לשניים, משחילים חישוק קטן של מחזיק מפתחות.
מקבעים זמנית עם סיכה ועושים את אותה פעולה גם במלבן השני.
למלבני הלבד עם הגומי וסרט הסאטן מצמידים מלבן נוסף. כעת הגומי וסרט הסאטן נמצאים בין שני המלבנים ולא ניתן לראות את הקצוות שלהם.
תופרים היטב את הגומי ואת סרט הסאטן (אפשר במכונת תפירה).
לאחר מכן מתחילים לתפור את ההיקף של הפוי בתפר שנקרא תך שיניים (אפשר למצוא הסברים באינטרנט). כדאי להתחיל לתפור מהגומי כלפי מטה או מסרט הסאטן כלפי מעלה. לא תופרים עד הסוף, ומשאירים פתח רחב למילוי.
בשלב המילוי לוקחים אום גדול (או כמה קטנים) ומרפדים אותם בצמר מילוי. את האומים המרופדים מכניסים פנימה. אנו עושים זאת כדי לספק כובד מסוים לחלק הזה של הפוי.
כאשר הפוי מלא, ממשיכים לתפור בתך שיניים את כל ההיקף.
גוזרים חוט איכרים באורך 40-50 ס"מ (תלוי בגיל המשתמש) וקושרים חזק חזק אל החישוק שנמצא בגומי התפור לבד. כדאי ומומלץ לעשות 8-10 קשרים חזקים. גוזרים את שארית החוט (אפשר לשרוף את הקצוות עם אש לגימור יפה).
את הקצה השני של החבל קושרים גם כן לחישוק נוסף. חשוב שהקשרים יהיו רבים וחזקים.
ישנן המון וריאציות להכנת פוי, אפשר לאלתר רבות בין כל ההנחיות שהבאתי כאן. הצורה לא חייבת להיות מלבנית, הבד אינו חייב להיות לבד (ג'ינס, למשל, זה יופי של בד להכנת פוי), האורך של הסרטים והשרוכים יכול להשתנות ועוד... הדבר שכן רצוי להקפיד עליו הוא משקולת כלשהי שתיתן כובד במילוי של הפוי, וכן חיבורים חזקים מאוד בין החוטים (אנחנו לא רוצים שהפוי יתנתק ויעוף פתאום).
אני מצרפת כאן תמונות של מגוון פויים עבודת יד, שמספקים שעות של הנאה וגאווה לאלו שיצרו אותם.
טיפ קטן: כדי ליצור תפר "תך שיניים" בצורה יפה ואחידה, ציירו שני פסים קטנים על האגודל (ביד הלא דומיננטית שלכם) והם יהוו מעין הנחיה למרווחים קבועים בין תפר אחד למשנהו. ראו תמונה.
תודה! היה כיף להכין.