סליחה כמתן כוחות חיים לשנה החדשה [איגרת 169]

בחלקו הראשון של המאמר כתבנו על תהליך חשבון הנפש של חודש הסליחות כהעלאה לתודעה של פעילות הלילה שמבצע האדם (לקריאת המאמר). היום נדבר על משמעותם של עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים.

גבע ששון

שנה חדשה מתחילה עם הקהילה שעברה מסע לאחור בלילות, עברה הטהרות וביקשה סליחה – אפילו מהמתים. אין לזה אח ורַע באף דת! מדוע?

אם נתייחס לתפקידו של העם היהודי על פי האנתרופוסופיה, הרי שעליו להוציא אל הכלל, לעולם כולו, תהליכים שהיו ידועים רק ליחידים: לכוהנים. "אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות, י"ט, 6). תהליך ההיטהרות והסליחה שעבר כל יהודי בלילות חודש אלול, הוא בעצם עבודת כוהנים של האדם הפשוט. אבל, זה לא מספיק לומר סליחות במשך חודש שלם. לאחר ראש השנה יש עשרה ימים עד יום כיפור: עשרת ימי תשובה. מה משמעותם?

כאשר בית המקדש היה קיים, הכהן הגדול היה נכנס ביום כיפור לקודש הקודשים, ורוח אלוהים היתה יורדת עליו ודרכו על כל העם. סוג של כפרה. כך חוּדש בכל שנה הקשר הנצחי של אלוהים עם העם. אין בטחון שהאלוהות מתחברת כל שנה; כל שנה היא מחדשת את הברית. כאשר חרב בית המקדש, לא היתה כפרה והקשר בין האלוהות לעם לא חודש, כי אבד קודש הקודשים שבו מתחדשת הברית. השכינה גלתה. ומאחר ואת הקשר עם האלוהות לא ניתן היה לחדש, עבר המוקד לקהילה, לקשר בין אדם לחברו, וקיבל מימד מוסרי עמוק. כולם אחים. האלוהות עתה מחברת ביני לבינך. מה שהיה ואבד בין האלוהים לעם, הופנה עתה לתהליך בתוך הקהילה. ולכן, באותם עשרה ימים של תשובה, מתרגם האדם למעשה את אשר הוא חווה בסליחות. לא די לו לדעת שחטא, עתה הולך האדם אל אדם אחר, באקט של רצון, ומבקש סליחה. לא מספיקה עבודה עצמית לתיקון עצמי; אני צריך ללכת אליך לבטא את חטאי ולקבל את סליחתך.

חודש של סליחות מטהר את הגוף האסטרלי, עשרת ימי תשובה, על ידי מעשה, מטהרים את האני. חטא שלא נסלח, הוא כוח שפוגם בגוף החיים (הגוף האתרי); אם רובצת עלי אשמה, הדבר מעכב את כוחות החיים שלי. הסליחה באה מרצון על מנת לקבל כוחות חדשים לשנה חדשה.

לאחר הטהרות וסליחה וקבלת כפרה ביום כיפור, נפתחים מעיינות הישועה. זה הפרי שניתן לאחר העבודה הקשה וזאת שמחת בית השואבה.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*