מאה שנה לשריפת הגתאנום

בליל ה-31.12.1922 נשא שטיינר הרצאה בגתאנום לחברי האגודה האנתרופוסופית. ההרצאה הסתיימה בשעה עשר בלילה ואחריה שטיינר חזר לביתו שניצב בסמוך. זמן קצר לאחר מכן הוא מקבל טלפון בהול, בו הוא מתבקש להגיע בדחיפות לגתאנום מכיוון שאש אחזה בבניין שהיה עשוי כולו מעץ. מוקד הבעירה הראשוני היה בנקודת המפגש של שתי כיפות המבנה, שתמכו זו את זו במה שנחשב אז לפלא ארכיטקטוני. מנקודה זו התפשטה האש במהירות לכל הבניין, למרות ניסיונות הכיבוי. הדבר היחיד שחולץ מן הבניין הבוער היה יצירת האומנות המיוחדת של שטיינר – פסל עץ ענק שנקרא "נציג האנושות". בחצות מצלצלים פעמוני הכנסייה לתחילת שנה חדשה, ועם עלות השחר נגלה האסון, שהותיר מהבניין המפואר ערימה של אפר וגזרי עץ מעשנים.

רודולף שטיינר ופסלו "נציג האנושות". שריד יחיד מהגתאנום הראשון

אחווה בימי מלחמה

בנייתו של הגתאנום הראשון החלה ב-1913 ועדיין לא הסתיימה בעת השריפה. למען הקמתו עבדו יחדיו, ברוח של אהבה, מסירות והקרבה, גם בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה – אנשים מכל עמי אירופה, רבים מהם בהתנדבות[1].

הגבעה שעליה נבנה הגתאנום נתרמה בידי משפחת גרוסהיינץ, שהיו תושבי האזור. לעומתם, רבים מתושבי הכפר לא הגיבו בחיוב להגעתה של החברה האנתרופוסופית לכפר דורנאך, שנמצא בשוויץ, כ-10 ק"מ דרומית לבאזל. בראש המתנגדים עמד הכומר המקומי מקס קולי, שנשא נאומים מלאי שנאה וכעס על תכני האנתרופוסופיה ויוזמותיה. חקירת המשטרה בנוגע לנסיבות השריפה לא העלו דבר, ואפילו לא הוכח שמדובר היה בהצתה.

בין אפסוס לדורנאך

שנה לאחר אירוע השריפה, בדצמבר 1923, בהרצאות שניתנו לפני טקס חג המולד (GA260), פורש שטיינר לפני החברים את התמונה הרוחית של האירוע ובמרכזה הקשר הקרמתי בין הגתאנום למקדש האלה ארטמיס באֵפֶסוס שבאסיה הקטנה (אזור אנטליה של היום). המקדש, שהוקם במאה השמינית לפנה"ס, נחשב לאחד משבעת פלאי עולם, ונקודת המפגש בין חכמת המזרח וחכמת יוון. בשנת 356 לפנה"ס השליך הרוסטראטוס לפיד בוער לתוך המקדש והעלה אותו בלהבות. לדברי שטיינר, הרוסטאטוס היה שליחם של כוחות דמוניים שפעלו באסיה. הם לא היו מעוניינים שהידע הרוחי המזרחי ימשיך לזרום לתוך העולם המערבי.

מהשיחה על שריפת המקדש באפסוס המשיך שטיינר לדבר על שריפת הגתאנום ועל תפקיד האנתרופוסופיה. "כאן, היכן שאסון השריפה התרחש, המשימה שלנו היא להביא את התחדשות החיים של המיסתריות. עלינו להבין שגם עתה היא איננה יכולה לעצור, אם ניקח ברצינות את העובדה שלא ניתן להשמיד את הרוח. כעת בדיוק יכולים לזרום אלינו מן העולם הרוחי האימפולסים החזקים ביותר ליצירת מדע הרוח וכל מה שמשתמע ממנו.

"הגתאנום עצמו לא היה אלא שפה חדשה, שבה פנה האדם אל הישויות הרוחיות המבקשות היום לדבר מצידן אל האנושות. אותן מילים המדברות מעידן לעידן בהתפתחות האנושות כרוכות יחדיו באסון העמוק ביותר ובצער הגדול ביותר. במהלך האבולוציה של האנושות כל מה שהיה גדול ונשגב, תמיד הפך להיות המטרה לכוחות השחור הנוראים ביותר. הגתאנום אמנם נשרף אך הרוח שבו אינה יכולה להישרף, היא נצחית. לכן בשמה ולמענה העבודה האנתרופוסופית חייבת להמשיך ולהתקיים."

[1] דרור צור, איבר דיבור לאלים, אדם עולם, דצמבר 22.