השינה שאבדה

השינה שאבדה

נראה שהביטוי המוכר "ישן כמו תינוק" איבד בימינו את משמעותו. חוסר שינה אצל ילדים ותינוקות הוגדר לאחרונה כמגיפה, ובניסיון להתמודד עם התופעה יקיים הארגון העולמי של חינוך וןלדורף לגיל הרך כנס גננות בנושא

כשאנחנו רואים תינוקת ישנה או ילד שכל גופו כבד וחמים ורפוי, לבנו מתרחב אל מול התמימות והביטחון שבהם הקטנטנים האלו מתמסרים לעולם אחר. אנחנו יודעים שגופם מחדש את כוחותיו, שכן במהלך השינה מתרחשים תהליכים מטבוליים שמעודדים גדילה והתפתחות פיזית, נפשית ורגשית. לאחרונה, מסתבר, הפכה התמונה היומיומית של תינוק או פעוטה נמים במתיקות את שנתם לפחות מובנת מאליה, שכן במחקר של אוניברסיטת סטנפורד עלה כי חוסר שינה הוא אחת המגיפות של ילדי תקופתנו.

מסתבר כי לא פעם מאובחנים ילדים כסובלים מקשיי קשב, ריכוז והיפראקטיביות, כאשר הם למעשה חשוכי-שינה. הם לומדים בצורה פחות אפקטיבית מכפי שיכלו, הם עצבניים יותר והיחסים החברתיים שלהם עלולים להיות מעורערים.

זוהי תופעה נפוצה אשר הביאה את הארגון העולמי של חינוך וןלדורף לגיל הרך להציע לכל המדינות החברות בארגון (אשר ישראל היא אחת מהן), לערוך כנס לימודי בנושא השינה לגננות השבעון הראשון. כנס הגננות יתקיים באוקטובר, וחשוב לי לשתף אתכם, כהורים, במחשבות שעולות בי בהקשר הזה.

ויסות של גוף החיים

שבועיים לאחר שילדתי את בני הבכור, נאלצתי לעזוב אותו בבית עם בן זוגי למשך כשעתיים ולצאת לסידורים. עד מהרה הוצפתי בתחושת חוסר עצומה. כביכול השארתי בבית איבר מאיבריי. משהתארכה קצת השהות רחוק מהתינוק, הרגשתי את כל המערכות בגופי מתארגנות ומוכנות להיניק. אז התבהרה לי משמעות הטענה של האנתרופוסופיה, שגוף החיים (הגוף האתרי) של האם ושל התינוק שלובים זה בזה. תמונת הקשר המורכב וההדדי הזה עלתה בתוכי במלוא עוזה; אלה כבר לא היו מילים בלבד, אלא חוויה קיומית. בספרו חינוך מרפא כותב ראובן שליב: "גוף החיים הוא מערך הכוחות אשר גורם לגידול הגוף, לתפקודים הפיסיולוגיים של האיברים השונים, להחלמת איברים שנפגעו... זה מערך מסודר של כוחות הפועלים על-ידי חוקיות מוגדרת. גוף החיים מתבטא בתהליכים המתרחשים בגוף, בהשתנות ובתפקוד השוטף".[1] מכאן עולה שגוף החיים של העוּבר  עוֹבר בעזרת האם תהליך של ויסות והתאמה לחיים שמחוץ לרחם. ככל שסביבת האמא תאפשר לה רוגע, נינוחות, אכילה ושינה וגוף החיים שלה יחזור לתפקוד רענן, כך היא תוכל ביתר קלות לעזור לתינוקה בוויסות העצמי שלו. לכן מה שיעזור לשנתו של התינוק הנולד יותר מכל הוא אמא נינוחה.

לא פעם מאובחנים ילדים כסובלים מקשיי קשב, ריכוז והיפראקטיביות, כאשר הם למעשה חשוכי-שינה. הם לומדים בצורה פחות אפקטיבית מכפי שיכלו, הם עצבניים יותר והיחסים החברתיים שלהם עלולים להיות מעורערים

בעבר השבטי של האנושות, ועד עצם היום הזה במדינות רבות, משפחה שלמה ישנה באותו המרחב. הדודים והדודות, הסבים והסבתות תמכו בטיפול בתינוק וביחד ויסתו את הפעילות של גוף החיים בהתאם לתנועת השמש במרום. כל תהליכי החיים שלנו, ובכלל זה השינה, קשורים בריתמוס הקוסמי. הזריחה מזמינה ערות, השקיעה מתריעה על ירידה ברמת הפעילות ואילו החשיכה מודיעה על זמן השינה. האדם אשר חי בהרמוניה עם סביבתו הטבעית, יכול היה להירדם בנקל וגם ללמד את ילדיו את המיומנות הזו. החוויה של הליכה לישון הייתה מדורגת, וכללה תאורה עמומה, קולות דיבור או שירה שקטים ובאופן כללי תחושה שלא מתרחש שום אירוע מסעיר או מפתה. ניתן היה בקלות לשחרר את הקשר החזק עם עולם החומר ולהתמסר לכוחות אחרים.

תמונה לכאורה פשוטה זו של הירדמות ושינה, היא למעשה תמונה מורכבת אשר דורשת הרמוניה עם הטבע, עזרה מן המשפחה המורחבת, יכולת לשחרר את הלפיתה שלנו מהבלי היום ומהסחות הדעת והתמסרות מוחלטת לתהליך השינה. אולם מה שהיה פעם פשוט וקל, הוא כעת מורכב ומאתגר - מה שניתן לנו כמתנה מהיקום ואפשר התקיימות בריתמוס הדדי של מערכות הגוף-נפש-רוח שלנו עם הטבע, דורש כיום פעילות מודעת ומתוכננת.

מסיבות רבות, שחלקן נובעות משינויים באורח החיים של המשפחה המודרנית, השתנה המצב, וכיום, קשיים בהירדמות או ירידה באיכות השינה עצמה מאפיינים כמחצית האוכלוסייה, מבוגרים וילדים כאחד.

צילום: לאה בכר

צילום: לאה בכר

מה הילדים שלנו צריכים?

בתקופת חייו הראשונה מתמסר התינוק לאכילה, ובעצם מוכן להיות מוזן על ידי העולם אשר הגיע להתגשם בתוכו. הוא נהנה להתכרבל בחיקה של אמו. לאחר מכן הוא דוחף את עצמו לתנוחת יניקה ומושיט את ידו כדי למשש את השד או הבקבוק שממנו הוא עתיד לקבל את המזון. גם במחוות הללו טמון אמון בכך שאכן מצפה לו חלב חמים וטעים. הוא לופת את השד בתחושת ביטחון ובעלות, מושך אותו אל פיו ויונק בלהיטות. כשהבטן הקטנה מלאה, התינוק מתנמנם ומשחרר את לפיתתו. השינה הברוכה מלווה לפחות עד גיל שנה את השובע שבתום הארוחה.

והנה כך כותב אלתרמן: "אמנם רדפנו הבלים/ אבל הנה הראש הרכנו/ אם כתר הוא נושא או דלי/אין שום הבדל בסוף יישן הוא". כשאנחנו עייפים, גם בבגרותנו, נצטרך לוותר על ההבלים ולהרכין את ראשנו. לאחר מכן, כמו הפעוט, נדחוף את המזרן, נלפות את השמיכה, נמשוך אותה אלינו ונשחרר את האני שלנו מכל כתר שאנו נושאים בגאון במשך היום.

נוכחותם של ילדים בחיינו מחייבת אותנו להעניק להם כל שניתן על מנת שיגדלו בצורה מיטבית. הורים עובדים שעות רבות על מנת שילדיהם יוכלו ללכת לחוגים או לקבל צעצועים מרתקים ומפתחים מבחינה שכלית. אך מהו הדבר שבאמת חשוב להעניק לילדים?הנוכחות שלנו בחיי ילדינו לעתים פוחתת דווקא בגלל אהבתנו להם. הבחירה שלנו להשקיע במעטפת החומרית של חייהם, גורמת לנו להיעדר מהקשר עמם, ומביאה אותנו ואת הילדים לחיות בגעגועים מתמידים. לעתים הורה שמגיע בערב מנסיעת עסקים מפרכת, מבלה לילה שלם עם ילדו אשר לא נרדם. שניהם כבר אינם מתפקדים מרוב עייפות, אך עדיין מתרחשת אצלם בחירה לא מודעת להיפגש זה עם זה.

תהליך ההיקשרות בין התינוק להורה מתרחש אמנם בחודשים הראשונים לחיי התינוק, אך במהלך כל שנות ילדותו הוא זקוק עדיין להורה אשר ניתן להתמסר לו ולדעת שהוא שם בשבילו. הילד זקוק לדחוף את ההורה על מנת לייצב את המרחק הנכון ביניהם, להושיט לו ידיים כמהות ואוהבות, ללפות אותו, למשוך אותו לתוך חייו, ולאחר מכן לשחררו בבטחה בזמנים של שינה או פרידה כפויה אחרת. לכן, אין לנו ברירה. על מנת שתתקיים שינה טובה ובריאה, על הילדים לדעת שאנחנו כאן. נוכחים בתוך חייהם.

טקסי שינה גם להורים

הזכרתי קודם לכן את הוויסות ההדדי של הסביבה והילדים. הורה עצבני ותשוש, מתקשה להשרות סביבו את אווירת הרוגע הנדרשת על מנת שהילדים יוותרו על כל ההתרחשות המסעירה שקורית בבית, או בנפשו של המבוגר שלידם. לכן מאוד כדאי שגם אנחנו נהיה חלק מהתהליך של הפחתת הרעש והמתח לקראת שעות השינה. ברור שלאחר שהילדים הולכים לישון יש לנו מיליון משימות! אך אולי... אולי אפשר לקבוע גם לעצמנו שברוב הלילות נלך לישון כשעה לאחר שעת השינה של ילדינו ואז כשהם מתעוררים השכם בבוקר נמשיך במשימות שלנו? האם אפשר להימנע משיחות-עבודה לאחר השעה 21:00? האם אפשר לעשות את רוב מטלות הבית בשעות העירות של הילדים, יחד איתם, ואז שעת הערב האחרונה תיוחד לזוגיות, שיחות טלפון הכרחיות, קריאת מאמרים ב"אדם-עולם"... וכיו"ב?

לעתים הורה שמגיע בערב מנסיעת עסקים מפרכת, מבלה לילה שלם עם ילדו אשר לא נרדם. שניהם כבר אינם מתפקדים מרוב עייפות, אך עדיין מתרחשת אצלם בחירה לא מודעת להיפגש זה עם זה

אני מודעת לכך שקל להטיף להורים הצעירים ולומר שצריך לדאוג לריתמוס קבוע וטקס קבוע לפני השינה, ושהללו יאפשרו לתינוקות ולילדים "לישון כמו תינוק", ושעליהם להיות נוכחים בחיי ילדיהם, אבל לאחר שיחות רבות עם הורים, אני מכירה וגם חשה אמפתיה רבה לקושי שנוצר כאשר בן הארבע קופץ על המזרן עד השעה אחת עשרה בלילה.

ננסה לחשוב על הדרכים שבהן בכל זאת ניתן לאפשר שינה מספקת לילדינו: בין עשר לארבע עשרה  שעות ביממה בהתאם לגיל.

  • נחליט על סדר יום קבוע שמאפשר לילד עד גיל שלוש-ארבע, שינה פעמיים ביום ולאחר מכן שינה בת לא פחות מעשר שעות ביום.
  • נקצה זמן של שעתיים בערך להליכה לישון. כלומר, אם הילדים אמורים להירדם בשעה שמונה, אנו נשוב ממגרש השעשועים כבר בשעה שש ונתחיל בהתארגנות.
  • סדר היום הקבוע יכלול עמעום של התאורה בבית כבר בזמן ארוחת הערב והתנתקות של כל בני המשפחה מן הטכנולוגיה: טלפון, מחשב, טלוויזיה וכו'.
  • על מנת לאפשר לילדים תחושה שאנחנו באמת ובתמים איתם, לא נשוחח בטלפון במשך זמן המקלחת או הארוחה שלהם.
  • ארוחת הערב לא תכלול מרכיבים מעוררים כגון סוכר או שוקולד.
  • התקשורת עם כל באי הבית תתנהל בקולות שקטים יותר.
  • נקיים טקס קטן וקבוע אשר מותאם לגילאי הילדים: קריאת סיפור, שיר ערש וכיו"ב.
  • במהלך טקס ההירדמות, נרפה את שרירי גופינו ושרירי פנינו ונאפשר גם לעצמנו מנוחה.
  • נשתדל ללכת לישון זמן לא רב לאחר שעשו זאת ילדינו

..ולבסוף...

הורים מרגישים שהם כבר עשו הכול: השכיבו, החזירו לחדר את הילדה שהגיעה למיטתם, הניחו לפעוט לישון בחדרם או ישנו במיטתו של הילד. הם השמיעו נעימות מרגיעות לפני השינה ושרו בעצמם שירי ערש, ועדיין הילדים אינם ישנים כמצופה. מניסיוני כאמא לארבעה וכן כמלווה הורים כבר שנים רבות, אני יודעת שנושא השינה מאוד רגיש ומורכב. לילדים יש תקופות של גידול שיניים או מחלה, או טיולים וחזרה מהם, מעבר מגן לבית הספר או סתם עלייה לכיתה גבוהה יותר. כל אלה משפיעים על חיי הנפש של הילדים וגם על תפקודם הגופני. כל שנוכל לעשות הוא לדאוג לכך שנמשיך להעניק מסגרת בטוחה ויציבה לילדים וכן להשיג מדי פעם לילה של שינה טובה עבור עצמנו.

לקריאה נוספת:

11 Negative Effects of Lack of Sleep among Children

https://parentinghealthybabies.com/how-lack-of-sleep-harms-a-childs-and-mental-health/

Among teens, sleep deprivation an epidemic,

https://med.stanford.edu/news/all-news/2015/10/among-teens-sleep-deprivation-an-epidemic.html

Christa-Johanna Bub-Jachens: Sleep Disturbances & Healthy Sleep, Published by: AWSNA Publications The Association of Waldorf Schools of North America 3911 Bannister Road       Fair Oaks, CA 95628AWSNA Publications, 2004

[1]          הוצאת הומני תל אביב, 2009, עמ' 32

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת

העגלה שלך