לעשות יותר ממה שידעתי שאני מסוגלת: חוויות של תלמידות תיכון וולדורף

בעוד שבאירופה ובארה״ב חינוך וולדורף מסתיים לרוב בשנת י״ב של התלמידים ואת בחינות הבגרות הם עושים בשנת י״ג, המציאות בישראל שונה: אורח החיים הישראלי קובע שהמשך דרכם של הנערים והנערות הללו הוא אל שנת השירות, המכינה או הצבא. תלמידי חינוך וולדורף בארץ מסיימים אפוא את כיתה י״ב בגיל 18; בכיתות י״א- י״ב הם משלבים לימודים לבחינות בגרות לצד לימודי הוולדורף: הצגות, שבועות מיוחדים, סדנאות וכמובן – פרויקט עבודות הגמר, הכולל חלק תאורטי ואמנותי, ומהווה מעין שיא וסיכום של מסלול הלימודים בחינוך האנתרופוסופי. השילוב בין כל הדרישות הללו אינו פשוט ונע בין חיפוש פנימי של כוחות רצון, עניין ואמון במבוגרים, לבין מדדים חיצוניים של ציונים, תרבות אקדמית ותעודת בגרות.

כחלק מהצוות החינוכי בתיכון קורצ׳אק אנו שואלים פעמים רבות איך להביא את האיכות של הלמידה וההתנסויות השונות שחינוך וולדורף מבקש לתת בתיכון לצד הלימוד לבגרויות. הדברים פעמים רבות מתנגשים ומעמיסים מאוד על התלמידים. יחד עם זאת, אנו מרגישים שהם מקבלים כלים רבים במהלך שנות הלימודים שמאפשרים להם להתמודד בהצלחה עם האתגרים ואף להרגיש גאוה והצלחה בהישגיהם המגוונים. הדרישה לבגרויות נובעת קודם כל מהעובדה שהמסלול שלנו משולב בתוך בית ספר תיכון ממלכתי "אשל הנשיא" שליד באר שבע. השילוב מורכב, ואנו רואים את עצמנו יוצאים לעצמאות פדגוגית בשנת תש״פ (2019), אך גם לכשנקבל עצמאות נמשיך לשלב את הלימוד לבגרויות בשנים י״א- י״ב.

אחינועם רוהקר, תלמידה שמסיימת בימים אלו את לימודיה במחזור השני של המסלול, מספרת: ״השילוב של לימודי הוולדורף בכיתות ט׳-י׳ היה טוב, זה יצר אוורור והערכה רבה לשיעורי הוולדורף והאיכות שהם הביאו. בכיתות י״א -י״ב הלחץ הלימודי לבגרויות גבר, והשילוב בין השניים דרש כוחות רבים. הייתי שמחה ללמוד במסלול שהוא רק וולדורף בלי הבגרויות הרגילות.

"עבודת הגמר שלי עסקה בנושא ״אינדיבידואליות – איך נבנית הזהות האישית של האדם וההשפעות השונות עליה״, כשהעבודה המעשית שלי הייתה בציור. בעבודת הגמר הרגשתי שהנושא והחקירה באים ממני, ושהייתי צריכה למצוא את כוחות הרצון שלי שם. לא היה שם משהו חיצוני כמו ציון, בחינת בגרות וכדומה. על מנת להשקיע ולפנות זמן לקידום עבודת הגמר הייתי צריכה למצוא את החשיבות האמיתית שלה עבורי. בסופו של דבר, אני בטוחה שעדיין לא הבנתי את החשיבות המלאה של העבודה הזו ושהיא תלווה אותי עוד שנים רבות.״

בוגרת נוספת שמסימת את לימודיה השנה היא יפעת חנה חדד. לדבריה, ״השילוב בין הוולדורף לבגרויות נתן לי איזון. העבודה שלי התמקדה בתהליכי הלמידה שלי ולי באופן אישי זה היה טוב ומסכם. לימודי הוולדורף, במקביל ללימודים לבגרות, בהחלט הוסיפו משימות לשנים אלו והיו רגעים שהסיטואציה דרשה ממני לאסוף את עצמי יותר. למדתי שלמרות שיש עומס בחיים, צריך לדעת לא לוותר על הדברים שאתה אוהב בסופו של יום. כמו כן, הלימודים בחינוך וולדורף בכלל ובשנה האחרונה בפרט לימדו אותי שאני מסוגלת לעשות יותר ממה שאני מצפה מעצמי או למה שמצפים מתלמידי תיכון."

לשאלה האם הבגרויות היו מיותרות בעיניה, היא עונה כי "לא הייתי מוותרת על הלימודים לבגרויות כי אני מאמינה שיש להם משמעות בתרבות שבה אנו חיים היום. יחד עם זאת, בזכות הוולדורף אני מבינה שלא כל העתיד שלי תלוי בבגרויות, ושיש עוד הרבה דברים באדם מעבר להצלחה בבגרויות. ההתנסויות הוולדורפיות שלי – למשל הנחיית פתיחת השבוע, שבועות העבודה והשטח, הסדנאות, אופן הלמידה בתקופות – כל אלו לימדו אותי דברים חשובים לא פחות."