והעבד הזה הוא אני: התבוננות אישית על חג החירות [איגרת 199]

והעבד הזה הוא אני: התבוננות אישית על חג החירות [איגרת 199]

בפסח אנו נזכרים בסיפור יציאת מצרים, אך הרלוונטיות שלו לתקופתנו נעוצה קודם כל באופן שבו אנו מתייסים אליו כאל חג החירות הפנימית

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם

(מתוך ההגדה)

סיפור יציאת מצרים המקראי אשר כולנו מצווים לזכור אינו רק סיפורו של עם; זהו גם סיפורו של כל אדם. אל הדמויות בסיפור יציאת מצריים (משה, פרעה, עם ישראל ומצריים) ניתן להתייחס כאל צדדים שונים של אותו אדם. הסיפור החיצוני של "העם" הוא השתקפות של דרמה פנימית המתרחשת בנפשו של כל אחד.

אלוהים אומר למשה: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו" (שמות פרק י', ההדגשות שלי). "בא" בניגוד ל"לך", כלומר, פרעה אינו נפרד ממך. הוא הרוע  שנמצא בתוכך (פרעה בסיקול אותיות: "פֹה-רע"), והאויב הגדול ביותר שלך. אתה הוא הרודן והקרבן; אתה הוא העבד והמשעבד. "אני" הכבדתי את ליבו, אני, כלומר החלק הגבוה שבתוכך, ואינך יכול להטיל את האחריות לעבדות שלך על מישהו אחר מלבדך. ההרגלים וההתמכרויות שלך הם כולם מעשה ידיך. ומשה – משה הוא הניצוץ, הכוח הרוחני שבא למשות ולמשוך אותך מתוך המְצָרִים והמעצורים הקיימים בתוכך.

השחרור הפנימי לא יגיע ללא מאבק איתנים, המיוצג על ידי עשר המכות. כל שחרור מרודנות יהיה כרוך בכאב, לפחות בהתחלה. הכאב אינו עונש, אלא תוצאה בלתי-נמנעת של ההתמכרות ומבוא לשחרור, לגמילה. לאחר ששוועתך עולה לשמים, מתרחש הנס. השחרור אינו נמצא בשליטתך, הוא מגיע בדרך פלאית. אתה יכול רק להאמין בבואו. לתת אמון במנגנונים שפועלים ברקע, להבין שלא אתה הוא המפעיל, אלא רק זה שמאפשר להם להתרחש. בדיוק כפי שאלוהים עונה למשה כאשר זה מתלבט מה לומר לעם. "מי הוא האלוהים הזה שיעזור להם, מה שמו?", הוא שואל, והאל עונה: "אהיה אשר אהיה." (שמות ג', 14).

הרודנויות הפנימיות הן בלתי נראות. כדי להתמודד עמן, אני זקוק לתזכורות. חגים וטקסים ביום-יום ומסביב לשנה מהווים אימון בתשומת לב, התבוננות בתודעה שלי ובמאחזים שאני משמר.

שחרור הוא משהו שאתה עובד עליו הרבה מאוד זמן, והוא קורה ברגע אחד של שמיטה, פסיחה. לפסוח על נוחיות. אתה פוסח על הדברים שבא לך לעשות כפי שאתה רגיל, ואיך שאתה רוצה. זה מאוד נוח לצאת לדרך שאתה מצויד כהלכה. לשים הרבה אוכל בסל, לבוא מוכן. צדיה זו משולה לחמץ, אבל בגללה, אתה "מחמיץ" את השעה. אז לא יבוא שחרור והגאולה נעלמת. ההתעסקות בנוחות לא נותנת לאור להופיע.

השחרור מעבדות הוא תהליך מתמשך ואינסופי. את הרמז לכך אפשר למצוא בתורה כולה: בני ישראל אמנם משתחררים מעבדות במצרים אך לאחר מכן, ולאורך כל הדרך, יוצרים לעצמם עגלי זהב חדשים.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*