ערים חכמות או אנשים חכמים?

ערים חכמות או אנשים חכמים?

עצמו עיניים. איפה הייתם רוצים לגור? בית על שפת הים? בקתה ביער? סביר להניח שתמצאו את עצמכם בדירה קטנה בעיר גדולה, אבל השאלה היא, באיזו עיר? האם כזו שיהיו בה שבילי אופניים, או מסלולי רכבים אוטונומיים? פארקים או קניונים? מכולת שבה החנווי מכיר את שמכם, או רשת חנויות שמזהה אתכם לפי השבב שמושתל בזרוע שלכם?

במשך שלושים שנה עסקתי ביצירת עולמות וירטואליים ואנימציה תלת ממדית. התחלתי בסוף שנות ה-80', כשהטכנולוגיה הזו הייתה בחיתוליה, ובישראל היו רק שתי חברות שעסקו בתחום. זה היה מרגש ומלהיב. כלי מדהים שאפשר לי להשתמש בפיתוחים פורצי הדרך והמתקדמים ביותר, לברוא עולמות ולטייל בהם כמו במציאות.

אט-אט, עם השנים, הפכה הטכנולוגיה בעבורי לחרב פיפיות, הבנתי שבעיסוקי המקצועי אני הופך לעבד שלה. היא רצה קדימה, משתנה ומתפתחת, ואני, במקום להיות עסוק ביצירה, מבלה ימים ולילות במרדף אחריה, בניסיון להתעדכן בכלים החדשים.

בסוף שנות ה-90' נחשפתי לראשונה למושג "הבית החכם". זה נשמע מסתורי, מרתק, ובעיקר מבטיח. הייתי עצמאי וחשבתי על יוזמות. מה אפשר לעשות עם זה? בבניין המשרדים שעבדתי בו הייתה חֵברה שהציעה פתרונות לבתים חכמים. יום אחד נכנסתי, סקרן, והתאכזבתי. מה שנשמע כל כך מסתורי וקוסם הסתכם במספר כלים טכנולוגיים שדיברו על שליטה מרחוק במזגן, בתריסים, בדוד המים החמים וכיוצא באלה.

היום אנחנו מוקפים בטלפונים חכמים, טלוויזיות חכמות, מקררים ומזגנים חכמים, בתים חכמים, ועכשיו גם צפויים למכוניות חכמות ולערים חכמות. האם הטכנולוגיה החכמה הזו תהפוך גם אותנו לחכמים יותר?

כיום חברות בתנועת ערים איטיות 266
ערים מ 30- מדינות ברחבי העולם. ישראל
אינה שותפה לחזון הזה, ונכון לעכשיו אין
לה אף עיר או מועצה החברה בתנועה

רשת בלי חורים

"ערים חכמות" הוא מושג. מושג שהומצא על ידי אנשי פרסום ומיתוג מקצועיים, מושג שנועד להעביר מסר ולקדם רעיון בצורה משכנעת ומפתה. וזה עובד. זה מלהיב, מרגש, מחבר אותנו לסרטי מדע בדיוני, ומעביר תחושה של תחכום, עתידנות, קצב, ליטוש...

למעשה, מה שמסתתר מאחורי החזות המרשימה הוא מערכת טכנולוגית משולבת של קליטה, איסוף, ריכוז ועיבוד של מידע. זהו.

וביתר פירוט: העיר החכמה תרושת במיליוני חיישנים שיאספו מידע 24/7 דרך מכשירים סלולריים, מחשבים אישיים, מחשבים ייעודיים, סנסורים שונים שאנשים יישאו על עצמם (בבגדים, באביזרים ובקרוב גם מושתלים פיזית בגוף), בבתים, במכוניות ובאמצעי התחבורה האחרים, במכשירי חשמל שונים במרחב הציבורי ועוד – מה שנקרא "הרשת של הדברים" (IOT – Internet Of Things). החיישנים יכללו מצלמות עם יכולות לזיהוי תווי פנים, חיישני טמפרטורה, משקל, מגע וכדומה, ויעבירו מידע למאגרים מבוזרים ומרכזיים בעזרת רשת תקשורת אלחוטית – דור 5, או בשמה המוכר יותר: G5. בתחילה תשתמש הרשת בתדרי הרדיו הפעילים כיום, ולאט לאט יורחב טווח התדרים ויכלול גם גלים מילימטריים.[1]

המערכת לא תעסוק רק באיסוף מידע ובעיבודו. מקדמי הרעיון מבטיחים לתושבי העיר החכמה – חוץ מהתדמית ותחושת התחכום והעתידנות –  אינטרנט מהיר שיאפשר העברת נתונים במהירות מדהימה, ומערכת יישומים חדשים כמו רכבים אוטונומיים או אפשרות לרכוש מוצרים ולהשתמש בשירותים שונים בלי אמצעי תשלום, למעט זיהוי פנים (או שבב). כל אלה אמורים להגביר את יעילותנו בחיים, לבדר אותנו ולהותיר לנו הרבה יותר זמן פנוי.

זה נשמע כמו הישג מדהים, יכולת טכנולוגית מרשימה, איחוד כוחות ובניית מערכת חיה ונושמת לכאורה, המתפתחת, מאזנת את עצמה, גדלה, משתכללת ותורמת לכל מרכיביה.

במציאות, התמונה, להערכתי, תהיה שונה. מהירות העברת הנתונים אכן תגדל במידה מסוימת, אולם בשל כמויות המידע העצומות שיעברו ברשת, השיפור לא יהיה משמעותי. לגבי איכות חיינו: מבט כן במראה יבהיר שהטכנולוגיה לא הפכה את חיינו עד כה לקלים, פשוטים או מענגים יותר. להפך – במידה רבה הפכנו לעבדים של הטכנולוגיה.

בכל יום אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בכלים ובטכנולוגיות חדשות ולהשקיע בכך חלק ניכר מזמננו. החיים הפכו למסורבלים ומורכבים מטפסים, מסמכים, הצהרות והסכמים – שעלינו לקרוא, למלא ולחתום. החיים בעיר הפכו לקרים ומנוכרים, ותוספת הטכנולוגיה ה"חכמה" רק תגביר את תחושת הבדידות. וזה עוד לפני שדיברנו על נזקי הקרינה: מערכת השליטה והפיקוח של גופנו (מערכת העצבים) עובדת בעזרת אותות חשמליים. כל פגיעה במערכת זו עלולה לגרום לבעיות שונות בתפקוד שלנו, החל מהפרעות קשב וריכוז, דרך קשיים בוויסות החושי וכלה בנזקים קשים כמו אוטיזם, פרקינסון, אלצהיימר ועוד.

לתקן את התקן

הגוף הקובע את תקן הקרינה המקובל בעולם הוא ארגון בינלאומי בשם ICNIRP, שמורכב ממומחים – חלקם עבדו בעבר בתעשייה שהם אמורים לפקח עליה, חלקם עובדים בה כרגע, וחלקם יעבדו בה בעתיד (שיטת הדלת המסתובבת המוכרת היטב גם אצלנו). התקנים שלהם מבוססים על בדיקת נזקים מיידיים ולא על נזקים בריאותיים ארוכי טווח או על השפעות ביולוגיות. לכן הם טוענים שמה שמוגדר כקרינה בלתי מייננת, אינו מזיק כל עוד הוא לא גורם לחימום רקמות.

מחקרים בלתי תלויים הוכיחו שקיימת פגיעה בריאותית (שעלולה אף לגרום לגידולים סרטניים) גם בקרינה בלתי מייננת וגם כאשר לא נגרם חימום של הרקמות. חשוב לציין שלא נעשה עד כה שום מחקר בלתי תלוי לגבי בטיחות הטכנולוגיה של 5G, ומומחים רבים מתריעים בפני הפריסה המואצת של הרשת.

הגוף שקובע את תקן הקרינה המקובל
בעולם – ICNIRP – מורכב ממומחים. חלקם
עבדו בעבר בתעשייה שהם אמורים לפקח
עליה, חלקם עובדים בה כרגע, וחלקם
יעבדו בה בעתיד

ברור שמצלמות בעלות טכנולוגיה לזיהוי תווי פנים יהוו פגיעה קשה מאוד בזכות לפרטיות של האזרחים, ובנוסף, נשמעות לא מעט טענות של מומחים בעולם, שה-G5 הוא טווח תדרים שעליו מבוססים נשקי קרינה הנמצאים כבר בשלבים מתקדמים של פיתוח ויישום, וכן נשק לפיזור הפגנות שנמצא כבר בשימוש פעיל של צבא ארצות הברית.

אין ספק שהמרוויחים הגדולים מהעיר החכמה יהיו אותם גופים וחברות שמפתחים את הרשתות האלו ואת היישומים שלהן. במקביל, יוכלו גופי השלטון להגדיל באופן ניכר את יכולת השליטה והפיקוח שלהם על האזרחים. העובדה שכל-כך הרבה משטרים בארץ ובעולם דוחפים את הטכנולוגיה הזו בכוח רב, ללא שנעשו עליה מחקרים בטיחותיים, מעלה סימני שאלה גדולים לגבי מה עומד בראש מעייניהם.

מדריד, ספרד. צילום: אורה בירקלי

מדריד, ספרד. צילום: אורה בירקלי

האלטרנטיבה – עיר איטית?

גדלתי בתל אביב של שנות ה-60' וה-70'. אִמי עבדה באותן שנים בפריז והייתה כל הזמן על הקו פריז-תל אביב. זכור לי שסיפרה על כך שבפריז, כמו בערים גדולות אחרות בעולם, אין חצרות עם דשא, צמחייה ועצים, ושתל-אביב (כמו ערים אחרות בישראל דאז) היא מאוד מיוחדת בהווייתה הירוקה.

האם תל אביב עדיין עיר ירוקה? בעיניי לא, מה גם שהמושגים שלי על עיר ירוקה השתנו מאז ילדותי. לכן כששמעתי על "העיר האיטית" – Slow City, מאוד התלהבתי.

ב-1999 הקימו מספר ערים איטלקיות תנועה של ערים איטיות (ובשמה הרשמי Cittaslow) וכיום חברות בה 266 ערים מ-30 מדינות ברחבי העולם. ישראל אינה שותפה לחזון הזה, ונכון לעכשיו אין לה אף עיר או מועצה החברה בתנועה. יש רשימה של דרישות שערים צריכות למלא כדי להצטרף לתנועה ולהיקרא "עיר איטית", כמו: למחזר, לקדם תחבורה אקולוגית (על-ידי הרחבה והוספה של שבילי אופניים ופריסת תחבורה ציבורית פחות מזהמת), לעודד עסקים קטנים ומסעדות משפחתיות, להקטין ככל הניתן זיהום אור (אין שלטי ניאון ופרסומות בוהקות), לצמצם ככל הניתן רעש (קיים למשל איסור על אזעקות כלי רכב), להגדיל את שטחי המחיה האנושיים לעומת הממונעים – יותר פארקים, שבילים להולכי רגל, כיכרות וגנים; פחות כבישים וחניונים, ועוד קטגוריות רבות, שעליהן תוכלו לקרוא באתר של הארגון: cittaslow.org.

מדובר כיום בפתרון חלקי, פתרון של פשרה בין הציפייה של התעשייה והשלטונות שכולנו (או כמה שיותר מאתנו) נשתתף במירוץ הטכנולוגי והכלכלי, לבין הצרכים האנושיים הבסיסיים של אוויר, מים ומזון נקיים וחיים שקטים ומאוזנים.

ערים איטיות אולי נשמעות מצוין לחלקכם, אך הן עדיין עירוניות ומנוכרות מעט לטעמי. הייתי רוצה, ברשותכם, להמשיך ולפתח מעט את החזון שלי לגבי עיר איטית. בדמיוני, עיר איטית היא מקום בו חיים יחד בני אדם רבים, בצפיפות יחסית, אך לא בקצב המטורף של עיר מודרנית בימינו, אלא בקצב רך ועדין יותר. עיר בה הטכנולוגיה משרתת את האדם ולא האדם את הטכנולוגיה; עיר שבה פרוסה רשת תקשורת קווית ללא קרינה מסוכנת הפוגעת באדם, בחי ובצומח; עיר בה הרחובות מלאים באנשים המטיילים ברגל ורוכבים על אופניים; עיר שבה הקצב הוא קצב אנושי, קצב של נשימה עמוקה ונשיפה רכה ואיטית, בה בני האדם מתבוננים אחד בעיני השני ולא במסכי מחשב; בה לכל בית יש חצר עם גינה ירוקה של צמחים חיים, עצי פרי לרוב גדלים בשטחים הציבוריים ובחצרות הפרטיות; הגינות והרחובות אינם מרוססים בחומרי הדברה רעילים, ופירות שנופלים על האדמה אינם נחשבים לכלוך; עיר בה בני האדם הם אחים התומכים איש ברעהו, ולא אויבים המתחרים על חלקת אדמה קטנה; עיר בה יש מקום לכולם, עיר של שפע ולא עיר של מחסור. זוהי תמצית החזון שלי של עיר רגועה.

כיום, למעט בועות שלווה בודדות בדמות ערים איטיות, מציעים השלטונות בעולם רק אופציה עתידית אחת לתושבי הערים (שהם למעשה רוב אוכלוסיית הכדור), והיא האופציה של "עיר חכמה", בה האדם מהווה חלק מאותה מערכת משולבת הנקראת "הרשת של הדברים" – משדר אליה ומקבל ממנה מידע (ובהמשך אולי גם הוראות?).

הפרברים היו אמורים להוות את "הריאות הירוקות" של הערים הגדולות, אך בכל מה שנוגע לרשת "החכמה" הם מוכללים בתוכניות של הרשויות – שתמיד יעדיפו אנטנות על פני עצים. מבט חטוף בערי השינה שלנו יבהיר שעל עצים לא ממש חשבו שם, וכנראה גם לא על בני אדם. אורח החיים הפרברי גוזר במהותו הפרדה מוחלטת בין מגורים לבין עבודה, חינוך ובילויים, מה שמונע – כאילו בכוונה – יצירת מרקם חיים קהילתי. לרכוב על אופניים לעבודה, לקפוץ לבית הקפה המקומי או ללוות את הילדה לגן ברגל – הפך בפרבר לזיכרון רחוק.

מול האופציה העירונית-פרברית, קיימות צורות מגורים שבבסיסן נמצא הרצון לחיות קרוב יותר לטבע, לאדמה, למים, לשמש ולאוויר נקי. בישראל מדובר בכפרים, קיבוצים ומושבים שלאט לאט מאבדים את הצביון הכפרי שלהם והופכים גם הם לישובים בעלי אופי פרברי; פה ושם תמצאו איזו חווה בודדת (רובן מתמודדות עם קשיים כאלו ואחרים מול הרשויות) או קהילות אלטרנטיביות – שגם התנאים לקיומן מורכבים; ברחבי העולם, מלבד כל אלה, קיימת אופציה שכאן בישראל נשמעת חלומית, פשוט בקתה ביער או ליד חוף הים.

איזו דרך הייתם אתם בוחרים?

בתמונה מעלה: ציריך, שוויץ, 2020 . צילום: אורה בירקלי

[1] גלים מילימטריים הם גלים קצרים בתדר מהיר בהרבה מהתדרים המקובלים כיום. מומחים וחוקרים רבים בעולם טוענים שהנזק שלהם יהיה גדול בהרבה מזה של הגלים שבהם משתמשים כיום ברשת הסלולרית

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר data-lazy-src="https://adamolam.co.il/wp-content/uploads/2018/10/מודעה-לאתר-אדם-עולם-min.jpg" ><noscript><img src=

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

5 תגובות

  1. Avatar

    כתבה נהדרת , תודה!

  2. Avatar

    פעמים רבות תוקפים את נפגעי הקרינה ואת מי שמצדדים בטכנולוגיה בטוחה כמפריעים לקידמה. .. ובלשון ציורית כמי שמבקשים להחזיר את העולם לימי הביניים (או למערות).
    ובכן, לא. ממש לא.
    להיפך.
    רוב נפגעי הקרינה (וודאי שאני) היינו טכנופילים. אהבנו מאד את הסמרטפונים, הטאבלטים והוויפי שלנו. היינו צמודים אליהם עד שנפגענו מהקרינה – פגיעה שלא היינו מודעים לנזקיה.
    לצערי, לא שמעתי לפני שנפגעתי על סיכוני הקרינה ואפשרויות התנהלות זהירה.

    (ולא קל לזהות את הפגיעה בעולם רווי קרינה ללא מודעות – כמו המצב הרווח היום).

    פגיעת הקרינה והידרדרות בריאותנו גרמה לנו למוגבלות תפקודית. בחלק מהמקרים מדובר במוגבלות קשה ובפליטות סביבתית (נאלצים לברוח מהבתים וממקומות עבודה ולהתחיל לחפש מקומות נמוכי קרינה שכבר קשה מאד למצוא).
    זה כפה עלינו האטה וגרם לנו לקשיים תפקודיים בצורה לא מתוכננת ורעה. להידרדרות קשה במצבנו הכלכלי, התעסוקתי-לימודי, החברתי, הבריאותי.

    ועדיין .. איננו רוצים עולם ללא טכנולוגיה.
    ממש לא.
    אנחנו אוהבים נגישות חופשית וקלה למידע,
    אנחנו אוהבים לתקשר (כמו שאני עושה כעת – בחיבור קווי).

    אנחנו רוצים טכנולוגיה בטוחה – וזה אפשרי כפי שמציינים מומחים רבים כמו:
    – פרנק קלג נשיא מיקרוסופט קנדה לשעבר
    – דר' ג'ורג' קארלו שנשכר ע"י חברות הסלולר להרגיע את הציבור אבל ממצאיו גרמו לו להזהיר מהסיכונים ולהתחיל לתכנן טכנולוגיה בטוחה.

    כי ..
    טכנולוגיה שאינה שומרת על בריאות הציבור איננה קידמה.
    קידמה היא טכנולגיה ובריאות גם יחד.

  3. Avatar

    מאמר מצוין, תודה. אני מקווה שיתרום להעלאת מודעות ופקיחת עיניים, בהתחשב בכמות נפגעי הקרינה הגוברת בהתמדה. מידע על נפגעי קרינה ורגישות לקרינה באתר עמותת רגישות לקרינה ישראל http://www.EHS.org.il

  4. Avatar

    תודה על הקול השפוי והמודע לנזקי הקרינה

  5. Avatar

    כתבה מעולה ….קדימה לעבר ההערים האיטיות

העגלה שלך