ספיישל יום המשפחה: הורות – לא דבר טבעי [איגרת 189]

התפיסות כאילו הורות היא דבר טבעי ומשפחה אמורה להיות הרמונית הן חצאי-אמיתות שמותירות הורים רבים בתחושה מתמדת של אשמה וכישלון. נרטיב הורי חדש ברוח תקופת נפש התודעה עוזר לנו להפוך את הקשיים להזדמנויות להתפתחות. תקציר מתוך מאמר שיתפרסם בגיליון הקרוב של אדם עולם

מאת ניר עופר-עזריאל 

להצטרפות לאדם עולם לחצו כאן


הרגישות הרבה שפיתחנו כלפי צרכי הילדים, הידע הרב שהצטבר בנושא החינוך, וההכרה בחשיבותו לגבי עתידם ובריאותם של הילדים יצרו מצב שבו רובנו חיים עם דימויים של הורות, חינוך וילדות אידיאלים. כל מי שקרא ספרי הדרכה להורים יכל בוודאי לחוש שיש מצב נכון, רצוי, ומולו יש מצב בעייתי, שהוא המצב הנוכחי, ושאם הוא, ההורה, יעשה כעצת המומחים, הוא יוכל לצאת מהמצב הבעייתי ולהתקדם אל עבר המצב התקין והבריא.

אמנם, המפתח לבריאות הילדים נמצא בידיים של ההורים, אבל אם נתבונן בהורים נראה שהמצב מאוד מורכב. הורים רבים מתנהלים מתוך רגשות חזקים של אשמה, בושה וכשלון. רגשות קשים אלו מחלישים את כוחם לפעול ולכן, לטעמי, מהווים את הבעיה המרכזית של ההורות בימינו. כשאדם פועל מתוך אשמה, כשלון או בושה, הוא לא באמת יכול להישיר מבט למצב הקיים ולאמת; הוא לא מצליח באמת להקשיב לעצמו או לילדיו.

בעיית האמיתות החלקיות

יש כמה דימויים רווחים בחברה שלנו שמאוד מחזקים את האשמה ותחושת הכישלון ההורי. למשל:

  • זה טבעי ללדת! זה טבעי להניק! זה טבעי לאהוב את ילדיך! זה טבעי להיות הורה!
  • חיי משפחה צריכים להיות הרמוניים, כי בסופו של דבר הרמוניה, שמחה ואהבה זה טוב, ואילו כעסים, מתיחויות ודכדוך זה רע.
  • ההורה האידיאלי הוא סמכותי מצד אחד ואוהב ומכיל מצד שני.
  • שורש כל הבעיות נמצא בילדות ולכן ההתפתחות הבריאה של הילד תלויה קודם כל בבית.

בכל הדימויים הללו יש מן האמת, אבל האם הם משקפים את כל האמת? אמיתות חלקיות הן תמיד בעייתיות מכיוון שהן מבטלות חלקים נוספים מהאמת, ובתוך כך מבטלות חלקים מההורה. רק אמת רחבה יותר יכולה לספק נקודת התייחסות שדרכה ראוי להתבונן בבעיות של הורים וילדים, ושדרכה ניתן להציע פתרונות.

נרטיב הורי חדש

לניל פוסטמן, מחבר הספר קץ החינוך, טוען שמה שחסר בחינוך (בבתי הספר) אינו שיטות למידה או אמצעים ללימוד אפקטיבי, אלא נרטיב שיספק לכל העשייה החינוכית מטרה ומשמעות.

באותו האופן אני רוצה להציע למחנכים, למטפלים, למדריכי ההורים, וכמובן להורים עצמם, להתחיל ולחשוב על נרטיב הורי חדש, כלומר התייחסות שתמלא במשמעות ובמטרה את כל הדברים שדובר עליהם עד כה. לשמחתנו, אחד הדברים החשובים ששטיינר הביא לעולם הוא בדיוק זה – סיפור רב ממדים הלוקח בחשבון את העבר, ההווה והעתיד, את העולם הארצי ואת עולם הרוח. סיפור עתיר משמעות הנותן לנו תמונה מאוד מאוד רחבה, ואת האפשרות לבחון את התופעות השונות שאותן הזכרתי ביחס לאותה תמונה.

הורות בתקופת נפש התודעה

להלן אנסה להביא כמה התייחסויות שנראות לי משמעותיות ורלוונטיות להורות בימינו.

תקופת נפש התודעה – התקופה שבה אנו חיים, מתאפיינת בהתחזקותו של האינדיבידואליזם, הסתגרות האדם בתוך עצמו, וכתוצאה ישירה מכך התעצמות האגואיזם האנושי ובדידותו של האדם. יחד עם התחזקות היסוד האינדיבידואלי באדם אנו עדים להתרחקותו מבני האדם האחרים.

כאן הנרטיב החדש יכול להציע לנו את ההבנה שהדימוי ביחס לפשטות והטבעיות של ההורות מקורו בעבר, ושם גם מקומו. בהווה ובעתיד, הפשטות והטבעיות יהפכו לפחות אפשריים או נגישים לאדם. היחס הפשוט והטבעי בין הורים לילדיהם נלקח מאתנו כדי שנוכל היום ליצור אותו מתוך עצמנו בכוחות פנימיים ומתוך מאמץ. אם הורים ומחנכים יפסיקו להתייחס להורות כאל עניין טבעי אלא כאתגר המצריך מאמץ פנימי מעצם טבעו בתקופה זו – נוכל לייסד בתוכנו את היחס הנכון להורות.

נקודה חשובה נוספת היא שאנו חיים בתקופה שהביאה לשיא מסוים את התפתחות הקארמה של בני האדם מתקופות קודמות, ולכן, שאלות קרמתיות חייבות להיות היום חלק מהסיפור והשיח ההורי. אז עולות שאלות כגון: מדוע בחר הילד להגיע דווקא להורים אלו? מה נמצא בין ההורה לבין הילד כיחסים קרמתיים?

נקודה נוספת שחייבת להיכנס לנרטיב ההורי היא ההאצה בהתפתחות. אנחנו חיים בתקופה שבה התפתחות האנושות הפכה לכה מואצת עד שהיכולת שלנו כמבוגרים לצפות עם מה הילד יצטרך להתמודד בעתידו היא מאוד נמוכה. דבר זה מוביל אותנו לגישה שכבר בימינו ניתן לראות את ניצניה – הילדים לא באים כדי שאנחנו נעזור להם להתפתח אלא כדי לעזור לנו להתפתח. גישה זו למעשה הופכת על פיה את כל התפיסה ההורית והמחנכת.

כמובן שהסיפור אינו מסתיים כאן. את הסיפור המלא והשלם צריך לכתוב כל הזמן. האחריות של המטפלים, המחנכים וכל מי שעובד עם הורים, היא לעזור ליצור בעולם סיפור חדש, מלא ובריא יותר. השיח הנפוץ שבו הילד במרכז וההורה צריך להבין מה לשנות כדי לתמוך בילד – אינו מספיק. השיח הנפוץ שרואה תופעה כבעיה הזקוקה לפתרון – גם הוא אינו מספיק. התמונה מבקשת להתרחב אל האמת, ומשם אני מאמין שיגיעו הרבה כוחות מיטיבים שיתמכו בהתמודדות המורכבת שהיא ההורות.

ניר עופר-עזריאל הוא יועץ ביוגרפי, מלווה גנים ומרכז סמינר "דרך העמק" בנס ציונה. nirisonline@gmail.com

המאמר המלא יתפרסם בגיליון הקרוב של מגזין אדם עולם. להצטרפות 


אוהבים את האיגרת?

הזמינו חברים להרשם אליה! (שתפו את הקישור הזה)

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*