סדרות הריון וטיפוח עור התינוק עכשיו במבצע ברשתות הפארם והטבע
סבא כפור ונובי גוד: על יוצאי ברית המועצות בחינוך וולדורף [איגרת 288]

סבא כפור ונובי גוד: על יוצאי ברית המועצות בחינוך וולדורף [איגרת 288]

חלק מיוצאי חבר המדינות מוצאים בית בחינוך האנתרופוסופי, שמזכיר להם משהו מהחינוך שקיבלו בילדותם. בעוד חמישה ימים הם יציינו את הנובי גוד, וזאת הזדמנות מצוינת להכיר קצת יותר את העולם שממנו באו

בדצמבר, כאשר הימים הכי קצרים בשנה והחושך מושל ברקיע, מציינים בתרבות היהודית-נוצרית את חנוכה וחג המולד, שניהם חגי אור המציינים את הלידה של האור מתוך החושך. במקומות נוצריים שבהם קהילה יהודית משמעותית, למשל ארצות הברית, ברכות ה-Happy Hanukah צמודות ל-Marry Christmas; וגם בארץ ניתן להבחין בעשור האחרון שיותר ויותר אנשים בוחרים לציין, לצד החנוכה ולאחריו, את חג המולד. מובילי המגמה הזאת בישראל הם ללא ספק העולים שהגיעו בשנות התשעים לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר. שם, צוין הנובי גוד, כחג אזרחי משמעותי מאוד.

סאשה לבובסקי, מדריך טיולים תושב נס ציונה ויליד מוסקבה, מספר: "גדלתי במשפחה יהודית, אבל את הנובי גוד דוקא חגגנו. אפילו הצבנו בביתנו עץ אשוח קטן. זה לא היה חג דתי, אלא חג לאומי שסטלין טיפח. הוא הבין שאי אפשר לחגוג רק את החגים הלאומיים, ושהאנשים זקוקים גם לחגים משפחתיים ואנושיים." אשתו דריה, ילידת מינסק, מוסיפה ומספרת כי בברית המועצות היו רק שני חגים שהיו משמחים באמת – יום ההולדת והנובי גוד. "המציאות היתה אפורה ופשוטה, ופתאום לרגע אחד הייתה לאנשים תקווה; כולם האמינו שבשנה הבאה חייהם ישתנו לטובה, ובערב הזה העיניים ברקו."

אלינה גולדשטיין, גננת אנתרופוסופית בבית חינוך אביב וילידת אוקראינה, מספרת שעבור עולי חבר המדינות החג מזוהה עם ריח של תפוזים וקלמנטינות, שהיו מיובאים ממדינות אגן הים התיכון, ונתלים כקישוטים על עץ האשוח. את מקומו של סנטה קלאוס היה מחליף "סבא כפור" - דֶד מוֹרוֹז. "בליל הסילווסטר הטלוויזיה הייתה פתוחה כל הזמן, והופיעו בה האמנים המובילים של התקופה. בחצות היה יוצא נשיא המדינה ונושא נאום אופטימי לאומה. בחצות לא היינו מתנשקים, אלא משיקים שמפניות. בהקשר הזה היה מנהג פופולארי מאד: היינו כותבים איחולים לשנה החדשה על פתק קטן, שורפים אותו, מפזרים אותו פנימה לשמפניה, ושותים לחיים."

עבור אירה גנין, ילידת סנט פרטרסבורג, הנובי גוד היה שילוב של כמה חגים יחד – של ראש השנה, של חנוכה ושל פורים. "היה כאן עניין של אור וחושך, של התחלה, וגם של מסתורין – מה טומנת בחובה השנה הבאה?", היא מספרת. "בנובי גוד היה גם משהו קרנבלי: זה היה החג שבו היו הילדים מתחפשים. גם אחד המבוגרים היה מתחפש לסבא כפור, או שהיו מזמינים אדם זר שיתחפש ויביא מתנות. עד היום אנחנו לא מוותרים על החג הזה, ומזמינים גם חברים שלנו לחגוג אתנו."

ארבעת יוצאי חבר העמים שעימם דיברתי לצורך הכנת הכתבה קשורים לחינוך וולדורף בישראל, וזה לא מאוד מפתיע. משקלם של יוצאי חבר המדינות בחינוך האנתרופוסופי הוא גדול, וזהו קשר שראוי להמשיך ולחקור אותו. ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותם מה משך אותם לחינוך האנתרופוסופי, אותו פגשו בישראל.

דריה לבובסקי אומרת: "כשרציתי לשלוח את בתי הבכורה לגן, חיפשתי גן שיכבד מסורות קדומות, גן שבו סיפורי אגדות ופיות, וגם 'סבא כפור' יוכלו לחיות בו בשלווה. ביקרתי בכמה וכמה גנים, והיה בהם הרבה חומר ומעט רוח. זה היה נכון גם לגנים 'רוסיים' שביקרתי בהם. בגן האנתרופוסופי מצאתי את כל זה, ויכולתי לשלוח לשם את בתי בלב שלם."

נקודת החיבור של אלינה גולדשטיין לחינוך האנתרופוסופי היו זכרונותיה מהחינוך הסובייטי שקיבלה: "את הילדות הרכה שלי אני זוכרת כעולם מאורגן ומסודר, כזה שלילדים מאד ברור איך צריכים להיות הדברים. זה היה מאפיין מאד מרכזי בחינוך הקומוניסטי. לימים, אחרי שהגעתי לישראל, אחד מהלקוחות במקום עבודתי סיפר לי על הגן האנתרופוסופי שבו עובדת אשתו, ועל חינוך וולדורף שבו מתחנכים ילדיו. כשנכנסתי לאחד הגנים ברמת גן מצאתי חוויות דומות לחוויות הילדות שלי. משם ועד סמינר 'זומר' הדרך הייתה קצרה."

לדברי אירה גנין, היא קיבלה מהוריה חינוך אנתרופוסופי מבלי לדעת שהוא כזה: "הורי חינכו אותי שכל דבר אפשר לעשות בשתי הידיים. צריך רק עמוד שדרה איתן ואמונה באדם. הם הציבו בפני תמונה משמעותית של אחדות עם העולם. להורים שלי היה המון כבוד לכל מה שקורה מסביב – לאדם, לחיה ולצמח. מתוך המחסור החומרי עלתה גם האפשרות להתפתח מבחינה רוחנית. ללכת לתיאטרון, למשל. לכן אני מאד נהנית לעסוק בחינוך שמאפשר לי את השילוב הנכון בין חומר לרוח."

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*