לקבוע פגישה עם עצמנו: תרגיל לחיזוק כוח הרצון

לקבוע פגישה עם עצמנו: תרגיל לחיזוק כוח הרצון

דווקא בתקופה מתעתעת כמו זו הנוכחית, נודעת חשיבות רבה ליכולת שלנו לפעול מתוך מודעות ושליטה. המפתח לפעולה נכונה הוא טיפוח וריסון כוחות הרצון, ושטיינר מציע את התרגיל לשליטה ברצון כאחד מששת תרגילי ההכנה הבסיסיים לעבודה פנימית. במאמר שני בסדרה כותב לנו גבע ששון, מורה ולדורף ותיק, על הרצון וחיזוקו מנקודת המבט של החושים

בתקופה חסרת הוודאות שבה אנו נמצאים, נדרש מאיתנו לעצב מחדש את אורח חיינו. מה שהיה – כבר לא יהיה. החדש הוא משהו שאנחנו צריכים להסתגל אליו, ולשם כך עלינו להשתנות.

שינוי והתמרה מתרחשים כאשר אנו עוברים ממצב קיים – מציאות שאנו חווים – למצב חדש שעדיין איננו מכירים. החדש הזה יווצר רק כאשר נגיע אליו. אופן ההתמודדות שלנו עם הסיטואציה יגרום לנו לשינוי, ולכן האתגר הוא גדול. מלבד הגמישות הנפשית הנדרשת לקבלת המצב החדש, אנו נדרשים גם להפעלה מודעת של כוחות הרצון אשר מנווטים את התנהגותנו. במצב רגיל, אנחנו פועלים מתוך תגובה אוטומטית לדחפים פנימיים וגירויים חיצוניים. במצב בלתי רגיל כמו העת הנוכחית, חוסר הוודאות יכול להביא אותנו או לפעולה מיידית הנובעת מתוך תגובתיות למצוקה שבה אנחנו נמצאים, או ביצירת הרגלים חדשים הנובעים מתוך רצון חופשי.

משטיינר למדנו שבאדם, הרצון הוא הקוטב הנגדי לחשיבה. עוד למדנו כי חשיבה היא ערה, והרצון הוא רדום. אדם "ערני" הוא אדם שנמצא בהכרה וחשיבה; אך חיי הרצון נובעים מתוך מעמקי הנפש החשוכים שבתוכנו, וכדי למלאותם עלינו להתמסר אליהם מתוך התמסרות ו"שינה" חסרת הכרה.

כדי להבין זאת יותר לעומק, בואו נתבונן בנושא התנועה שלנו. תחושת התנועה מאפשרת לנו, מצד אחד, להיות במודעות באשר לתנועת איברי הגוף אחד ביחס לשני; מצד שני, היא מאפשרת לנו מודעות ביחס לתנועה שלנו במרחב. תחושת התנועה במציאות הפיזית מפיחה בנו ביטחון ורוגע בכך שהיא מעלה למודעות את האופן שבו חלקים שונים בגוף נעים באיזון אחד ביחס לשני, אך גם מעוררת תחושה מודעת להשפעות העולם החיצוני על האדם. זאת חוויה מיוחדת במינה ששורשיה נטועים בקשר אדם-עולם.

למרבה הפלא, תנועת האדם, אף כי ביטויה החיצוני הוא בגוף הפיזי, היא בעיקרה נפשית! מה הכוונה? אם, למשל, אני רוצה להגיע מטבעון לתל אביב, עלי להפעיל הרבה יותר כוחות נפשיים מאשר כוחות גופניים. עלי לתכנן את זה ולגרום לדברים לקרות באופן שיביא אותי לשם. כלומר, אם אני רוצה שהגוף שלי יגיע לתל אביב, הנפש שלי כבר צריכה להיות בתל אביב הרבה לפניו. התמונה הנפשית שבה אני נמצא בתל אביב – היא ביטוי של הרצון שלי להיות שם. זרע הרצון יהפוך למציאות באמצעות המעשה.

ניתן לומר אפוא כי הרצון אינו נמצא במציאות, אלא מעל למציאות. זרע הרצון מכיל בחובו את ההכנה למציאות העתידית, ולכן יש לו טבע רוחי ביותר. השלכותיו  טמונות הן במציאות הפיזית הנחוות על ידי החושים והן במציאות העל-חושית חסרת התודעה.

לעומת תחושת התנועה שמעלה למודעות יחסים גופניים פנימיים וחיצוניים בעולם הפיזי ובכך מקנה לנו בטחון, שלווה והתנהלות מאוזנת, הרצון שלנו פועל במרחב חסר תודעה. אם נצליח להביא למרחב הזה איכויות של תנועה ומודעות, נוכל לפתח שליטה בדחפי הרצון שלנו. כדי להצליח בכך, עלינו לפגוש את הרצון במרחב הפנימי של הנפש באמצעות אקט יזום, פעולה רצונית שהיא אינה תגובה אוטומטית לגירויים הבאים מבפנים או מבחוץ. פעולה פשוטה, הקשורה להתנהלות היום יומית שלנו, ונובעת מבחירה ויוזמה עצמית שלנו. התאמנות יום יומית בפעולה זו תחבר אותנו בהדרגה לכוח הרצון העצמי שלנו, כך שנוכל לשלוט בו באופן מודע.

התרגיל שמציע שטיינר לשליטה על כוחות הרצון הוא התרגיל השני מתוך ששת תרגילי ההכנה הבסיסיים להתפתחות רוחית.

איך מבצעים את התרגיל בפועל?

בכל יום בשעה קבועה עלינו לבצע פעולה פשוטה, קלה לביצוע, שנבחרה מתוך יוזמה עצמית שלנו. פעולה שאין לה סיבה חיצונית ולכן דורשת מאיתנו מאמץ מיוחד כי היא לא נובעת מנסיבות החיים ולא צריכה להיות לה תוצאה חיצונית. לדוגמה: בכל יום בשעה שבע בערב אגע באוזן, אזיז חפץ מסוים ממקום למקום או אשקה עציץ. הפעולה היא פיזית, ולכן מחדירה באופן מכוון ומודע את עצמיותנו לתוך הגוף ובכך מחזקת את הנוכחות שלנו בעולם. תרגול זה גם מלמד אותנו איפוק; היות וקבענו זמן מסוים בכל יום לעשיית התרגיל, אנו ממתינים בסבלנות לרגע הביצוע ובכך מחזקים את התודעה שנוטה, כאמור, "להרדם" כשאנו מבצעים פעולה שמקורה ברצון. ההמתנה לתרגיל מחזיקה את התודעה בהיכון עד לרגע המתאים, ובכך מעניקה לתרגיל זה נוכחות טקסית מלאה בהתכוונות.

את תרגיל הרצון מומלץ לבצע לאורך מספר חודשים כדי שיהפוך להרגל. דומה הדבר לאדם שלומד לנגן בכלי נגינה ומתאמן יום יום. לאחר זמן מה מתפתח בו הכושר לנגן, הוא כבר אינו זוכר איך בתחילת דרכו היה לו קושי טכני להזיז את האצבעות על הכלי. כך קורה גם בכל התאמנות רוחית: הנפש שומרת את כושר ההתמודדות ולא את האמצעים הטכניים שהביאוה לכך. כמו כל מי שמתרגל לאורך זמן, ננחל רגעים של הצלחה מלאי שמחה וחיוניות ורגעים של אכזבה כאשר רגע ביצוע התרגיל נשכח פעם אחר פעם. בכדי להתמודד עם השכחה מומלץ בתחילת הדרך להיעזר בתזכורת חיצונית ובכך להעשיר את הנפש ברגעים של הצלחה שהם המזון להמשך התרגול. עצם הנחישות להמשיך ולתרגל טומנת בחובה העצמה נפשית. אך היופי והשמחה האמיתית מגיעה כאשר הנפש יודעת בעצמה, ללא תזכורת, שהגיעה השעה 11:32 ויש לחטט באף.

תרגיל הרצון מהווה למעשה פגישה שאנו קובעים עם עצמנו. קיום הפגישה עם עצמנו קשה בהרבה מאשר קיום פגישות עם אחרים. פגישה עם עצמנו אינה תלויה בגורם חיצוני; היא תלויה אך ורק בנו, וזה כוחו של התרגיל – להפוך את הרצון לחוויה נוכחת ועצמאית. חזרה מודעת ויומיומית על מעשה מסוים מטפחת ומרסנת את דחף הרצון ובכך מחזקת גם את כושר ההחלטה שמומרץ על ידי מעשה שמתבצע באופן חוזר ונשנה מתוך מודעות. בהצלחה.

לקריאת המאמר הראשון בסדרה: חיזוק החשיבה

על תרגיל חיזוק הרצון, כמו כל ששת תרגילי ההכנה, ניתן לקרוא בספרות האנתרופוסופית אך מומלץ להתחיל מהקטע המכונן בספר מדע הנסתר בקוויו העיקריים (הוצאת תלתן) בפרק "הכרת העולמות העליונים".

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר data-lazy-src="https://adamolam.co.il/wp-content/uploads/2018/10/מודעה-לאתר-אדם-עולם-min.jpg" ><noscript><img src=

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך