הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
את כל אחר הצהריים ביליתי בשתילה מחדש באדניות של כמה ראשי חסות וגזרים קטנטנים, כמעט תינוקות, שנעקרו מהחממה המקסימה שבה גרו בתמימות עד הבוקר, ובניסיונות לאפסן במקרר ערמות של ירקות שבאו יחד עם בתי מהחווה שבה היא עושה שנת שירות. לקחנו אותם כי אין מי שיטפל וחבל שהירקות יתייבשו או יירקבו שם. היא וחבריה נפרדו כמעט בדמעות אלה מאלה, התיישבו במכוניות ההורים – במושב האחורי ועם חלון פתוח – כדי לא להידבק בשום דבר – וכשהגיעו הביתה, נכנסו כל אחת ואחד לחדר, סגרו את הדלת ושם הם מחכים בבדידות לתשובה משר החינוך.
"השומר הצעיר", שתחת סמכותו פועלת שנת השירות, לא יכול יותר להחזיק באחריותו בימים טרופים אלה נערות ונערים בחווה שבה הם פוגשים רק חסות ועיזים, הם רוצים לשלוח אותם הביתה, לאחריות ההורים. אבל העיזים עומדות להמליט, ומי יטפל בחמוסה שרק עכשיו עברה ניתוח? מי ישקה את הכרובים הקטנים ומי ישיר במקלחת? יש אמנם גיבוי של הצוות הבוגר, אבל זה לא אותו הדבר. השין-שינים שלחו מכתב מחאה לשר החינוך וחיכו. חיכו יומיים, חיכו שלושה, ותשובה אין. אתמול סגרו את הכנסת, נעלו את הדלת והלכו הביתה. אז גם השין-שינים נשלחו הביתה, לבידוד שכפו בעצם על עצמם – כך שאם פתאום תגיע תשובה חיובית ויוּתר להם לחזור, הם לא יחזירו איתם חלילה איזה וירוס.
אני מכינה ארוחת ערב, משאירה לה ליד הדלת וקוראת. היא מוודאת שהתרחקתי ואז פותחת ולוקחת, צועקת תודה, או שולחת הודעה בווטסאפ. זה מצחיק אותנו אבל אנחנו ממשיכות. בחוץ חג כבר דקות ארוכות הליקופטר. אולי מחפש מפֵרי בידוד. לא תמצא כאלה אצלנו אדון הליקופטר. אנחנו אזרחים טובים.
בביקורנו האחרון בחווה לקחה אותנו בתי לחממה שהייתה אז יפה ומלאה ולספרייה, שם מצאתי ספר בשם 21 מחשבות על המאה ה-21 שכתב יובל נוח הררי. דפדפתי בו בהיסח הדעת עד שהגעתי למשפט שמהדהד בי מאז. בגלל הנגישות חסרת התקדים שלנו לערימות של מידע, אומר נוח הררי, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הרבה, ובעצם אנחנו יודעים מעט מאוד. טווח הדברים שעליהם אנחנו יודעים התרחב, ולכן אם נאסוף את כל פירורי המידע שרצים לנו בצנרת, נדמה יהיה לנו שאספנו כמויות של ידיעה, שאותה אנחנו גם ממהרים להרצות לכל מי שמוכנה (או לא מוכנה) לשמוע. ואני אכן מוצפת. הקורונה היא צינון קליל והתגובה של הציבור היסטרית / הקורונה היא וירוס שקטל אלפים ואם לא נשמֵר הוא ייקח את כולנו / הממשלה מתפקדת למופת, זאת עת חירום / הממשלה משתמשת במצב כדי להחיל עלינו דיקטטורה / הקורונה התחילה מזה שבן אדם אכל עטלף / פַּנגולין / לא, היא וירוס שיוּצר במעבדות בעיר ווהאן ולכן הכול התחיל שם / כן, זה התחיל שם, אבל זה התפשט בגלל תשתית G5 וזו בעצם הסכנה האמיתית שאורבת לכולנו, הנה גם באיטליה הותקנה התשתית ותראו מה קרה שם / באיטליה ממילא מתים כל שנה אלפים משפעת / G5 זאת תשתית ריגול של הממשל אחרי אזרחים / גלי קרינה קטלניים / פשוט אינטרנט מהיר יותר. ודרך אגב, אסטרואיד מתקרב לכדור הארץ.
ואם הוא אכן יחלוף על פנינו וימשיך במסלולו, והחיים שלנו יחזרו אט-אט למסלולם, כנראה נצטרך כולנו להתחיל הרבה דברים מבראשית. מקווה שתיהנו מהגיליון הנפלא שבידיכן/ם, אין בו (כמעט) אף מילה על קורונה.
ממרחק בטוח של 2 מטרים ובחום הלב, סימונה
