טראומה בתקופת מלחמה

המילה טראומה באה מהמילה היוונית פֶּצַע. פצע הוא בעצם חדירה זרה לגופנו המשבשת את פעילות החיים הרגילה. אירוע טראומתי תמיד מתאפיין באיכות של חוסר היכולת להיטמע או להתעכל אצל הנפגע. בטראומה פיזית קל לראות שהרקמות מופרדות, כמו למשל בחתך או שבר. בפגיעה נפשית הניתוק בין החלקים יכול להיות הרבה יותר גדול ומשמעותי, אך הוא אינו נראה לעין — וכאן הבעיה.

בפציעה פיזית אנחנו רואים את מנגנוני ההגנה של מערכת החיסון נכנסים לפעולה: תאי דם לבנים ממהרים לעצור את הפולשים מלהיכנס עמוק יותר לשכבות הגוף דרך הפתח הלא תקין והלא צפוי, תאים אחרים מגיעים במהירות כדי לסגור את הפצע ולמנוע חדירה נוספת פנימה. כאשר הפצע הוא ברמה הנפשית, עתודות הכוח של חיי הנפש שלנו צריכות לפעול כמו תאי הדם הלבנים. עליהן למנוע מהאירוע הזה להפוך לאזור אוטונומי שאינו נשלט על ידי האני.

באדם הבוגר כוחות אלה חייבים לפעול על מנת להבין את האירוע ולהכניס אותו להקשר הנכון שלו כחלק ממכלול האירועים. בגיל הרך, לעומת זאת, האני של המבוגר המלווה את הילד (הורים ואחרים) אמור להוות מחסום מפני האירוע הטראומתי.

החיים שלפני והחיים שאחרי

מהי תסמונת הדחק הפוסט טראומתית?

במבוגרים זהו מצב בו אין מספיק כוחות אני על מנת להכניס סדר בחוויה המטלטלת. בילדים מדובר במצב בו עולם המבוגרים לא הצליח ליצור את החיץ הנדרש בין הילד לאירוע. פוסט טראומה יכולה להופיע זמן קצר אחרי האירוע הקשה, ובמקרים אחרים היא תופיע חודשים ואף שנים לאחריו. חוויה קשה שלא עובדה כראוי תחזור אצל האדם בזיכרונות או בהבזקים לאחר ההתרחשות.

חשוב לזכור כי לא כל מי שהיה חשוף לאירוע מטלטל מפתח פוסט טראומה. הדבר תלוי בעוצמת האירוע ובכוחותיו של האדם שחווה אותו. בחלק מהמקרים יופיעו תסמינים אשר יחלפו תוך כחודש ועדיין לא יהיה מדובר בפוסט טראומה אלא בתהליך עיבוד. אך מצב בו ישנם הבזקים, בהם הנפגע חווה שוב ושוב את הפגיעה, גם זמן ממושך אחרי שהאירוע חלף, עלול להצביע על פוסט טראומה. אנשים שאכן פיתחו פוסט טראומה מתארים קו שבר בחייהם. הם מבחינים בין החיים שלפני האירוע והחיים שאחריו. חלקם הפכו להיות רגישים ודרוכים מאוד, מגיבים בקלות לכל רעש, נוטים לכעוס ולהתפרץ ללא שליטה. בשל רגישות זו נוצר קושי להמשיך בקשרים החברתיים ומופיעה נטייה להסתגרות. לא פעם הדבר גורם למצבי חוסר תפקוד ברמה של פגיעה בקשרי עבודה ובקשרים עם בני משפחה וחברים.

סימפטומים אפשריים לפוסט טראומה יכללו: חוויה מחדש של האירוע הטראומתי בצורות שונות ובלתי נשלטות; מחשבות חוזרות או חלומות קשים וחוזרים של החוויה, הגורמים לקושי לישון עד כדי פחד מלהירדם, כדי לא לפגוש בלילה את הסיוטים שיזכירו את הטראומה; כאשר האירוע נצרב כזיכרון חושי — כמו ריח, קול או רעש מסוים, מזג אוויר או מצב סביבתי אחר — מפגש איתם ישמש כטריגר להצפה של זיכרונות קשים, לעתים עד כדי תחושה שהאירוע עצמו חוזר, כולל מראות, קולות וריחות. כתוצאה מכך יהיה ניסיון להימנע מהטריגרים, מה שייצור הגבלה קשה בשגרת החיים.

קבוצה קטנה יותר של נפגעים תגיב באופן הפוך ואפילו כפייתי: הם יחפשו בצורה לא מודעת תכנים ומקומות שיזכירו להם את האירוע, ויתקשו להניח לו. שתי התגובות, הימנעות וחיפוש כפייתי, הן ניסיונות התמודדות עם הזיכרון הקשה.

השינוי בצורת החשיבה והתפיסה של אנשים שסובלים מפוסט טראומה יתבטא במספר מישורים:

• הם יתפסו את הסביבה כמסוכנת ובלתי צפויה.
• הם יאבדו אמון באנשים ובמוסדות: צבא, משטרה, רפואה וכו'.
• הם יחושו כי העתיד כבר לא ברור, יחוו פסימיות עד דיכאון.
• בחלק מהמקרים הם יבחרו באופן לא מודע בהאשמה עצמית כדי להחזיר סדר לתפיסה של המציאות.

האירוע הטראומתי משבש מאוד את האיזון שבו האדם חי. מתחושת ביטחון יחסית, המאפיינת כל אדם מן היישוב, מגיע הנפגע למצב שבו הוא חש שהעולם אינו מקום בטוח יותר והוא מתקשה להשתחרר מתחושת הסכנה המיידית שחש באירוע.

לעתים יופיעו בנוסף גם מצב רוח ירוד, חוסר יכולת ליהנות, חוסר רצון לעשות דברים חדשים או ליזום פעילויות, הסתגרות וחוסר רצון לראות אנשים. עלולות להופיע גם תחושות ומחשבות קשות של חוסר ערך עצמי, אשמה ובושה, המהווים תסמינים שכיחים אצל אנשים הסובלים מתסמונת דחק פוסט טראומתית.

ילדים בטראומה

שכיחות מצבי פוסט טראומה בילדים משתנה בהתאם לסוג הטראומה. כאשר מדובר באסונות טבע, השכיחות עשויה להגיע ל-95%. באירועים מסוג זה הילד חווה פגיעות ומוות של הקרובים לו, נזק לסביבתו המוכרת ומצוקה בולטת של מבוגרים. בילדים ששהו בסביבת קרב נמצאו בין 12% ל-70% מקרי פוסט טראומה, בהתאם למשך זמן הקרבות, הקִרבה לאזור הקרב, גיל הילד ועוד משתנים. בילדים לאחר תאונת דרכים — 34%. בילדים שחוו התעללות (פיזית או מינית), הזנחה ואלימות משפחתית נמצאו 22%-50% שסבלו מן ההפרעה.

תגובתם של ילדים לטראומה הרבה יותר קשה לזיהוי, מאחר שאופן ההתמודדות שלהם שונה מאוד מזה של המבוגר. בגילאים צעירים, בעיקר בגילאי הגן, לאחר טראומה נבחין בעיקר ברגרסיה התנהגותית. למשל, חזרה להתנהגויות מהם נגמלו כגון מציצת אצבע, הרטבה בלילה ובריחת שתן. חלק מהילדים ישובו לפחדים ישנים, למשל פחד מאנשים זרים, ממפלצות ומחושך. יכולים גם להופיע סיוטים ועצבנות.

ייתכן דיבור רב על הטראומה מתוך ניסיון לעבד את המתרחש, חזרה שוב ושוב על הפרטים הקטנים. בעת משחק הילדים ישחקו במשחקי תפקידים המספרים את הסיפור של הטראומה או מעצבים אותו בצורה המתאימה להם ונוחה להם לתפיסה.

במקרים של אסונות טבע, מלחמות ותאונות, דמות ההורה המתפקד מהווה מעין חוצץ בין הילד לפגיעה, ומסייעת מאוד להקל על ההתמודדות. במקרים בהם המבוגר אינו מאבד עשתונות ומתנהג בצורה שקולה ואחראית, ללא פאניקה, הפעוט או הילד יעברו את החוויה ללא כל נזק.

בגילאי בית הספר היסודי, ההתמודדות עם הטראומה מתבטאת בצורה הרבה פחות סתגלנית. במרבית המקרים, הילדים נמנעים מלדבר על הטראומה, מנסים לדחוק אותה הצידה ואולי אף להדחיק אותה, מנסים להתנהג כאילו לא קרתה. לעתים צצות בעיות קשב וריכוז, נטייה לאלימות ולאגרסיביות, בעיות התנהגות שונות, נטייה להתבודדות ולהסתגרות. במקרים קיצוניים תופיע נטייה להתנסויות מסוכנות ולפריצת גבולות. באופן כללי, בנות מראות יותר מצוקה, בעוד שבנים מראים יותר אגרסיביות.

ד"ר זולדנר, רופא ילדים אנתרופוסוף, מבחין בספרו   Individual Paediatrics ^[1] בין שלושה מצבי מתח:

• מתח חיובי — נחוץ עבור התפתחות בריאה, ונגרם על ידי אתגר קצר ומתון כמו מחלת חום, השבוע הראשון בבית הספר וכו'. במצב זה ישנה חשיבות לנוכחות אדם מבוגר שדואג לילד או מטפל בו ומלווה אותו בתהליך. ליווי זה מאפשר לגופו של הילד לחזור למצב תקין עם סיום ההפרעה. זהו מתח חיובי שמסייע להתפתחות תקינה.
• מתח נסבל — מתרחש אצל לא מעט ילדים בגיל מוקדם, במצבים כמו מחלה קשה או מוות של בן משפחה, פרידה של ההורים, תאונה, מלחמה, אסון טבע וכו'. קיימת חשיבות גדולה להימצאות של מבוגר שילווה את הילד ויגן עליו בתהליך ההתמודדות. ליווי כזה יוריד את המתח לרמה נסבלת כך שהנזק הפיזיולוגי יהיה מינימלי.
• מתח רעיל — המסוכן מכולם. כאן קיימת הפעלה תכופה ואינטנסיבית של מנגנון המתח, וזאת ללא תמיכה של מבוגר שתגן על הילד, כמו במצבים של אסון טבע או מלחמה, שבהם המבוגרים עצמם נפגעים, או למשל בחשיפה למשחקי וידאו אלימים, הורים מכורים, דיכאון של אחד ההורים, הזנחה, פגיעה מינית בילד וכו'. במצב זה, בנוסף לגורם המתח, הבעיה היא חוסר של דמות בוגרת וקבועה שתגן על הילד ותתמוך בו להתמודד עם המצב. 

טיפול

להתבוננות רוחנית על טראומה קיימות נקודות מבט רבות, אבל אם ננסה לזקק את הנושא, ניתן לומר כי נוכחות האני היא קריטית בהתמודדות. החוויה נחקקת בעוצמה בנפש, ואם היא לא תעבור עיבוד מתאים — היא תמשיך לפעול בגוף האסטרלי כגורם זר ובלתי נשלט, הפועל בצורה אוטונומית ואינו כפוף לאני. בשל כך תופיע החוויה שוב ושוב בתודעה, וכל טריגר הקשור אליה יציף אותה מחדש.

על פי ד"ר פרחי, אשר פיתח את מודל מעש"ה (ראשי תיבות של מחויבות, עידוד, שאלות המחייבות מחשבה, הבניית האירוע), הטיפול בטראומה במבוגרים צריך להתבצע קרוב ככל האפשר לחוויה עצמה. הוא מתבסס על עיבוד מסודר של החוויה, מתן סדר כרונולוגי לאירוע, הכנסת היגיון לתהליך, הפעלת כוחות רצון לפעולה, והבנה שהאירוע עצמו הסתיים וכבר אינו מאיים.^[2]

בגישה האנתרופוסופית כל אלה הן פעולות הקשורות לנוכחות אקטיבית של האני של האדם בטראומה.

הטיפול בילדים מורכב יותר ודורש לפני הכול לייצב את המבוגר שנמצא איתם, כך שיהווה משענת בטוחה. אם זה לא מתאפשר, יש צורך להכניס דמות נוספת של מבוגר מתאים — בן משפחה

או מטפל. בנוסף, חייבת להישמר שגרת חיים מסודרת וריתמית.

טיפולי מגע כמו עיסוי ריתמי, אוריתמיה מרפאת וטיפולים באמנות יכולים לסייע מאוד לילדים, וכך גם פסיכותרפיה באוריינטציה אנתרופוסופית.

בתחום התרופות, ארניקה וברזל מסייעים לקרוא לאני לקחת פיקוד, בהתאם לגיל כמובן. ישנו מגוון רחב של חומרים נוספים בהם ניתן להשתמש, למשל צמח מרפא בשם אוקסליס (OXALIS) המתאים להרגעת מצבי טראומה. גם מתכות שעברו הכנה הומיאופתית מתאימה יכולות לסייע — במיוחד נחושת וכסף.

טראומה בילדים דורשת מאיתנו המבוגרים להיות שם בשבילם כדי לשמש חיץ בינם לבין הארוע, חשוב שנזכור זאת כדי לפעול נכון ולהיות עם החוסן הפנימי הנדרש בעבורם ועבורינו. גם כאשר מדובר בטראומה לא פשוטה, עבודה נכונה ומדוייקת יכולה למתן ואף לפתור את הקושי.

1. Individual Paediatrics: Physical, Emotional and Spiritual Aspects of Diagnosis and Counseling -- Anthroposophic-homeopathic Therapy by Georg Soldner & Herrmann Michael Stellman. Medpharm; 2014.

2. Farchi, Moshe, and Yori Gidron. "Effects of the Six C's Psychological First Aid Model on Acute Stress Responses in a Simulated Emergency Situation". Prehospital and Disaster Medicine38.S1 (2023): s121-s122.‏

• תמונה: יערה עשת, מלאך ישא אותך הביתה, דיו וצבעי מים על נייר, 25/25 ס"מ, 2023, ציור שהוא תפילה, בעקבות ארועי 7.10.