למען תֵרפא האדמה

למען תֵרפא האדמה

איך אנחנו יודעים שהאוכל שאנחנו מכניסים לתוכנו באמת מזין אותנו? לירון ישראלי מניח על השולחן את כל הפרמטרים המקובלים לבדיקת איכות מזון ומציע גשר ביודינמי לאוכל מלא חיים

בספר מבט חדש על צמחים[1] מביאים אקסל אוולד ומרגרט קולקוהון התבוננות הוליסטית על טבעם של צמחים. אחת הדוגמאות החביבות עליי מספרת על יום חורפי באקלים אירופאי: אתה עובד בגינה בין עלים זהובים שנשארו מהסתיו לבין שלוליות בוץ. האדמה ריחנית מקומפוסט עשיר ואתה מסקל אבנים במטרה להכין ערוגה חדשה. ברגע מסוים אתה עומד להשליך עוד אבן לערמה, אבל משהו גורם לך לעצור, להתבונן באבן ולשאול: "האם זאת אבן או תפוח אדמה שנשאר מהסתיו?" כיצד תדע להבדיל? שניהם כבדים במשקלם ואטומים לאור השמש. כיסוי הבוץ יוצר מרקם אחיד, חלק למגע ובעל גוון אדמתי. אם נפיל את תפוח האדמה או האבן הם ישאירו את אותו חותם על אדמת הגן הבוצית. אבל בכל זאת, כשאנחנו אוחזים בתפוח אדמה משהו מרגיש חי, שונה מכל אבן, וגם אם חושינו קהים ‒ אם נניח את האבן או תפוח האדמה על אדמת הגן ללא מפריע לאורך זמן ‒ נוכל לגלות את ההבדל. האבן תישאר סטאטית, ללא כל שינוי. לעומת זאת, תפוח האדמה, גם אם כרגע נראה כמו אבן, יעבור מטמורפוזה שתוציא אותו מהמצב המאובן ואחרי זמן מה תחזיר אותו למצב מאובן.

התבוננות זאת מעלה הרבה תהיות ביחס למהות של מזון. ככל שאנו מוצפים בהמלצות שונות לאכול מזון כזה או אחר ‒ נשאלת השאלה, אם אנחנו בוחרים את מזוננו מתוך סל של אבנים ("אבות המזון") או שאנו מצליחים לבחור את מזוננו מתוך ראייה של האיכות החיה שבו ‒ זאת שיוצרת את ההבדל בין אבן לתפוח אדמה.

אם עץ נופל באמצע היער

בכדי להבין את הדרך שבה אנו מתבוננים על מזון, יש לחזור לימי תחילת המדע המערבי ולעבודותיהם של גלילאו גלילי (1564–1642) ועמיתיו, שחקרו והגדירו מה שמהווה עד היום בסיס לחשיבה מדעית, והוא ההבחנה בין תכונות ראשיות לתכונות משניות של החומר. תכונות ראשיות, לטענתם, הן כל אותן תכונות השייכות לאובייקט עצמו, הן אובייקטיביות ועצמאיות מכל קשר למי שצופה בהן. תחת תכונות אלה ניתן למנות את המשקל של האובייקט, את צורתו, את תנועתו של הגוף ואת מעלות החום שלו, את מידת הקשיות וכמובן את מספר היחידות מהן הוא עשוי או שאליהן הוא שייך. כל אלה הן תכונות שניתנות למדידה מתמטית וכביכול יתקיימו גם ללא נוכחות המתבונן.

תכונות משניות הן כל אותן תכונות אשר נמצאות בין חוויית הצופה לבין האובייקט עצמו. על תכונות אלה נמנים הצבע והצליל של האובייקט, שנוצרים מן המפגש בין אברי החושים שלנו לבין האובייקט עצמו, וכן המרקם של האובייקט, תחושת החום או הקור הנובעת ממנו, ועוד.

לאורך ההיסטוריה עלתה הרבה ביקורת על גישה זו, אך עד היום זוהי הגישה הרווחת שבעזרתה מעריך האדם המודרני את תכונות העולם, על-פי קריטריונים שהוא יכול להעריך כמותית ולחשב מתמטית. תכונות אחרות נחשבות לסובייקטיביות.

מה כמה

כאשר חשיבה זו החלה להוביל את עולם "מדע התזונה", כל מה שהיה ניתן למדידה ולחישוב הפך לחלק מקובל מן האופן שבו שאנו מעריכים מזון: יחידות של פחמימות, יחידות שומנים, ויטמינים ועוד. כל שאר המרכיבים הדומיננטיים בתהליך האכילה כמו טעם, מרקם, צבע וריח, שלא נחשבים לפרמטרים מדידים, כמעט שאינם נמצאים בהערכת מזון.

אחד ממבקריה של גישתו של גלילאו היה יוהן וולפגנג פון גתה, אשר במחקריו אודות המורפולוגיה של צמחים אמר, "כי הרי כל מה שרק נוצר ‒ מיד עובר שינוי כלשהו, ואם ברצוננו להשיג תפיסה חיה של הטבע, עלינו לשאוף לשמור עצמנו בתודעה זורמת, בתנועה מתמדת וגמישה, בדיוק כמו הדוגמאות שהטבע עצמו מראה לנו".[2]

כלומר, להבנתו של גתה, מה שקבוע בכל דבר חי הוא השינוי, המטמורפוזה. לכן אנו צריכים לפתח כלים שיאפשרו לנו לחקור באופן מדעי את הדינמיקה, את ההשתנות של החי, וכך נוכל לקבל עוד נדבך חשוב על איכותו, מעבר למימד של התכונות הפיזיות הראשוניות.

זוהי להבנתי זווית מאוד חשובה, שעלינו להיות מודעים אליה כאשר אנו רוצים לחקור את השאלה מה היא איכות במזון. כלומר, איזה ממד של מהות המזון אנו חוקרים. שאלה מהותית נוספת שמתלווה אליה היא: "איכות מזון עבור מי?" בימינו יש כל כך הרבה בעלי עניין וגורמים שעובדים עם מזון, שחשוב לרגע ״להניח אותם על השולחן״ ולראות את מכלול הגורמים שמודדים את איכות המזון שלנו:

  1. איכות אגרונומית. עבור החקלאית יש איכות אגרונומית למוצר המזון שהיא מגדלת, כלומר, יכולת עמידות בשיטות ובתנאֵי הגידול הקיימים. בתנאים של הערבה יכולים לגדול צמחים שונים מאשר ברמת הגולן. צמחים מסוימים יתאימו לגידול בממְשק קונבנציונאלי וצמחים אחרים "יסתדרו" בתנאי בעל או בממְשק חקלאות אורגנית.
  2. איכות טכנולוגית. עבור מעבדי תוצרת השדה ‒ בין אם הם טוחנים חיטה ללחם או מעבדים עגבניות לקטשופ או מקפיאים ירקות ‒ יש צורך בתכונות פיזיות וכימיות מסוימות שיענו על צורכי העיבוד. בתחום האפייה חשוב אחוז גלוטן גבוה; בתחום העיבוד התעשייתי חיוניות תכונות כימיות המאפשרות השתמרות טובה של החומרים.
  3. איכות שיווק. עבור הסוחר במוצרים חקלאיים יש חשיבות לסט אחר של תכונות הקשורות ליכולת לשנע מוצרי מזון ולשמר אותם. למשל בחיטה הפרידו בין חלקי הגרעין השונים בכדי לאפשר שימור לאורך זמן, ובטחנה "מרכיבים מחדש" את הגרעין המלא. במוצרים אחרים כמו בננות, היכולת לשמר אותן במצב "קפוא" (כלומר לא מובחל) חשוב בכדי לנייד אותן לשווקים בקצוות שונים של העולם. מנגד, האפשרות לנופף במטה קסמים, לעשות הבחלה ו"הנה הבננות מוכנות לשיווק", היא עוד תכונה חשובה מאוד למשווקים.
  4. איכות סביבתית. תהליך הפקת המזון מייצר מטבעו השפעות על הסביבה, כאשר המושג הרווח כיום הוא "טביעת הרגל האקולוגית" של המזון. בין אם היא מתבטאת ביצירת בתי גידול לצמחי בר ולבעלי חיים הנהנים מהשפע ששדה חקלאי מייצר, ובין אם מדובר בשינוי המרחב סביב השטח החקלאי; בהשפעות של שאריות חומרי הדברה ודישון שנפלטים לסביבה ופוגעים קשות במים, באדמה ובאנשים; בהשפעות סביבתיות של שינוע מזון ברחבי העולם, ועוד. קצרה היריעה מלתאר את כל המרכיבים. לאור זאת, כאשר שואלים בדבר איכותו של מזון, ראוי גם לשאול איזו השפעה יש לתהליך גידולו על הסביבה.
  5. איכות פוליטית. מערכות חקלאיות מיוצרות במדינות שונות ולא אחת אנחנו מעדיפים מזון מסיבות פוליטיות-חברתיות, כמו: העדפה של פיצה איטלקית, או החרמה של מוצר כיוון שהוא נוצר במדינה או בקבוצה שיש לי חילוקי דעות פוליטיים עִמה. מן הצד האחר, סביב מזון עולה גם השאלה של מקומיוּת המזון ‒ כמה הוא תורם לכלכלה בסביבה הקרובה אלינו, או אם הוא למעשה מעביר משאבים (כסף, חומרי גלם וכו') מאזור לאזור.
  6. איכות חברתית. המודעות לתנאי העסקה של עובדים בחקלאות עולה בשנים האחרונות, ותווי תקן כמו "סחר הוגן" ותווים למניעת ניצול ילדים מנסים להבהיר שאיכות המזון נקבעת גם לפי מצב הידיים שלוקחות חלק בהפקתו.
  7. איכות תזונתית. ברוב הערכות המזון הרווחות כיום מדברים על איכותו של המזון לפי קריטריונים מדידים, כגון כמות הוויטמינים וסוגם, ערכי שומן רווי/לא רווי וכולי.
  8. איכות בריאותית. רוב האנשים רוצים לוודא שהמזון שהם אוכלים לא יגרום להם להיות חולים. לכן חייבת איכות המזון גם לבדוק עד כמה הוא "נקי" מגורמים מעודדי מחלה: האם הוא גודל ונארז במקומות בהם יש מים מזוהמים? או ‒ האם תהליך הגידול גרם להיווצרות של וירוסים מזיקים, כמו סלמונלה וחברותיה?

איור: אקסל אוולדהגשר הביודינמי

כאשר מתבוננים על כל ריבוא הגורמים אשר מתאספים יחד בכדי לייצר איכות של מזון, נשאלת השאלה הפשוטה: "אז מה אני יכול לאכול?"

רפואת האַיוּרווֶדַה, שעיקריה נוסחו כבר לפני 5,000 שנה, אומרת שכל חומר יכול לגרום לחולי או לבריאות, והשאלה היא רק: "מי מכין את המזון, עבור מי ובאילו תנאים?" ‒ כלומר, רפואה זו תומכת באינדיווידואציה של המזון ובהתאמתו האישית לאדם, בשונה מהאופנה הרווחת כיום, שמנסה לדחוף את כולנו לאותו פתרון תזונתי כמו: "כולם צריכים להיות טבעוניים" או "צריך לעבור לתזונה ים תיכונית", וכו'.

בניסיון לרדת עוד לעומקה של מהות איכות המזון, אני מנסה להציב כמשוואה, מצד אחד, את התובנה של גתה כי "הכול בטבע הוא בזרימה מתמדת", ומצד שני את הרשימה ההוליסטית של איכויות המזון המובאת לעיל, שגם אם היא מרחיבה בצורה ניכרת את ההבנה של איכות, עדיין היא בנויה מחלקים-חלקים ולא משקפת זרימה.

המקום בו מצאתי את הגשר המיוחל הוא בעיקרון הביודינמי: "החווה כאורגניזם חי". לפי עיקרון זה, הבריאות והחיוניות של החווה תלויות בשיתוף פעולה בין כל האיברים שלה: האדמה, המים, האוויר, הצמחים, בעלי החיים ובני האדם. התפיסה הביודינמית מרחיבה עוד את התמונה ומכלילה בה את הכוחות המעצבים של הקוסמוס. אלה יוצרים רצף של השפעה איכותנית ישירה ‒ מתנועת הירח ומאור השמש, דרך משטר הגשמים ועד לפוריות הקרקע, שגשוג הצמחים והמזון שאנו אוכלים. אם נציב סביב המשק החקלאי את כל שאר מרכיבי האיכות של המזון שהוזכרו מעלה, נוכל לראות את הרצף של כוחות חיים הנעים מהיקף החווה אל פנימיותה ‒ וחזרה החוצה, אל אלה הניזונים ממנה. כאשר רואים שכל הרכיבים תלויים אחד בשני, "עיוותים" כמו יישום טכנולוגיות לגידול חיטה עשירה מאוד בגלוטן לא היו מתקבלים, כיוון שניתן היה לראות את רצף ההקשרים שישפיע לרעה הן על פוריות האדמה והן על הבריאות הפיזית של החקלאים ושל האוכלים.

המשמעות המילולית של ביודינמיקה היא ביולוגי (חי) דינאמי (כוח חיים) ‒ כלומר לפי גישה זו, כל גוף חי, מעצם הבנייה וההתגבשות שלו, אוסף ומרכז בתוכו כוחות חיים. בכל קשר גומלין ‒ עם יצורים חיים אחרים ושאינם חיים ‒ מתקיימים חילופי חיוּת וחיוניות (Vitality). לכן, כאשר אנחנו יושבים מול הצלחת שלנו, השאלה שצריכה להישאל היא כמה  חָיות

יש בארוחה הזו, כמה ממכלול התהליכים שהזכרתי כאן פעלו (או לא פעלו) בחיוניות בכדי לגבש את הארוחה שלפנינו. הרכיבים שבה הם רק אובייקטים שהמוח האנליטי שלנו מודד, אך רמת החיוניות במזון שלנו נמדדת על ידי תחושותינו, רוחנו, וכוחות החיים שלנו ‒ והם אלה שעלינו להזין בכדי שהגוף הפיזי שלנו יוכל לפעול ביתר שאת.

בעיה של תזונה

לסיום, בכדי לפתוח אף יותר את חשיבותה של תזונה איכותית, אני רוצה להניח כאן תיעוד של ארנפריד פייפר (Ehrenfried Pfeiffer, 1899–1961) לשיחה שהתקיימה בינו לבין רודולף שטיינר בשנת 1924:[3]

"בשלב זה פניתי אליו (אל רודולף שטיינר) בשאלה:

'כיצד יתכן שהאימפולס הרוחני, ובמיוחד החינוך הפנימי שהנך שוקד ללא הרף לטפח ולהנחות אליו, נושאים פרי כה דל? מדוע כה ממעטים האנשים העוסקים בדבר להעיד על התנסויות בתחום הרוחני, על אף כל המאמצים? והרע מכל, מדוע כה חלושים הרצון והנכונות לפעולה, להגשמתם בפועל של האימפולסים הרוחניים הללו?'

במיוחד היה חשוב לי לקבל תשובה לשאלה, כיצד ניתן לבנות גשר-מעבר לקראת נטילת חלק פעיל והגשמה של היעדים הרוחניים, מבלי שאמביציות אישיות, אשליות וקנאה קטנונית יהוו גורמים שיסיטו אנשים מן השביל הנכון; שכן הללו הן התכונות השליליות, שעליהן דיבר רודולף שטיינר כעל המכשולים הפנימיים העיקריים.

על כך באה התשובה המפתיעה ומגרת-המחשבה הבאה: 'זוהי בעיה של תזונה. התזונה כפי שהנה כיום (1924), אינה מספקת עוד את הכוחות הדרושים לרצון ולעשייה, להם זקוק האדם בכדי להגשים את כל אלה'.

אם-כן, בעיית תזונה היא זו שפתרונה יאפשר לרוח להתגשם ולבוא לידי ביטוי דרך ישויות אנוש! לאור זאת קל להבין, מדוע אמר ד"ר שטיינר כי יש להפוך במהירות האפשרית את יתרונותיהם של תכשירי הקומפוסט הביודינמיים לזמינים עבור אזורים גדולים ככל האפשר של כדור הארץ, למען תרפא האדמה."

דברים אלה מעמידים את הקורס לחקלאות (ביודינמית) בקוברוויץ בפרספקטיבה ההולמת, בתור "מבוא להבנת כוחות-הרוח הקוסמיים והפיכתם לפעילים ולבעלי השפעה בממלכת הצומח".[4] השיטה כולה, אמר שטיינר, נועדה לכל אדם, לכל חקלאי, ואין לי אלא להסכים איתו.

האיורים במאמר מתוך הספר מבט חדש על צמחים, באדיבות אקסל אוולד

לקריאה נוספת:

Tingstad, A. Quality and method, Rising picture in evaluation of food quality. Gads Forlag. 2001.

[1] Margaret Colquhoun, Axel Ewald, New eye on plants, ,Hawthorn Press, 1996.

[2] גתה, מאמרים בוטניים, 1817–1824.

[3] שטיינר, ר. חקלאות ביודינמית. אסטרולוג, 1998. תרגום: תומר רוזן גרייס.

[4] שם.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*