מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה
על רפואה, חינוך וקהילה: שיחה עם ד"ר מתיאס גירקה, חבר הנהלת הגתאנום
מתיאס גירקה בהרצאה שנתן בהרדוף בסוף השבוע האחרון

על רפואה, חינוך וקהילה: שיחה עם ד"ר מתיאס גירקה, חבר הנהלת הגתאנום

לא בכל יום מגיע לישראל אחד מחברי ההנהלה האנתרופוסופית העולמית. ד"ר מתיאס גירקה, שבסוף השבוע האחרון העביר בהרדוף סמינר בנושא מחלת הסרטן מנקודת מבט אנתרופוסופית, הוא חבר הנהלה חדש וכן ראש המחלקה הרפואית בגתאנום. פגשתי אותו לשיחה על מצב הרפואה האנתרופוסופית בעולם, והוא ניצל את ההזדמנות להעביר מסרים משמעותיים לקהילה האנתרופוסופית בישראל

בסוף השבוע האחרון ביקר בישראל ד"ר מתיאס גירקה, ראש המחלקה הרפואית בגתאנום וחבר ההנהלה של התנועה האנתרופוסופית העולמית. ד"ר גירקה השתתף בכנס האונקולוגי הראשון מסוגו בישראל (ראו איגרת 330), ובמוצאי שבת העניק בהרדוף הרצאה על הקשר שבין בריאות וחיי קהילה. לפני ההרצאה נפגשתי עמו לראיון, שהתקיים בנוכחותו של ד"ר מירון ברק, יוזם הכנס והביקור.

גירקה, יליד 1954 במערב ברלין, נשוי, אב לשתי בנות וסבא. למד בבית ספר ולדורף הראשון שנפתח בעיר לאחר המלחמה. למד רפואה בברלין, מומחה לרפואה פנימית, סוכרת ורפואה פליאטיבית (שמהותה עזרה למתמודדים עם מחלות סופניות). ד"ר גירקה הוא ממיסדי בית החולים האנתרופוסופי הׇוֵלְהוׄאהֵ (Havelhöhe) שבברלין, שם ניהל את המחלקה הפנימית יותר מ-21 שנים. צוות הרופאים שעמו הקים את בית החולים לקח למעשה בית חולים קיים שעמד בקשיים, ובתהליך ארוך שנערך בשיתוף העובדים הקיימים הסבו אותו לבית חולים אנתרופוסופי שכיום כולל 358 מיטות וכ-10,000 מאושפזים בשנה. כיום, כאמור, הוא יו"ר המחלקה הרפואית בגתאנום (החליף את ד"ר מיכאלה גלוקלר), מה שאומר בעיקר הרבה נסיעות מסביב לעולם. תפקידו בוועד המנהל של החברה האנתרופוסופית העולמית מאפשר לו לעצב את התפתחות האנתרופוסופיה בעולם.

מתיאס גירקה בהרדוף השבוע. צילום: נועם שרון

מתיאס גירקה בהרדוף השבוע. צילום: נועם שרון

מה החזון שלך לחברה האנתרופוסופית העולמית?

הדבר שאני מעוניין לקדם הוא את היכולת שלנו לעבוד ביחד ולשתף פעולה. כעת אנחנו נמצאים במצב של דיפרנציאציה – כל 11 המחלקות בגתאנום עובדות בנפרד. שכחנו שהכל שייך לאותו מקור – האנתרופוסופיה – ושיש לנו משימה משותפת: ההומניזציה של התרבות. באירופה שמחוץ לגתאנום ש לנו את הבעיה של ענפים או חברות אנתרופוסופיות מזקינות, ולצדם אנשים צעירים יותר שפעילים ביוזמות השונות. אין קשר ביניהם, וחבל. אני רוצה לטפח קבוצות עניין שעובדות ביחד, ענפים ויוזמות.

ומה חזונך בנוגע לרפואה האנתרופוסופית בעולם?

כרגע אנחנו ממוקדים בחמישה נושאים שבהם, לדעתי, יש לרפואה האנתרופוסופית מה לתרום לשיח הרפואי הכללי:

  1. הריון ולידה – כל מה שקורה במהלך ההריון ואחרי הלידה. השפעה של בדיקות הריון מרובות וניתוחים קיסריים, למשל.
  2. מחלות זיהומיות – השפעת האנטיביוטיקה נחלשת והתחזית היא שעד שנת 2030 ימותו יותר חולים ממחלות זיהומיות מאשר סרטן. לרפואה האנתרופוסופית יש בהחלט מה לתרום בנושא הזה.
  3. פוסט טראומה והשפעות דחק (סטרס) – הנושא הזה פוגע כבר בילדים. טראומה לא חייבת להיות מוות של הורה; מספיק שמכניסים ילד מוקדם מידי לפעוטון או לבית הספר, והגוף חווה חרדה, דחק וטראומה. חוויה כזאת פוגעת בכוחות החיים ומקצרת את תוחלת החיים.
  4. אונקולוגיה – האנושות לא מצליחה למצוא פתרון לסרטן, ולרפואה האנתרופוסופית יש מה לתרום, גם ברמה של ההקלה של ההתמודדות, וגם בריפוי מקרים מסוימים.
  5. רפואה פליאטיבית – האוכלוסייה בעולם המערבי מזדקנת והנושא הזה נהיה משמעותי יותר ויותר. כאן יש לנו לתרום בצד שמכין את החולים למוות.

כך שלמעשה אתה רואה שיש פה את מעגל החיים השלם – מהלידה ועד המוות. יש לנו צוותים בכל העולם שעובדים על הנושאים האלה, ואנחנו משתפים מידע בכנסים ובאמצעות האינטרנט.

מהן המגמות הבולטות היום ברפואה האנתרופוסופית בעולם?

כרגע יש 40 ארגונים של רפואה אנתרופוסופית מסביב לעולם, וכ-60 מדינות שבהן הרפואה האנתרופוסופית זמינה. יש לנו תוכנית הכשרה בינלאומית הפועלת ב-14 מדינות, ובכל אחת בין 70 ל-100 רופאים. במסגרת התוכנית הזאת הרופאים עוברים שבוע מרוכז אחד בשנה, ואחרי חמש שנים הם מקבלים תעודת הסמכה ברפואה אנתרופוסופית.

אפשר גם לראות שבמקומות שונים הרפואה האנתרופוסופית מתחילה להשתלב בתוך מרכזים של רפואה קונבנציונלית. לאחרונה הייתי בקולומביה, בעיר קאלי, הסובלת מאלימות קשה. בית חולים בעיר, ובו 600 מיטות, מטפל ברבים מנפגעי האלימות הזאת. העברתי שם קורס על רפואה אנתרופוסופית, ושילבתי הרבה תראפיה באמנות. יכולת לראות איך מיום ליום הצוות מרגיש ומתנהג אחרת. האור חזר לעיניים שלהם, ושל המטופלים. בסוף הם קיבלו החלטה ליישם את הרפואה האנתרופוסופית בבית החולים.

נעבור לקשר שבין רפואה לחינוך. בישראל, לפני כשלוש שנים, נכנס החינוך האנתרופוסופי לתוך הזרם הממלכתי. היו לזה הרבה השפעות חיוביות, אבל גם שליליות. הרופאים ובמידה מסוימת גם התרפיסטים יצאו מבתי הספר.

זה חבל מאוד. רודולף שטיינר דיבר על הרפואה והחינוך כשני הצדדים של אותו מטבע. מחנכים ותרפיסטים צריכים לעבוד ביחד, במיוחד בתקופה הנוכחית שבה הרבה ילדים סובלים מטראומות והפרעות כאלה ואחרות. אם זה המצב, אז הייתי ממליץ להכניס יותר רפואה ותראפיה לתוך הכשרות המורים עצמן. כל מורה צריך להיות תראפיסט, בדרכו.

ברור לשנינו שלרפואה האנתרופוסופית יש הרבה מה לתת לעולם, אבל אם נשווה בינה לבין ענפים אחרים של האנתרופוסופיה – למשל החינוך או החקלאות הביודינמית – נראה שמימדי ההשפעה שלה בעולם קטנים הרבה יותר. מה לדעתך הסיבה לכישלון היחסי הזה? האם המצב צריך להיות שונה?

בניגוד לחינוך והביודינמיקה, רופאים אנתרופוסופיים מגיעים אחרי שבע שנות לימודים ועוד חמש שנות התמחות – כלומר 12 שנים של אינדוקטרינציה של חשיבה מטריאליסטית. זה אתגר גדול להפוך אותם לרופאים אנתרופוסופיים שתופסים את האדם בצורה אחרת לגמרי. יש לנו מחסור גדול ברופאים, ואיננו יכולים לפרסם את הרפואה האנתרופוסופית אם אין לנו יכולת לתת למבקשים את המענה. יחד עם זאת, בגרמניה אנו חווים גדילה של 10% בשנה בתחום הרפואה האנתרופוסופית. בכל שנה 100 רופאים חדשים מצטרפים. חלקם מגיעים מאוניברסיטאות כמו זו בוויטן-הרדקה, שם לומדים רפואה אנתרופוסופית במקביל ללימודי הרפואה הקונבנציונאלית, החל מהשנה הראשונה.

הרפואה האנתרופוסופית היא דוד לעומת הגוליית של הרפואה הקונבנציונאלית, וכדי לקדם את המעמד שלנו ביחס אליה אנחנו צריכים להשתמש בכלים שלה – מחקר ופרסום מאמרים. זה מתחיל לקרות בשנים האחרונות וזה צעד משמעותי מאוד מבחינתנו. אם נראה בכלים מדעיים שהרפואה האנתרופוסופית עובדת ומציגה אלטרנטיבה בריאה לשיטות הרפואיות הקיימות, זה יכול לקדם אותנו ולשפר את כל המערכת.

מהו המקור הרוחני של הרפואה האנתרופוסופית, ומה עושה אותה שונה ביחס לרפואה אלטרנטיבית?

מצד אחד חשוב להבהיר שרפואה אנתרופוסופית היא לא כלי עבודה כמו דיקור סיני או רפלקסולוגיה, היא לא עוד כלי של רפואה משלימה. היא שינוי ההתבוננות באדם, לא רק של הרופא אלא של כל הצוות הרפואי.

לרופא אנתרופוסוף יש שתי משימות: האחת, להיות מצוין כרופא קונבנציונלי. והשניה, להתפתח פנימית כדי שיוכל לחוש את החולה בנפשו וברוחו. חולה מבין בתוך כמה שניות האם הרופא שאליו הגיע הוא כזה שניתן לדבר איתו בפתיחות ולהתייעץ עמו, והרופא האנתרופוסוף צריך להיות ראוי לאמון של החולים שלו. את זה לא מלמדים בבית הספר לרפואה. את זה הרופא צריך לפתח בתוכו, ובכוחות עצמו.

איך היה הסמינר בישראל?

זאת פעם ראשונה שלי פה בתפקיד, ונגע לליבי העניין שהתחום מעורר והפגישות שקיימתי עם כל אנשי המקצוע שפגשתי פה – רופאים ומטפלים. הרגשתי שהכנס היה מאורגן היטב, ושיש תנועה אנתרופוסופית בישראל. ויש לי תקווה שהתנועה הזאת של הרפואה האנתרופוסופית תתחזק ותלמד לעבוד ביחד. בהרבה ארצות יש את התופעה של נפרדות – עבודה ללא שיתוף פעולה. אני מקווה שפה תהיה אינטגרציה ומפגש. ככה נולדים דברים נוספים. יש לי תקווה פנימית שהתפתחות כזאת תופיע פה בישראל.

בישראל קצת קשה לנו עם מוסדות. אני אוהבים לפעול, אבל אנחנו אינדיבידואלים ואין לנו הרבה ארגונים כלליים.

אתם צריכים להכיר את הסוד של הקהילה. אני למדתי שהיכן שיש קהילה, מתאפשר משהו חדש שלא היה מתאפשר אחרת. אני חושב שזה יהיה נהדר אם בישראל תצליחו להקים חברה אנתרופוסופית. יש לנו בקרוב כנס של מזכירים ארציים של חברות אנתרופוסופיות, ושוב לישראל לא יהיה נציג. אתם צריכים להבין שלא רק אתם צריכים את זה; גם העולם צריך את האימפולס שיביא הנציג הישראלי.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת

  1. ראיון מרתק עם איש מדהים!
    נועם, תהיה אתה הנציג שלנו בכנס המזכירים הארציים!