ניקולה טסלה: האלכימאי (1856 – 1943)

ניקולה טסלה: האלכימאי (1856 – 1943)

ניקולה טסלה: האלכימאי

פתח דבר

 סיפור חייו של טסלה - ממציא פורה ביותר שנרשמו על שמו יותר מ־1,000 פטנטים - נדיר ומלווה באירועים שלא ייאמנו. ההמצאות שלו כוללות יצירת חשמל בזרם חילופין (החשמל בו אנו משתמשים כיום), שדה מגנטי מסתובב, מצתים למנועים, דינמו, תאורה פלואורסצנטית, תקשורת אלחוטית, בינה מלאכותית ורובוטיקה, כלי תעופה וכלי מלחמה מתוחכמים. למעשה, טסלה הוא אבי עידן החשמל כפי שאנו מכירים אותו כיום ואבי הרדיו.[1]

כתמונה שתלווה את הקריאה, דמיינו אלכימאי העומד ומדגים חשמל. בכל יד הוא מחזיק בכבל חשמל חשוף, המקרין ניצוצות ומאיר אותו בהילה זוהרת. זהו ניקולה טסלה האמן, הממציא, הגאון, האלכימאי.

אבא ואמא

 טסלה נולד ב־1856 (5 שנים לפני לידתו של רודולף שטיינר) בכפר קטן שנקרא סמיליאן (Smiljan) - כיום בקרואטיה ואז בתחומי האימפריה האוסטרית, ונפטר ב־1943 בהיותו בן 87 בניו־יורק.

אביו היה כומר בכנסייה הקתולית־יוונית וטסלה כתב עליו:[2]

״מרגע לידתי הועיד אותי אבי להיות בתפקידֵי כּמוּרָה כמוהו, ומחשבה זו דיכאה אותי בכל פעם מחדש. השתוקקתי להיות מהנדס, אך לא ניתן היה להזיז את אבי מעמדתו. אבי היה בן של קצין בצבא של נפוליאון הגדול. יחד עם אחיו, פרופסור למתמטיקה במכון מפורסם, קיבל חינוך צבאי, אך לאחר מכן בחר בקריירת כמוּרה, שם רכש כבוד ומעמד. הוא היה איש אשכולות, פילוסוף בהווייתו, משורר וסופר. על הדרשות שנתן אמרו שהן סוחפות כמו אלה של אברהם סנטה־קלרה (Abraham a Sancta Clara).[3] היה לו זיכרון מדהים ולעתים קרובות דקלם יצירות ארוכות במספר שפות. הוא היה אומר בטון משועשע, שאם יאבדו יצירות קלאסיות, יוכל לשחזר אותן מזיכרונו. סגנון כתיבתו היה מושא להערצה. משפטיו היו קצרים ונוקבים, ומהולים בהומור ייחודי. היה לו מנהג מוזר לדבר אל עצמו, בעודו מגלם כמה דמויות ומשנה את טון דיבורו בהתאם. לעתים קרובות הוויכוח היה מתלהט, ואם מישהו היה שומע אותו במקרה, היה בטוח שישנם מספר אנשים בחדר. למרות שקיבלתי מאמי את כשרון ההמצאה, אני חייב לאבי את האימונים שאימן אותי ושעזרו לי בהמשך חיי: תרגילים שבהם כל אחד מאתנו מנחש על מה השני חושב, תרגילים שבהם היה עלינו למצוא טעויות בניסוח משפטים, לחזור במדויק על משפטים ארוכים, ותרגילי חישוב בעל־פה. מטרתם של התרגילים היומיומיים האלה הייתה לחזק את הזיכרון ואת ההיגיון, ובמיוחד לחדד את חוש הביקורת.״[4]

אמו של טסלה הייתה עקרת בית שלא ידעה קרוא וכתוב - מה שהיה מקובל אצל אנשי הכפר ובמיוחד אצל נשים - אך כך או כך, טסלה העריך אותה מאוד והצהיר שאת כישרון ההמצאות שלו הוא חב לה:

״אמי היא בת לשושלת ארוכה של ממציאים. גם אביה וגם סבה יצרו כלים רבים למשק הבית, לעבודות החקלאות ולשימושים אחרים. היא הייתה אישה מדהימה עם כישרון נדיר וחוסן מוסרי, שצלחה באומץ לב את סערות חייה והתגברה על ניסיונות קשים. בהיותה בת 16 פרצה מגפה במדינה. אביה, שהיה כומר, נקרא לבצע טקסי אשכבה למתים, ובהיעדרו היא הלכה לבדה לעזור לשכנים שהוכו במגפה. הם נפטרו במהירות, בזה אחר זה - חמישה. היא ניקתה את הגופות, עטפה אותם בבגדים, השכיבה אותם, קישטה בפרחים כמיטב המסורת, וכאשר אביה חזר מצא את כולם מוכנים לטקס הקבורה.

״אמי הייתה ממציאה מהמעלה הראשונה, ובטוחני שהייתה ממציאה הרבה דברים אילו לא גרה במקום מרוחק מהחיים המודרניים ומההזדמנויות שאלה העניקו. אמי המציאה כלים שונים לטווייה ויצרה דוגמאות עדינות מחוטים שטוותה. למעשה, היא יצרה אריג דרך כל שלבי הייצור שלו: מזריעת הזרעים, דרך הפרדת הסיבים וטוויית החוטים, ועד אריגת הבד או הסריגה. היא עבדה קשה מעלות החמה ועד מאוחר בלילה, ורוב המלבושים, הווילונות והריפוד בבית היו מעשה ידיה להתפאר. גם כשהייתה כבר מעל גיל 60 היו אצבעותיה עדינות מספיק כדי לקשור שלושה קשרים בריס העין.״[5]

טסלה היה הרביעי במשפחה של חמישה ילדים. היו לו 3 אחיות: מילקה, אנג׳לינה ומאריקה, ואח אחד שמו דן, שהיה בוגר ממנו, ואליו היה קשור מאוד.

אירוע מכונן

האירוע המשמעותי בו בחר טסלה לפתוח את ספרו הוא מותו של אחיו. טסלה מספר עליו שהיה גאון ומבריק, ושגם הוא, כמותו, סבל מהבזקי אור מסנוור. הסיפור מתחיל בסוס ערבי יפהפה שהמשפחה קיבלה מחבר. טסלה מתאר את הסוס, את חוכמתו ואת החיבה שרחשו לו כולם, כיצד האכילו אותו וטיפלו בו. הסוס הזה הציל את אביו: כשחצה על גבו את ההרים המושלגים, תקפה אותם להקת זאבים. הסוס המבוהל זרק את אביו מעל גבו ודהר הביתה, אך ברגע שהגיע התעשת ודהר חזרה, למרות שהיה פצוע ותשוש, כדי לאסוף את רוכבו. זה התעורר מאובדן הכרה ולא היה מודע כלל לכל מה שאירע. לאחר כל הסיפור הארוך הזה, מתאר טסלה את האירוע בו אחיו נהרג:

״הסוס הזה פצע את אחי וגרם למותו. אני חזיתי במראה הטראגי והנורא, ולמרות שחלפו 56 שנה (על פי ויקיפדיה היה טסלה בן 5, ועל פי מקור אחר בן 7), רשמי האירוע נותרו חקוקים בי במלוא העוצמה, כאילו קרה זה היום. כל מאמציי מתגמדים מול הישגיו.״[6]

מדוע מופיע הסיפור על הסוס הטוב לפני הסיפור הקצר והכואב על הסוס הרע? זאת נראה בהמשך.

בהרצאה שנתן רודולף שטיינר בנירנברג, הוא מתאר ילד מקסים ואהוב, בן 7, שעוזר לאמו לאחר שאביו נפטר. כל מי שמכיר את הילד חש אליו אהבה. הילד הזה נהרג בתאונה ליד הגתֵאָנום - קרון משא של רהיטים התהפך עליו. שטיינר מסביר את ״תכנון״ התאונה על ידי חוקי הקארמה, ומוסיף לגבי הגוף האתרי:

״זמן קצר לאחר מות הילד, השתנתה כל ההילה של בניין הגתֵאָנום. אני מספר לכם כאן על משהו הקשור לחוויה שחוויתי בעצמי. כאשר אנו עובדים בבנייתו של הבניין בדורנאך עבור החברה האנתרופוסופית, [...] אנו יודעים אז, עד כמה אנו חבים לכוחות המסייעים הזורמים לתוך נפשנו מתוך הילה זו. לאחר מותו של הילד, גופו האתרי, שעדיין לא נעשה בו שימוש [...] התאחד באמת עם ההילה של בניין הגתֵאָנום. [...] האינדיבידואליות, המורכבת מן האני והגוף האסטרלי, ממשיכה [...] אבל הגוף האתרי, שהושל בגיל רך כל כך, מכיל כוחות שהיו יכולים להחזיק את הגוף הפיזי ואת החיים הפיזיים במשך עשרות שנים רבות. כוחות אלה עברו דרך שער המוות בלי שנעשה בהם שימוש. אחרי כמה ימים הם מושלכים הצידה. אלה הם הכוחות הפעילים כעת בהילה של הבניין ופועלים עמה.

״לכן, איננו יכולים לומר שנפשה של האינדיבידואליות הזאת פועלת בהילה, אלא מה שפועל בה הוא רק גופה האתרי, שלא נעשה בו שימוש. שום דבר לא הולך לאיבוד, אפילו בעולם הרוח.״[7]

האם ייתכן שכך קרה עם אחיו של טסלה, שגופו האתרי התווסף להילה של טסלה וחיזק אותה? שכן, כפי שנראה בהמשך, היה לו גוף אתרי יוצא מן הכלל.

הבזקים

טסלה סבל מהבזקי אור, כמו ברקים, במוחו ובעיניו, ומהבזקי תמונות של אירועים ואנשים שהציפו אותו באופן כפייתי ובלתי נשלט. הבזקי התמונות דעכו עם הזמן, אך הברקים לא פסקו במשך כל חייו.

״הייתה סיבה חשובה לכך שהמודעות שלי התעוררה בשלב מאוחר. בנעוריי סבלתי מהתקף מוזר המלווה בתמונות, בדרך כלל עם הבזקי אור חזקים שהפריעו לי לראיה, לחשיבה ולתנועה. התמונות היו של דברים ומקרים שראיתי במציאות ולא היו מדומיינים. ברגע ששמעתי מילה, התמונה של הדבר הופיעה לפניי באופן מאוד חי וממשי, ולעיתים לא יכולתי להבחין אם מה שראיתי הוא מוחשי או לא. זה גרם לי אי נוחות וחרדה. אף אחד מהסטודנטים לפסיכולוגיה ולרפואה עמם התייעצתי לא יכול היה להסביר את התופעה, ולמרות שהיא ייחודית, אני יודע שגם אחי סבל ממנה. פיתחתי לעצמי תיאוריה שמדובר ברפלקס מהמוח המשודר לרשתית מתוך גירוי עצבי. לא היו אלה הזיות הנוצרות אצל אנשים שנפשם חולה. מכל שאר הבחינות הייתי נורמטיבי ובתפקוד טוב. כדי להדגים את המצוקה שחשתי, אתן דוגמה: נניח שהייתי בהלוויה או באירוע מטלטל אחר, לאחר מכן בדומיית הלילה, הייתה תמונת האירוע, חיה ואמיתית, מציבה את עצמה בעקשנות לנגד עיניי, למרות כל מאמציי לסלק אותה. לפעמים הייתה התמונה נותרת בחלל מולי, למרות שהעברתי את ידיי דרכה.״[8]

הזיכרון הפנומנלי של טסלה אִפשר לו לפתח מכשירים חדשים, ולבדוק אותם עד שהיו מוכנים לגמרי, והכול בתוך ראשו, מבלי שנזקק לשרטוטים או לדגמים. הוא שמר חלק מהמצאותיו בזיכרונו, עד אשר הגיע משקיע למימון הפיתוח.

מסעות אסטרליים

טסלה ניסה כל מיני תרגילים של כוח הרצון כדי להתגבר על התופעה הכפייתית שהטרידה אותו, וכך הוא מספר:

״במהרה גיליתי שההקלה שחיפשתי מגיעה אם אני פשוט זורם לתוך החזיונות יותר ויותר, ומאפשר לעצמי לקבל דימויים ותמונות חדשות כל הזמן. וכך התחלתי, כמובן בדמיוני, לצאת למסעות. בכל לילה ולפעמים גם במשך היום, כשהייתי לבדי, יצאתי למסעותיי, לראות מקומות חדשים, ערים ומדינות. חייתי שם, פגשתי אנשים ויצרתי חברויות ומכרים חדשים, ובאופן מפתיע, הם היו יקרים לי כמו האנשים הקרובים אליי במציאות, ולא פחות אמיתיים וממשיים מהם.

״כך המשכתי עד הגיעי לגיל 17, בו הפכו מחשבותיי להמצאות אמיתיות. לשמחתי יכולתי לדמיין את ההמצאות בדיוק רב. לא הייתי זקוק לבניית מודלים ולא לשרטוט או לניסויים כלשהם. יכולתי לצייר אותן בראשי כממשית, וכך הוּבלתי, באופן לא מודע, לפיתוח שיטה חדשה של הגשמת מושגים ורעיונות, שהיא מנוגדת לשיטה של ניסוי וטעייה, ולדעתי הרבה יותר יעילה ומהירה.״[9]

בנוסף להבזקי האור המסנוור שתקפו אותו, היה טסלה בעל רגישות יתר, וכך הוא מתאר במילותיו:

״חשתי דחייה קיצונית מעגילים, אבל חיבבתי תכשיטים אחרים, כמו צמידים, תלוי בדוגמה שלהם. מראה של פנינים כמעט גרם לי לאובדן הכרה מרוב זעזוע, אבל נצנוץ של קריסטלים, דוגמאות מחודדות ומשטחים חלקים גרמו לי עונג. לא נגעתי בשיער של אנשים אחרים. קיבלתי חום רק מלהביט באפרסק, ואם הייתה אפילו כמות קטנה של קמפור (צמח מרפא) בבית, חשתי באי־נוחות קיצונית. גם כיום אני מושפע מהדחפים והרגישויות הללו.

״ספרתי את הצעדים שלי וחישבתי שטחים. בכל ארוחה עסקתי בחישוב הנפח של הספלים, קערות המרק והמזון, אחרת לא יכולתי ליהנות מהאוכל. כל פעולה שלי הייתה חייבת להיעשות בכפולות של שלוש, ואם פספסתי הייתי מוכרח לחזור על הכול מהתחלה, אפילו אם זה לקח שעות."[10]

מנוע של חיפושיות

בהיותו בן 5-4 המציא טסלה את המנוע הראשון שלו. כבר אז רצה לרתום את כוחות הטבע לעזרתו של האדם, במשך שנים רבות הייתה זו התֵמה המרכזית בהמצאותיו.

״עשיתי זאת באמצעות חיפושיות קיץ - שחרוריות, שהיו מאוד נפוצות אצלנו, עד כדי כך ששברו ענפים מכובד משקלן. השיחים היו שחורים מרוב חיפושיות. תפסתי ארבע חיפושיות ויצרתי מהן שבשבת. הצמדתי להן ארבעה מקלות שחיברתי לדיסק קטן, ובמרכזו נעצתי פלך (מוט חד). החיפושיות רצו במעגל וסובבו את הפלך. את התנועה הזאת העברתי לדיסק גדול, וכך למעשה יצרתי כוח ״חשמלי״. החיפושיות האלה היו מאוד יעילות, ומהרגע שהחלו לרוץ לא הפסיקו, והמשיכו ככה במשך שעות ללא הפוגה. ככל שנעשה חם יותר, הן הגבירו את המהירות.

״הכול הלך כמתוכנן, עד שהגיע ילד מוזר למקום שלי. הוא היה בנו של קצין הצבא האוסטרי, בפנסיה. החוליגן הזה אכל את החיפושיות מהשיח בעודן בחיים, ומאוד נהנה, כאילו היו אלה הסרטנים המשובחים ביותר. המראה הדוחה והמבעית הזה סיים את מחקרי בתחום חשוב זה, ומאותו רגע לא יכולתי לגעת בחיפושיות או כל חרקים אחרים, לעולם"[11]

הגוף האתרי הפנומנלי של טסלה

הגוף האתרי בא לידי ביטוי בכוחות החיים, בחשיבה, בזיכרון ובבריאות. למרות שטסלה היה חולה מספר פעמים ואף אנוּשות, הוא הצליח להחלים, משום שגופו האתרי היה חזק מאוד. לפי שטיינר, כאשר אנשים בעלי גוף אתרי חזק מתגברים על מחלה, כוחו של הגוף האתרי מתחזק עוד יותר.[12] הגאונות והזיכרון הפנומנלי של טסלה העידו אף הם על גוף אתרי עוצמתי.

טסלה מספר כיצד בהיותו בן מעל 60, בלילה חורפי וגשום בניו יורק, בעודו צועד במהירות, בחיפושיו אחר מונית או מחסה, הוא החליק לפתע, התהפך ב־180 מעלות ונחת לעמידת ידיים, ממנה ירד באלגנטיות והמשיך ללכת. עובר אורח שהתקשה להאמין למראה עיניו, רץ אליו ושאל בתדהמה לגילו. זו הייתה לו הפעם הראשונה שראה אדם מבצע תרגיל כזה, ולא חתול...

משקלו ומבנה גופו של טסלה לא השתנו מנעוריו ועד זקנתו. אנשים שהחמיאו לטסלה, שהחליפות המחויטות שלו תפורות לפי מידתו, לא ידעו שהן נתפרו לפני עשרות שנים.

שטיינר מתאר את הגוף האתרי:

״הגוף האתרי הוא הגוף אשר מופיע, לעיני הרואה הרוחי, כמו מעין רוח רפאים של הגוף הפיזי. במידה מסוימת, הוא מהווה מתווך בין הגוף הפיזי לגוף האסטרלי. […] צורתו וגודלו של הגוף האתרי הם בערך כמו אלה של הגוף הפיזי, כך שלמעשה, הוא תופס את אותו החלל. זהו כלי עדין ומדויק מאוד. צבעו העיקרי שונה משבעת צבעי הקשת. מי שמסוגל לראות אותו מגלה צבע שלא ניתן לראותו באמצעות רשמי החושים. אפשר להשוותו לצבע של פריחת אפרסק שזה־אך הנֵצה. [...]

״ובכן, הגוף האתרי שרוי בתנועה מתמדת. אינספור זרמים עוברים דרכו בכל הכיוונים. הזרמים הללו תומכים בחיים עצמם ומווסתים אותם. כל גוף שיש בו חיים, כולל בעלי חיים וצמחים, יש לו כפיל אתרי שכזה. מי שיתבונן בתשומת לב, יוכל לראות עקבות של גוף אתרי זה אפילו במינרלים.

״זרמים ותנועות אלה כמעט ואינם תלויים כלל ברצון האנושי ובתודעתו, ממש כפי שפעולותיהם של הלב או הקיבה בתוך הגוף הפיזי אינן תלויות ברצון שלנו. [...] אי־תלות זו מוסיפה להתקיים כל עוד האדם לא לוקח את התפתחותו בידיו (במובן של פיתוח כשרים על־חושיים). שכן, התפתחותו בשלב מסוים מורכבת בדיוק מכך, שהוא מוסיף לקרינה העצמאית הלא־מודעת של הגוף האתרי ולתנועותיו, את הדבר שמאפשר לאינדיבידואל להשפיע עליהם בעצמו בצורה מודעת.״[13]

בהרצאה זו מתאר שטיינר את הקרניים העוברות דרך פרחי הלוטוס (הצ׳אקרות) ומסובבות אותם, בדומה לשדה המגנטי המסתובב שטסלה גילה.[14] טסלה לא ראה את הגוף האתרי שלו, אך הוא חווה אותו. הזרמים, הברקים ואימוני התמונות והזיכרון באו לידי ביטוי במכשירים שהמציא.

עוצמת גופו האתרי של טסלה ניכרה גם בהרגלי השינה שלו. הוא נהג לישון שעות ספורות, 5-2 שעות ביממה, ובשאר הזמן עבד או למד. מדי פעם הייתה התשישות מכריעה אותו, ואז היה נרדם ל״תרדמת־מוות״ של חצי שעה, שלאחריה היה מתעורר בכוחות מחודשים, מצויד בפתרונות חדשים לבעיות לא פתורות.

מחלה, ריפוי וספרות טובה

טסלה חלה קשות כמה פעמים ולא נמצא לו מזור ברפואה. המחלה הראשונה שהוא מספר עליה הייתה כשסיים את חטיבת הביניים.

״בקושי הספקתי לסיים את לימודי בגימנסיה הריאלית ונפלתי למשכב עם מחלה קשה, או יותר נכון, עם מספר מחלות שונות, ומצבי היה כה נואש עד שהרופאים הרימו ידיים. בתקופה זו הרשו לי לקרוא ברציפות ספרים שהביאו לי מהספרייה הציבורית, וביקשו ממני לסווג ולארגן אותם בקטלוגים. יום אחד נתנו לי מספר כרכים של ספרות שמעולם לא פגשתי כדוגמתה קודם לכן. נשביתי בקסמם ושכחתי לגמרי מהמחלות שלי. אלה היו העבודות הראשונות של מארק טוויין, וייתכן שבזכותן החלמתי באופן ניסי. 25 שנה לאחר מכן פגשתי במר קלמנס (מארק טוויין הוא שם עט שלו) ונוצרה בינינו ידידות. סיפרתי לו על חוויית הריפוי שלי, ונדהמתי לראות את האדם השמח הזה פורץ בבכי.״[15]

טסלה קרא ספרים במשך כל ימי חייו. כשהיה צעיר מאוד, חשש אביו שהקריאה המרובה תפגע בראייה של בנו, ולכן לא הרשה לו להיכנס לספרייה ואף החביא את כל הנרות. אך טסלה לא וִיתר, מצא שומן במזווה והשתמש בו למאור. את כל הלילות היה מבלה בספרייה וקורא מכל הבא ליד.

הקריאה של טסלה הייתה כפייתית והוא היה חייב לסיים כל ספר שהתחיל, וכך גם את כל כתביו של אותו סופר - עד אירוע ווֹלטֶר:

״באחד המקרים התחלתי לקרוא את עבודותיו של וולטר, ולדאבוני גיליתי שהיו קרוב למאה ספרים עבי כרס בדפוס צפוף, שה׳מפלצת׳ הזו כתבה תוך כדי שתיית 72 כוסות קפה שחור ביום. זה היה חייב להיעשות, אך כאשר הנחתי הצידה את הספר האחרון, הייתי מאושר והחלטתי: לא עוד!״[16]

המחלה השנייה עליה מספר טסלה, הייתה הכולרה, בה חלה לאחר שסיים את התיכון (במהלכו גר אצל דודיו) וחזר לבית הוריו בגוספיץ.

״מדהים לגלות שאנשים נבערים מדעת לסיבות המחלה, שהייתה מופיעה בארצנו במחזורים של 20-15 שנה. הם חשבו שהנגיפים עוברים באוויר ומילאו אותו בעשן וקטורת, אך בינתיים המשיכו לשתות את המים הנגועים ומתו בהמוניהם. חליתי במחלה הארורה הזו ביום שהגעתי, ולמרות ששרדתי את האסון, הייתי מרותק למיטתי במשך תשעה חודשים, כמעט ללא יכולת תזוזה. הייתי חסר אנרגיה לחלוטין, ובפעם השנייה בחיי הייתי על סף המוות. באחד הימים הקשים של המחלה, שכן נראה היה שאלה ימיי האחרונים, נכנס אבי לחדר. אני עדיין זוכר את מראהו החיוור, מנסה לעודד אותי בטון דיבור שבגד בו. ׳אולי,׳ אמרתי, ׳אוכל להתאושש מהמחלה אם תרשה לי ללמוד הנדסה.׳ ׳אדאג שתגיע לטכניון הטוב ביותר בעולם,׳ הוא ענה ברצינות, וידעתי שהוא באמת מתכוון לכך. מטען כבד הוסר מעליי, אך זה עלול היה להיות מאוחר מדי אלמלא ניתנה לי תרופה נפלאה: שיקוי מר שהופק מזרעים של שעועית מוזרה. חזרתי לחיים כמו לזרוס, לתדהמת כולם.״ [17]

המחלה השלישית הייתה התמוטטות עצבים קשה. טסלה היה בן 25 כשסיים את לימודיו באוניברסיטה, מלא בתחושת חרטה על כך שהיה כפוי טובה כלפי הוריו ולא פנה ללימודי כמוּרה. הוא נסע לעבוד אצל קרוב משפחה, שהקים חברת טלפונים בבודפשט, ושם זה קרה: כל חושיו של טסלה, שהיו חדים תמיד, התחדדו אף יותר ואיימו לחסלו.

״בבודפשט יכולתי לשמוע את תקתוק השעון במרחק שלושה חדרים ממני. זבוב נוחת על שולחן בחדר יצר תחושת חבטה כבדה באזניי. כרכרה שנסעה במרחק של מספר מַיילים ממני טלטלה את כל גופי בעוצמה רבה. שריקת הקטר במרחק 30-20 מייל גרמה לוויברציות כה חזקות לכיסא שעליו ישבתי, עד שהכאב היה בלתי נסבל.

״האדמה רעדה תחת רגליי כל הזמן. הייתי חייב להציב רטיות גומי תחת רגלי המיטה כדי שאוכל לנוח מעט. [...] קרני השמש המצטלבות גרמו לפיצוץ במוח ששיתק אותי. הייתי חייב לגייס את כל כוחות הרצון כדי לעבור תחת גשר או מבנים אחרים, משום שחוויתי לחץ אימתני על הגולגולת שלי, העומד לרסק אותה.

״בחושך היו לי חושים של עטלף, ויכולתי לזהות מיקום של חפצים במרחק 12 רגל באמצעות תחושה מוזרה ומפחידה במצח. הדופק שלי נע ממספר מועט של פעימות ועד ל־260 בדקה. כל רקמות גופי רעדו והתעוותו, מה שהיה, כנראה, הכי קשה עבורי. רופא ידוע, שנתן לי מדי יום מנות גדולות של אשלגן ברומי (Potassium Bromide) [18] אמר שהמחלה שלי ייחודית ואינה ניתנת לריפוי.

״תמיד אצטער שלא הייתי תחת השגחה של מומחים, גם רופאים וגם פסיכולוגים. נאחזתי בחיים באופן נואש, ומעולם לא ציפיתי להחלים. הייתם מאמינים שאדם חלש וחסר תקווה יהפוך לאדם בעל כוח מדהים, היכול לעבוד 38 שנים ברציפות? ולא רק זאת, אלא אף חזק ורענן בגופו ובנפשו? ובכן, זה היה המקרה שלי. רצוני העז לחיות ולהמשיך בעבודתי, ועזרתו
של חבר נאמן, אפשרו לי את הפלא הזה. בריאותי חזרה ואיתה תעצומות השכל. זו הייתה בשבילי שאלה של חיים או מוות. ידעתי שאמות אם לא אחזיק מעמד. עכשיו הרגשתי שניצחתי בקרב.״[19]

בהרצאה ״גאון או שגעון״ בסדרה רפואה רוחנית, מדבר שטיינר על פתולוגיות הקשורות באי־חפיפה של הגופים. כאשר האני לא עטוף לגמרי בגוף האסטרלי, מתרחשות תופעות דומות לאלה שחווה טסלה. משמעות הדבר, לפי שטיינר, היא שיש לאדם כזה גישה בלתי אמצעית לרוח, וכך, מתוך חשיבה חיה, הוא יכול להמציא דברים חדשים לגמרי. גם לפני המחלה הזו היו לטסלה סימפטומים של ״פתולוגית״ גאונות. חפיפת הגופים שלו לא הייתה מושלמת, כנראה מאז שנולד, והסיבה לכך היא ככל הנראה קארמתית.

״מתוך הידע שמעניקה לנו האנתרופוסופיה, ביכולתנו לומר שישות האדם ניצבת לפנינו בגוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני. בזמן העֵרוּת, ארבעת החלקים הללו במבנה האנושי קשורים הדוקות זה לזה. בשעת השינה, לעומת זאת, הגוף הפיזי והגוף האתרי נשארים ביחד בצד האחד, ואילו האני והגוף האסטרלי נמצאים בצד השני. [...] במצב של ערוּת שורר קשר נורמלי בין ארבעת החלקים הללו של הגוף האנושי.״[20]

שטיינר ממשיך ומתאר מה קורה כאשר הגופים לא מתנהגים באופן הזה:

״יכולתה של החשיבה לתפוס ולהבין כיאות את רשמי החושים, תלויה במידה שבה האני מאוחד עם החלקים האחרים בצורה נורמלית. אם אין זה כך, אזי רשמי החושים מתעמעמים. ובאותה מידה שבה דועכים רשמי החושים, המחשבות הופכות למלאות־חיים יותר. רשמי החושים יכולים להיראות כמעט כמו רוחות רפאים, לא ברורים כפי שלרוב אנו חווים אותם. חיי הנפש של אנשים כאלה זורמים ונעלמים. רשמי החושים שלהם מעורפלים למדי, נראה כאילו הם נעלמים ללא הרף. בה־בעת, יש למחשבותיהם איכות תוססת והן נוטות להיות יותר אינטנסיביות, יותר צבעוניות, כמעט כאילו הן עצמן היו רשמי חושים. [...]

״כשאנשים כאלה ישנים, האני שלהם אינו נמצא בתוך הגוף האסטרלי במלואו. לכן יש להם כעת חוויות חזקות ומפורטות עד מאוד של העולם החיצוני הסובב אותם. יש להם חוויות שבהן האני והגוף האסטרלי שלהם מצויים שניהם מחוץ לגוף הפיזי ולגוף האתרי - חוויות של חלק העולם שבו הם חיים - למשל, הם חווים את הצמחים או החורש המצויים סביב ביתם באופן מפורט ביותר. אין זה רק מה שהם רואים במשך היום, אלא הם חווים את טעמם העדין של התפוחים, וכן הלאה. זה מה שהם חווים באמת.״[21]

בהמשך ההרצאה מסביר שטיינר שעבור אדם כזה, דרישות של עבודה שגרתית יכולות לגרום לשיגעון, ושאנשים כאלה זקוקים לאורח חיים שונה מהמקובל, בכדי לממש את גאונותם. טסלה הצליח להיחלץ מן השיגעון כשהחליט להמשיך בייעודו בלי קשר לציפיות של הוריו, כפי שעשה, למעשה, בפעמים הקודמות שהיה חולה. בכל פעם שטסלה סיים שלב בלימודיו - חטיבת ביניים, תיכון ואוניברסיטה - הוא נתקף במחלה, משום שבסיום כל שלב עלתה שוב השאלה אם ימשיך בדרכי אביו. הסכנה שייאלץ לוותר על ההנדסה ועל ההמצאות הייתה עבורו סכנת מוות, שיש להתגבר עליה ולקום לתחייה. כפי שהוא תיאר במילותיו: ״חזרתי לחיים כמו לזרוס״.

טסלה יצא ממחלתו ומוחו בוהק ובהיר אף יותר.

״באחד מאחרי־הצהריים, שאזכור אותו תמיד, הלכתי בפארק עם חברי ודקלמתי שירה. ידעתי ספרים שלמים בעל־פה, מילה במילה. אחד מהם היה פאוסט של גתה. השמש בערה בשקיעה מרהיבה והזכירה לי את אחד הקטעים הנהדרים:
האור נכנע ונסוג, היום חלף עבר לו,
לשָם נחפז האור, חיים חדשים נוטֵעַ.
אבוי, כי אין כנף שתרומם אותי מִקרקע,
לעוף, לשאוף תמיד בעקבותיה!
חלום יפה, אך כבר הנה יפוּחַ,
אבוי, אלֵי כנפי הרוח
לא תחבוֹר כנף של גוף כה בנקֵל.[22]

״כאשר דקלמתי מילים מלאות השראה אלה, הגיע אליי רעיון כהבזק הבָּרָק והאמת התגלתה מייד. לקחתי ענף וציירתי על החול את הדיאגרמות שהצגתי שש שנים לאחר מכן בהרצאתי בפני איגוד המהנדסים האמריקני, וחברי הבין אותן בשלמותן. התמונות שראיתי היו כה חדות וברורות, מוצקות מוחשיות כמו מתכת ואבן, עד שאמרתי לו: ׳אתה רואה את המנוע שלי כאן; הנה אני הופך את כיוונו׳. לא אוכל לתאר את התרגשותי ורגשותיי. פיגמליון שראה את פסלו מתעורר לחיים לא התרגש כמוני.״[23]

השמש בערה באש עצומה באופק, ובו־זמנית זהרה גם במוחו, וטסלה גילה פתאום את השדה המגנטי המסתובב ואת האופן שבו ניתן לייצר חשמל בזרם חילופין.[24]

חכם יותר מכסף

יום אחד, כאשר טסלה היה ילד צעיר (בן 5 או 6), ושיחק עם חבריו בחוץ, עברו נכבדי העיר ברחוב והנכבד שבהם חילק לכל ילד מטבע כסף אמיתי. טסלה ניגש אליו והושיט את ידו בציפייה, אך האיש עצר, ציווה עליו להסתכל בעיניו, ואמר שלא ייתן לו מטבע משום שהוא חכם מדי. טסלה היה מרוצה שמכירים בחוכמתו, והיה מוכן לוותר על מטבע הכסף הנחשק.

המוטיב הזה חזר שוב ושוב בחייו.

בגיל 27 הוא הוזמן למפעל לייצור גופי תאורה בשטרסבורג, שכן בשל חיווט פגום, התפוצץ שם בעת טקס ההשקה חלק גדול מהקיר, בנוכחותו של הקיסר וילהלם הראשון. הממשלה הגרמנית סירבה לקחת אחריות, והחברה הצרפתית בה טסלה עבד ספגה הפסדים כבדים. ״בזכות הידע שלי בשפה הגרמנית הצלחתי ליישר את ההדורים, ובתחילת 1883 נסעתי לשטרסבורג למשימה זו.״[25]

הובטח לטסלה שיקבל בונוס מיוחד אם יצליח בפרויקט, והוא נענה לאתגר בשמחה כיוון שתמיד היה זקוק לכסף כדי לפתח את הרעיונות שלו. הוא כמובן הצליח וביקש את הבונוס, אך הגרמנים העבירו אותו ממנהל למנהל הלוך ושוב, עד שלבסוף נתנו לו טירה בספרד - שהייתה חסרת כל ערך כספי.

באירוע אחר, כאשר עבד בחברת אדיסון בניו יורק, הבטיח לו אדיסון בונוס של 50,000 דולר (זה היה סכום עתק בימים ההם) עבור אתגר גדול במיוחד. אך לאחר שנה מאומצת, שבה טסלה בנה לגמרי מחדש 24 סוגים שונים של מנועים לתחנות כוח (מבלי לישון כמעט ומבלי לעשות שום דבר אחר), התברר לו שהבטחת הבונוס הייתה רק בדיחה. טסלה נפגע מאוד ועזב את אדיסון. על הפגיעה והכאב האלה לא סלח לאדיסון לעולם.

לאחר מכן, בהיותו בן 30, הקים עם שותפים חברה לגופי תאורה, שזכתה להצלחה גדולה.

״אנשים הציעו לי להקים חברה של ׳מנורות קשת׳ (Arc light),[26] שתהיה על שמי. הסכמתי, וסופסוף הייתה לי הזדמנות לפתח את המנוע (לייצור חשמל). כשסיפרתי לשותפים על הרעיון, הם אמרו: ׳לא. אנחנו רוצים רק את המנורות. לא מעניין אותנו זרם החילופין הזה שלך.׳ ב־1886, מערכת נורות החשמל שלי הושלמה ויושמה במפעלים ובתאורת רחוב, והייתי סופסוף חופשי, אך ללא רכוש, מלבד תעודה מאוד יפה של מניות בעלות ערך היפותטי.״[27]

למעשה, המניות שטסלה קיבל היו חסרות ערך, משום שברגע שקיבל את התעודה על בעלותן, נסגרה החברה על שמו והפכה להיות חברה אחרת. השותפים חגגו אחר כך על הרווחים בחברה החדשה. טסלה עצמו נאלץ לעבוד כפועל בניין, בשכר זעום. מנהל העבודה שלו הבחין בגאונותו והציג אותו לחבר שהיה מקושר למשקיעים, וכך קמה חברת החשמל ״טסלה״.

אירועים דומים חזרו עוד מספר פעמים. באחרית ימיו, כאשר היה דל ואביון, יורשיו של ג׳ורג׳ וֶסטינגהאוס (George Westinghouse), שרכש ממנו הרבה פטנטים והתעשר בזכותם מאוד, רצו לשלם לו תמלוגים כדי לעזור לו, אך טסלה דחה את הצעתם על הסף. הוא הסכים לקבל פנסיה מיוגוסלביה, שאליה הייתה שייכת אז עיר הולדתו, וחי בצמצום.

הסוס הטוב והסוס הרע

לאחר שנפרד טסלה מאדיסון, התקיימה ביניהם תחרות. לאדיסון היה חשמל בזרם ישר ולטסלה חשמל בזרם חילופין. יתרונו שלזרם החילופין, הוא האפשרות ליצור ממנו מתח חשמלי בכל עוצמה, ולהעביר את החשמל למרחקים, מבלי לאבד מעוצמתו; זאת לעומת הזרם הישר של אדיסון, שהיה לו כוח מוגבל וניתן היה לחברו למרחקים קצרים בלבד. בשל המגבלות האלה הקימה חברת אדיסון תחנת כוח לכל מפעל ולכל שכונה בעיר - מערכת כלכלית רבת רווחים, שהמשקיעים של אדיסון לא רצו לוותר עליה.

מכיוון שבאחד מבתי הכלא בניו יורק השתמשו בחשמל של טסלה כדי להרוג נידונים למוות, אדיסון השמיץ את החשמל של טסלה וטען שהוא הורג - הסוס הרע. טסלה, שנפגע, עמל ימים ולילות, כדי להעלות את התדר החשמלי של זרם החילופין, שכן ככל שהתדר גבוה יותר, כך החשמל נעשה עדין ובטוח יותר, ללא הפחתה בעוצמתו. טסלה הדגים בפני קהל רב, כיצד הוא נוגע בידיו בחוטי חשמל חשופים. החוטים הפיצו ניצוצות של להט בכפות ידיו, מבלי שקרה לו דבר. אמנם נראה היה שהוא כולו זוהר ומאיר כמו גוף תאורה אחד גדול, אך הוא נותר שלם וללא פגע - הנה הסוס הטוב.

ג׳ורג׳ וסטינגהאוס היה המשקיע הראשון בזרם החילופין של טסלה. היה זה כאשר לא נותרה לטסלה פרוטה - לאחר שהשותפים השתלטו על חברת התאורה שלו. בשלב ראשון רכש וסטינגהאוס מטסלה את כל הפטנטים שהיו רשומים על שמו. הוא גם החליט להקים תחנות כוח המבוססות על זרם החילופין. על פי ההסכם ביניהם, יכול היה טסלה לזכות במיליוני דולרים, אך בעקבות ההשמצה של אדיסון על זרם החילופין, קרע טסלה, בתור מחווה, את הסכם התמלוגים המגיעים לו, משום שלא רצה שייגרם נזק כלכלי לווסטינגהאוס.

זרם החילופין ניצח בשל העלויות הפחותות וביטול הצורך בהקמת תחנת כוח לכל מפעל. בעוד שטסלה לא קיבל בעבורו אפילו סנט אחד, הפך וסטינגהאוס לאדם עשיר מאוד.

טסלה חלם לעוף

מכל ההמצאות שלו, הקרובה ביותר ללבו הייתה מכונת תעופה. בספרו הוא מתאר אירוע בילדותו בו הגיעה רוח מההרים, הרימה אותו, והעיפה אותו במשך זמן מה, באושר רב. הוא התאכזב לגלות לאחר מכן, שהיו אלה התמונות הכפייתיות שתקפו אותו מדי פעם, ושכל התעופה הייתה למעשה הזיה.

טסלה השתוקק לעוף. בילדותו הוא התחיל בניסיונות לקפוץ מהגג כשהוא אוחז במטריה, ובנעוריו הוא ניסה ליצור מנוע לכלי תעופה הפועל על וָאקוּם ולחץ אוויר - ללא אספקת אנרגיה מחוץ לכלי. ניסיונות אלה לא היו מוצלחים, ורק לאחר שנים הבין טסלה, שבתכנוניו הוא לא לקח בחשבון את הלחץ האטמוספרי. טסלה התאמן בנשימות, כנראה נשימות יוגיות, כדי להפוך את עצמו לקל יותר.

לאחר שנים רבות, תכנן עד לפרטי פרטיו רכב תעופה ללא כנפיים וללא פרופלור, שיוכל לעוף על ידי יצירת כוח המבטל את כוח הכְּבִידָה (גרביטציה). הרכב לא נבנה בחייו, ואולי נראה אותו בעתיד.

״בשנים האחרונות פתרתי את הבעיה הזאת, בשנים האחרונות פתרתי את התעלומה וכעת אני מתכנן מכונות תעופה שלא מצריכות משטחים חזקים, זנב, פרופלור או תוספות אחרות. מכונות אלה תהיינה מסוגלות להגיע למהירויות עצומות, וסביר מאוד שיהיה בהן כדי לשמש ערובה טובה לשלום בעתיד הקרוב. מכונת התעופה [...] תהיה נשלטת באופן מכני או על ידי אנרגיה אלחוטית. ניתן יהיה לטעון את המכונה בפצצה שתוטל מגבוה באופן מדויק ביותר, אפילו במרחק של אלפי מילין, אך זה לא הכול. יש עוד שימושים. מכונה נשלטת מרחוק תחולל מהפיכה. ב־1898 הצעתי לנציגים של מפעל גדול, בנייה של מודל לכלִי רכב (automotive carriage) שמסוגל לבצע פעולות נרחבות ומורכבות, שיש בהן משהו הדומה ליכולת קבלת החלטות עצמאית. אך הצעתי נדחתה, ולא קרה מאז דבר בתחום הזה.״[28]

רק כיום, יותר ממאה שנים מאוחר יותר, אנחנו מסוגלים להתחיל לייצר מכוניות אוטונומיות באופן שטסלה חזה. למעשה, הוא דיבר על מה שאנו מכנים היום בינה מלאכותית.

איש היונים

את שארית חייו בילה טסלה במלונות בניו יורק, והיה הולך כל יום לכיכר היונים כדי להיפגש אתן ולהאכילן. הוא היה קורא להן והן היו באות, נוחתות על כתפיו ועל ראשו. הייתה לו עִמן תקשורת מיוחדת, וכאשר מצא יונה פצועה, היה לוקח אותה לחדרו במלון, מטפל בה ומשחרר אותה. הקשר עם היונים היה עמוק יותר מקשרים אנושיים שהיו לו בימי חייו.

למרות שנשים רבות חיזרו אחריו, לא יצר טסלה קשר זוגי במשך חייו, וגם קשריו החברתיים היו סביב העבודה.

השפה של עולם הרוח

טסלה היה גאון בכל קנה מידה. הוא הצטיין במתמטיקה ופתר נוסחאות סבוכות מבלי להזדקק לנייר או לוח. את כל הנוסחאות חישב בראשו עד לפרט האחרון. כמו כן למד כ־12 שפות שונות בזמן קצר, וקרא ספרים רבים ומגוונים, במספר רב של שפות. בצעירותו כתב שירה.

את שפת עולם הרוח למד מאמו הממציאה, שהבינה אותו באופן עמוק. כאשר התמכר להימורים בקלפים, ידעה אמו שאי אפשר יהיה לגמול אותו מזה, אלא אם הוא ירצה בכך. לאחר שטסלה הפסיד את כל כספו, החליט להפסיק מייד.

״אני זוכר כיצד באחר צהריים אחד, לאחר שהפסדתי את כל כספי ורציתי משחק נוסף, באה אלי אמי עם ערֵמת חשבונות ואמרה: ׳לך תיהנה. ככל שתאבֵּד מהר יותר את כל רכושנו, כן ייטב. אני יודעת שתתגבר על זה׳, והיא צדקה. כבשתי את היצר שלי אז, ואני מצטער שהוא לא היה חזק פי 100. באותו רגע עקרתי את היצר הזה מלבי, כך שלא נותר שריד לתשוקה הזו. מאותו רגע ואילך הייתי אדיש למשחקי הימורים.

״בתקופה אחרת עישנתי ללא הרף עד כדי סכנה לפגיעה בבריאות שלי, עד שהרצון שלי התגבר על כך. לא רק שהפסקתי לעשן, אלא גם אין בי יותר נטייה לכך. כאשר יום אחד גיליתי שיש לי בעיות לב והן נובעות מכוס קפה, אותה נהגתי לשתות כל בוקר, הפסקתי מייד עם הקפה, ואני מודה שזה היה לי הכי קשה. באופן הזה התנסיתי בהרגלים ובתשוקות וריסנתי אותם. ולא רק ששמרתי על חיי, אף נהניתי מעקירת ההתמכרויות וההרגלים, במצבים שאחרים חווים כמחסור או קורבן.״[29]

עולם הרוח דיבר אליו דרך ההמצאות, אך גם דרך אמו. כשחי בניו יורק ולא יכול היה לחזור לבקר אצל אמו, הייתה לו ידיעה שהיא תיפרד ממנו, במותה. אירוע זה היווה עבורו קשר ברור לעולם שמעֵבר.

״הייתי תשוש לאחר תקופה ארוכה שעבדתי ללא לאוּת, ונחתי מעט מדי. שכבתי עיף וחסר אונים, ועלתה בי מחשבה, שאם אמי תמות כשאהיה רחוק ממנה, היא תשלח לי סימן. חשבתי על התנאים המאפשרים לראות מעבר לרגיל סביבנו, והייתה זו אמי הגאונה, יוצאת הדופן בכוח האינטואיציה שלה, שסייעה לי. במשך כל אותו הלילה, כל סיב במוחי נמתח בציפייה, אך לא קרה דבר עד לפנות בוקר, ואז נפלה עליי תרדמה כבדה. ראיתי ענן מרחף למעלה, נושא מלאכים רבים. היופי היה מדהים ואחד מהם הביט בי באהבה, ובהדרגה קיבל את צורת אמי. הם עפו באיטיות ברחבי החדר ונעלמו. התעוררתי לשמע שיר מקסים, קולות של מקהלה. באותו הרגע, ידעתי בוודאות שלא אוכל לתארה במילים, שאמי נפטרה בזה הרגע. ואכן, כך היה.

״במשך חודשים רבים התחבטתי בתופעה הזו וניסיתי למצוא לה הסבר מדעי, עד שזה קרה. ראיתי ציור של צייר מפורסם, המציג באופן אלגורי את אחת מעונות השנה, בצורת ענן שמעליו מלאכים מרחפים. זו הייתה התמונה שהופיעה בחלומי, חוץ מהמלאך שהפך להיות בדמות אמי. את המוזיקה הנפלאה שמעתי בכנסיה קרובה בבוקר חג הפסחא, וכך יכולתי להוכיח את התופעה באופן מדעי.״[30]

טסלה אומר כאן למעשה, שניתן לקבל מֵידע רוחני רק דרך קונספטים שיש לנו: החוויות שקורות לנו וההתבוננות באירועים. עולם הרוח לא יכול לדבר אלינו במושגים שאין לנו שום קשר אליהם.

האלכימאי מהעתיד

טסלה חלם לייצר חשמל מבלי לגזול משאבים מהטבע, כלומר חשמל בעל תכונות רוחניות - שכן ברוח, ככל שנותנים יותר, כך יש יותר לתת.[31] במשך שנים רבות הייתה זו התֵמה המרכזית של המצאותיו. הוא קיווה שיוכל לקדם את השלום בעולם על־ידי המצאת נשק אימתני, שיהיה כה נורא, עד שיאלץ את כל המדינות לכרות בריתות ולהפסיק את כל המלחמות. באחרית ימיו הבין שגם הפתרון הזה לא יביא שלום, אלא רק רצונם הכן של מנהיגי העולם.

לאחר מותו של טסלה, לקחו הצבא האמריקאי והמודיעין מחדרו במלון את כל המסמכים שלו, כדי לבדוק אם לא טמונה סכנה באפשרות שיגיעו לידי האויב (אז ברית המועצות). למרות שרוב ההמצאות נשמרו בראשו של טסלה (כלומר, בראש האתרי), עדיין היו הרבה מאוד מסמכים ותרשימים מפורטים.

אחיין שלו מקרואטיה דרש לקבל את חפציו ואת כל המסמכים, אך קיבל את רובם רק לאחר מספר שנים של מאבק משפטי. מסמכים אלה נמצאים במוזיאון טסלה בבלגראד.

כמו שאני רואה זאת - טסלה כמו הגיע אלינו מהעתיד ולא הצליח לממש בחייו את כל ההמצאות שהופיעו בדמיונו, בדרך כלל בשל מחסור בתקציב. אינני יודעת, איך היו נראים חיינו כיום ללא חשמל, רדיו וטלפונים אלחוטיים, שאת כולם המציא.

אחת מהמצאותיו האחרונות, שהצליח לבנות מודל פשוט עבורה, היא הטֶלֶאוטומט - רובוט בשלט רחוק. אל ההמצאה הזו הגיע מתוך חוויית הכאב הקוסמי: כאב הנובע מהידיעה שהגוף האנושי חלש ומתכלה.

״הגוף שלנו בנוי באופן דומה זה לזה, וחשוף לאותן השפעות חיצוניות. לכן יש דמיון בין התגובות שלנו ואחידות בפעולות הרגילות, עליהן מושתים כללים חברתיים וחוקים. אנחנו אוטומטים הנשלטים לגמרי על ידי כוחות הפועלים עלינו, כמו פקקי שעם הצפים על המים, וטועים לחשוב שאנו נעים מתוך רצון חופשי. התנועה והמעשים שלנו, מטרתם תמיד לשמור על המשך קיומנו, ולמרות שהם בלתי תלויים זה בזה, אנו קשורים בינינו בחוטים בלתי נראים. כל עוד האורגניזם מאורגן היטב, הוא מגיב באופן מדויק להשפעות מבחוץ. אך אם יש בו הפרעה כלשהי באותו אדם, נפגע כוחו לשמור על חייו. למשל, אדם חירש או עיוור. כך גם בפגמים במוח אשר מונעים מהאוטומט את אותה איכות שנדרשת ממנו לשמור על עצמו, והוא מתפרק מהר יותר. אדם רגיש ובעל תבונה, שהאורגניזם שלו בנוי היטב, מגיב באופן מדויק וטוב לכל השפעה חיצונית, ועל כן ניחן בחוש מכני נעלה. הוא נמנע מסכנות, שאחֵר אפילו לא יכול להבחין בקיומן. כאשר הוא בא במגע עם אחרים בעלי פגמים, הוא חווה בחוש הנעלה את הכאב ה׳קוסמי׳.״[32]

חברת טסלה הוקמה ב־2003 בשם ״טסלה מוטורס״ על ידי מרטין אברהארד ומארק טארפרינג, על שמו של ניקולה טסלה, והיא מייצרת מכוניות חשמליות. אחד המשקיעים הגדולים שלה הוא אילון מאסק, ששימש בתחילה כיו״ר ומעצב ראשי. ב־2017 שינתה את שמה ל״טסלה בע״מ״ והחלה לייצר, בנוסף, סוללות עבור רכבים חשמליים.

מעניין לציין בקשר לקשייו של ניקולה טסלה, שבשנת 2014 הכריז אילון מאסק שהוא מאשר לכל אדם להשתמש בפטנטים של החברה, במטרה לקדם תעשיית כלי רכב ״ירוקה״, ושנכון להיום, מרץ 2021, אילון מאסק הוא האדם העשיר ביותר בעולם.

[1] טסלה הקדים למעשה את מרקוני בהמצאת הרדיו ושידר את שידור הרדיו הראשון בעולם כבר בשנת 1893, שנים ספורות לפני שמרקוני החל בניסויו. טסלה אף רשם עליו פטנט בשנת 1900, אך בלחץ בעלי הון הועבר הפטנט לאחר כמה שנים למרקוני. ב־1943, בהוראת בית המשפט העליון של ארה״ב, הוחזרו לו הזכויות על המצאת הרדיו. הוא נפטר כמה חודשים לאחר מכן.

[2] כל הציטוטים של טסלה במאמר זה לקוחים מתוך אוסף המאמרים האוטוביוגרפיים שלו, שנכתבו במקור לעיתון Electrical Experimenter, ובהיותו בן 63 (1919) נכרכו לספר שנקרא My Inventions: The Autobiography of Nikola Tesla. התרגומים הם שלי ומספור העמודים לקוח מתוך ההוצאה הדיגיטלית משנת 2016 של Dancing Unicorn Books.

[3] אברהם סנטה־קלרה - נזיר מזרם אוגוסטינוס, מהמאה ה־17. נודע כנואם פופולרי שידע לשלהב את ההמונים בדיבור עממי, משולב בשפה גבוהה.

[4] My Inventions: The Autobiography of Nikola Tesla, המהדורה הדיגיטלית 2016, עמ׳ 7-5.

[5] שם, עמ׳ 8-7.

[6] שם, עמ׳ 5.

[7] Spiritual Science, a Necessity for the Present Time. 13.3.1915. GA159. .תרגום הציטוטים של שטיינר במאמר: תומר רוזן גרייס

[8] My Inventions, עמ׳ 8.

[9] שם, עמ׳ 10.

[10] שם, עמ' 15.

[11] שם, עמ'27

[12] Pastoral Medicine: Lecture 3, (GA318)

[13] Initiation and Its Results II - The Constitution Of The Etheric Body, 1909, (GA010).

[14] שדה מגנטי מסתובב שדה מגנטי נוצר על-ידי מספר מגנטים, המסודרים במעגל בהיקף, שבמרכזו מצוי שדה מגנטי מסתובב שמחליף באופן תדיר את כיוון הסיבוב. התנועה הזו, לשני כיוונים, יוצרת זרם חשמל חילופין שצורתו גל, ולכן, בשל תכונות הגל, הוא לא מאבד מעוצמתו גם למרחקים.

[15] My Inventions, עמ׳ 36-35.

[16] שם, עמ׳ 41.

[17] שם, עמ׳ 38. על פי האמונה הנוצרית, ישוע הקים לתחייה את לזרוס (אלעזר) ארבעה ימים לאחר מותו.

[18] אשלגן ברומי - תרופה אנטי־אפילפטית שהייתה בשימוש בזמנו של טסלה ועד לפני כחמישים שנים.

[19] My Inventions, עמ׳ 41.

[20] Pastoral Medicine: Lecture II. 9.9.1924, (GA138)

[21] שם.

[22] טסלה, למרות זיכרונו הפנומנלי, דילג בציטוט הזה על שורות אחדות. כאן מובא הטקסט בתרגומה של תומר רוזן גרייס, בהתאמה לדילוגים של טסלה.

[23] My Inventions, עמ׳ 47-45.

[24] זרם ישר וזרם חילופין: הזרם הישר מיוצר ממגנטים סטטיים ומפיק מתח נמוך, ישר וקבוע, המוגבל בעוצמה ובמרחק, בעוד שזרם חילופין, מפיק חשמל ממגנט מסתובב, ובכך יוצר חשמל אשר מחליף את כיוונו שוב ושוב ויוצר גל. זרם חילופין יכול להפיק מתח גבוה ולא מאבד מכוחו גם במעבר בכבלים למרחקים גדולים - בזכות תכונת הגל.

[25] My Inventions, עמ׳ 51.

[26] מנורת קשת היא מנורה חשמלית אשר מייצרת אור על ידי יצירת קשת במרחב בין שתי אלקטרודות.

[27] My Inventions, עמ׳ 58.

[28] שם, עמ׳ 79.

[29] שם, עמ׳ 17.

[30] שם, עמ׳ 93.

[31] דוגמה נוספת לתכונה זו של עולם הרוח בפיזי היא אם המניקה את תינוקה. ככל שהתינוק יונק יותר, כך נוצר יותר חלב.

[32] My Inventions, עמ׳ 96.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך