מבנים חברתיים לדיאלוג בריא בין הורים למורים

בתי ספר ולדורף בישראל ובעולם הם ארגון המנוהל בשיטה שאינה היררכית. באין סמכות עליונה ש"מנחיתה" החלטות וגזֵרות, נודעת חשיבות רבה לדיאלוג נכון ופורה בין כל השותפים הפעילים, דיאלוג המאפשר ביטוי אישי והקשבה לצד קבלת החלטות והתקדמות פרודוקטיבית. מאמר זה עוסק ביחסים שבין הורים למורים בבית ספר ולדורף, ומנסה לתת "צורות" )מבנים ארגוניים, שיחות ותהליכים חברתיים מעולם עבודת הצוות(, שיאפשרו דיאלוג נכון ביניהם. עם זאת, את רוב הדברים המובאים כאן ניתן ליישם בקלות גם בגני ילדים ובבתי ספר באשר הם. מטרת המאמר היא לעזור לכל מי שמעוניין להיות שותף בבחינה ובעיצוב הקשר בין ההורים והמורים לשם השפעה בריאה על בית הספר. עקרונות לעבודת צוות הנטייה הטבעית של בני האדם בתקופתנו היא לאינדיבידואליות. על פי שטיינר, כוחות "אנטי-סוציאליים" פועלים ומחזקים את הנטייה לאינדיבידואליות. אין להתייחס לכוחות אלה כאל דבר שלילי; הם טבעיים לתקופתנו ותורמים להתפתחות התודעה של האדם. אבל כתוצאה של כוחות אלה, בני האדם מתרחקים זה מזה, והקשר ביניהם נהיה מאתגר יותר ויותר. לעתים קרובות האגו משתלט על הקשר, ואינו מאפשר למפגש אמיתי להתרחש. מול הכוחות האנטי-חברתיים אנו נדרשים להציב צורות חברתיות שיאפשרו לכוחות הסוציאליים לפעול. הצורות החברתיות יתבטאו בעקרונות שניישם בעבודת הצוות, והן יאפשרו גם לתוכֶן הנכון להיכנס לתוכָן.

העיקרון הראשון בכל מפגש הוא העניין באחר. נקודת מוצא זו היא הפוכה מהמצב הרגיל שבו אנו נמצאים. לרוב אנו עסוקים בעצמנו, במצוקותינו, ברעיונותינו ובדרך שבה נביע אותם. שינוי אמיתי יתרחש אם למפגש נביא עניין באחר, ברעיונותיו, בצרכיו ובמצוקותיו.

העניין באחר מוביל אותנו אל העיקרון השני – ההקשבה. כאשר אדם מדבר, לפני הכול חשוב להקשיב לו בתשומת לב ובהתמסרות. בכל קבוצה יש כאלה שקל להם להתנסח וכאלה שקשה להם יותר. ההקשבה מאפשרת לכולם להתבטא. בניגוד לנוהג הרווח בישראל, חשוב להקפיד שלא להפריע לאחר ולקטוע את דבריו. חשוב להדגיש, כי העניין בדברי האחר אינו אומר שיש להסכים או להיענות להם. העיקר הוא לכבד את האחר ולא לזלזל בדבריו, רעיונותיו וצרכיו.

העיקרון השלישי הוא הדיאלוג: האפשרות לקיים שיחה על המצוקה שעלתה, לחקור ולהבין אותה. עקרונות תיאורטיים אלה עשויים להראות טריוויאליים, אך הצבתם בבסיס כל מפגש עשויה למנוע תמונה שחוזרת על עצמה במפגשים אנושיים רבים: חוסר היכולת להגיע לשיחה מעבר לצעקות – היעלבויות – התכנסות ושתיקה, או כל צורה אחרת של העדר דיאלוג והבנה.

המשולש

ההורים בבית ספר ולדורף מתאפיינים בכך שהם דעתניים, שמים את החינוך בעדיפות גבוהה ובעלי רצון למעורבות. למרות שאינם חלק ממצבת כוח האדם הרשמית של בית הספר, לא ניתן להתייחס אליהם כאל "מקבלי שירות" ותו-לא. מעורבותם הופכת אותם לאנשי צוות לכל דבר ומשימה, ולמעשה הם מהווים חלק בלתי נפרד מהארגון. אל הצמד הורים-מורים יש להוסיף גורם שלישי – העמותה. כיום כל בתי ספר ולדורף בישראל פועלים גם במסגרת של עמותה המאפשרת, באמצעות גביית דמי חבר חודשיים, את תוספת השכר למורים, את הפעילויות המיוחדות וכן אמצעים לימודיים שאינם מקובלים בבתי הספר הממלכתיים. לרוב העמותה מכילה גם גני ילדים, המזרימים מדי שנה ילדים לבית הספר. לעתים העמותה כוללת גם סמינרים למבוגרים ויוזמות נוספות הקשורות לתפיסת העולם של בית הספר. בשנים הראשונות של בית הספר, ועד העמותה יהיה מעורב בהקמתו ובניהולו.

כדי לפענח את התמונה האמיתית של יחסי הכוחות בבית ספר ולדורף, נתבונן אפוא במשולש הורים – מורים – עמותה (ראו שרטוט). לכל אחד מקודקודי המשולש תפקיד ואחריות, שאותם ניתן להבין ולאפיין. שלוש הצלעות שבמשולש מייצגות את הקשר בין הקודקודים. גם קשרים אלה זקוקים להבנה ואפיון. האיברים במשולש המתואר אינם סטטיים, והם מתפתחים עם הזמן, בצורה מודעת או לא. אחת הדרכים להבין בית ספר היא לתאר את הביוגרפיה של משולש זה, כלומר את השתנות הקודקודים והצלעות והתפתחותם לאורך השנים. אולם במאמר זה נתמקד בצלע אחת, והיא כאמור הקשר הורים – מורים, ונציע מבנים אשר יאפשרו לקשר הזה להתפתח בצורה בריאה. להלן תמצאו סקירה ואפיון של המבנים הללו.

ועד כיתה

הגוף המובן מאליו בכל גן וכתה הוא ועד הכיתה. בוועד הכיתה נמצאים נציגי ההורים, וההרכב המומלץ הוא של שלושה הורים. רצוי שאלה יתנדבו או ייבחרו על ידי הורי הכיתה, ולא ימונו בידי המורה. תדירות המפגשים המומלצת בין המורה לוועד הכיתה היא אחת לחודש-חודשיים.

ננסה לפענח את המהות של הוועד ואת ההזדמנויות שקיומו נותן. תפקיד אפשרי אחד לוועד הכיתה הוא טיפוח ותמיכה בקהילת הכיתה. הכוונה היא לקהילה הרחבה: מחנך-ילדים-הורים, ואפשר גם להתרכז באגף המבוגרים בקהילת הכיתה (הורים). ועד הכיתה הוא מעין "איבר חישה", שחש את הכיתה. הוועד מגדיר לעצמו את האופן שבו יקבל את הרשמים מההורים – אם יפנה אקטיבית להורים, ישמש כמקור לפניות או בכל דרך אחרת. את הפגישה עם המורה כדאי להתחיל ב"חישה": סבב קצר בין כולם, שבו כל אחד מחברי הוועד מספר על רשמיו מקהילת הכיתה, ובמיוחד מה השתנה ומה התחדש בשבועות ובחודשים האחרונים. הבסיס למפגש בין מחנך לוועד הוא העלאת צרכים של המחנך ושל ההורים (צרכים כשם כולל לבקשות, רצונות, מצוקות וכד'). דוגמה לצורך שעולה מההורים היא, למשל, התייחסות לימי הולדת שלא כל הילדים מוזמנים אליהם. כאן מוזמן המחנך להשתמש בעקרונות שהוצגו קודם. כלומר, להקשיב בעניין ובסבלנות ולשאול שאלות. בדיון שמתפתח אפשר לברר מה הקולות השונים של ההורים, מי נמצא במצוקה, ההורים או הילדים וכד'. אפשר להציע רעיונות לטיפול: אולי המחנך ידבר עם הילדים במהלך הלימודים, ואולי הדברים יעלו באספת ההורים הבאה. משמעות נוספת של ועד הכיתה היא היותו "צינור" להעברת מסרים מהמורה להורים. לדוגמה, המחנכת מבקשת מההורים לדייק בשעה שהם מביאים את הילדים אל בית הספר. במקום "נזיפה" של המורה במכתב או באספת הורים, הבקשה יכולה לצאת במכתב של הוועד. חשיבות גוף זה נעשית קריטית כאשר קיימת אי שביעות רצון של ההורים מהמחנך – באופן כללי או סביב נושא מסוים. כאשר המקום הראשון שבו הנושא עולה הוא במפגש של ועד כיתה-מחנך, הדבר מאפשר המשך טיפול ממקום שמכבד את הסיטואציה ואת משתתפיה. חשוב שמפגש כזה יהיה מקום נוח להעלאת כל קושי, שכן כאשר ההורים לא מביאים את הדברים לפני המחנך, אלא עסוקים בהתלחשויות במגרש החניה ודרך מיילים, הדברים מובילים להתלהמות ולקיצוניות הגורמות נזק לכולם (ובמיוחד לילדים!). תפקידים נוספים של ועד הכיתה הם עזרה בהכנת אספת ההורים ונציגות בוועד ההורים הבית ספרי.

אספת הורים

אספת ההורים היא המפגש בין קהילת הורי הכיתה והמחנך. מעבר לחלקים הקבועים באספת הורים (עדכונים, תיאור מה הילדים לומדים לאחרונה, תיאום משימות וכדומה), חשוב להדגיש שאספת ההורים צריכה להיות מעניינת – שיהיה "שווה" לצאת ביום גשום, לקחת בייביסיטר ולהגיע. כיצד עושים זאת? אפשרות אחת היא לקחת סוגיה פדגוגית שחיה בכיתה (תלבושת אחידה, משחקי כדור, הזמנה למסיבות...). לא צריך לדון מייד בקושי. המורה מכין רקע תיאורטי לנושא ומביא תפיסת עולם. למשל על שאלת "כן-לא כדורגל בהפסקות" אפשר להקדים דברים על מהות המשחק החברתי, ההבדל בין קלאס למשחק כדור, ההבדל בין כדורגל לכדורסל וכו'. אחרי ההקדמה והרקע אפשר לדון בסוגיה עצמה. אפשרות אחרת היא קריאה משותפת של הרצאה באנתרופוסופיה (אפילו שטיינר...) ושיחה עליה. רצוי שכל בית ספר יקבע לעצמו סטנדרטים לגבי מספר אספות ההורים הרצוי במשך השנה. לדעתי, שלוש אספות הורים בשנה הן המינימום. רצוי עוד ששני ההורים יבואו. מאחר שהדבר כמובן לא תמיד מתאפשר, כדאי לכל הפחות ששני ההורים יגיעו לסירוגין. מורים מכירים תופעה, שבה הורה אחד מעורב מאוד בחינוך והאחר יחסית מנותק.

ועד הורים בית ספרי

המהות של ועד ההורים הבית ספרי דומה לזו של ועד הכיתה, אבל הוא פועל ברמת בית הספר כולו. ועד ההורים הבית ספרי או המרכזי הוא גוף המכיל את נציגי ועדי כל הכיתות – בדרך כלל, נציג אחד לכל כיתה – ואת נציגי הנהלת בית הספר, למשל שני מורים. תדירות המפגשים המומלצת היא אחת לחודש. בבית ספר גדול זהו גוף עם מספר רב של חברים. רצוי למנות מְרַכז לגוף, שיהיה אחראי על סדר היום, מועדי הפגישות, ניהול הישיבות והוצאת הסיכומים. הריכוז יכול להיעשות בידי אדם אחד (הורה או מורה) או במשותף על ידי הורה ומורה. בדומה לוועד הכיתה, גם לוועד ההורים המרכזי נתון תפקיד החישה: לקראת הישיבה נאספים נושאים מתוך ועדי הכיתות, כפי שעלו מתוך כלל ההורים, ומובאים לדיאלוג. מומלץ להתחיל מפגש בסבב קצר, שבו כל אחד מספר על המצב בכיתתו. דוגמה לנושא לדיון בישיבה הכללית היא חשש שמעלים הורי הכיתות הצעירות מהאווירה בהפסקות ומהאינטראקציה שבין הילדים הצעירים ובין תלמידי כיתות ז'-ח'. דוגמה נוספת לנושא לדיון בוועד ההורים המרכזי היא שעות הפתיחה והסגירה של שער בית הספר. זהו נושא לכאורה פעוט וטכני, אבל יש בו עניין מצד גורמים רבים: המחנכים בשער ממהרים לכיתה, להורים יש קשיי הגעה וחניה, ולאחראים על הביטחון יש עניין בשעות הפתיחה וסגירה של השער. בנושא זה חשוב שיהיה ברור מצד אחד, שההנהלה תקבל את ההחלטה האחראית והנכונה, ומצד שני, שההנהלה הקשיבה בתשומת לב לכל הנוגעים בדבר ובמיוחד להורים, כך שההחלטה תיקח בחשבון גם את הצרכים שלהם.

ועד ההורים המרכזי משמש להעברת מסרים בשני כיוונים: כיוון אחד הוא העברת מסרים וצרכים מוועדי הכיתות לוועד המרכזי וכך למורים. התנועה ההפוכה היא מהוועד המרכזי בחזרה לוועדי הכיתות ומשם לכל ההורים. מסר זה יכול להיות מופץ במכתב לכל ההורים. אפשרות נוספת היא, שבמפגשי ועדי הכיתות הנציגים היושבים בוועד ההורים המרכזי יעדכנו את שאר חברי ועד ההורים, והם יחליטו יחד האם וכיצד להפיץ את המסר.

ועד ההורים המרכזי משמש גם כעין מערכת של כלים שלובים, המאזן ומזין את הצדדים הכלולים בו – הכיתות, ההורים והמורים – ובדרך זו מסייע בהבנת ובהפחתת לחצים, כעסים ותלונות. תפקיד נוסף של הוועד המרכזי הוא ייצוג בית הספר בוועד ההורים העירוני, אם קיים, או מול הרשות (העירייה, המועצה המקומית, משרד החינוך). לעתים פנייה של גוף זה אפקטיבית יותר מזו של הנהלת בית הספר או של ועד העמותה, כיוון שההורים הם תושבי העיר, ולכן מול העירייה הם לקוחות של אגף החינוך.

נושאים נוספים שהוועד המרכזי יכול לקחת עליהם אחריות: הרצאות להורים, לחצים של העירייה או מולה, הסעות ועוד. לוועד המרכזי יש גם חשיבות רבה כגוף מייעץ, כחלק מקבלת ההחלטות של הנהלת בית הספר. לדוגמה, נושא רגיש כמו שינוי בלוח החופשות. במקרה שבית הספר רוצה לעשות שינוי (כמו הוספת יום חופש), חשוב שתיעשה בדיקה עם הוועד המרכזי כדי להיות ערים לרגישויות של ההורים. אם השינוי מקובל על הוועד, חשוב שכאשר הוא יפורסם, יצוין כי הוא על דעת הוועד. אמנם ככלל, לוח החופשות הוא החלטה של ההנהלה, ולא של ועד ההורים, אבל הדעות של ועד ההורים צריכות להילקח בחשבון.

האספה הכללית

באספה הכללית נפגשת כל קהילת בית הספר: הורים-מורים-עמותה. מספר המפגשים המומלץ הוא 1-2 בשנה. הכוונה כאן אינה לאספה כללית של העמותה, אלא לאספה של אנשי בית הספר (או כל גוף אחר) בלבד. הצעה למפגש מן הסוג הזה: צוות בית הספר מוצג לפני כלל ההורים. כל מורה אומר את שמו, תפקידו; ואם המורים ממלאים מנדטים (כלומר, מופקדים על תחום מסוים בהתנהלות בית הספר) – גם אותם.

בבית ספר גדול מספר המורים בצוות עשוי להגיע ל-30-40 אנשים וזו הזדמנות להורים לראות אותם. אספה כללית היא גם הזדמנות להציג את המבנה הארגוני, הגופים המרכזיים ותהליכי קבלת ההחלטות. נושא מרכזי להצגה בפורום כזה הוא הצגת כתובת לפניות הורים – למי פונים הורים ובאיזה עניין. בנוסף, חשוב להציג תיאור קצר של סטטוס בית הספר והאתגרים העיקריים העומדים בפניו (למשל, פעם ראשונה שתי כיתות א', קבלת הכרה ואישורים ממשרד החינוך, מאמץ שיווקי שיאפשר איזון תקציבי וכד'), וכן אתגרים לשנים הבאות. באותה הזדמנות, גם ועד ההורים המרכזי מציג את עצמו ואת פעילויותיו. כך, גם להורים וגם למורים נוצרת מודעות לגופים שקשורים בהורים. ועד העמותה יכול להציג את עצמו, את תפקידיו ופעילויותיו, ובמיוחד נושאים שמחוץ לבית הספר. למשל, כמה מילים על הגנים, התוכניות לעתיד של העמותה, הקמת תיכון, הקמת סמינר וכדומה.

חשוב שבאספה יתקיים "לב המפגש" – נושא מרכזי לדיון. נושא לדוגמה: לימוד מדעים בתוכנית ולדורף וכדומה. אין לחשוש מדיון פתוח בנושאים "פדגוגיים". במפגש כזה לא מתקבלות החלטות, וברור שנושאים אלה הם באחריות המורים. אולם דיון פתוח, תוך שמירה על כללי ההקשבה, העניין והדיאלוג, יכול להיות מפתח לעיסוק והעמקה בנושאים אלה בקולגיום המורים (ישיבת כל המורים) ובוועדה הפדגוגית (אם קיימת). דוגמה שפגשתי הייתה בערב שהוקדש לנושאי חגים ומסורת בבית הספר. הדיון התעורר בעקבות הצטרפות של משפחה דתית לבית הספר. במפגש עצמו הציגו מספר הורים שהתכוננו לכך השקפות עולם שונות בנוגע לחגים, לברכות ולטקסים המסורתיים. בהמשך הציגו המורים את גישת בית הספר לנושא, ואחרי כן התקיים דיון פתוח. כמובן שלא התקבלו החלטות, והיה ברור שאחריות המורים היא לקחת לתשומת לבם את הדברים שנאמרו באותו ערב, ולהמשיך ולגבש את התפיסה הפדגוגית הבית ספרית לגבי נושא זה. חשוב שלערב כזה יהיה מנחה. תפקידו הוא "להחזיק את הערב" ולשמור בו על האווירה הנכונה, אווירה של הקשבה ושיחה; לא של החלטות, התנצחות וכיפוף ידיים.

צוות הצרכים

אחד החידושים של רודולף שטיינר בתחום החברתי הוא "המבנה החברתי המשולש". המבנה לא יפורט כאן, אולם מעניין להתייחס לעקרונות האיבר השלישי – איבר הצרכים, או האיבר הכלכלי, ולאפשרות ליישם אותו בבית הספר כ"צוות כלכלי". חשוב להבהיר: למרות השם "הצוות הכלכלי", זהו אינו המקום שבו מתנהלים הכספים של הארגון. המהות של איבר הצרכים היא העלאת צרכים וחקירתם על ידי החברים בו. באיבר הצרכים לא מתקבלות החלטות, והוא אינו גוף ביצועי. כלומר, אין בו משימות לביצוע. נרצה להציע יישום של גוף זה בבית הספר, ולצורך זה ניזכר במשולש מתחילת המאמר.

בתחילת דרכו של בית הספר יש קשר הדוק בין ועד העמותה להנהלת בית הספר (לפעמים בהתחלה הוועד מנהל את בית הספר או שותף מרכזי בניהולו), ובמשך הזמן גדלה אחריות בית הספר כגוף עצמאי. בבית ספר ותיק יש אפשרות להפרדה ברורה בין ועד העמותה ובין הנהלת בית הספר. מובן שגם כשיש הפרדה מלאה יש מקום לאחריות של ועד העמותה כלפי פעילות בית הספר, שמתבטאת באישור נושאים שונים (והבולט שבהם הוא התקציב). כאשר יש הפרדה בין פעילות ועד העמותה להנהלת בית הספר, הממשק בין שני הגופים צר מאוד, ותדירות המפגשים היא פגישה או שתיים בשנה בלבד. במקרים כאלה דרושה מסגרת מיוחדת, שבה ייפגשו נציגי שלושת הקודקודים (ראו תרשים) לשיחה ודיאלוג:

גוף זה מורכב מנציגי הקודקודים, כלומר – מורים נציגי ההנהלה, נציגי ועד העמותה ונציגי ועד ההורים המרכזי. לרוב, גוף כזה לא מקובל בארגונים (לא בבתי ספר ולא בארגונים אחרים). האפיון העיקרי של גוף זה, כאמור, הוא מפגש. לא מדובר ב"הנהלת על", המקום שבו נפתרים הקונפליקטים, ולא מתקבלות בו החלטות כלל. כאמור, זהו אינו גוף ביצועי. מאחר שאין החלטות, אפשר תמיד לסכם פגישה כזו במשפט הבא: "כל הנוכחים הקשיבו לנאמר בתשומת לב, והם חוזרים לגופים ששלחו אותם, ובמסגרתם יחליטו ויבצעו בהתאם לשיקול הדעת שם". גם אם ההחלטה תתקבל במקום אחר, ברור לכולם שהדיון שהיה כאן ישפיע על ההחלטה. העקרונות אותם הזכרנו (כן מפגש והקשבה, לא החלטות) מאפשרים העמקה, בלי לחץ לפשרה, רצון לרצות את כולם ומצבי "ניפגש באמצע". אגב, מאחר שבצוות צרכים לא מתקבלות החלטות, צריך להיות ברור היכן ההחלטות כן מתבצעות (הנהלת הגנים, ועד העמותה, ועד ההורים הבית ספרי וכדומה). שאלת פתיחת גן חדש היא דוגמה לדיון בצוות צרכים, במיוחד אם הוא קהילתי, ומכיל בנוסף לנציגי ועד העמותה גם את נציגי בית הספר והגנים, מחנכים והורים. גן כזה משפיע גם על בית הספר, מצריך אפשרויות לקלוט את הילדים, ואולי ידרוש פתיחת שתי כיתות א' במקביל. לגן השלכות כלכליות מיידיות (בעיקר הוצאות) ואולי מקור הכנסות משמעותי בעתיד. פתיחת גן יכולה לעמוד מול יוזמות אחרות בקהילה, למשל פתיחת תיכון, וכאן יכול להתפתח דיון רחב לגבי חזון העמותה.

ניהול משברים

מאמר זה מנסה לתת צורות ומבנים, אשר מצד אחד אינם מטאטאים את הקשיים והאתגרים מתחת לשטיח, אלא מאפשרים הצפה שלהם, ומצד שני מנסה למנוע מקושי להפוך לקונפליקט ומשבר. כאשר בכל זאת נוצר משבר, לדוגמה, כאשר נוצר ספק האם מורה ימשיך את עבודתו בבית הספר, הדבר נפוץ ומעסיק את הקהילה כולה. במקרים כאלה, המבנים הרגילים כבר לא מספיקים, ויש להתייחס לאירוע כאל משבר חריג. הצעה לפתרון סיטואציה משברית היא להקים צוות שיטפל במצב שנוצר ויסיים את תפקידו ברגע שייפתר המשבר. הצוות יטפל הן בשאלה הפדגוגית (לדוגמה, האם נכון שימשיך המורה להחזיק בתפקיד) והן בהיבטים הציבוריים, מול ההורים ומול הרשויות. הצוות יכול להכיל גם נציגים מוועד העמותה. הנושאים הפדגוגיים אמנם יידונו בפורומים המתאימים (של המורים), אבל יהיה גוף ברור שירכז את כל ההערות וההצעות, ויהיה הגוף היחיד שיוציא הודעות ברורות לכולם.

סיכום

אנחנו חיים בתקופה שבה הגיבוש של קשר ודיאלוג פוריים מחייב מאמץ ותמיכה בכוחות הסוציאליים באמצעות מבנים חברתיים. מסגרות ארגוניות למפגשים משמשות כלי שלתוכו אפשר לצקת תוכן, בדיוק כפי שאי אפשר לאכול מרק בלי כלי קיבול מתאים. לעתים קיים חשש שהדיאלוג ייפגע – לא בגלל חוסר מעורבות, רצון או כוונות טובות, אלא בגלל שאין מבנה או מסגרת שיאפשרו לו להתרחש. צורות חברתיות בתוספת עקרונות בסיסיים לדיאלוג מאפשרים מפגש פורה, התומך בהתפתחות אישית השלובה בהתפתחות ארגונית.

המאמר נכתב בשיתוף קרסטי אריסטובה, יועצת להתפתחות אישית וארגונית. 

לקריאת המאמר בגירסת PDF לחצו >> גיליון 17 מבנים חברתיים לדיאלוג בריא בין הורים למורים רונן האן