כנס תזונה מלאת חיים >>> לפרטים המלאים

חינוך ולדורף נגד דעא"ש – על משלחת סיוע אנתרופוסופית שחזרה מכורדיסטאן [איגרת 120]

סטפני אלון, מוותיקי חינוך ולדורף בישראל ובעלת אזרחות שוויצרית, חזרה לאחרונה מאזור הקרבות בכורדיסטאן שם לקחה חלק במשלחת של מחנכים אנתרופוסופיים המגישים סיוע לילדים נפגעי חרדה. בגיליון אדם עולם הקרוב, שיעסוק ב"שסע הישראלי", נביא את הראיון המלא איתה. להלן מובאות מתוך הראיון

מאת דניאלה אסא // מתוך הגיליון הבא של מגזין אדם עולם // לרכישת מנוי

בחודש אוגוסט האחרון, בזמן המלחמה בעזה, ישבה סטפני אלון בביתה שבקריית טבעון והרגישה חסרת אונים. "הקיץ הזה לא היה פשוט. רציתי לעשות משהו", היא אומרת, "הלב אמר לי ללכת לעזה, וישבתי בבית ולא ידעתי מה לעשות." אבל אז צלצל הטלפון. לסטפני הוצעה הצעה מפתיעה: לנסוע תוך יומיים לכורדיסטאן, לאיזור הקרבות עם המדינה האסלאמית, כדי לעזור לילדים נפגעי המלחמה. סטפני ביקשה לחשוב על כך עד הערב - והסכימה.

[...]

לחינוך ולדורף, לדברי אלון, יש תשובה תרפויטית טובה ומיידית עבור ילדים במצוקה. "על סמך תאוריות כלליות, לאו דווקא אנתרופוסופיות, אם מטפלים בילד או אדם שעובר טראומה בחודשיים-שלושה הראשונים, באמצעים יחסית פשוטים, יכולים לשחרר משהו מהטראומה. זו כמובן הכללה בלבד, אבל אפשר באמצעים לא מסובכים לשחרר משהו, שאם לא מטפלים בו נהפך לתופעה פוסט-טראומטית וצריך לטפל בו בכלים יותר אינטנסיביים. זה בעצם גרעין העשייה של הפרוייקט הזה."

יומיים אחרי שיחת הטלפון, אפוא, נסעה אלון עם דרכונה השוויצרי אל מזרח טורקיה, ומשם, דרך ההרים, הגיעה לכורדיסטאן שבצפון עיראק.

[...]

למעשה, עד לרגע האחרון לא היה ברור לאנשי הארגון לאן בדיוק הם נוסעים, והאם יתנו להם לעבור בגבול. למרבה המזל, ימים ספורים קודם קבוצה של סטודנטים כורדיים שהתארגנו בפייסבוק כדי להתנדב, מצאו בית-ספר שהיה מלא בפליטים, והתחילו לשחק עם הילדים כדורגל ושאר משחקים. קבוצה זו נתמכה על ידי הרשויות המקומיות, ומרגע שנוצר עמה קשר, הרשויות תמכו גם בפעילות קבוצת אנשי הולדורף. "הם התחברו אלינו מיידית, ומהיום הראשון עבדנו ביחד", מספרת סטפני. "הם ביקשו לקבל מאיתנו הדרכה, ומאוד התחברו לרעיון של העבודה הפדגוגית התרפויטית עם ילדי הפליטים."

"אחד הרשמים הכי חזקים עבורי היה שיום אחד התחלתי לשיר בשוויצרית – אני לא יודעת כורדית כל-כך טוב – מול קבוצה של מאה עשרים ילדים, ולא היה אחד שלא הצטרף וחזר אחריי. ואין זמן לעצור ולחשוב, חייבים להמשיך לשיר ולנוע. זה שלא תכננו את המפגשים מראש, אבל אתה מתכנן בלי לדעת מה ואיך זה יקרה, וצריך פשוט לקפוץ למים. פעם זה בחצר בית ספר, פעם באמצע במידבר, בחום ובאבק, ואתה פשוט עושה את שלך, משחק עם הילדים, רוקד איתם, שר איתם – והילדים איתך.

[...]

מסע שכזה אינו רק תורם לאוכלוסיה המקומית, לדברי אלון, כי אם – ואולי בעיקר – לתנועת חינוך הוולדורף עצמה: "כל העבודה הזו יכולה לעזור לאימפולס הכללי של של חינוך ולדורף. אם אנחנו רוצים שינוי חברתי, ואם אנחנו מתכוונים לפנות לכמה שיותר ילדם ואנשים, צריך לחשוב את הולדורף כל פעם מחדש. למען חינוך הוולדורף, חשוב לשאול שאלות מהותיות – למי החינוך הזה נועד ולמה. הרי החינוך הזה נתפס כעניין לעשירים, או לאנשים מודעים ששמים בעדיפות ראשונה את החינוך, ומוכנים להוציא על זה את הכסף ולא על אוטו או בגדים. אז אולי בעיראק זה לא היה חינוך ולדורף "מושלם" - אבל נכון בעיני לשים את עצמך באמצע החיים, לא בתנאים אידאליים. להגיע לשם, לזרוע זרע, ובלי למדוד את ההשפעה באחוזים, לדעת שמה שעשית חי באנשים כשיר, או כחוויה של איך הילדה שלהם התחילה לחייך.

[...]

"בעיני חשוב ליצור את האינטראקציה, זה תלוי בנו עד כמה אנחנו מחפשים קשר עם הסביבה או עד כמה אנחנו מתבדלים ואומרים לעצמנו, 'אני יותר טוב, ואין לי זמן'. חינוך ולדורף קשור ברצון לשינוי חברתי רחב יותר, וצריך למצוא את הכלים והצורה להגיע ליותר אנשים. ולדורף זה לא מוצר, או מקום שעליו אני יכול להגיד לעצמי, 'אה, חינכתי את הילדים שלי במקום הכי טוב'. ולדורף זו התכוונות לשנות משהו בחברה, לעורר תודעה יותר גבוהה.

הראיון המלא עם סטפני אלון יתפרסם בגיליון נוסמבר-דצמבר 2014 של מגזין אדם עולם

כנס תזונה מלאת חיים >>> לפרטים המלאים

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!