טילים בבאר שבע, מה עושים בכפר רפאל? [איגרת 8]

בזמן שהתותחים רועמים בדרום הארץ וברצועת עזה, התקשרנו ליהונתן דביר, מחנך כיתה ז' בבית ספר ולדורף על שם יאנוש קורצ'ק שבבאר שבע, המתגורר בכפר רפאל, קהיליה שיקומית אנתרופוסופית למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים.

יהונתן, ספר מה המצב בבאר שבע
העיר ריקה, ומעט מאוד אנשים יוצאים מהבית. הלילות לא שקטים ומבלים את הזמן בבית או בממ"ד. כמובן שאין לימודים, וביטלנו ערב הורים חשוב בנושא התיכון שעומד לקום פה. גם ערב מתעניינים לכיתה א' נדחה.

האם אתם שומרים על קשר עם הילדים?
כן. אנו עושים זאת באמצעות שיחות, מיילים ומסרונים.

כיצד אתם מתמודדים עם נושא החרדה?
אחרי "עופרת יצוקה" עשינו עם הילדים הרבה פעילות מאזנת: עבודה חקלאית, שהייה בטבע, יצירה, סיפורים על טוב ורע. היה לנו חשוב להחזיר אותם לאלמנטים של הטבע, אחרי שבתוכם הם הרגישו שהשמים, שאמורים להיות המקום הכי מוגן וטוב, הפכו למקור של פצצות וסכנה.
דבר נוסף שעשינו, בעופרת יצוקה, הוא שבית הספר שלנו היה נקודת איסוף של מוצרי מזון וצעצועים לילדים מעזה. גם כתבנו להם מכתבים. רצינו שהילדים שלנו גם יבינו את הסבל של האחרים, יקבלו מסר שהם יכולים לעזור ושהם לא רק קורבנות.

ומה המצב בכפר רפאל (קהיליה שיקומית אנתרופוסופית שבו מתגורר יהונתן)?
בכפר הפיצוצים נשמעים מאוד חזק. שומעים אזעקה, קריאה ברמקול הפנימי, ואז שיגור של כיפת ברזל, מעוף של טיל, פגיעה באוויר, ואז נפילה. הכול בשידור חי.
לחברים (חוסים) זאת מציאות מאוד לא פשוטה. הכפר עובד במתכונת מלחמה, והפעילויות עברו לבתים ולמקלטים. המתנדבים והמשפחות עובדים מסביב לשעון. יש לא מעט מתנדבים מאירופה שלוחצים עליהם לחזור הביתה, אבל בינתיים כולם נשארים.

יש לך בקשה לקהילה האנתרופוסופית בישראל?
בעופרת יצוקה השתלבו מספר ילדים ומשפחות מבאר שבע בבתי ספר ולדורף אחרים בישראל. ההזמנות שקיבלנו אז שימחו מאוד ויצרו תחושה של השתתפות. במידה והמצב הנוכחי ימשך, אז אם יש משפחות ובתי ספר שמעוניינים לארח ילדים מבאר שבע - נשמח להעביר את המידע הזה הלאה למשפחות אצלנו [ניתן לעשות זאת בדוא"ל netaerez@netvision.net.il או להתקשר 08-6411669, ניתן להשאיר הודעות].

משהו נוסף?
אני יודע שזה לא נשמע מאוד אטרקטיבי כרגע, אבל אנחנו מחפשים מחנך לשנה הבאה...
***
ובזמן שבדרום האזרחים סובלים מהמלחמה (ומחפשים מחנך), ביפו האזרחים מנסים לעשות שלום בית. לפניכם סיפורם של אורה וייל ואיהב בלחה, שנשואים זה לזה ומנהלים גן ילדים אנתרופוסוּפי (ומחפשים איש צוות דובר ערבית), בכתבתם של דן דיימל וטל גליק, מתוך גיליון החורף של אדם עולם. >>>לקריאת המאמר<<<

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*