יש מפתח אחד, פשוט וזמין, שעוזר להפיג מתחים, ממתן הפרעות קשב וריכוז, ומביא הרמוניה לנפשו של הילד: הליכה יומית של עשרים דקות מאת: מירי מתתיה >>> לקריאת המאמר קרא עוד »

האם מדע־ הרוח רלוונטי לשיח החברתי המתנהל כיום? האם אקטיביסטים הם למעשה תלמידים לא־מודעים של המלאך מיכאל? שיחה עם ארבעה יזמים, המנסים להציג בפני העולם את רעיונותיו של שטיינר — בשפה חדשה מאת: נועם שרון לקריאת הכתבה>>> קרא עוד »

בגיל 14 התלמידים כבר נכנסים אל גיל ההתבגרות על קשייו, סערותיו ומצוקותיו. איך כיצד תומך בית הספר בהתפתחותם? במאמרו השנתי, המופיע בעקביות שמונה שנים, מסכם גבע ששון את שנת הכתר של בית הספר היסודי: כיתה ח׳ מאת: גבע ששון להמשך קריאה>>> קרא עוד »

במוסדות לבעלי נכויות התפתחויות, המטפל מחליט עבור המטופל מתי לקום, מתי לשכב לישון, מתי ומה אוכלים, מתי חוגגים, מתי נפגשים ומתי נפרדים — בלי לשאול אותו מה הוא רוצה. המטפל כופה על המטופל אורח חיים אנתרופוסופי, וזאת בשם הקארמה המשותפת של שניהם. למה, בעצם? מאת: אודי לוי >>> להמשך קריאה קרא עוד »

חשוב להגיע יחד עם המחנכים של ילדינו לשיתוף פעולה ואמון הדדי, שיחזקו אצל ילדנו את ההרגשה שהעולם הוא מקום שראוי לחיות בו. אבל מה אם המורה בעצמה מרגיזה אותי? מאת: מירי מתתיה >>> להמשך קריאה קרא עוד »

כאשר המחנכים מתנשאים וחובשים את כובע “היודע”, ההורים מבולבלים, והחיבור המרפא מתפספס. על המורים לנסוך ביטחון בהורים, שהם בני החוויה המוסמכים ביותר של ילדיהם. תגובה למאמרו של הניג קהלר מאת: גבע ששון >>> להמשך קריאה   קרא עוד »

טול קורה : גם בחינוך ולדורף ניתן לפגוש את הגישה המתייגת, המשווה והמקטלגת; גם אצלנו יש טבלאות, קריטריונים והגדרות מכלילות שמפספסות את האינדיבידואל של הילד. הרי מחלות הזמן ואתגריו נמצאים בתוכנו, אך כך גם התרופות למחלות אלו. בהשראת מאמרו של הניג קהלר "מדוע הורים הם מתקדשים" [אדם עולם, גיליון 35] מאת: גלעד גולדשמידט >>> להמשך קריאה קרא עוד »