על סף ההבשלה

יש רגע שקט בילדות, כמעט בלתי נראה למבוגר שאינו מתבונן בו מקרוב. הוא אינו מסומן בלוח השנה ואין לו צלצול פתיחה. רגע קסום זה מתרחש בין שנתו השישית לשנתו השביעית של הילד. משהו משתנה בו: תנועתו מתייצבת, מבטו מתעכב על העולם, ובתוך המשחק החופשי מתחילה להופיע אצל הילד שאלה – לא שאלה מנוסחת במילים, אלא כזו של סקרנות חדשה, כמיהה להכיר את העולם דרך אדם אחר. זהו רגע המעבר מן הילד החי בחיקוי אל הילד המבקש ללמוד מתוך קשר לסמכות. 

רודולף שטיינר תיאר את שבע השנים הראשונות של החיים כתקופה שבה הילד בונה את גופו. הוא אינו לומד דרך הסברים, אלא דרך חוויה, תנועה וחיקוי. הילד הוא "כולו איבר חישה", וכל מה שמתרחש סביבו פועל עליו ישירות, כמעט כמו מזון. לכן החינוך בגיל זה אינו מכוון אל החשיבה, אלא אל הרצון ואל איכות החיים הסובבת את הילד.

סביב גיל 7 מתחילות להתחלף השיניים, חילוף אשר מסמל שינוי מהותי בתודעת הילד: אותם כוחות שהיו מושקעים בעיקר בבניית הגוף מתפנים בהדרגה ליצירת זיכרון, ריכוז, סקרנות ולמידה מודעת. הילד מתחיל לחפש מבוגר שיציג בפניו את העולם, לא דרך הוראות טכניות בלבד, אלא דרך תמונות, משמעות ויחס אישי. המעבר לכיתה א׳ איננו אפוא שלב טכני בלוח השנה, אלא רגע ביוגרפי איכותי ועדין. זהו הזמן הנכון עבור הילדים לעבור לשלב ההתפתחותי הבא, לעלות לכיתה א' ולהתחיל לבנות את גופם האתרי (גוף החיים) – שנהיה עצמאי עתה – דרך המזון שהם מקבלים בבית הספר, הנשען על סמכות, הרגלים וריתמוסים אומנותיים ומוזיקליים. במושג "סמכות" הכוונה לאדם הרואה את הילדים ומעביר אותם את תוכנית הלימודים (הקוריקולום) באופן כזה שהוא מתווך להם את העולם שסביבם ואת עצמם, בעזרת תמונות חיות, יופי ואסתטיקה; למעשה הוא בורא עבורם את תמונת האדם המותאמת לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. 

אך בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת מגמה של הורדת גיל העלייה לכיתה א׳. ילדים בני חמש ו-8 חודשים נכנסים למסגרת בית ספרית, מתוך החלטה מערכתית רחבה שאינה נשענת בהכרח על קריאה התפתחותית של הילד הבודד. מציאות זו מציבה אתגר חינוכי עמוק עבור בתי ספר הפועלים מתוך תפיסת האדם המתפתח. השאלה שעולה איננה ארגונית בלבד – היא נוגעת בלב ההבנה של גיל שש עד שבע, גיל שבו מתרחשת אחת התמורות המשמעותיות בילדות: המעבר מן העולם החיקויִי, הגופני והחושי של הגן אל עולם הלמידה המודעת והישענות על סמכות אוהבת ומשמעותית. גם בעולם המדעי ישנם מחקרים התפתחותיים רבים המציינים את השינוי האיכותי שקורה בהדרגה מגיל 5 לגיל 7, ובו מתרחשת האצה משמעותית בהתארגנות תפקודים ניהוליים, כאשר סביב גיל 6 ילדים מראים קפיצה ביכולת לעכב תגובה, לעקוב אחר הוראות מורכבות ולהתמיד במשימה.

שאלת גיל העלייה לכיתה א' היא שאלה הנדונה בבתי ספר רבים, ומתוך הצורך העולה מן השטח, נולדה יוזמה המנסה לנסות ולאגד את המחשבות, לדייק את ההתארגנות ולחשוב מחדש ברמה הארצית, לא רק את כיתה א' אלא באופן כללי את שאלת הקוריקולום בכל שכבות הגיל, את האופן שבו אנו עובדים והאופן בו אנו פוגשים את הילדים. יוזמה זו, בהובלת הפּוֹדקָסט "מסעות בחינוך", אשר נקראה: "כיתה א' – חושבים מחדש", יצאה כקול קורא רחב כדי לשמוע את קולם של אנשי חינוך בבתי ספר ולדורף בארץ. נפגשנו בזום אחת לשבועיים, וחשבנו יחדיו כיצד נכון לפגוש את ילדי הגיל הצעיר שטרם סיימו את ההבשלה והמוכנות למעבר לכיתה א'. במהלך המפגשים הבנו ששיח על ילדי כיתה א' מהווה פתיח להתבוננות רחבה יותר ומתבקשת במיוחד בתקופה בה אנו חיים. 

בהמשך למפגשים אלו, הפורום הארצי לחינוך ולדורף מבקש ליזום יום עיון בו ננסה להתבונן על ההיבטים השונים של הזמן בו אנו חיים, ולחשוב ביחד כיצד ניתן לפתח קוריקולום חי המותאם לילדי התקופה. יום עיון זה יתקיים ב-01/05, יום שישי בבוקר, במרכז אופק באלישיב. הינכם מוזמנים להיות חלק מהשינוי ומהחשיבה. 

מאמר זה נכתב כהכנה ליום העיון, ומבקש למזג מחשבה עיונית וניסיון מעשי שנאסף מתוך מפגשי הזום "כיתה א' – חושבים מחדש". חשוב להדגיש שאין כאן רצון לקבוע נוסחה אחת נכונה, אלא קריאה מתמדת למחקר, להקשבה ולדיוק. בכל שנה תעמוד מולנו קבוצה חדשה של ילדים, וכל קבוצה תבקש מאיתנו לשוב ולהתבונן, לשוב ולכוון, לשוב ולשאול: מהו המזון ההתפתחותי הבריא עבורם כעת? כך נוכל לא רק להתאים את המסגרת למציאות משתנה, אלא להישאר נאמנים להבנת האדם כישות מתפתחת, המבקשת זמן, קצב ואמון. תודה לכל אנשי החינוך שהשתתפו במפגשים ותרמו מתובנותיהם למען חיפוש מענה בריא ונכון לילדים הצעירים העולים לכיתה א' טרם זמן ההבשלה שלהם.

מציאות חדשה: ילדים בעולם מתוח

ילדי כיתה א׳ הצעירים של היום נולדו לתוך שנים מורכבות במיוחד: מגפה עולמית, חוסר יציבות ביטחונית וחברתית, חשיפה גוברת למסכים וצמצום מתמשך של זמן המשחק החופשי. גם כאשר הילד עצמו לא חווה אירוע טראומטי ישיר, הוא חי בתוך שדה רגשי טעון. חרדה הורית, עומס מדיה ומתח חברתי נטמעים בגופו ובנפשו כחוויה קיומית. במציאות כזו, הדרישה ללמידה פורמלית מוקדמת עלולה להכביד דווקא במקום שבו נדרשת התייצבות רגשית וגופנית. מחקרים מצביעים על כך שסטרס מתמשך בגיל הרך עשוי להשפיע על התפתחות המערכות העצביות האחראיות לוויסות רגשי ושליטה בדחפים. מחקרים נוספים מצביעים על כך שיכולת ויסות עצמי בגיל הרך מנבאת הצלחה אקדמית באופן מובהק יותר מהקניית מיומנויות קריאה וחשבון מוקדמות. מכאן מתחדדת החשיבות להתייחס הן למצב קיומי זה הן לגילם הצעיר, ולחפש את הדרך הנכונה ביותר לעזור להם לסיים בבטחה את השביעון הראשון.

מתוך השיחות שנעשו במסגרת היוזמה, עלתה תמונה החוזרת על עצמה ומציגה את האתגרים של ילדי התקופה, ללא קשר להיותם צעירים או בני 7:

• קושי בקבלת סמכות
• קושי במעברים
• ירידה ביכולת לשאת תסכול
• עלייה בשיפוטיות עצמית
• קשיים מוטוריים והתארגנות גופנית
• חיים "בראש" ופחות בגוף

ואולם אותה קבוצת ילדים מגלה התמסרות עמוקה לשירה, לסיפור, למלאכה, למשחק חופשי ולפעילות חושית. כאשר מוצע להם מרחב חי וריתמי, כוחות בריאים מתעוררים מיד. תמונה זו היא קריאה עבורנו להתאים את עצמנו לַמציאות המשתנה, מבלי לאבד את העקרונות ההתפתחותיים שעליהם נשענת התפיסה האנתרופוסופית. 

גם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מדגישה כי משחק חופשי מהווה רכיב מרכזי בהתפתחות ויסות עצמי, מיומנויות חברתיות וגמישות קוגניטיבית בילדות המוקדמת.

נקודות מרכזיות לשנת ההבשלה

במהלך מפגשי הזום עלתה הסכמה רחבה שיש לאפשר לילדים הצעירים "שנת הבשלה" טרם היותם תלמידי כיתה א' במובן הרגיל של המילה. מטרת שנת ההבשלה איננה "עיכוב לימודי", אלא בניית תשתית עמוקה ללמידה עתידית. תשתית זו מכוונת ליצירת תחושת ביטחון ושייכות, לחיזוק כוחות הרצון והיוזמה, לבניית משמעת פנימית ולשמירה על קצב התפתחות טבעי ללא לחץ הישגי מוקדם. חשוב להדגיש שהוראה מוקדמת מדי של קריאה וכתיבה עלולה לייצר למידה שטחית שאינה נשענת על כוחות רצון ודמיון מבוססים. כאשר הכוחות הללו מבשילים, הלמידה נעשית עמוקה וחיה יותר.- במפגשים עלו שלושה מוקדי התייחסות שחשוב לתת עליהם את הדעת בהקשר של כיתה צעירה. הקו המנחה הוא ההבנה ששאלת ההבשלה צריכה להוות עבורנו מצפן ועיקרון מנחה. הילד אינו עולה כיתה משום שסיים את הגן, אלא משום שכוחותיו הבשילו למפגש עם למידה מודעת. 

שלושת מוקדי ההתייחסות הינם:

• רציפות חינוכית – המעבר לכיתה א' אינו שבירה של העולם הגני, אלא המשך הדרגתי שלו בתוך המסגרת הבית ספרית. אלמנטים של משחק, תנועה, סיפור ומלאכה ממשיכים לחיות בכיתה. 
• קצב אישי ושונות התפתחותית – ילדים אינם מתפתחים בקו אחיד. כיתה צעירה מכילה מנעד רחב של בשלות, והתהליך החינוכי צריך להיות גמיש דיו כדי להכיל שונות זו.
• למידה חווייתית וריתמית – הילד הצעיר זקוק לריתמוס ברור: נשימה בין ריכוז להתפזרות, בין פנים לחוץ, בין פעילות למנוחה. הלמידה צומחת מתוך החיים ולא מנותקת מהם.

שלבי המעבר במהלך השנה

נקודה נוספת שעלתה במהלך המפגשים הינה מבנה השנה, בכדי לאפשר לילדים את המעבר ההדרגתי לעבר הבשלה ומוכנות. ברצוני לשתף במחשבות ראשונות שעלו בקבוצת העבודה על כיתה א' צעירה. דיברנו על לחלק את השנה לשלושה שלבים: 

שלב ראשון – המרחב הרך: בחודשים הראשונים נשמרת איכות גנית בתוך המסגרת הבית ספרית. אין דרישות לימודיות פורמליות. הדגש הוא על משחק חופשי משמעותי, חיקוי ועשייה לצד המבוגר, תנועה חופשית ומובנית, סיפור ושירה יומיומיים, עבודה בחומרים טבעיים דרך עמלנות רכה ושהִייה ממושכת בחוץ. כדאי שמרחב הכיתה ייראה יותר כסדנה חיה עם פינות יצירה ומשחק מאשר ככיתה מסורתית. סדר היום קיים, אך הוא "נושם". המעברים רכים, והזמן מאפשר שהייה אמיתית בפעילות.

שלב שני – הכנסת מבנה: כאשר כל הילדים כבר עברו את גיל 6, מתחיל תהליך הדרגתי של התבססות – הכנסת ספסלים או שולחנות, סדר יום קבוע וברור יותר, פעילויות מונחות קצרות, עבודת מחברת פשוטה ושיעורי מקצוע חווייתיים וקצרים. המטרה בשלב זה איננה העברת ידע פורמלי, אלא בניית הרגלים: הקשבה משותפת, התחלה וסיום פעילות ועבודה קבוצתית.

שלב שלישי – התבססות והבשלה: הריתמוס מתייצב, השיעור הראשי מופיע במתכונת מלאה יותר, ושיעורי המקצוע מתקיימים בצורה קצרה ומותאמת. נוצרת הכנה טבעית ללמידה פורמלית בשנה שלאחר מכן, ללא קפיצה חדה או לחץ מיותר. הקריאה, הכתיבה והחשבון מוצגים באופן תמונתי, משחקי וחושי.

מאפייני מוכנות: קריאה מהותית של הילד

המוכנות למעבר ללמידה פורמלית אינה נבחנת במבחן מספרי. היא ניכרת בתהליכים איכותניים כגון יציבות רגשית יחסית, יכולת ויסות בסיסית, שליטה והתארגנות גופנית, יכולת שהייה והתחשבות במעגל קבוצתי, סקרנות טבעית ויוזמה במשחק ובעשייה. קריטריונים נוספים למוכנות ולהבשלה הם תחילת התחלפות השיניים ושינוי איכות הציור. אין אלו מדדים טכניים, אלא ביטוי לתהליך פנימי עמוק יותר. על כן חשוב לאפשר זמן הבשלה לפני המעבר ללמידה "רגילה". כמו כן, ישנה חשיבות להתבוננות על הילדים כדי לדייק את התזמון הנכון לפני מעבר משלב לשלב. מחקרים המשווים בין מסגרות חינוכיות משחקיות לבין מסגרות בעלות דגש אקדמי מוקדם מצביעים על כך שבסביבות משחקיות הילדים מפגינים רמות נמוכות יותר של סטרס, שליטה עצמית טובה יותר ותפקוד רגשי-חברתי מאוזן יותר, וזאת ללא יתרון לימודי ארוך טווח ברור למסגרות ההישגיות.

תפקיד הצוות החינוכי

בשל גילם הצעיר של הילדים ומתוך ההבנה שהבשלה מלאה עדיין אינה מאפשרת ביטחון פנימי יציב בהישענות על סמכות, עלה בקבוצת הדיון רעיון, שיתכן שכדאי להתחיל את השנה במידת האפשר עם קבוצה של כ-2-3 אנשי צוות, הנמצאים עם הילדים ברוב שעות היום, ולא רק עם דמות אחת שסביבה סובב הכול. תפקידי הצוות הקבוע הם לייצר ליווי רגשי קשוב, תצפית מקצועית מתמשכת, התאמת הקצב והסביבה לקבוצה, בניית רצף בין המסגרות ושיח פתוח ורציף עם ההורים. 

חשוב שההורים יהיו שותפים מלאים לתהליך. חיוני לנהל עמם שיח עמוק ושקוף, להסביר את ההיגיון ההתפתחותי, לשתף בהתלבטויות, להציג את מטרות שנת ההבשלה ולגייס תמיכה עקבית בבית. כאשר ההורה מבין כי שנת ההבשלה אינה ויתור אלא השקעה ארוכת טווח, מתאפשרת סביבה תומכת ואחידה לילד.

כמו כן, ישנה חשיבות שמחנכי המקצועות ייכנסו במהלך השלב הראשון של השנה, מתוך כוונה ליצור קשר והיכרות עם הילדים, ולא בכדי להעביר חומר לימודי, ורק בשלב השני והשלישי לשלב אותם אט אט במעגלי הבוקר ולאפשר שיעורים קצרים וחווייתיים. זהו תהליך שאמור לתמוך בבניית קרקע אנושית יציבה לשנים הבאות.

סיכום

הקדמת גיל הכניסה לכיתה א', גם אם אינה נכונה עבור מרבית הילדים, היא עובדה מוגמרת. מתוך כך היא גם מעין "מתנה" עבורנו, אנשי החינוך – לעצור, להתבונן, לשאול שאלות חדשות ולא לפעול רק מתוך ההרגלים והמסורות שלנו. למען הילדים עלינו לפתח תהליך חינוכי חדש שייתן במידה הרבה ביותר הגנה על הילדות בתוך בית הספר.

המעבר מן הגן לכיתה א׳ הצעירה הוא רגע עדין בהתפתחות האנושית. הילד עוזב בהדרגה את עולם החיקוי ונכנס לעולם הלמידה המודעת. אם המעבר נעשה מתוך כבוד לקצב ההתפתחות, נוצרת קרקע עמוקה ללמידה חיה ומשמעותית. אם הוא נעשה מתוך שמירה על המסורת ועבודה מתוך המוכר והידוע (הדבר נכון לכיתה א' צעירה, אך גם לכל שנות השהייה בבית הספר), הלמידה עלולה לאבד את שורשיה. הילד אינו פרויקט להאצה. הוא אורגניזם חי, הצומח בקצב שלו. שנת כיתה א׳ הצעירה, כאשר היא נבנית מתוך התבוננות, ריתמוס ורציפות, יכולה להפוך לגשר חי בין הגן לבית הספר. גשר המאפשר לילדים להבשיל, להתחזק ולפגוש את העולם מתוך אמון, שמחה וכוחות פנימיים מבוססים.

מסמך זה נבנה מתוך מפגשי הזום של "כיתה א' – חושבים מחדש", וככזה, הוא צריך להמשיך ולהיבנות ולקבל דיוקים מתוך התבוננות חיה. זוהי מהותה של העשייה החינוכית: לצמוח מתוך הקיים אל העתיד, לא להישען רק על חוכמת העבר, אלא להתעדכן ולהתפתח מתוך המציאות ומהילדים עצמם.

על כן, יום העיון שיתקיים ב-01/05 הינו יום חשוב המהווה, בתקווה, נקודת פתיחה לפיתוח חשיבה מחודשת על סביבה פדגוגית מותאמת למציאות משתנה. 

 

---

אלון ירושלמי, מחנך, מלווה הורים וצוותי חינוך בתהליכי התפתחות, מרצה בנושאי חינוך ושותף בפּוֹדקָסט החינוכי: "מסעות בחינוך"

מקורות

1 Diamond, A. (2013). Annual Review of Psychology, 64, 135–168.
2 Shonkoff, J. P., Garner, A. S., & Committee on Psychosocial Aspects of Child and Family Health. (2012).
Pediatrics, 129(1), e232–e246.
3 Blair, C., & Raver, C. C. (2015). Annual Review of Psychology, 66, 711–731.
4 Ginsburg, K. R., & Committee on Communications. (2007). Pediatrics, 119(1), 182–191.
5 Cain, K., & Oakhill, J. (2011). In S. A. Brady et al. (Eds.), Explaining individual differences in reading (pp.
143–175). Psychology Press.
6 Suggate, S. P. (2009). International Journal of Educational Research, 48(3), 151–161.
7 Lillard, A. S., et al. (2013). Psychological Bulletin, 139(1), 1–34.

 

צילום: כיתה א בית חינוך אביב (נוב 2018) צילום: עמוד הפייסבוק של ביה"ס