פגישות עם שטיינר

פגישות עם שטיינר

על הספה בדירת הוריי פגשתי אנשים שהכירו את שטיינר, קרנה מהם ידיעת אמת שלווה. לצד סיפורי המופת על האיש, באחת הביוגרפיות שנכתבו עליו שטיינר מתואר כמי שבצעירותו נטל חלק בסצנת ההוללות של ברלין. האם זה מקטין משיעור הקומה של אחד המורים הגדולים של האנושות? צילום: מור סאן

דמותו של האיש מוכרת לי מילדותי המוקדמת, כמו זו של הפילוסופים היווניים מבית הספר של אתונה: אפלטון, סוקראטס, אריסטו ואחרים, בציור של רפאלו, בן המאה ה־16. תדפיס של אותו ציור היה תלוי בדירת הוריי, צילום של רודולף שטיינר גם. סבתי נתקלה באנתרופוסופיה בווינה בתחילת שנות השלושים במאה הקודמת, כשגילתה באקראי שגן הילדים אליו הלך דודי הוא בסגנון ולדורף. מורה הוולדורף של דודי היה פרידריך היבּל, [1] שטיינר המליץ לו להיות מורה. בהיותו יהודי למחצה נמלט מאימת המשטר הנאצי לארה"ב, שם היה פרופ' לספרות באונ' פרינסטון. בשנות השישים נקרא לדורנאך וכיהן כחבר הנהלת הגתאנום עד יום מותו.

*

אמי הגיעה לארץ ישראל בשנת 1939 בגפה, בהיותה בת 15. כל חייה הבוגרים הייתה אסירת תודה לרודולף שטיינר. משנתו, כך אמרה, העניקה לה את החוסן להתמודד עם האתגרים שהביוגרפיה שלה הציבה בפניה. הוא, הדוקטור, היה משחר ילדותי דמות נפקדת-נוכחת, שֶׁמּוֹרָה למי שמכיר את חשיבתה ופועלה משעול של משמעות במהלך חייו. כשעוד לא היו לה כתבים של שטיינר, שאלה אמי ספרים מפרופ' הוגו ברגמן, שגר מעבר לפינה. ברגמן, ששטיינר סייע לשחרר אותו משירות צבאי במלחמת העולם השנייה, לימד את שטיינר עברית, ואמר שהפגישה עמו הייתה החשובה בחייו. 

*

כשהגעתי לגיל ההתבגרות, בשלהי שנות הששים, החלו ביקורים של אנתרופוסופים ותיקים בישראל, את רובם חוויתי יושבים על הספה בדירת הוריי. אחת מהם נמנעה מצילום, "שטיינר אמר", שזה מבריח את ישויות הטבע. מאוחר יותר ביקרו בארץ גם רודולף גרוסה [2] ואשתו. בטיול משותף לקומראן שאלתי אותו מה דעתו, הוא חייך: "הן חוזרות" (הישויות), אמר. הוא היה תלמיד במחזור הראשון של בית הספר ולדורף בשטוטגרט, שם המליץ לו שטיינר להיות מורה, שליחות אותה מילא משך עשרות שנים בטרם מונה ליושב הראש של החברה האנתרופוסופית בדורנאך. אשתו לוציה הייתה אחות, שטיפלה באחד הילדים שאליהם מתייחס שטיינר בקורס לחינוך מרפא. גרוסה עצמו התבקש על ידי שטיינר לקחת תחת חסותו נער עם התנהגות חריגה, בשם ריכרד גרוב, [3] שגם הוא נדון בקורס הזה, ולחנך אותו. הזוג גרוסה וגרוב הכירו את שטיינר היכרות אישית, ומשלושתם שמעתי על השפעת המפגש עמו על מהלך חייהם – מפגש שעוצמתו לא דעכה במרוצת הזמן – על נוכחותו, שהשרתה ביטחון, קִרבה, סמכות, אנושיות, אמון בלתי מוגבל, תחושה בלתי אמצעית שהוא מכיר ורואה את מעמקי נפשם ומביט לתוך המהלך הקארמתי שלהם. משהו מרוח זאת שורה גם עליהם. אנשים, שהאותנטיות שבה שוחחו על נושאים אנתרופוסופיים – גם אזוטריים לגמרי – לא היה בה ולו שמץ של הטפה או ניסיון שכנוע. הם השרו רושם של דוברי אמת. אמת היא עניין שאין להתווכח עליו. היא פונה אל התובנה, אמר לי פעם רודולף גרוסה. ה"ילד" שאותו חינך, ריכרד גרוב, שהיה לימים ליו"ר החברה האנתרופוסופית בשוויץ, סיפר שכשהתחנך בכיתה "המיוחדת" בדורנאך, ישב על גג הבניין ושר בקול רם שירי חג מולד כששטיינר עבר בשביל, וזה פשוט התעלם ממנו... 

*

עוד בטרם התחלתי להתעמק בכתביו, נשאתי בתוכי דמות של אדם בעל שיעור קומה, שמעבר לסגולותיו הרוחניות המופלגות גם היה איש חברה ובעל הומור. בארוחת ערב אחרי הרצאה שלו הקפידו כל הסועדים, מתוך כבוד, להזמין מנות צמחוניות. כשהגיע תורו של שטיינר, הוא הזמין שניצל וינאי וסלט תפוחי אדמה, והוסיף שעדיף לאכול בשר מאשר לחשוב אותו – כך סיפר מי שהיה הנהג שלו. 

*

במהלך השבעון הרביעי בחיי, במהלכו שהינו בדורנאך, הכרתי את הרופאה מדליין ואן דוונטר. [4] היא קראה כתבים של שטיינר בגיל שתים עשרה, 

השתתפה בסדרות של הרצאות שלו לרופאים, עבדה בצמוד לאיטה וגמן, ואחרי מותה ניהלה את הקליניקה על שמה בארלסהיים. למרות שניסתה לתאר אותו, הרושם שהשאיר עליה שטיינר היה קשה לתיאור מילולי. הבקיאות שלו בענייני רפואה שאינם רק תוצאה של מחקר בתחום הרוח הפעימה אותה. והיה גם הד"ר אנדריאס פון גרונליוס, [5] אז בן שמונים. לעתים ישבתי לידו בארוחת הצהרים בקליניקה. הוא הזמין אותנו לארוחת ערב בביתו – חשבנו שבעשר נלך, אך ישבנו שם עד שתיים בלילה, אכלנו נקניקים ושמענו שהד"ר לאגרונומיה, 190 ס"מ גובה, היה שומר הראש של שטיינר במהלך הרצאותיו הפומביות במינכן, ב־1922. הגיע אליהם מידע שבאולם יהיו פרובוקטורים מחוגי 

ה־SA, הנאציים המוקדמים. פון גרונליוס ראה שדוכן הנואמים אינו מואר מספיק, העמיד מנורת לילה וחיבר אותה לשקע. שטיינר החל לנאום – ולפתע כבה האור באולם וכמה בריונים קמו ממקומם. אלא שמנורת הלילה הייתה מחוברת למעגל חשמלי אחר, ושטיינר ניצב במעגל האור. גרונליוס חיבק אותו מאחור וגרר אותו לחדר צדדי. כנראה הציל את חייו. במהלך ליל שריפת הגתאנום הראשון עמד כל הלילה על גג הנגרייה הסמוכה לבניין הבוער והתיז מים כדי לקרר את הגג ולמנוע התלקחות. בסטודיו שבנגרייה עמד פסל "נציג האנושות" שטרם הסתיימה השלמתו, וכך ניצל הפסל מן הלהבות. [6] בבוקר מכנסיו היו ספוגים בזפת שנמסה מחום האש, וכך הוא שמע את מילותיו הראשונות של שטיינר, שניצב עם שחר מול החורבה המעשנת, פאר יצירתו הפלסטית, שהשקיע בה שנים של עבודה ומאמצים, פנה אל הנוכחים, שעה שעיניהם שטופות בדמעות ואמר: "אנחנו ממשיכים. נבנה מחדש". 

 

לא פגשתי את שטיינר אישית. אבל כמעט. דרך אנשים שכן פגשו – ושדרכם זרם אליי איזשהו תדר – נדמה לי שבאמת כמעט.

*

עשרות שנים חלפו ולמדתי להכיר את שטיינר גם דרך ביוגרפים שאינם אנתרופוסופים. למשל: הלמוט צנדר, [7] פרופסור לתיאולוגיה, שחוקר את האנתרופוסופיה ואת שטיינר, מספר שבצעירותו שטיינר עישן, שתה, וכנראה גם הסניף, שלקח חלק בחיי ההוללות בברלין בתחילת המאה, ושביקר בבתי בושת. כמו ישראל קורן [8] "שלנו", צנדר בקיא בכתביו של שטיינר ומצביע על סתירות ועל חוסר דיוקים במשנתו, מראה שפה ושם מקורותיו אינם מדויקים, שלא תמיד הוא מביא דברים בשם אומרם, שיחסיו עם נשים היו יותר סבוכים מאשר נהוג לספר. ועם זאת הוא אינו מטיל ספק בגדולתו של שטיינר כאזוטריקן ומורה אנושות. למדתי, בגיל מבוגר יחסית, להכיר צדדים באישיותו של שטיינר שהפכו אותו בעיניי למרתק, אנושי וקרוב עוד יותר מאשר בזמנים שראיתי בו רק גאון ורואה רוחי, והדחקתי סדקים שבהם חשתי בחזית הזו. 

לא פגשתי את שטיינר אישית. אבל על הכמעט הזה אני אסיר תודה. [9]

 

1 Prof. Friedrich Hiebel, 1903−1989.

2 Rudolf Grosse, 1905−1994.

3 ד"ר ריכרד גרוב (Dr. Richard Grob, 

1912−1992), אביה של סטפני אלון. ראו גם: מאמרה של סטפני אלון באדם עולם, כרך ביוגרפיות, 2019.

4 Dr. Madeleine van Deventer, 1899−1983.

5 Dr. Andreas von Grunelius, 1900−1989.

6 הפסל חרוט בעץ, גובהו כ-7 מטרים והוא ניצב בגתאנום.

7 Zander, Helmut. Rudolf Steiner, eine Biografie. Berlin 2016.

8 ראו שיחתי עם ישראל קורן בגיליון "יהדות ואנתרופוסופיה 2", אדם עולם ספטמבראוקטובר 2020.

9 ואני אסיר תודה גם לסימונה, על שנים של שיתוף פעולה ומלאכת עריכה אמפתית ורגישה.

 

אודי לוי שותף להקמת כפר רפאל, ניהל מוסד אנתרופוסופי לאנשים עם צרכים מיוחדים בשוויץ, אב לארבעה, עוסק בהוראה, קורסים והרצאות בנושאים אנתרופוסופיים ובכתיבה. חי בשוויץ. [email protected]

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך