אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
חג האילנות שחגגנו השבוע מפנה את תשומת הלב להתבוננות על הצמחייה מסביבנו. כל עץ ברחוב או בשדה יכול להיות תמרור "עצור", או לפחות תמרור "האט", וזאת בזכות היופי החיצוני אך בעיקר בזכות השורש הנסתר שלו, שהרי ״הענף הולך אחרי השורש״ ומזכיר לנו שלמציאות יש ממד נסתר. נסתר באופן פשוט, לא מיסטי. נסתר כמו שורש, בדומה לכל בני האדם שגם אצלם, רב הנסתר על הגלוי.
העצים נותנים לנו עצה: לשמור על השורשים. ומהם השורשים? את זאת כל אחד יגדיר לעצמו. נקודת הפתיחה יכולה להיות השאלה: מהו הדבר שמחבר אותי לעולם?
את השאלה החשובה הזאת כדאי גם לנטוע לאורך השנים בחינוך ילדים. איך להנגיש להם את הטבע על כל גווניו, על פי גילם והתפתחותם, כדי שיחושו בהדרגה את הקשר שבין אדם ועולם. ולזאת יפה שעה אחת קודם, כי אנו חיים בתקופה שבה הטכנולוגיה מאיימת לבודד אותנו זה מזה ומהטבע שסביבנו. בעידן המודרני, החיבור לטבע מביא את האיזון בין הטבע האנושי של הילד לבין האיכות הלא טבעית שמביאה הטכנולוגיה. הלימוד על צמחים, תולדותיהם ומקומם בעולם הוא חלק מחיבור זה.
לא רק נטיעות
המגע עם האדמה ועולם הצמחים מלווה את הילדים בחינוך ולדורף כבר מהגן, כאשר הם עדין חיים בתוך עולם אסוציאטיבי, תמונתי, מלא רגש וחוויה פנימית. את עולם הצמחים הם פוגשים בכל עונות השנה בטיולים שבועיים בטבע, ובטיפול בערוגת פרחים קטנה הצמודה לכיתה.
ממד נוסף של קירבה לטבע מעניקים לילדים סיפורי הטבע, אגדות ומשלים שישקעו בנפשם כחוויה תמונתית. את החיבור לטבע והרושם העז שלו על נפשם, הם יבואו לידי ביטוי בפעילות אומנותית דרך שירה, דקלום וציור.
בכיתה ג׳, גיל 9, מתעצבת נפש הילד לקראת תהליך היפרדותו משלב הילדות המוקדמת ולידתו אל תוך מציאות חדשה שבה הוא חווה לראשונה את העולם כנפרד ממנו. אל מול השלב ההתפתחותי הזה, המלווה בפחד וחוסר ביטחון, הוא פוגש תכנית לימודים שתכיר לו את העולם והאדמה בדרך של עשייה. עבודת אדמה שלמה, מהחריש ועד הקציר, מעניקה התנסות במחזור הסדיר של עונות השנה. ייצור הקומפוסט, ניהול גן ירק עם ערוגות פוריות והכרת הקשר החשוב בין הצמחים לדבורים ולשאר החרקים – יחבר את הילד לעולם דרך הידיים, הראש והלב.
את העבודה בשדה ממשיכים בכיתה ד׳, אך אליה מוסיפים אמנות: מתבוננים בצמחייה שמקיפה אותם בבית ובבית הספר, ומציירים אותה.
הלימוד המשמעותי על צמחים כחלק ממדעי הטבע מתחיל רק בגיל 11, כיתה ה'. בגיל הזה מתחילים הילדים לסגל לעצמם מבט מפוקח וראש שופע רעיונות, ולכן חשוב להזין את נפשם בתופעות הטבע אשר סביבם. אם, כדברי שטיינר, הצמחים הם ״עולם הנפש של האדמה שנעשה גלוי לעין", אז אין כמותו להלך קסם על נפשם הצומחת של הילד והילדה.
הצמח נע בין האדמה החשוכה לשפע האור שבחוץ. הוא מלמד ומדגים שאיפה לצמוח למעלה על אף כוח המשיכה. הפרחים, בשלל צבעים וצורות, מפיצים ניחוחות לכל עבר וזרעיהם שטים על פני הרוח. כל זאת מסקרן את הילד בן ה-11 ונוגע בנפשו. דרך הלימוד הוא מבין כי לצמח יש משמעות חיה רק בקשרים שלו לאדמה, לכוחות השמש, למים ולאוויר. אז מתעוררת בו המחשבה שהאדמה והשורש שייכים זה לזה, שהפריחה נמשכת החוצה מן הצמח על ידי קרני השמש.
כך מובל הילד בדרך חיה אל המרחב הפתוח, אל הקוסמוס. אז יבין כיצד מגיע הצמח אל הקיום הקוסמי שלו, וכיצד כל הצמיחה שביקום מרוכזת בתרמילי הזרע שמהם צומחים צמחים חדשים. מנגד מראה להם המורה שבריקבונם, הצמחים הולכים ונעשים "אדמתיים" עד שלבסוף מתפוררים ונטמעים לתוך האדמה. כך אנו מפתחים תמונה ורעיון שאותם יכול הילד להבין. האדמה כולה היא ישות חיה שהצמחים הם חלק בלתי נפרד ממנה.
בכיתה ו׳, גיל 12, ראשית גיל ההתבגרות, מערכת השעות כוללת לימודי גינון וחקלאות. העבודה הסדירה בטיפוח ערוגות ירק בבית הספר או בחווה החקלאית יכולה להעניק למתבגרים יציבות וחיזוק כוחות הרצון במהלך תקופות של שינוי פיזי ונפשי. הקשר לאדמה והיכולות שלהם להניב ממנה פירות מעוררות איכויות נפש כיראת כבוד, הודיה, סבלנות ופליאה.
בכיתות ז׳ ו-ח׳ נלמדות עבודות גינון קשות יותר עם תודעה אחראית במיוחד בטיפול בשיחים ועצים, משום שכאן אין התייחסות רק לתוצאות המיידיות, אלא נדרשת חשיבה עתידית ארוכת-טווח. בגיל הזה חקלאות ועבודת אדמה יוצרים שיתוף פעולה עם לימודי הבריאות, התזונה ופרוייקטים אחרים. למשל, מכירת תוצרת גן הירק, בניית מחסן כלים או בניית משתלה קטנה שאינה מלמדת רק בוטניקה. היא מאפשרת לימוד של נושאים אקטואליים כמו קיימות, מיחזור ואגירת מי גשמים שכדאי להתוודע אליהם בגיל מוקדם כי הם שיעור רב אחריות המכוון לעתיד.
וכפי שרומזת כותרת המאמר: דבר אינו הולך לאיבוד, יותר מזה, הוא חי בדבר הבא שנולד.
