המטבח של שטיינר

המטבח של שטיינר

האבולוציה התחילה מהאדם, והוא בכלל צמח הפוך. מה שמזין אותנו הוא כוחות אתריים מהצמח, אבל אנחנו נמשכים לאכול חיות כי הן יצאו מתוכנו ממש לא מזמן. תזונה מנקודת מבטה של הרפואה האנתרופוסופית

כמו אצל דרווין, גם באנתרופוסופיה יצר תהליך אבולוציוני את החיים על פני האדמה – רק שאצל שטיינר זה בדיוק להפך; כמו בסיפור הבריאה המקראי, גם בקוסמולוגיה האנתרופוסופית נבראה אדמה, נוצרו צמחים, חיות ובני אדם – אבל שוב, בדיוק להפך. אצל שטיינר שרשרת האבולוציה מתחילה לפני שלושה עידנים – באדם. איך כל זה קשור לתזונה?

ובכן, קיצור תולדות האנושות על פי שטיינר נשמע בערך כך (תקציר לאלה שהפסידו את הסרט):[1] שלושה שלבי אבולוציה קדמו לאדמה: תקופת "שבתאי הקדום" שבה נברא האדם על גופו הפיזי והתקיים בתודעה מינרלית; תקופת "השמש הקדומה" שבה נברא גופו האתרי של האדם ושבה התקיים האדם ברמת תודעה של צמח – תודעת שינה דמוית טראנס; ולבסוף תקופת "הירח הקדום" שבה קיבל האדם את גופו האסטרלי, גוף הנפש שלו, והתקיים בתודעה מקבילה לזו של בעלי החיים בעולמנו, כלומר במעין ישות אדם-חיה. אלה הם אינם שלבים פיזיים ואין טעם לנסות לדמיין אותם ככאלה – שטיינר מדבר עליהם כעל שלבי תודעה רוחניים לחלוטין.

החשוב לענייננו הוא שהאדם, כישות שמתפתחת כל העת ‒ כמו "הוציא מתוכו" בכל שלב כזה את החלקים שלא היה זקוק להם להמשך התפתחותו. בתקופת "השמש הקדומה" הוא הוציא מתוכו את המינרלים, ב"ירח הקדום" – את הצמחים, ובשלב ה"אדמה" – את בעלי החיים.

חלק החיה באדם הוצא מתוכו רגע לפני התגשמותו על האדמה – כיוון שאותו חלק לא הצליח לפתח בתוכו תודעת האני, שהיא זו שנוספה לישות האדם על האדמה. ישות החיה, מכל שותפינו לפלנטה, היא החלק ששהה בתוכנו משך הזמן הממושך ביותר, ולכן בעלי החיים הם הקרובים אלינו ביותר במהותם. זו הסיבה שבני אדם רבים נמשכים מאוד לאכילת חיות. אנחנו זקוקים להרבה פחות מאמץ רוחני כדי להתמיר את החומר שלהן לחומר שלנו ולהפוך אותו לחומר "אנושי". מבשר לבשר המרחק לא רב. יחד עם זאת, דווקא אותה קלות היא בעוכרינו, כי חוסר המאמץ הזה יוצר סוג של עצלות לא מודעת, שמנוונת את השרירים הרוחניים שלנו.

השלב האחרון בסקירה האבולוציונית הקצרה שלנו מביא אותנו לימינו, עת האדם, החי במנותק מהאינסטינקטים שלו, פשוט לא יודע כיצד להזין את עצמו. בכל אותו תהליך אבולוציוני – בדרכו להיות ישות חופשית – חייב היה האדם להשתחרר מהאינסטינקטים שלו, כלומר מאותו חוש טבעי שקיים בבעלי חיים, ושאמור להורות לנו מה נכון לנו לאכול ומתי להפסיק. כתוצאה מהנתק בינינו לבין החושים הבסיסיים שלנו, אנו חיים בתקופה שבה צריכת יתר של מזון חסר חיים ומחלות שנגרמות מאכילה לא נכונה כמו סוכרת והשמנת יתר, הפכו למגיפות ולמעין סימן היכר של זמננו. על רקע המצוקה הזאת מופיעות ונעלמות אינספור אופנות תזונה חדשות לבקרים, והאדם ניצב מולן מבולבל ורעב – במובן המהותי של המילה.

להזין הוא לשחרר

מהי הזנה בעצם? תהליך העיכול עובד ברמה הרוחנית על שחרור האיכות האתרית (של צמחים) או האסטרלית (של בעלי חיים) לתוך הגוף שלנו. מה שמזין אותנו הוא למעשה המפגש של הגוף האתרי שלנו עם הגוף האתרי של הצמח. ניתן לקרוא למפגש הזה "תהליך של השראה".

הגוף האתרי של הצמח – שבתהליך העיכול מופרד מהגוף הפיזי שלו, ולכן הופך להיות פעיל – משפיע על הגוף האתרי שלנו, בו הוא מייצר סוג של השראה או הדהוד שמיטיב איתנו מאוד.

המפגש עם האסטרלי של בעל החיים בתהליך העיכול שונה. אנחנו לא זקוקים להזנה אסטרלית והמפגש בין הגוף האסטרלי שלנו (שהאני פועל בתוכו) לגוף האסטרלי של בעל החיים, מאלץ אותנו לדחות בכוח את ההשפעה האסטרלית של בעל החיים – שמא נהפוך דומים מדי לבהמה שאכלנו.

מצוידים בהבנה שהמזון שאנחנו אוכלים יכול להשפיע עלינו – פיזית, רגשית ורוחנית – ננסה לסקור בקצרה כמה עיקרים בתחום התזונה מנקודת המבט האנתרופוסופית, בתקווה להציע כיוון ברור יותר ליחסי ההזנה שבין העולם לאדם.

האדם הוא צמח הפוך

בבסיס תפיסת יחסי התזונה בינינו לבין העולם עומדת תמונת האדם כצמח הפוך. הראש מקביל לשורש, הגוף לגבעול ולעלים והרגליים לתפרחת.

בצורת התבוננות זו אנו יכולים להצביע על פעילותן של שלוש מערכות, ששתיים מתוכן קוטביות זו לזו ואילו המרכזית, שנמצאת בתווך, מאזנת בין שני הקטבים.

הקוטב העליון נקרא "המערכת העצבית-חושית", הקוטב התחתון נקרא "המערכת המטבולית-תנועתית" ואילו המערכת האמצעית נקראת "המערכת הריתמית".

האדם הוא צמח הפוך. איור: אפרת ברונשטיין

האדם הוא צמח הפוך. איור: אפרת ברונשטיין

האדם התלת מערכתי

המערכת העצבית חושית ממוקמת בעיקר בראש, עם שלוחות לכל הגוף דרך העצבים הפריפריים. מאפיינים אותה העדפה לקור (הראש חשוף רוב ימות השנה), חוסר תנועה, נטייה למוות (מערכת העצבים מאבדת כל יום אלפי תאים שלא מוחלפים בחדשים), וכוחות צורה חזקים מאוד שקובעים גבולות ברורים ביותר (הראש אינו יכול לגדול באדם בוגר).

במקרים מסוימים, כאשר השפעת הכוחות העצביים-חושיים הופכת להיות דומיננטית מדי, ינוע הגוף לכיוון של מחלות נוקשות שמונעות תנועה, כמו מחלות מפרקים מסוימות או התקשות של כלי הדם שמובילה ללחץ דם גבוה ולתהליכי טרשת.

 המערכת המטבולית תנועתית היא הקוטב ההפוך. מערכת זו ממוקמת מתחת לסרעפת בחלל הבטן ובגפיים – בעיקר בשרירים – והיא שולחת שלוחות לכל הגוף דרך הדם.

אם נסתכל בשלד נראה באזור הבטן חלל ללא גבולות וללא צורה גרמית (מעין חלל בשלד). עיקר הפעילות שמתרחשת באזור זה היא עיכול, הזנה ובנייה. המערכת מתמודדת עם מזון שהוא חומר חיצוני ומתמירה אותו למצב שבו הוא לא מהווה עוד גורם זר, אלא מוטמע במהות האנושית כחלק מהגוף. תהליך זה דורש מאמץ רב ופעילות רצון אינטנסיבית (הנעשית בחוסר מודעות מוחלט) וכולל סימפתיה (קליטה והטמעה) למרכיבי מזון מסוימים, ואנטיפתיה (דחייה מהגוף) של מרכיבי מזון אחרים שיוצאים מהגוף מאוחר יותר.

למערכת זו כוחות חיים חזקים הבאים לידי ביטוי, בין היתר, ביכולת התחדשות מרשימה. בניגוד לפסיביות של המערכת העצבית-חושית, פועלת המערכת המטבולית-תנועתית על העולם שמחוצה לה ועל הסביבה. אנו פועלים בעולם בעזרת השרירים שלנו ובכך משנים אותו.

מערכת זו זקוקה לחום על מנת לבצע את פעילותה בצורה אופטימלית.

המערכת הריתמית שניצבת בתווך, עוסקת בסירקולציה ובנשימה. היא ממוקמת בבית החזה ומקשרת בין הקטבים העליון לתחתון, מתווכת בין פנים לחוץ ובין מטה למעלה.

זוהי המערכת האמוּנה על אלמנט הפיצוי ועל איזון בין הכוחות המטבוליים לכוחות העצביים.

בזכות פעילותה ובשל היכולת שלה לשמור על איזון דינמי, היא מבטיחה את המצב הבריא של האדם.

כעת נוכל לחזור לדימוי שלנו על האדם כצמח הפוך ולהתבונן על האופנים שבם מהדהדים האדם והצמח זה את זה – דרך שלוש המערכות.

הבריאה על פי שטיינר. איור: אפרת ברונשטיין

הבריאה על פי שטיינר. איור: אפרת ברונשטיין

שגרירים מהממלכה האתרית

בשל הדמיון בין המערכות השונות בגופנו לחלקי הצמח הנגדיים, מספקים לנו הצמחים לא רק הזנה אלא גם ריפוי, כמפורט בהמשך.

 שורש הצמח והמערכת העצבית-חושית

הצמח שייך לאדמה דרך השורש. דרך השורש הוא סופג את המינרלים מהעולם המינרלי חסר החיים. השורש הוא גיאוטרופי חיובי,[2] כלומר כפוף לכוחות הכבידה, שכן בתאי השורש נמצאים סטטוליטים[3] החשים את כוח הכבידה.

כפי שהראש מצוי בקשר דרך החושים עם סביבתו הפיזית, כך גם השורש רגיש לחומרים שמרכיבים את האדמה ואת המים והוא נמצא במעין קשר חושי עם סביבת הקרקע שלו.

כיוון התנועה של השורש הוא מהפריפריה למרכז, כמו בראש האדם שבו מכניסים החושים מידע מהפריפריה למרכז. הכוחות המינרליים עולים מהשורש אל כל הצמח ומשמשים את כוחות הצורה שלו, בדומה למה שמתרחש בראש – שדרך מערכת העצבים שולח אותות לאיברים השונים.

כמו השורש – שחי בתוך האלמנט המינרלי, אלמנט חסר חיים לחלוטין – כך גם המוח ומערכת העצבים, מקושרים יותר מכל מערכת אחרת בגוף לכוחות מוות.

מלח קשור לכוחות המוות החזקים שפעילים בראש האדם ובמיוחד במערכת העצבים. לכן בידע הקדום – אצל פאראצלסוס[4] – היה המלח[5] קשור למערכת העצבים והגופרית למערכת המטבולית. השורשים מכילים את תהליכי המלח, שתואמים למערכת העצבית-תחושתית באדם ולכן מעודדים אותה.

השורשים נמצאים בסביבה חסרת חום יחסית מתחת לפני הקרקע, וכך כאמור גם הראש – מעדיף סביבה קרה ופחות זקוק לחום.

 פריחה, פרי והמערכת המטבולית

מערכת הרבייה בפרח והתהליכים הקשורים ליצירת הפרי דומים מאוד לאלה של מערכת הרבייה ושל המערכת המטבולית האנושית. לכן לפריחה ולפירות יש השפעה מעניקת חיים על מערכת העיכול והרבייה.

שתי המערכות המקבילות האלה – פריחה ופירות בצמח, והמערכת המטבולית והרבייה באדם – זקוקות לחום רב לפעולתן התקינה. אצל הצמח מקור החום הוא חיצוני – השמש; ואילו אצל האדם הפך חום זה להיות פנימי.

וכאן אנו חוזרים שוב לפאראצלסוס, שקישר את הגופרית כחומר חם למערכת המטבולית, והיום אנו יודעים שהיא אכן מעורבת במגוון תהליכים מטבוליים של בניית חלבונים, למשל.

 עלים והמערכת הריתמית

בבואנו להתבונן בצמח, נמצא כי המערכת הריתמית שלו ממוקמת בעלים, שדרכם הוא נושם וקולט את אור השמש. הצמח ״שואף״ פחמן דו-חמצני ו״נושף״ חמצן בשעות האור. החומרים שנוצרים בעלה כתוצאה מתהליך הנשימה זורמים אל הצמח דרך מערכת מסועפת של צינוריות, שמזכירה מאוד את האופן שבו פועלות מערכת הנשימה והמערכת הריתמית באדם.

התייחסות זו מזמינה להתבונן על צמחים לא רק כמזון אלא גם כתרופה. כלומר, אכילת חלק הצמח המתאים לאיבר לא רק מזינה אותו, אלא היא גם בעלת פוטנציאל ריפוי. וכך, בהתאמה, לבעיות בראש ובמערכת העצבים נאכל שורשים; לבעיות במערכת הריתמית – עלים; ולבעיות במערכת המטבולית ובגפיים נמליץ על אכילת פירות ופרחים.

צמחים ש״לא פועלים לפי הכללים״

כאשר צמח מתנהג בצורה שונה מהדפוס הרגיל, תהיה לו חשיבות תזונתית ורפואית רבה. לדוגמה, בצמחים מסוימים יורדים כוחות מטבוליים מאזור הפריחה והפירות מטה אל השורש ומשנים את תכונותיו הבסיסיות. בגזר למשל, הפריחה קטנה וחסרת נוכחות וכך גם הזרעים. כל כוחות הצמח פונים אל כיוון השורש, וכתוצאה מכך מתקבל שורש צבעוני ומתוק. שורש קלאסי הוא "חסר צבע" ובעל מתיקות או ארומה חלשות ביותר.

צבע הוא אימפולס של פריחה ולבלוב, כך שאם צבע יופיע בשורש, כמו בגזר ובסלק, נקבל אימפולס של פריחה בתחום השורשים – שערכם יהיה רב עבור אזור הראש ותפקודיו. במצב כזה השורשים שולחים את התהליך המטבולי כלפי מעלה, אל המערכת העצבית-חושית. תהליך זה יהיה בעל אפקט מחַייה (מטבולי) ופחות נותן צורה (עצבי חושי).

ניקח כדוגמה נוספת את שורש הכורכום, שורש צבעוני בעל ארומה ייחודית, שמשמש הן כתבלין והן כתרופה המעכבת תהליכי התקשות ומחלות כמו בעיות מפרקים או סרטן. כלומר – שורש הכורכום, שבאופן טבעי מתקשר עם המערכת העצבית חושית, שולח דרכה כוחות חיים למצב סטגנָטי.

לכל סוג צמח יש גוף אתרי שונה ובמפגש איתנו הוא יוצר בנו השראה שונה, כמו תווים של מוזיקה שכל אחד מהם מביא לשומע אינפורמציה אחרת. לכן חשוב הגיוון במזון. לעגבנייה, לחסה, לגזר – לכל אחד יש הדהוד שונה בגוף שלנו, השורש, העלה והפרי – כל חלק מהדהד במקום שונה בגוף שלנו, ואנו זקוקים להזנה האתרית המגוונת הזאת על בסיס יומי.

חלב ודם

כאשר אנו בוחנים את גוף האדם, נראה שהעצמות הן החלק הנוקשה וה"אדמתי" ביותר בגופנו. בראייה האנתרופוסופית מהווה השלד את התמונה הקפואה של האני. שם, במח העצם, מיוצר הדם שלנו – כלומר בתוך החלק הפנימי והקשה ביותר בגוף. משם הוא נע לכל קצוות הגוף, ובדרכו מאפשר לכל התשוקות והרצונות של האדם להדהד בתוכו ולקבל בו ייצוג.

החלב, לעומת זאת, מיוצר בפריפריה – שמושפעת יותר מהסביבה שמחוץ לאדם, כולל מה שמגיע אלינו מהשמש ומהקוסמוס (למשל, העור מייצר ויטמין D כאשר הוא חשוף לאור השמש). בלוטות החלב נמצאות אצל כל היונקים במיקום פריפריאלי ביחס לשלד, והחלב שנוצר בהן יוצא החוצה בהנקה, ולא נכנס לפנים הגוף כמו הדם. אם נבחן את שני המרכיבים האלה בעומק מהותם, נראה שהחלב הוא מהות קוסמית – כלומר, הוא נוצר ומושפע מהקוסמוס, בעוד שהדם הוא מהות אגו פנימית, המהווה משכן לעולמו הפנימי של האדם.

 חלב

המזון הראשון אותו פוגש האדם, כמו כל היונקים, עם הגיעו לאדמה – הוא החלב. החלב הוא מזון של נתינה מוחלטת שכל יונק מקבל מאמו, והוא הדבר היחיד כמעט שהגוף האנושי מייצר לא בשביל עצמו.

כדי למלא את תפקידו חייב החלב להיות מזון עדין ומושלם, שמאפשר את המעבר ההדרגתי מחיים בעולמות הרוח לחיים בעולם הפיזי.

החלב (ובמיוחד חלב אם) הוא המזון היחיד שפונה לכל המערכות בגוף ואף מביא אותן להרמוניה הדדית.

מה נותן לחלב את התכונות המיוחדות שלו?

תהליכי נפש המעורבים בייצור הדם אינם באים לידי ביטוי בעת ייצור החלב. זהו מעין תהליך פנימי המופנה אל הפריפריה ומאבד בכך את אלמנט האגו המעורב ביצירת הדם. כאן בעצם מתקרב החלב במידה מסוימת לאיכות הצמח חסר האגו.

ניתן לומר כי קיימת קוטביות בין חלב לדם: ייצור הדם הוא תהליך פנימי ולכן יותר אדמתי, ואילו ייצור החלב הוא פריפריאלי, כמעט מחוץ לגוף, ולכן יותר קוסמי-אוניברסאלי.

למרות שמדובר במוצר מן החי, חלב ומוצריו אינם מכילים אלמנטים חייתיים – כלומר, הם נטולי פעילות אסטרלית (ראו הסבר בהמשך).

מרכיבי החלב מזינים את שלוש המערכות, ולכן במקורו הוא נחשב מזון מושלם. כיום הפכה תעשיית החלב באזורים נרחבים בעולם להיות ממוכנת מדי; לפרות לא מתאפשר לרעות באחו ולבחור את מזונן, וכתוצאה מכך נפגעה איכות החלב עד כדי כך, שלא מעט אנשים הפכו להיות אלרגיים אליו.

בשר

בשר עשיר בחלבון, שנבנה בו דרך כוחותיו האסטרליים של בעל החיים. הכוחות המצויים בחלבון מן החי הם כוחות פנימיים – לעומת אלה המצויים בחלבון שבצמח, אשר נבנה מכוחות קוסמיים הנמצאים בפריפריה, כמו אלה המגיעים מהשמש ומכוחות פלנטריים נוספים.

לבשר יש יכולת מקרקעת ולכן ככל שהצריכה שלו גדלה, כך הוא מנתק את האדם מעולם הרוח ומכנֵס אותו בתוך עצמו.

מנתונים סטטיסטיים ניתן לראות כי בעשורים האחרונים הייתה בעולם עלייה משמעותית בצריכת בשר,[6] מה שגרם גם לעלייה בתחלואה מסוגים שונים שקשורה לצריכה עודפת של בשר, כמו סרטן ומחלות לב וכלי דם, וכמובן לקושי הולך וגדל להתחבר לחיים רוחניים.

בשר הוא חלק מגופו של בעל חיים. ברמת ממלכות הטבע, עולם בעלי החיים קרוב מאוד לעולם האדם. לבעל החיים, כמו לנו, יש גוף פיזי, כוחות חיים המזינים אותו (גוף אתרי) ונפש הפעילה בעולם התחושות והרגשות (גוף אסטרלי). האדם נבדל ממנו, על פי האנתרופוסופיה, רק באיבר האני.

בשל הקִרבה הזאת, דורש תהליך העיכול של בשר, בניגוד לצמחים, פחות מאמץ מבחינת הנפש האנושית, ולכן הבשר הוא סוג של מרכיב ש"עושה את העבודה" בשביל האדם, בכך שהוא מעלה חומרים מעולם הצומח לעולם בעלי החיים.

הצמח נמצא במרחק שתי ממלכות מהאדם, וכתוצאה מכך, הכוחות האסטרליים האנושיים הנדרשים לעיכול מזון מהצומח גדולים יותר.

עולם המינרלים רחוק עוד יותר, מרחק של שלוש ממלכות, ולכן האדם אינו מסוגל לעכל מינרלים מעבר לכמויות מזעריות.

מאידך, אדם שצורך כמויות גדולות של בשר לא מפעיל מספיק את כוחותיו האסטרליים בספֵירת העיכול, מה שמייצר סוג של חולשה שמקשה עליו להתגבר על הכוחות הכובלים אותו לחומר (כמו אדם שלא משתמש בשרירי גופו ולכן הם מתנוונים).

כמו החלב, גם תחום גידול הבשר הפך להיות מתועש ומלווה בחוסר הבנה עמוקה של מה זה בעל חיים ומה האחריות של בני האדם לבעלי החיים. כתוצאה מכך נמכר הבשר בזול מדי, באיכות ירודה ונצרך בכמויות לא הגיוניות, תוך גרימת נזק סביבתי עצום. זאת מעבר לנזק הבריאותי לאדם ולסבל הרב לבעלי החיים, שעליו עוד נצטרך לשלם ברמה הקארמתית של כלל האנושות.

 כולסטרול מנקודת מבטו של מדע הרוח

כולסטרול נמצא בעולם החי והאדם בלבד, מה שמצביע על קשר ישיר לפעילות אסטרלית (שאינה קיימת באותה צורה בצמחים ומינרלים).

הנשא של כוחות הבניה האסטרליים הוא כולסטרול, וניתן לומר כי הוא מתווך בין הפעילות האסטרלית לפעילות האתרית. כאשר הכולסטרול אינו נחדר כראוי על ידי הגוף האסטראלי, הוא נוטה לשקוע ולייצר אבני מרה וחסימות בכלי הדם.

לכן, חולשה בפעילות האסטרלית המצויה כיום אצל רוב האנושות המערבית בשל ההצפה החושית והמתח העצום מביאה לעלייה ברמות הכולסטרול ולחוסר יכולת להשתמש בו כראוי.

 ביצים

תמונה הביצה שונה לחלוטין מתמונת הבשר. כדי שתוכל להוות משכן לכוחות שיעצבו את העובר אחרי ההפריה, על הביצה להתבטל בפני כוחות אלה. לכן היא אומנם מכילה חלבונים מן החי אך אינה מכילה כוחות אסטרליים, והשפעתה לא מחלישה את כוחות הנפש כפי שבשר עושה.

על פי שטיינר, החומר בביצים נמצא במצב מאוד ייחודי. זהו חומר רגיש במיוחד להשפעות רוחיות, והוא בסוג של כאוס המאפשר לו אחרי ההתעברות לספוג לתוכו את כוחות הצורה של בעל החיים העומד להתגשם בתוך העובר – כך שהוא יכול לעצב ולבנות את בעל החיים מתוך החומר הראשוני של הביצה.

גם כאן הרס התיעוש כל חלקה טובה ואיכות הביצים כיום ירודה. מומלץ לצרוך ביצי חופש ככל שמתאפשר. זה הרע במיעוטו.

 דבש

הדבורים הם בעל חיים מיוחד, מפותח מאוד, והכוורת כשלם מקדימה את התפתחות האדם. לדבורה יש קשר מיוחד לשמש – ריקוד הכלולות שלהן מכוון אליה, וארס הדבורה מכיל עוצמת חום שמשי גבוהה.

הדבש, שמיוצר מצוף פרחים, עובר תהליך עיכול מיוחד אצל הדבורים. בתהליך עיכול זה הוא סופג לתוכו חום, שהופך אותו לא רק למזון אלא גם לתרופה שמונעת תהליכי התקשות. אף שהוא מזון מן החי, הדבש לא מכיל איכויות אסטרליות. מומלץ לצרוך אותו בכמויות קטנות.

האכלה של דבורים במי סוכר גורמת לייצור של דבש לא איכותי ולכן מומלץ לחפש מגדלים המקפידים על טיפוח הכוורות על פי עקרונות ראויים.

גנן גידל פלנטה בגן

לכל יום בשבוע יש דגן מסוים המשויך לו, אשר קשור לשמות הלועזיים של ימים אלה ולגרמי השמיים המשפיעים על כל יום ויום:

יוםגרמי השמייםדגןתכונות וסגולות מרפא
ראשוןשמשחיטהיום ראשון קשור לחיטה ולכוחות האור הספוגים בה. תזונת חיטה מיטיבה עם מערכת העצבים ומאזנת קשר בין המערכת העצבית-חושית למטבולית.
שניירחאורזהאורז עשיר בכוחות האור של השמש, אולם בשל הקשר החזק שלו למים הוא מחובר גם לכוחות ירחיים. תזונת אורז מסייעת לאדם להניע נוזלים ומונעת סטגנציה. האורז מתאים למצבים כמו לחץ דם גבוה, הפרעה בתפקודי כליות ואי סדירות במחזור הדם. שורש האורז כמעט ולא מפותח ולכן ההשפעה שלו על המערכת העצבית-חושית מועטה. השפעתו העיקרית היא על המערכת המטבולית.
שלישימַרס (מאדים)שעורההשעורה הייתה המזון העיקרי ביוון העתיקה. היא מכילה סיליקה ועמילן, ולכן משפיעה לטובה על המערכת העצבית-חושית ועל רקמות החיבור. מכאן חשיבותה הרבה לשימוש בילדות ובמהלך ההתבגרות, במיוחד אצל מי שסובל מבעיות יציבה. הסיליקה היא מינרל שדרכו מגיע האור לאדם. היא נמצאת בריכוזים גבוהים באיברי החישה ומסייעת להעביר את כוחות הצורה ממערכת העצבים לרקמות החיבור. עמילן, בתפיסה זו, הוא אור שהתעבה והפך לפיזי. בפן המטבולי, החומר הרירי שנוצר בבישול שעורה הוא בעל יכולת ריפוי של כיבים ודלקות במערכת העיכול. השעורה מסייעת גם לריפוי חולשה כללית, מחלות זיהומיות וחום.
רביעימרקורי (כוכב חמה)דוחןכוכב חמה הוא המתווך בין שמיים לארץ והמרפא האולטימטיבי. הדוחן עשיר במיוחד בסיליקה ובשל כך יש לו השפעה מיטיבה על השיער, העור, הראייה והשיניים (הסיליקה מעבירה אל הפלואור את כוחות הצורה שמייצרים את השיניים). הדוחן הוא בעל פעילות אנטי טרשתית (מוריד כולסטרול) ואנטי סרטנית (חומצה פיטית). בשונה מרוב הדגנים, הדוחן יוצר בסיסיות בגוף (כוחות אתריים), סותר עודף חומציות ואינו מכיל גלוטן.
חמישייופיטר (צדק)שיפוןהשיפון עשיר באשלגן, שמסייע לכוחות האתריים לפעול באופן מיטבי על החומרים הפיזיים בגוף חי. יש לו השפעה מיטיבה במיוחד על הכבד – האיבר העשיר ביותר בכוחות אתריים בגוף (עד לרמה שבה ניתן להוריד חלקים מהכבד והם יצמחו שוב).
שישיונוס
(נוגה)
שיבולת שועלשיבולת שועל היא הדגן החם ביותר מבין שבעת הדגנים ולכן משפיעה לטובה על המערכת המטבולית ובמיוחד על מערכת העיכול. שיבולת שועל עשירה בברזל ובסידן, מסייעת בסכרת ובבעיות כלי דם, ומונעת טרשת.
שבתסטורן (שבתאי)תירסשבתאי הוא מִשכַּן הזיכרון של מערכת השמש. הוא גם זה שמבודד אותה מפני השפעות קוסמיות ונותן לה את היכולת להתכנס בתוך עצמה ולעבד את זיכרונותיה. התירס מחובר להשפעות שבתאי ולכן מייצג אותו בתוך משפחת הדגנים. הוא מסייע בדלקות של מערכת העיכול, ומומלץ לילדים בעלי נטייה לאלרגיות.

תזונה על פי הטמפרמנטים

התפיסה האנתרופוסופית מאפשרת להתאים את התזונה לטמפרמנט, ומהווה כלי מצוין בידי המטפל וגם בבית

טמפרמנט מלנכולי – גוף פיזי דומיננטי

תזונה מלנכולית. איור אפרת ברונשטיין

איור אפרת ברונשטיין

המלנכול סובל מאוד מהכובד של החומרים מהם בנוי גופו, ולכן האינדיבידואליות שלו אינה יכולה לחדור אל הגוף במידה מספקת. הגוף הפיזי צפוף מדי עבורו, והוא חש זאת באופן לא מודע בתנועת הדם ובנשימות. זהו כאב לא חזק אך מתמשך. המלנכול מרגיש כיצד הוא נכבש על-ידי כוח הכובד ואינו מצליח להתגבר עליו.

אם תחושות הכובד של החומרים מהם בנוי גופו מתגברות, מרגיש המלנכול עצבנות או דיכאון.

תזונת המלנכול: האדם המלנכולי קשור לאלמנט האדמה, למלח, למר, ולפיכך יש צורך להזין אותו בשורשים. השורשים מזינים את הראש ומקלים על החשיבה, תחום בו המלנכול חזק מאוד, אולם רצוי שאלה יהיו שורשים צבעוניים, אשר יביאו למערכת גם כוחות חיים.

חשוב להמתיק את הקיום המלנכולי ולכן הוא נמשך מאוד למתוק. סוכר לא יסייע לו, וכדאי שהמתוק יגיע מפירות, דבש, גזר וכדומה.

מומלצים גם מזונות מחממים כמו פירות, שמנים לא רוויים, תבלינים כמו קימל, אניס, שומר, בזיליקום, תימוס, מיורן, מרווה וצמחים ארומטיים.

אור וחום – להם הוא זקוק – נמצאים במיוחד בדגנים העשירים בסיליקה (פתח לאור): שעורה, שיבולת שועל ודוחן. גם לכוסמת (שאינה דגן) יש קשר חזק לאור.

טמפרמנט פלגמטי – גוף אתרי דומיננטי

תזונה פלגמטית. איור: אפרת ברונשטיין

איור: אפרת ברונשטיין

הפלגמט מביט על העולם בשמחה. כאשר הוא יושב בנוחות ומביט סביבו הוא מתברר כבעל יכולות התבוננות גבוהות. הוא מעריך הכול בשלווה, החיפזון והבהילות של האחרים משעשעים אותו ולא גורמים לו להתערב.

כוחות החיים בהם שוקע הפלגמט (בצורה לא מודעת) גורמים לו להנאה גדולה, ולכן הוא אוהב לאכול ולשתות, תוך השתתפות פעילה ואינטימית בתהליך.

אם שקיעה זו לתוך המטבוליזם תהיה עמוקה מדי, יהיה לו קושי ליצור מחשבות בהירות, כוח הרצון לפעילות כלשהי יֵעלם, והגוף יעבור למצב של השמנת יתר וקהות חושים.

תזונת הפלגמט: יש להעדיף תזונה צמחונית, מאחר והיא דורשת מאמץ פנימי גדול יותר. מזון מקמח לבן וסוכר גורם לפלגמט להיות עצל יותר במערכת העיכול שלו. מומלץ לאכול ירקות טריים, לחם מלא, ופלפל חריף במידה. כדי להניע את הנוזלים בפלגמט, הנוטים לכיוון של סטגנציה, חשוב להכניס לתזונה את אלמנט האש שבירקות כמו בצל, שום וכרוב. גם מזון חמוץ מסייע להניע את הפלגמט.

טמפרמנט סנגוויני – גוף אסטרלי דומיננטי

תזונה סנגווינית. איור אפרת ברונשטיין

איור אפרת ברונשטיין

המערכת הדומיננטית אצל הסנגווין היא מערכת העצבים.

הסנגווין הוא בעל מבנה גבוה ודק, יש לו הליכה אופיינית מאוד – הצעד קל והרגליים נעות ללא מאמץ, המשקל נמצא יותר על החלק הקדמי של הרגל, והוא נראה כמעט כמרקד.

מוכנות תמידית של עצבי החישה לכל מה שקורה בסביבה מאפיינת את הטיפוס. הוא מתאפיין בהתלהבות שנמוגה בקלות וביכולת תקשורתית גבוהה.

מצב סנגוויני לא מאוזן יכול לגרום לאי שקט, חוסר מנוחה פיזית ומחשבתית, בעיות שינה ועוד.

תזונת הסנגווין: נקודת מפתח היא לצרוך מזונות אשר משרים שלווה, ולכן הגיוני להגביר את כוחו של אלמנט האדמה. ניתן לעשות זאת באמצעות שורשים וקמח מדגנים מלאים מועשר בשיפון. גם תזונה צמחונית הדורשת מאמץ פנימי גדול יכולה לסייע לשיפור הריכוז. לחלק מהאנשים יש צורך בבשר, אשר מעלה את משקלו של אלמנט האדמה.

כדי לאזן את חיי הנפש של הסנגווין רצוי לצרוך את כל חלקי הצמח של הירקות (שורשים, עלים, פרחים); יש להימנע מתבלינים כמו פלפל ופפריקה, אשר מגבירים את אי השקט הסנגוויני.

יש להימנע ממזון מתוק, אשר מונע מהכבד לבצע את העבודה שלו בכוחות עצמו, ומנגד, לצרוך מזון מר מעט, אשר מעודד את פעילות הכבד ומחזק את החוויה הגופנית של הקיום.

טמפרמנט כולרי – דומיננטיות של האני

תזונה כולרית. איור אפרת ברונשטיין

איור אפרת ברונשטיין

הכולרי הוא בדרך כלל בעל קומה נמוכה (עוצמת האני מעכבת את כוחות הגדילה). ההליכה שלו מתאפיינת בצעד נמרץ וברור עם נעיצת העקב באדמה, ואין כמעט שימוש באצבעות כף הרגל בזמן ההליכה.

הכולר חייב להתגבר על מכשולים, זה המוטו שלו בחיים. הוא בעל רצון מוחצן ויכולת החלטה מהירה. מערכת הדם והלב שלו רגישה, ולכן על התזונה לסייע לו לחזק את האספקט זה.

תזונת הכולר: רצוי להימנע מעודף שומנים במזון, ולהקפיד ככל הניתן על תזונה צמחונית, עם שורשים, גבעולים ועלים, ושמן ממקור צמחי. מזון לא מבושל המבוסס על עלים מרובים יכול להשקיט נטייה לאלימות או לכעסנות יתר.

חשוב לזכור כי לאלכוהול ישנו אפקט פתולוגי קשה על הכולר, הוא גורם לו להוציא את הצדדים השליליים של הטמפרמנט.

***

במאמר זה הובא, כאמור, רק חלק קטן מתוך עקרונות התזונה האנתרופוסופית. ברור שכדי להחיל אותם באופן מלא כדאי להיוועץ ברופא אנתרופוסוף, ויחד עם זאת, רבים מהכללים הבסיסיים המוצעים כאן בהחלט אפשריים ומומלצים ליישום. אני מקווה שחשיפת מעט מהרציונל שמאחורי הקלעים תועיל לכם לאמץ תזונה אוהבת ומודעת כלפי גופכם וכלפי העולם.

לקריאה נוספת

1   Gerhard Schmidt, The Essentials Of Nutrition, Biodynamic Literature.

2   Rudolf Steiner. Nutrition and Health, Lecture I.

3   Rudolf Hauschka. Nutrition – a Holistic Approach.

4   ד"ר איטה וגמן, ד"ר ר. שטיינר. קווי יסוד להרחבת אמנות הרפואה. מגרמנית: אלישע אבשלום, גלעד גנבר. הוצאת תלתן.

5          תזונה בריאה למניעת מחלות. ד"ר אוטו וולף, הוצאת הומני.

[1] ראו גם מאמרו של נועם שרון "אדם-עולם או סיפור הבריאה האנתרופוסופי בקוויו העיקריים", גיליון ספטמבר-אוקטובר 2018.

[2] גיאוטרופיזם – סגולת איברי הצמח להתפתח ולפנות לכיוון מסוים כתגובה על כוח המשיכה של כדור הארץ. השורשים פונים למטה, כלפי מרכז האדמה    – גיאוטרופיזם חיובי; הגבעול כלפי מעלה – אוגיאוטרופיזם שלילי.

[3] סטטוליטים בבוטאניקה – גרגר מוצק בתא הצמח שמציין את מצב הרקמה ביחס לכיוון כוח המשיכה.

[4] פאראצלסוס, פיליפוס אאורליוס (1541–1493 Paracelsus, Philippus Aurelius) אלכימאי רופא ואסטרולוג שוויצרי,  ממייסדי הרפואה המודרנית.

[5] פאראצלסוס הוסיף לגפרית ולכספית, שני היסודות שהרכיבו לדעת האלכימאים את החומרים, יסוד שלישי: המלח. הוא לא התייחס אליהם כאל חומרים פיזיים, אלא כמייצגים איכויות יסודיות.

[6] נכון לנתונים שהתפרסמו בשנת 2016, ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בצריכת עוף ובמקום החמישי בצריכת בשר בקר.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת