חינוך אנתרופוסופי – ריפוי חברתי או שסע? [איגרת 112]

יוזמת הגנים האנתרופוסופיים בקיבוץ רבדים הייתה חלק ממערכת החינוך הקיבוצית, עד שהם החלו להרגיש שהיא באה על חשבונם

לידתו של חינוך ולדורף היא בניסיון של ד"ר רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, ליצור גישה חינוכית היוצרת אדם חברתי, המשתתף בבניה של עולם המבוסס על ערכים של חופש [רוחני], שיוויון [אזרחי] ואחווה [כלכלית]. ובעוד שבוגרי חינוך ולדורף מראים כי שיטתו של שטיינר מוכיחה את עצמה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שיוזמות חינוך ולדורף מעוררות שאלות חברתיות נוקבות בחלק מהמקומות שבהם הן פועלות, ובמיוחד במקומות שבהם הן חלק ממארג חברתי וחינוכי גדול יותר. את סיפורה של קהילת טבעון כבר הזכרנו, על המתרחש בימים אלה בנס ציונה עוד נכתוב בהזדמנות קרובה, וכעת נודע לנו על סיפורה של יוזמת הגנים האנתרופוסופיים בקיבוץ רבדים. נספר אותו כאן בקווים כלליים ביותר, ובידיעה שמדובר רק בפני השטח של סיפור המקפל בתוכו דרמה אנושית עמוקה.

רווית פלד, אחת מ-3 נשים שהובילו את הגנים, מספרת כי את הקמת הגנים יזמו שתי בנות קיבוץ, איילה קפלן וסיוון רם, שלמדו חינוך ולדורף בירושלים וקיבצו סביבן מספר משפחות שהתעניינו בנושא. החל תהליך מול רשויות הקיבוץ, ולאחר שנה של הכנות נפתח הגן. הקיבוץ התנה את פתיחתו בכך שהוא יהיה חלק אינטגראלי ממערכת החינוך הקיבוצית, ושההורים בו לא ידרשו לתשלומים נוספים. כמובן שצוות הגן הסכים לבקשה ואף שמח עליה. לגן ניתן חופש פדגוגי מלא, והאחריות הכספית הייתה על הקיבוץ.

במקביל לגן הילדים, התאגדה בקיבוץ קבוצת הורים שרצתה להקים בית ספר אלטרנטיבי, ולאחר תקופה של חיפוש בחרה בגישת חינוך ולדורף. הכיתה הצליחה וצמחה להיות בית ספר. אך בסופו של תהליך החליט הקיבוץ שהוא אינו מעוניין בבית הספר, ולאחר שלוש שנים ברבדים היוזמה עברה לקיבוץ גבעת ברנר, שם היא פועלת עד היום (עוד על בית ספר מעיין בגבעת ברנר כאן).

ובחזרה לגן הילדים, שבאופן לא מפתיע עלה וצלח, הוסיף שכבות גיל ומשך אליו יותר ויותר ילדים מתוך הקיבוץ. אך להצלחה היה מחיר: היא באה על חשבון הגנים הקונבנציונאלים, שהחלו להתרוקן מילדים. בקיבוץ החלו להשמע קולות שטוענים כי החינוך האנתרופוסופי מפצל את ילדי הקיבוץ ובעקבותיהם את קהילת ההורים. חלק מחברי הקיבוץ החלו להרגיש קורבנות של הסיטואציה, שהאנתרופוסופים עושקים ופוגעים במערכת החינוך שלהם(דיווח מפורט ואישי יותר של השתלשלות הארועים ניתן לקרוא כאן). השבוע, לאחר אינספור שיחות שבילים ושתי הצבעות חברים, נסגרה יוזמת הגנים ברבדים.

רווית, האם בדיעבד היו דברים שהייתן עושות אחרת?

כנראה שלא הצלחנו לשמור על תקשורת טובה עם מערכת החינוך הקיבוצית ועם הקיבוץ עצמו. היינו במאבק השרדות מתמיד, ולא היינו פנויים להסתכל החוצה. לעשות ארועים משותפים, לחבר בין הילדים. אני מאמינה שאם היוזמה הייתה ממשיכה זה היה קורה. טעות נוספת שאפשר לראות בדיעבד היא שההחלטה על הקמת היוזמה לא התקבלה על ידי כל חברי הקיבוץ, אלא על ידי הנהלת הקהילה, בהמלצת ועדת החינוך. חברי הקיבוץ הרגישו שלא הם בחרו להכניס את היוזמה הזאת לקיבוץ, וכשהיא עלתה להצבעה לקראת הסוף, זה כבר היה ממקום אחר.

האם לדעתך האנתרופוסופיה היא כוח חברתי בונה או מפצל?

לנו היה מאוד חשוב לפעול בתוך הקהילה ולהיות חלק ממנה. אבל אנשים מקהילת רבדים שלא התחברו ליוזמה האנתרופוסופית הרגישו שאנחנו משהו אחר וזר. הם כל הזמן דיברו על הפיצול שאנחנו יוצרים.

ולשאלתך, צריך להודות שיש באנתרופוסופיה משהו שמשדר התנשאות. אני מרגישה שמאוד קשה לי להסביר את האנתרופוסופיה מבלי להשמע מתנשאת. אולי זה מה שקורה לכל מי שעושה דרך של התפתחות רוחנית, שהוא ישמע לפעמים מתנשא. ולכן אני לא יודעת אם היום יש לאנתרופוספיה יכולת להוביל שינוי חברתי בישראל. צריך עוד לעשות דרך ולמצוא את המילים שדרכן נגיע לכמה שיותר אנשים ממקום אמיתי ולא מתנשא, מקום שהרבה אנשים יוכלו להתחבר אליו. אני עדיין לא יודעת איך לעשות את זה.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך