להפוך את עבודת הלילה למודעת: חודש הסליחות מנקודת מבט אנתרופוסופית [איגרת 167]

מאת גבע ששון

שנה יהודית מתחילה בסתיו. המקרא נותן בסיס לשתי התחלות – בסתיו, ובאביב. ראש השנה בחודש ניסן הוא ראש שנה פיזי, חומרי, האביב הגיע והאדמה מגשימה את עצמה בטבע, בחומר; ראש השנה בתשרי, שבו על פי המסורת נברא העולם ואלוהים החל למשול על האדם, הוא ראש השנה הרוחני.

בין הסתיו והאביב עובר ציר החגים המשמעותי ביהדות. ימי השיוויון בסתיו ובאביב נופלים בתקופת החגים ובתקופת פסח. אך אין ביהדות ביטוי כחג ליום הארוך ביותר בקיץ, וליום הקצר ביותר בחורף. מועדים אלו מצוינים בתרבויות פגאניות ובנצרות שבאה אחר כך. שם יש את חג מיכאל, חג המולד, פסחא וחג יוחנן – שנת שמש מלאה.

הסתיו הוא הזמן שבו היהדות מבקשת מאיתנו לערוך חשבון נפש. הקיץ הסתיים, הפירות הבשילו, העלים נושרים ואז מגיע חודש אלול. עם ישראל אומר סליחות במהלך חודש אלול, באשמורת התיכונה, באפלה גמורה, עד אור הבוקר. סליחות הן אוסף של פיוטים ואמירות המקיפות את כל הדברים האפשריים שאולי פגשת וחטאת בהם במשך השנה. הסתיו הוא הזמן להתבונן במעשיך השגויים ולהתחרט.

אך למה בלילה, ולמה עד אור הבוקר? כאן טמון סוד מסוים שכדי להבין אותו נעזר באנתרופוסופיה, המלמדת אותנו (למשל, ב"גוף, נפש, רוח") שכשהאדם ישן, עוזבים אותו הגופים הגבוהים (הנפש והאגו) ומתחברים לעולמות הנפש והרוח. שם נעשה איסוף הפירות של היום שחלף. חלקם נלקחים ליום של מחר, וחלקם נשמרים לעתיד הרחוק יותר. כך עושה האדם כל לילה. למעשה, שליש מחיינו (8 שעות ביום) אנו מעבדים את חיי העירות שלנו.

דבר דומה, רק גדול יותר, קורה לנו עם המוות: לאחר המוות, כששני הגופים הגבוהים עוזבים את הגוף הפיסי לתמיד, רוח האדם הנצחית חווה את חייה במין מסע לאחור הנחווה כרצף של תמונות הרצות מהסוף להתחלה. אפשר לומר שזאת טביעת היד של כל עבודות הלילה שלנו, שהתקצרו "לסרט" אחד. אפשר לראות אפוא שבלילות אלול עושה היהודי את אותו התהליך, רק באופן מודע! דווקא באשמורת התיכונה, כשהשינה חזקה מאוד ומעבדת את היום שחלף, דווקא אז, מתעורר היהודי ומעלה לתודעה העַירה, תהליך של הִטהרות. הוא לא ממתין למותו, ומכניס תיקון לזיכרון חייו כבר עכשיו. במשך חודש ימים הוא עובר מסע הטהרות בלילות, קוטע את העבודה שנעשית בלא-מודע, בזמן השינה, ועושה את העבודה באופן מודע, כתהליך של הכנה לקראת יום כיפור. כאשר סיימנו עם אלול, יש לנו שנה חדשה – תשרי. ואז, הימים הנוראים. נוראים במובן שמה שקרה בסוף שנה שעברה (אלול) נלקח עתה כהתחלה לשנה החדשה.

שנה חדשה מתחילה עם קהילה טהורה מחטאים. כל הקהילה עברה מסע לאחור בלילות, עברה הטהרות וביקשה סליחה - אפילו מהמתים. אין לזה אח ורַע באף דת! מדוע? על כך נדון במאמר הבא.


האיגרת הבאה תישלח ביום רביעי, 16.9.15

האיגרת שאחריה תישלח ביום שני, 21.9.15

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*