סדרות הריון וטיפוח עור התינוק עכשיו במבצע ברשתות הפארם והטבע
חצבת חוזרת: המשך הדיון בעד ונגד החיסונים
פריחה על העור במחלת חצבת. מרוק: ויקיפדיה

חצבת חוזרת: המשך הדיון בעד ונגד החיסונים

בשבוע שעבר פרסמנו מאמר דעה בנושא החיסון לחצבת, מאת ד"ר אילן מקובר. התגובות למאמר לא אחרו לבוא, ואנו מפרסמים אותן כאן בצירוף תגובתו של ד"ר מקובר עליהן

לקריאת המאמר המקורי

נכבדיי,

הכתבה ״חצבת חוזרת: שיקולים בעד ונגד חיסון הילדים״ מתיימרת להציג את הנושא באופן מאוזן ואף מתחילה יפה, אולם לאחר כמה פסקאות מתחילה לאכזב. הרשו לי להדגים:

  1. המשפט ״או שחוששים מהטענה לפיה החיסון המשולש (MMR) יכול לגרום לפגיעה נוירולוגית מתמשכת ואף אוטיזם״. הטענה שחיסונים גורמים לאוטיזם הופיעה במאמרו של  ד״ר אנדרו ווייקפילד בשנת 1988. המחקר המפורסם כלל 12 ילדים בלבד! מאז הופרכה הטענה במחקרים רבים מאוד, שבדקו מאות אלפי ילדים. יתרה מזאת נמצא שד״ר וויקפילד קיבל תשלום כדי לתמוך בתביעה משפטית כנגד יצרניות החיסונים. ב-2010 אולץ המחבר למשוך את המאמר מהעיתון המדעי (צעד דרמטי במדע) ומבחינת הקהילה המדעית הנושא נסגר. למידע נוסף בנושא.
    בהמשך לאותו טיעון כותב מחבר המאמר ״אף אני באופן אישי טיפלתי בעבר בשני מקרים שבהם נצפתה על ידי ההורים  פגיעה בקשר עין ונסיגה התפתחותית, בסמיכות זמן מידית לקבלתו של חיסון ה-MMR. אומנם אין זה בגדר ׳הוכחה׳ לקשר, אולם אין זה סביר להתעלם מהקשר ההדוק בזמן שבין הופעתם של התסמינים לבין מועד החיסון״. ארשה לעצמי להניח שחלק גדול מהילדים שפיתחו ״פגיעה בקשר עין ונסיגה התפתחותית״ ינקו חלב אם. האם זה מוכיח קשר בין יניקה ונסיגה התפתחותית? הרי גם כאן יש סמיכות בזמן!
  2. ״זהו חלק ממנגנוני הסימביוזה של האדם עם הטבע״. את אותו משפט אפשר להגיד על מלריה, כולרה, סרטן, ומחלות זיהומיות רבות נוספות. האם נחזיר את יתוש האנופלס (נשא המלריה) לארצנו (שהרי אנחנו סילקנו אותו)? אולי גם נכניס כמה מעבירי אבולה (Abola)? שהרי גם מחלה זאת היא "טבעית"! באותה הזדמנות אפשר להחזיר את האבעבועות השחורות, את הפוליו ושאר מחלות שמועברות ע״י נגיפים בדומה לחצבת. יצויין שכמו בחצבת, אם חלית באבעבועות השחורות ושרדת הרי שאתה מחוסן לשארית חייך!
  3. ״אולי ניתן ללמוד ממה שקורה היום עם האנטיביוטיקה, אליה מפתחים החיידקים עמידות״. אקדים ואומר שבעיית עמידות החיידקים היא בעיה מאוד מדאיגה, אבל אין המשל דומה לנמשל - אנטיביוטיקה היא טיפול ׳חיצוני׳ שפוגע בחיידק (ובכל מקרה לא משפיע על וירוסים, כדוגמת מחוללי החצבת וחברותיה). חיסון מגייס את מערכת החיסון שלנו, שהיא טבעית לא פחות ממחוללי המחלה, להילחם במחוללי המחלה. (עוד על הסיפור המרתק של גילוי האנטיביוטיקה, כולל הבעיות אז והיום, בפודקאסט המצויין "עושים היסטוריה").
  4. למחלת החצבת, אותה ״מחלת חום טבעית״ סיבוכים לא קלים ולא נדירים - במדינות עולם ראשון ״כחמישית מהחולים מפתחים סיבוכים בעקבות חצבת, רובם ילדים מתחת לגיל חמש ומבוגרים מעל גיל 20: שלשולים (7-9 אחוז), דלקות באוזן הפנימית (6-10 אחוז), דלקות ריאה (5 אחוז), דלקות מוח (0.1 אחוז). מבין החולים בדלקות מוח, כ-15 אחוז מתים וכ-22 אחוז נותרים פגועים - חירשים או לוקים בדרגות שונות של פיגור, פרכוסים ומוות. נשים בהריון שחלו מפילות, או יולדות ילודים קטנים יותר. בפגועי מערכת החיסון המחלה קשה בהרבה ולרוב קטלנית. התמותה מהמחלה מסתכמת בכ-2-1 מקרים ל-1,000 חולים.״ אגב, המצב חמור בהרבה במדינות עולם שלישי (הציטוט מכאן). האם אלו ״סיכונים זניחים מבחינה מספרית״? אני מזמין את הקוראים לבדוק מה הסיכוי לסיבוך כתוצאה מהחיסון (רמז: נמוך בכמה סידרי גודל).

לסיכום אני ממליץ בחום לכל הורה לקרוא עוד על המדע מאחורי נושא החיסונים באתר מדעת לפני קבלת החלטות שיכולות לגרום לנזק בילתי הפיך לילד(ת)ו ולילדים אחרים, באתר "מדעת".

גילוי נאות 1: אני בעל דוקטורט במיקרוביולוגיה מאז שנת 2000, ועוסק במדע מזה 28 שנה, אולם אינני .M.D

גילוי נאות 2: אין לי מניות ולא קיבלתי תשלום מאף חברת תרופות או מיצרנית חיסונים ואף לא ממשרד הבריאות.

בברכה

יורם גרשמן .Ph.D

מכללת אורנים ואוניברסיטת חיפה

והורה בבתי ספר ולדורף שקד

***

שלום רב,

השיח הציבורי אכן מאד בוער, כי מדובר בבריאות ילדינו, וכמובן שקשה לשמור על שלוות נפש. אשתדל.

הכותב הציג את הטיעון הבא:

"ידוע כי בעבר, ילדות שחלו באופן טבעי במחלת החצבת, והפכו שנים מאוחר יותר לאימהות צעירות שהניקו את תינוקן, העבירו להם בחלב האם נוגדנים טבעיים נגד המחלה. נוגדנים אלה הגנו על התינוקות נגד פגיעת המחלה. מצד שני, חלב האם של אימהות שקיבלו החיסון לחצבת, העביר את הנוגדנים להגנה מפני הנגיף בצורה פחות יעילה, אם בכלל".

להלן העובדות:

אם הילדות שחלו היו מעבירות בהנקה  את החיסון, הרי שבתקופה שבה כולן הניקו, הנגיף היה נעלם. בחלב-אם של מי שחלתה בילדותה, ריכוז הנוגדנים נגד חצבת כה קטן, שאינו מגן על התינוקות היונקים. אין הוכחות להעברה שונה של אם מחוסנת בחיסון פעיל, לעומת אם שחלתה במחלה. התהליך של יצירת הזיכרון החיסוני בגוף זהה, ככל הידוע. נכון שלא כל חיסון פועל, ודווקא לכן חשוב אפקט העדר. כלומר, אם רוב מוחלט של האוכלוסיה מוגן, אין לנגיף איך להגיע אל ילדים (ומבוגרים) מדוכאי מערכת החיסון שאינם יכולים לקבל חיסונים, או כאלו שהחיסון שקיבלו לא הפעיל את יצירת הנוגדנים אצלם.

העובדה היא שההנקה חשובה מסיבות רבות. אבל רוב הנוגדנים העוברים בחלב האם, הם חלבונים המתפרקים במערכת העיכול של התינוק. כן חשובים הנוגדנים הייחודיים נגד שלשולים ומחלות של מערכת העיכול, אשר מצליחים לפעול בטרם התפרקותם (מסיבות שלא אפרט כרגע). אלו נוגדנים ממשפחה שונה, ואינם פועלים נגד מחלות כגון חצבת, ושאר מחלות הילדים. הסיבה שקראו להן כך, היא שאכן כל הילדים (כמעט) חלו בה בילדותם. והיו שלא שרדו. נהגו לחשוף את כל הילדים לאלו החולים, כי ידעו שאם המחלה פוגעת במבוגרים היא מאד מסוכנת.

כדאי לזכור שצפיפות האוכלוסייה מאד גדלה ולכן הפגיעות למגיפות גדולה בהשוואה לשנות השישים-שבעים.

עד כאן עובדות. בעיני, כל העובדות הללו מוליכות למסקנה הגיונית: הימנעות מחיסון היא אכן מעשה מאד אנוכי, ואף טפשי. לא רק שכך אנו חושפים את מי שסביבנו לסכנות, לעולם לא נדע מי מקרובינו יחלה בהמשך חייו במחלה קשה, חלילה, ועל כן יהיה חשוף לווירוסים מסוכנים ללא יכולת להתחסן כנגדם. זה יכול להיות הילד הפרטי שלנו.

מבחינה מוסרית הגנה על מבוגרים שלא חוסנו ולא חלו בילדותם היא הכרח (בעיקר על החולים שביניהם). עם אמונה אי אפשר להתווכח, ויש מי שמאמין שאסור להתערב בטבע. כל עוד אין סכנה לזולת, יש לכבד כל אמונה. ההתנגשות מתחילה כשמסכנים חיי עשרה פגים בגלל ילד חולה חצבת, שלא חוסן והגיע לבית החולים.

הערה אחרונה: תוחלת החיים עלתה בעיקר בגלל הקטנת תמותת התינוקות. קל לשכוח שבמשפחות של סבינו, לפני החיסונים והאנטיביוטיקה, משבעה ילדים שנולדו נותרו שלושה בחיים, לפעמים פחות, ואילו בימינו מות תינוק או ילד, לא עלינו, הוא טרגדיה נדירה. בעיני עלינו לעשות כל מאמץ כדי שכך זה יימשך.

מאחלת בריאות,
מירה פלד,
MA באימונולוגיה

***

תגובת ד"ר אילן מקובר

אבקש להגיב למגיבים למאמר הדעה שפרסמתי באיגרת של הוצאת אדם עולם בתאריך 20.11.18 – שיקולים בעד ונגד חיסון הילדים.

ראשית, הבהרה לגבי משוב מסוים שקיבלתי על דברי: הסבו את תשומת לבי אל המאמץ המחקרי שמבצעות קבוצות חוקרים בחקר הסיבות לאוטיזם. נוכחתי כי המשפט: "מצדדי החיסונים מתעלמים מהדיווחים האלה..." היה כוללני מדי.

התייחסותי היתה להתנסותי האישית, אותה חוויתי כשאוזכרו מקרים של תגובות חריגות אלו בפני קלינאים מסוימים. בוודאי לא התכוונתי להכליל זאת על ציבור חוקרים ורופאים העושים מלאכתם נאמנה ובמסירות רבה. אין בכוונתי להתנצח עם אף גורם רפואי או מחקרי. כל ענייני כאן הוא בהבאה של נקודת השקפה נוספת, על מנת לעודד גישות השואפות  להגיע לחקר האמת, בנושא חשוב זה, וללא דעות קדומות או משוא פנים.

כצפוי, המאמר עורר סערה והסערה התפתחה לפולמוס שעלול להתמשך ולהדהד עוד ועוד. אשר על כן, אשתדל לתמצת דברי למרכיבים המהותיים ביותר שמחייבים ליבון נוסף, לדעתי, וישקול ציבור הקוראים כל אחד לפי הבנתו ושיפוטו.

אתחיל בעניין השאלה לגבי תופעת הלוואי של הפרעת התקשורת ואוטיזם ביחס לחיסון ה-MMR: כפי שציינתי במאמר הדעה, אין מדובר ב"קשר מוכח סטטיסטית". לצערנו, העליה המשמעותית בשכיחות הופעתן של הפרעות תקשורת באוכלוסיה, שחלה מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת ועד ימינו, הינה עליה בסדרי גודל באוכלוסיה. תגובות קיצוניות לחיסון הינן, לשמחתנו, נדירות.

עם זאת, היתלות ב"העדר הוכחה סטטיסטית" כאמתלה להתעלמות מהערכה קלינית אינדיבידואלית על רושם לקשר שבין חיסון ה-MMR לשינוי מהיום למחר שחל אצל ילד (שהתבטא באבדן קשר עין, נסיגה של כישורי שפה, אפאטיות ועוד) בטענה שאותו הקשר מעולם לא הוכח סטטיסטית, כמוה כאדם הנוהג ברכב, נכנס לצומת ורואה כי אם לא יבלום מידית תתרחש תאונה, אולם הוא יודע שבצומת הזו לא התרחשה תאונה ב-50 השנים האחרונות ולכן הוא מבין שהסיכוי לתאונה הוא אפסי. ולא בולם.

על פי הגיון זה, היה צריך לדרוש מלוחמי השייטת להמשיך לצלול בנחל הקישון, כי לא הוכח הקשר שבין התחלואה של לוחמי השייטת מאוחר יותר בחייהם, לבין אימוני הצלילה שעברו בקישון (זאת עפ"י המחקר שנערך ע"י משרד הביטחון כשעמדה הסוגיה על הפרק ). לשמחת כולנו, "השכל הישר" הנחה את מקבלי ההחלטות להימנע מהמשך צלילות האימונים בקישון, למרות העדרו של קשר סטטיסטי זה, לכאורה.

הניסיון לכרוך אבעבועות שחורות ואבולה עם חצבת עומד ממש ביסוד הטיעון הבסיסי שלי שעבור המצדדים בתיאורית ההכחדה: דין שפעת כדין חצבת כדין אבולה. אני מזמין את הקוראים לקרוא על מחלות אלו ולשפוט בעצמם האם ניתן להחיל דין אחד על חצבת ומחלה הנגרמת מנגיף האבולה (שלאחרונה פותח נגדו חיסון, לשמחתי), או אם דומה המצב למחלה הטפילית מלריה או למחלה החיידקית כולרה. הכנסה של כל המחלות שציינתי לסל אחד מלבה את הפחדים מפני החצבת, מחלה נגיפית שמהלכה שפיר בדרך כלל, בכך שמשווה אותה למסוכנות שבמחלות.

אזכיר אף את תחושת הדחיפות שעוררו רשויות הבריאות במדינת ישראל, מפני "שפעת החזירים" לפני מספר שנים. באותם ימים, אף רבים בקרב צוותים רפואיים בבתי חולים לא הגיעו להתחסן, ובסופו של דבר הוחזרו ערכות חיסון רבות ליצרן.

אינני מסכים עם הכותב שטוען כי "חיסון מגייס את מערכת החיסון שלנו לא פחות ממחוללי המחלה". ידוע שנדרשות מנות דחף על מנת להשיג אפקטיביות חיסונית לאורך זמן. זאת לעומת אנשים שעברו את מחלת החצבת ומחוסנים לכל חייהם, אלא אם כן לקו, חלילה, בכשל חיסוני מסיבה זו או אחרת.

ואם בסטטיסטיקה עסקינן, ברצוני להזכיר לכותבים נתונים סטטיסטיים לגבי מחלת החצבת: עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת, תחלואה בחצבת התפרצה בארה"ב כל שנתיים-שלוש, בעיקר בעונת האביב. 95% מהחולים היו ילדים מתחת לגיל 15 שנים, כאשר תינוקות מתחת לגיל  שישה עד שמונה חודשים נפגעו לעיתים רחוקות מהמחלה, ולפי הספרות הרפואית דאז, ככל הנראה בשל נוכחות נוגדנים בדם היילודים עוד מהתקופה העוברית (מה שמעורר השאלה כיצד הנוגדנים הללו "שרדו" יותר מ-4-3 חודשים). מהלכה של מחלת החצבת שפיר בד"כ, בגילאי הילדות.

דווקא כאשר מתערבים על ידי חיסונים באופן קטגורי, בשאיפה לחסן את כלל האוכלוסייה, ללא הבחנה, הרי שאם וכאשר יש התפרצויות הן עלולות להתרחש אף בטווח גילאים אחר, עם פוטנציאל סיבוכים גבוה יותר, ואז, כמו נבואה שמגשימה את עצמה, היא מעלה את פוטנציאל הסיבוכים מהמחלה הנגיפית הזו, ומעצימה את הפחדים ממנה (ובצדק). אם היו משתמשים בכלי של החיסון כלפי ה-MMR באופן מובחן גילאית, או בקבוצות סיכון, או אם היו משתמשים בחיסון פאסיבי (נוגדנים נגד מחלת החצבת) אצל הללו שנחשדו בחשיפה ומצויים בקבוצת סיכון, יתכן שהעלייה בשכיחות הופעתה של המחלה מעל גיל 20 או בגילאים צעירים מאוד היתה נמנעת. עלינו לשאול עצמנו, אם כן, איזו גישה טיפולית יותר "אנוכית" (כפי שנכתב באחת התגובות).

בימינו יתכן מצב כי אישה צעירה תיקלט להריון בזמן התפרצותה של מחלה, כשלא תמיד יהיה זכור מתי חוסנה לאחרונה, ואף לא יהיה ידוע באופן חד משמעי אם החיסון שקיבלה בעבר אפקטיבי דיו שנים אחר כך. מחלת החצבת במהלך הריון עלולה להביא להפלה בסדרי גודל של 20%, ועל כן יש לוודא חיסון מפניה טרם הריון, או לקבל נוגדנים לחצבת אם כבר נחשפה במהלך ההיריון. בשורה התחתונה, חשוב להפעיל שיקול דעת ולנקוט גישה של רפואה אינדיבידואלית ולא להחיל דין אחד על ילד בן 8 ואשה בהריון.

לסיכום: רפואה מבוססת ראיות ומחקרים סטטיסטיים ((Evidence Based Medicine – אינה חזות הכל בעיני. מוטב להפעיל שיקול דעת הן בנוגע לאוכלוסיות שעלולות להיחשף למחלה מדבקת, לפוטנציאל הסיבוכים שלה, ולהיות קשוב לתופעות לוואי פוטנציאלית, לעיתים אף קשות, גם אם הללו אינן בגדר הוכחה סטטיסטית.

אילו בריאות הכלל והפרט היו השיקולים היחידים שעומדים לנגד קובעי מדיניות הבריאות, ייתכן שהיה שימוש יותר סלקטיבי בחיסון זה.

בברכה

ד"ר אילן מקובר

סדרות הריון וטיפוח עור התינוק עכשיו במבצע ברשתות הפארם והטבע

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת

  1. מקובר מביא השוואה מוזרה לאדם שנכנס לצומת ונוכח שעומדת להיות תאונה. הוא שואל האם לא כדאי לבלום? במקרה של החיסונים לא נוכחנו שעומדת להיות תאונה כתוצאה מן החיסון. להפך, במחקרים רבים הוכח שאין כזו תאונה, ולעומת זאת יש תאונות מוכחות מחוסר חיסון. ה"הבחנה" שהנה תינוק חוסן ואותו תינוק היתה לו נסיגה, דומה, כפי שאמר מגיב קודם, לאבחנה שאותו תינוק ינק, והנה היתה לו נסיגה. מקובר לא הגיב על כך.