מתנת ההליכה: המפתח שעוזר להפיג מתחים וממתן הפרעות של קשב וריכוז אצל ילדים [איגרת 238]

גיליון מספר 238, 10.1.17 | שבוע 41, לוח השנה לנפש

הגננת הדנית הלה הקמן (Helle Heckman), המרצה וכותבת על 'הורות איטית', טוענת כי לאחר כ-30 שנות גננות, הבינה שיש מפתח אחד ממש פשוט לגידול ילד שחי בהרמוניה עם גופו וסביבתו: הליכה.

בגן שלה הבוקר נפתח בעשרים דקות של הליכה. בכל בוקר, ללא הבדל בין ימים גשומים לימים יבשים, קרים או חמים. בכל בוקר יוצאים להליכה, עד שמתפוגג כל המתח שנאסף בגופו של הילד, בעקבות הבקרים העמוסים בבית. הרי כל ילד חווה על בשרו את הצורך להזדרז להתלבש, לאכול, לצחצח שיניים, להכנס לרכב ועוד ועוד. ההליכה באוויר הפתוח, כאשר בכל יום משהו קטן משתנה בנוף או במזג האויר, מרגיעה, מאזנת, ומשפרת את מצב הרוח.

לאזן את אונות המוח

מבחינת האנתרופוסופיה, הנדבך המרכזי בגדילה והתפתחות הילד הוא רכישת היכולת ללכת. אמנם ישנם ילדים שמסיבות של גורל נולדו נכים או בעלי ליקוי בהתפתחות, אך רוב הילדים לומדים ללכת כחלק מן הרצף הטבעי של חייהם. ההליכה משתפת בעצם את כל מערכות הגוף: הגפיים, מערכת הנשימה, מערכת הדם, מערכת העצבים וכמובן המוח אשר מכוון את כל המערכות. תנועת ההליכה דורשת מכל הגוף לנוע כשהוא מגייס את יכולת ההצלבה בין הגפיים, כי בדרך כלל יד ורגל נגדיות משתתפות בכל צעד. יכולת ההצלבה הזאת משרתת את ילדנו בטיפוח הקשר שבין שתי אונות המוח. ההליכה דורשת יכולת איזון פנימי וכיוון אשר מאוחר יותר יתבטאו ביכולת תיכנון הכתיבה על הדף: כלומר לא לצאת מהשורות או להיפך: לכתוב בכתב גדול ועקום אשר תופס את כל הדף. גם כיווני האותיות (גימל ו"זימל" למשל) נתמכים על-ידי היכולת ללכת.

כאשר ילדים הולכים, משתפרת יכולתם למקד את המבט, תוך כדי בחירה בגירוי המתאים. הרי אם לא יתמקדו באבן שזרוקה על השביל, הם עלולים ליפול! גם שאר החושים זוכים לטיפוח נפלא תוך כדי המפגש המשמח עם צבעים, ריחות, קולות, מירקמים ותחושות. שיווי המשקל משתפר, מושגת זקיפות על מנת שהידיים תהיינה פנויות, הרגליים הקטנות מתחזקות וכך גם תחושת המסוגלות והבטחון העצמי.

אפילו חגורת הכתפיים, שילדים רבים נדרשים לחזקה אצל פזיותרפיסטים או בחוגי שחייה, מתחזקת במשך ההליכה. אמנם ההקלדה על מקלדת המחשב חוסכת מילדינו את המאמץ הזה, אבל קיימים כיום מחקרים רבים אשר מראים כי הלמידה, ללא כתיבה משמעותית, איננה איכותית; הילדים אינם זוכרים את מה שלמדו ואזורים שלמים במוחם אינם מתפתחים באופן משביע רצון. כל כך הרבה יתרונות, ובחינם.

חפשו רחוב שקט

האם השתכנעתם שההליכה חשובה מאד לגדילתם של ילדים? אולי כן, אבל נשאלת השאלה, איך משלבים אותה ביום העבודה העמוס שלנו? אם אתם מהסוג שקם בחמש לריצת בוקר, אז אין לכם בעיה. חזרו הביתה, קחו את הילדים ל-15 דקות של טיול בוקר ורק אז תתקלחו לקראת יום העבודה.

אם אתם שייכים לסוג שמנסה להשלים את השינה לאחר ההתעוררות ל"אמא-פיפי-מים-שמיכי-חלום", כדאי לשלב הליכה בפעילות אחר הצהריים שלאחר היום בפעוטון או בגן. אין מדובר בשהות בגן השעשועים, שגם היא מבורכת, אלא בהליכה רצופה, מבלי למהר, מתוך מבט על כל האוצרות שנקראים על דרכנו: חתול, חילזון, נמלה, צנובר, בלוט, פרח יבש, תרמיל של אחד העצים ועוד. הליכה כזאת, שבה אתם מכבדים את הקצב והצרכים של ילדכם, תהיה טובה ונעימה גם עבורכם.

אכן, ישנם קשיים רבים אשר איני מזלזלת בהם. ראשית, לא כל המקומות בארץ מזמינים לטיול. נסו בכל זאת למצוא רחוב שהוא מעט שקט יותר. יצא לי לגור במרכזי ערים. בדרך הביתה עם הילדים ברכב הייתי עוצרת באזור שקט יותר, מטיילת איתם קצת, מכבדת אותם בפרי ומגיעה הביתה כשהם רגועים ועייפים.

ישנם ילדים שאינם רגילים כלל להליכה. אפשר להתחיל בחמש דקות או עשר ולעניין אותם בכל הדברים שבדרך, כולל לוח מודעות עם "יובל המבולבל" או פנס רחוב שהזכוכית שלו שבורה, או לחפש את כל המכוניות שהן בצבע לבן... הכל כשר על מנת להשיג את שיתוף הפעולה. הליכה מתוך כפייה לא תשיג את היתרונות שמנינו.

נסו גם לעניין את הגננות של ילדכם באפשרות לצאת לטיול יום-יומי, אם הדבר אפשרי מבחינה חוקית ובטיחותית. הרבה מן העומס הרגשי והמתח שנצבר בין כתלי הגן מתפוגג בהליכה. ניתן להוציא בכל יום קבוצה קטנה אחרת אם אין אפשרות לשוטט עם כל ילדי הגן.

גרסה מורחבת של המאמר התפרסמה בגיליון 38 של מגזין אדם עולם.