מה, אתם לא משתתפים בטקס??? הקונפליקט של חינוך ולדורף וטקסי יום הזיכרון [איגרת 11]

ביום רביעי הקרוב, בשעה 11 בבוקר, תעמוד ישראל לשתי דקות דומיה לזכר חללי מערכות ישראל. לאחריה ישתתפו כל תלמידי מערכת החינוך בטקסי זיכרון בית ספריים ומקומיים. מטקסים אלה יעדרו תלמידי חינוך ולדורף בגיל הרך ובשנים הראשונות של בית הספר היסודי; והיעדרות זו תעורר קונפליקט שחוזר על עצמו מידי שנה במציאות החינוכית בישראל, ובמיוחד במקומות שבהם מתקיים מפגש פעיל בין קהילת חינוך ולדורף לחברה הכללית.ימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל נוגעים בסיפור הקולקטיבי של עמנו וארצנו ובסיפור האישי של כמעט כל אחד ואחת מאיתנו, גם במסגרת חינוך ולדורף; יחד עם זאת, נשאלת השאלה כיצד הורים ומחנכים לילדים בגיל הרך, מגנים על הילדים מפני עוצמתם הבלתי מתפשרת של ימים אלה, ומהו המסר שאותו אנו מבקשים להעביר להם.

בקשנו ממיטל שיק, מחנכת כיתה ב' במסלול ולדורף הפועל בתוך בית הספר הממלכתי "שרת" שבקרית אונו, לחלוק עמנו את הבנותיה בנושא.

מהי האג'נדה החינוכית העומדת מאחורי אי ההשתתפות בטקסי הזיכרון?

אנו רואים את תהליך ההתגשמות של הילד כירידה הדרגתית מהעולמות העליונים אל האדמה. בד בבד עם ההתפתחות של נפש הילד, מתרחש בהדרגה גם תהליך ההתפכחות שלו בעולם. בשבע השנים הראשונות לחיי הילד, אנו מנסים להעביר לו את המסר כי העולם הוא מקום טוב. בשְבעון השני המסר שלנו הוא שהעולם הוא מקום יפה. לא ניתן באותה נשימה להעביר מסר כל כך חד של קיום של רוע, מלחמות והרג בעולם, כיון שנפשו של הילד בגיל הצעיר לא יכולה להכיל את החוויה הזו.

אז מה הפתרון? לא מקיימים טקסי יום זיכרון?

עושים זאת בצורה הדרגתית. בגן הילדים משתדלים להימנע מטקס, ורק עומדים בצפירה. בבית הספר מתחילים בהדרגה לדבר על הנושא הזה, ובאותו זמן גם לבדוק מה המסר שאנו רוצים להביא לילד: האם זהו מסר של שנאה? שנאו אותנו ולכן אנו שונאים אחרים? או שאנו רואים בכך הזדמנות להביא מסר עדין ביותר של אהבה, סליחה וחמלה. יום הזיכרון בא להזכיר לנו שכולנו נבראנו אותו הדבר ולהראות לנו מה קורה כשעם אחד שוכח את זה. בשנה הראשונה שלנו בביה"ס הודענו כי אין בכוונתנו להשתתף בטקסי הזיכרון הבית-ספריים כיון שזה נוגד את גישתנו החינוכית.

כיצד הגיב לכך בית הספר?

מנהלת בית הספר הייתה מוכנה לכבד את זה כל עוד אנו לוקחים על עצמנו לקיים טקס במתכונת כלשהי בתוך הכיתה, אולם התגובות בחדר המורים היו קשות ונזעמות. הבנו שחייבים לפתוח את הנושא לדיאלוג אמיתי, במקום להתבצר כל צד בעמדתו, ואותו דיאלוג  היה אחד הדברים היפים שיצאו מהסיפור הזה.

ולאיזה פתרון הגעתם?

דרך הדיאלוג שנפתח בין שני המסלולים אנו לומדים כיצד רואה כל צד את מהות הענין ומנסים לבדוק מה ניתן לעשות עם הפער בתפיסת העולם והחוויה החינוכית. הוחלט שאת טקס יום השואה בכיתות הנמוכות אנו ניקח על עצמנו עבור כל בית הספר, ויחד עם כל מחנכות כיתות א' ניצור טקס שמקובל על כולם. בטקס יום הזיכרון השנה, אנו מחוייבים לראשונה להשתתף עם כל כיתות בית הספר. נראה מה יוולד מתוך החוויה הזו ואיך זה יימשך בעתיד אל הכיתות הגדלות.

רוני פינקרפלד

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!