אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
כנס האביב של המחנכות והמחנכים בגני ולדורף מוקדש השנה, שנת ה-100 לחינוך ולדורף, למדיום הייחודי של תיאטרון הבובות, בשל חשיבותו הרבה לחינוכו של הילד הרך. הכנס מאפשר העמקה במרכיבים שונים של תיאטרון הבובות ובהבנת חשיבותו כז'אנר אמנותי וכאמצעי מחנך ומרפא, וכן צפיה בהצגות חיות, על מנת לחוות באופן בלתי אמצעי את תחושת הפליאה המאפיינת תיאטרון זה, שבו, כפי שכתבה ד"ר מיכאלה גלוקלר, מעניק המפעיל את כל יכולות הנפש והרוח שלו לשרות הדמות המגולמת בבובה.
בשנת 1917, בסמוך לסיומה של מלחמת העולם הראשונה, הפעילו חברי הענף הברלינאי של החברה האנתרופוסופית מעון יום לילדים מגיל 4 עד 12, שכן אימהות הילדים הללו עבדו ואבותיהם כולם גויסו לצבא. למען ילדים אלה ביקשו כמה מחברי הענף ליצור תיאטרון בובות. הם פנו אל רודולף שטיינר, שהתגורר באותו בנין עצמו, ובקשו את עצתו והנחייתו. לפי עדותה של הלמוט ורמהרן (Vermehren), שהתפרסמה בכתב עת אנתרופוסופי שנים רבות לאחר מכן*, התמסר שטיינר בכל ליבו ליוזמה החינוכית-אמנותית-מרפאה הזו, והעניק לתיאטרון, שהציג במשך כשנה כמה מן המעשיות הידועות מהאוסף של האחים גרים, הנחיות רבות. הנחיותיו נגעו למרכיבים השונים של ההצגות, כגון צבעי התלבושות, תאורת הבמה, ההפרדה בין ההפעלה והדיבור והדגישו את החשיבות שבהבנת כל מרכיב. למרות ששטיינר היה עסוק – כתמיד – בעניינים רבים אחרים (ויש לזכור כי בתקופה זו החל לפתח את חזונו הפוליטי והחברתי), הוא נכח בחזרות והיה מעורב באופן פעיל בהפקות. שטיינר הדגיש שחשוב להציג אגדות ומעשיות בעזרת בובות מריונטה (התלויות על חוטים ומופעלות מלמעלה) והציע שהבובנאים יאחזו ישירות בחוטים (ולא במסגרת או צלב עץ שאליו מחוברים החוטים, כמקובל), אולי כדי להעניק לבובה תנועה אנושית יותר. קביעתו ש"תיאטרון המריונטות מהווה מזור לתחלואי התרבות בת זמננו ומרפא לנזקים שהיא גורמת" צוטטה רבות.
כנס חינוך ולדורף בנושא תאטרון בובות יערך ביום שבת הקרוב, 27.4.19
תיאטרון הבובות, על סוגיו השונים, הינו תיאטרון עתיק יומין, שנוצר בתרבויות שונות ברחבי העולם ושימש את המרפאים והמורים ככלי אמנותי רב עוצמה. כפי הנראה הייתה תכליתו של המדיום הזה לסייע בתהליך ההתחנכות העצמית של האדם באמצעות חוויה אמנותית טכסית. עם התפתחות התודעה והתחזקות המחשבה האינטלקטואלית ירדה קרנו של תיאטרון חשוב זה וההבנה לגבי ייחודו וחשיבותו כמעט שנעלמה. כאשר במהלך המאה ה-20, המכונה גם "המאה של הילד", התפתח והתגבש הז'אנר של הצגות תיאטרון לילדים, הפכו גם הצגות תיאטרון הבובות, שבמשך מאות בשנים הוצגו לכלל הציבור, להצגות המיועדות באופן מובהק לילדים. באופן מיוחד נכון הדבר לגבי ההצגות שהמחיזו אגדות ומעשיות, אשר כוונו לילדים וטף. באופן פאראדוכסלי אגדות העם נשמרו במדיום של תיאטרון בובות לילדים. לולא הוא, אפשר שסוגה זו הייתה נעלמת כליל.
מנקודת הראות של סוף העשור השני למאה ה-21 נדמית התייחסותו כבדת הראש והקפדנית של שטיינר אל המרכיבים האמנותיים של התאטרון – מסוגי הבובות ומאפייני הדמויות ועד צבעי התלבושות והתאורה – כמעט אנכרוניסטית. השפע הבלתי נדלה שמאפשרת הטכנולוגיה הדיגיטלית, הן מבחינת מגוון הדימויים והן מבחינת האשליה המוחשית, ושלל הדימויים הגרפיים, הזמינים בכל מקום, מציבים בסימן שאלה את ההשקעה הרבה הנדרשת לשם יצירת הצגה אמנותית של תאטרון בובות. עם זאת, חשוב לדעת שעבור הילד הצעיר יכולה כף ידו של המבוגר ליצור הצגה רבת חן בעזרת חמש האצבעות... עבור הילד הצעיר מהווה תאטרון הבובות כלי רב ערך ועוצמה המסייע בפיתוח כוחות הדמיון ובחיזוק הכושר ליצור תמונות פנימיות המכילות חכמה ויופי. יכולות עדינות אלה מהוות תשתית הכרחית לפיתוח כוחות של חשיבה ויצירתיות בשנים מאוחרות יותר, והן נפגעות על נקלה מטכנולוגיה חסרת חיים ומדימויים חסרי אופי אישי ואנושי.
הכנס על תאטרון בובות לגיל הרך יתקיים בקיבוץ הרדוף בשבת הקרובה, 27.4.19. מומלץ להירשם בהקדם. לפרטים נוספים הכנסו לאתר הכנס.
Vermehren H. News of Anthroposophical Work in Germany, 74, Christmas 1965*
