הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
איילין קאדי (Eileen Caddy) מוכרת בישראל דרך ספרה 366 דלתות ללב, המבוסס על מסרים שקיבלה ממקור רוחני שגילתה בתוכה. לפני כשנה שמעתי על ספרה האוטוביוגרפי. קראתי אותו ונותרתי אחוז פליאה. היה לי ברור שהוא יהווה מקור השראה נדיר – לא רק לי, אלא לאנשים רבים – והחלטתי לתרגם אותו. לשמחתי, מצאתי בהוצאת "אדם עולם" שותפים נלהבים, והספר מעוף אל מעבר לחופש[1] יתפרסם בקרוב. מאמר זה מביא, על קצה המזלג, טעימות מסיפור חייה הסוערים של איילין קאדי, אישה שגילתה מתוך קשיים וטלטלות את האל הפנימי, את הכריסטוס בתוכה, למדה מהי אהבה לא תנאי ולימדה אותה עד יום מותה.
איילין קאדי: "הודיתי על הכול ולא משנה עד כמה היו הדברים זעירים: פיסת שמיים כחולים, שחף על אדן החלון, הדוור שהביא מכתב מפיטר. כל תפיסת המציאות שלי השתנתה"
"היי שלווה ודעי"
בסתיו 1953, בבית תפילה קטן בגלסטונברי שבאנגליה שמעה לראשונה איילין קאדי קול פנימי חרישי: "היי שלווה, ודעי שאני אלוהים." איילין, בת 36, הייתה באותה שעה הלומה מכאב משתק. עד לפני ימים ספורים היא הייתה אישה נשואה, אמא לחמישה ילדים, וכעת, בשל אהבה פתאומית לגבר אחר, נלקחו ממנה ילדיה והיא עמדה על סף מסע מפחיד מאין כמוהו אל הלא-נודע. היא ניסתה להבין מאין הגיע הקול, אך לא ראתה איש סביבה. האם היא מתחילה להשתגע? היא הייתה שקטה מאוד ונוקשה מרוב פחד. הקול המשיך: "צעדת צעד גדול בחייך. אבל אם תלכי אחר קולי הכול יהיה טוב. הפגשתי אותך ואת פיטר יחד למטרה מיוחדת, לעשות עבודה מסוימת עבורי. אתם תעבדו כאחד, ותביני זאת טוב יותר בבוא העת. רק בודדים הופגשו כך יחד בדרך זאת. אל תפחדי, מכיוון שאני איתך."
עבור איילין היה זה צעד ראשון בדרך רוחנית יוצאת דופן, שמתחילתה ועד סופה הייתה טבועה בחותם האהבה. אולם אין מדובר באהבה שהתנהלה על מי מנוחות, אלא במסע פנימי מטלטל, שדרש ממנה שוב ושוב להשתנות, עד שהצליחה בסוף ימיה לממש את מה שהתגלה לה כמשימתה הגדולה: לחיות באחדות מלאה עם האני האלוהי הפנימי.
"שחף על אדן החלון"
איילין קאדי נולדה בשנת 1917 באלכסנדריה שבמצרים להורים אנגלים. כשהייתה בת שש נשלחה ללימודים באירלנד, ובמהלך שנות לימודיה בתיכון נפטרו בזה אחר זה אביה, אמה ואחיה, והיא נותרה כמעט לבדה בעולם. היא חיפשה גבר שיעניק לה משען וביטחון, ובגיל 22 מצאה אותו בדמותו של אנדרו קוׂמְב, טייס וקצין בחיל האוויר הבריטי. השניים נישאו ונולדו להם חמישה ילדים.
קשה לדעת איך היו נראים חייה של איילין אילו לא פגשה את פיטר קאדי. פיטר שירת אף הוא בחיל האוויר, והיה מצוי עוד קודם לכן בחיפוש רוחני ובלימודים אזוטריים במסדר הרוזנקרויצרי[2] באנגליה. מערכת היחסים עם פיטר (הנשוי), שהחלה כידידות, ניצתה בהפתעה גמורה עבור איילין. מייד לאחר שהיו לאוהבים היא סיפרה על כך לאנדרו, שהגיב באופן קשה. הוא סירב לדבר איתה והוציא צו מבית המשפט שאסר עליה ליצור קשר עם חמשת ילדיה – אותם גידלה עד אז כמעט לבדה, בזמן שאנדרו היה עסוק במשימותיו הצבאיות.
איילין מצאה את עצמה תלויה לחלוטין בפיטר קאדי ובאשתו שִינָה גובאן, שמתוך התגלויות אישיות הפכה למורה רוחנית. השניים לא חיו באותו זמן כזוג, אולם פיטר היה קשור בכל נימי נפשו לשִינָה ודרש מאיילין לעבור אצלה הכשרה רוחנית. הוא עצמו המשיך בשירותו הצבאי במזרח התיכון, והמפגשים בינו לבין איילין התרחשו רק כשהיה מגיע לחופשות באנגליה.
שינה האמינה בכוח החי של האהבה, אולם בעיניה, כדי לאפשר את לידתו של הכריסטוס בתוך הנפש היה על האדם לוותר על הדברים היקרים לו ביותר. היא תבעה מאיילין משמעת והתמסרות לאל ללא פשרות, והצביעה ללא רחמים על חולשותיה. עבור איילין הייתה זאת תקופה של בדידות וסבל איום. היא הגיעה לידי ייאוש כה עמוק עד שניסתה ליטול את חייה. חלף זמן רב עד שהצליחה שוב לחוש את נוכחותו של האל בתוכה.
בספרה היא כותבת: "בתחילה היו אלו רק מילים ספורות של אהבה ונחמה. הקשבתי להן ובאו עוד, אומרות לי בעדינות להיות אסירת תודה על הדברים שהתברכתי בהם. בתחילה לא מצאתי דברים כאלה. אחר כך הבטתי סביב, והבנתי כמה אני מבורכת. הודיתי על הכול ולא משנה עד כמה היו הדברים זעירים: פיסת שמיים כחולים, שחף על אדן החלון, הדוור שהביא מכתב מפיטר. כל תפיסת המציאות שלי השתנתה."
"ילדיי, אני רוצה שתבינו"
במהלך השנים הבאות נולדו לאיילין ולפיטר שני ילדים מחוץ לנישואין. פיטר פרש משירותו הצבאי ומצא משרה כמנהל מלון. בתקופה ההיא כבר נעלמו ספקותיה של איילין לגבי קולו של אלוהים. היא למדה לפנות פנימה לנחמה, עידוד, עצה. אלוהים – היא כותבת – "הפך להיות אבי, מורי, חברי."
את המלון ניהל פיטר, תחת ההדרכה המתמדת שקיבלה איילין מקולה הפנימי ושהגיעה עד לפרטים הקטנים ביותר: סידור החדרים, קבלת עובדים, או טיפול בטבח שהשתכר רגע לפני שהיה עליו להכין ארוחת ערב חגיגית. הדבר שאפיין את כל ההנחיות היה ההתכוונות לכוחה של האהבה.
"ילדיי, אני רוצה שתבינו עד כמה זה חשוב לעשות את כל מה שאתם עושים במקום הזה באהבה. התבוננו בעובדים שאתכם: תראו שלא משנה מה היא עבודתם, הם לומדים לעשות אותה באהבה. אם תשאלו אותם מדוע, הם לא יוכלו לומר לכם, אבל הסיבה היא שאני מאפשר שיהיו כאן רק כאלה שעובדים מתוך אהבה בלבם. האווירה כל כך חשובה. אתם תראו שמי שנשארים כאן עושים זאת מכיוון שהם אוהבים את המקום. הכירו תמיד תודה למי שהצבתי כאן. התייחסו אליהם כאל חברים, לא כאל עובדים. זכרו שאתם כולכם משפחה אחת בעיניי."
העבודה המשותפת של פיטר ואיילין – הוא בחזית העשייה והיא מאחוריו, מקבלת מסרים מהאל – הובילה את המלון להצלחה רבה. שם גם נולד בנם השלישי, לאחר שנישאו באופן חוקי. אולם, למגינת לבם, החליטה הרשת להעביר אותם למלון אחר כדי לשחזר את ההצלחה. כעבור שנה, ללא סיבה גלויה לעין, הם פוטרו מעבודתם בהתראה של פחות מיממה.
אהבה היא דבר שקיים. אין צורך לדבר עליה; היא מבטאת את עצמה בחייכם באופן טבעי כמו נשימה. היא משתקפת בתוך כל ישותכם ויחסכם. היא האני האמיתי של כל אדם. היא אני בכם
"זמן ההתבודדות שלכם הסתיים"
אירוע זה סימן למעשה את תחילתה של קהילת פינדהורן.[3] פיטר, איילין ודורותי מקלין, שבעבר הייתה אף היא תלמידה של שינה ועבדה איתם במלון, חיפשו מקום מגורים. לא היו להם אמצעים לקיים את עצמם, והם התיישבו בקרוון זעיר באתר מוזנח במפרץ פינדהורן בצפון סקוטלנד. במשך כמה שנים הם חיו על קצבת האבטלה שקיבלו פיטר ודורותי, וחילקו את ימיהם בין מדיטציות ארוכות לעבודה אינטנסיבית בגן ירק שהקימו ושעל תוצרתו התקיימו. העבודה הפנימית הובילה אותם לדיאלוג על-חושי עם ישויות הצמחים שגדלו בגינה. הם פעלו בהדרכתן, ומתוך אדמת הבור הצחיחה עלה גן פורח, שופע ירקות ופירות. לאחר שחשו שהם מסתגלים לצורת החיים המיוחדת שפיתחו, קיבלה איילין את ההדרכה הבאה:
"זמן ההתבודדות שלכם הסתיים. אמרתי לך שאתם תיצרו קשר עם נשמות רבות יותר ויותר. מקום זה יהפוך להיכל עבור אלה השואפים אל האור. הכוח המגנטי מתחזק מדי יום, וככל שהוא הולך וגדל, יותר נשמות בעלות הלך רוח משותף יימשכו אליו. [...] יהיו כאלה שיגיעו ולא יידעו מה משך אותם לכאן. הם זקוקים לטיפול עדין מאוד. האכילו את הכבשים שלי וטפלו בהן, הקרינו את אהבתי האלוהית ואת אורי האלוהי אליהן. לכל אחד מכם יש משימה מוגדרת וייחודית עם כל נשמה שתימשך לכאן."
ואכן, תוך זמן קצר הפכה פינדהורן לאבן שואבת עבור נפשות רבות שחיפשו את התעוררות הרוח בדרך חדשה. כמו במלון, גם כאן, פעלו פיטר ואיילין בתיאום מושלם. הוא הוביל את חיי הקהילה, אך הסתמך בצורה מלאה על המסרים שהיא קיבלה. במשך חמש או שש שעות כל לילה הייתה איילין עורכת מדיטציות, ומדי בוקר היו המסרים שהגיעו אליה מוקראים בהיכל שנבנה במרכז הקהילה. הדברים נגעו לעתים קרובות בכוחה של האהבה.
"אהבה היא דבר שקיים. אין צורך לדבר עליה; היא מבטאת את עצמה בחייכם באופן טבעי כמו נשימה. היא משתקפת בתוך כל ישותכם ויחסכם. היא האני האמיתי של כל אדם. היא אני בכם. אהבה היא לחלוטין חופשית. לעולם לא ניתן להגביל אותה, מכיוון שאז זאת אינה אהבה אלוהית; זאת אהבה אנושית רכושנית, שאינה יכולה לעמוד בלחצי החיים ובקשייהם. [...] עם אהבה טהורה בלבכם אתם יכולים ללכת לכל מקום, להתמודד עם כל דבר, מכיוון שבתוך לבכם נמצאת העוצמה של אהבתי האלוהית."
"שמרי על זרם רציף של אהבה"
בכל אותו זמן המשיכה איילין לחוות את כאב הפרידה מחמשת ילדיה מנישואיה הראשונים. למרות שבהנחיה הפנימית הובטח לה שוב ושוב שיום אחד היא תתאחד עמם, אמונתה נבחנה בייסורים, כאשר כל ניסיונות הפיוס שעשתה נכשלו וכל המכתבים ששלחה הושבו ריקם מבלי שנפתחו. כאשר פנתה לעזרת האלוהים נאמר לה:
"שמרי על זרם רציף של אהבה שיכוון אל הילדים. זה חיוני, מכיוון שללא אהבה הם לא יוכלו להתיר את כבליהם. חשבי על אנדרו באהבה רבה. הבטחתי לך שתתאחדי עם ילדייך בזמן הנכון, אם פשוט תמלאי את ההוראות שאני נותן לך לגביהם. בטחי בי והמשיכי באמונה עם סבלנות גדולה. אל תתני ללבך להיות מוטרד, אלא ראי את אצבעי מציירת תבנית בהירה ומושלמת דרך כל מה שקרה. דעי שהטוב ביותר יקרה לכל אחד מהם, וגם לאנדרו. שמרי את לבך פתוח, לא משנה כמה הדבר כואב לך, ושמרי על האהבה זורמת לכולם. הם זקוקים עד מאוד לאהבה, והאהבה תנצח."
איילין המשיכה במשך שנים לערוך מדי יום מדיטציות בהן שלחה אהבה לאנדרו ולילדים. הדבר הקשה ביותר עבורה היה להתגבר על הטינה והמרירות כלפי אנדרו. היא הרגישה שהשיפוט המוסרי שלו לגביה לא היה מוצדק, אולם עדיין ניסתה לראות בו את הטוב ביותר, ובזמן שהעלתה את עצמה למישורים גבוהים יותר של תודעה, היא חשה שמשהו בתוכה מצליח להתמוסס ולהתרכך כלפיו. בסופו של דבר, חודש הקשר. תחילה היה זה אחד הבנים שיצר איתה קשר, אחר כך אחת הבנות. בהמשך היא נחלצה לעזרתה של בת אחרת, שפנתה אליה לאחר שנעזבה על ידי בן זוגה שהכניס אותה להיריון מחוץ לנישואים. איילין הזמינה אותה לפינדהורן ללדת שם את תינוקה, ואף יצרה קשר עם בן הזוג והזמינה אותו לבקר בקהילה. שם – במרחב של קבלה, מבלי שהופעל עליו לחץ – הוא הבין שהוא רוצה לחיות עם מארי ליז, הבת. דבר זה, יותר מכול, גרם לאנדרו להתרכך כלפי איילין, ובתהליך הדרגתי שהבשיל עד מותו הוא התפייס איתה בצורה מלאה.
איילין קאדי: "מדוע איני יכולה לקבל שהכריסטוס נמצא בתוכי? בתחילה היו אלו מילים שלא אמרו לי הרבה. אחר כך הרגשתי שהמילים מתחילות לחיות, שהפכתי להיות המילים הללו, עד שידעתי ללא צל של ספק שאני ישות רבת יופי חדורה ברוחו של הכריסטוס"
"האם אני אוהבת את עצמי?"
כשהתקרבה לגיל שישים החלו להיווצר סדקים בקשר בינה ובין פיטר. המשבר החריף כאשר קולה הפנימי אמר כי עליה להפסיק לתת לפיטר הנחיות שיסייעו לו בעבודתו כדמות המובילה של הקהילה. עד אז הוא נהג לבקש מאיילין אישור רוחני לפעולותיו. כעת היה עליהם למצוא בסיס חדש ליחסיהם, שמתוכו הם ייפגשו לא כשני חצאים המשלימים זה את זה, אלא כשתי ישויות נפרדות הפועלות יחד. בתוך כך הרגיש פיטר צורך לפתֵח את החלק הרגשי של אישיותו, וזה הוביל אותו לקשרים עם נשים צעירות יותר בקהילה. לא היה מדובר בקשר גופני, אבל גם כך הרגישה איילין מאוימת ודחויה. בלי שרצתה בכך לִבּה נסגר. אך דווקא מתוך הפגיעוּת היא הבינה שהיא רוצה יותר מכול לפתח אהבה ללא תנאי, להיות מסוגלת להביע אהבה בפשטות מלאה, בלי לצפות לדבר בתמורה.
"חשבתי על זה. האם אני יכולה לאהוב את פיטר בדרך הזאת? לא יכולתי לומר בכנות שכן. ציפיתי ממנו שייתן לי אותה מידה של תשומת לב שהוא הקדיש לאליס או לרואות הרוחניות האחרות שפגש. הרגשתי מאוימת ונבוכה. זה היה מאוד קשה להיות חמה ואוהבת אליו, כשידעתי שרגשותיו החמים ביותר נטו לעבר אישה אחרת, או במקרה גרוע יותר, בכלל לא היו שם עבורי. יכולתי לאהוב את נכדיי ללא תנאים, לא משנה כמה קשים הם היו. אז מדוע לא יכולתי להביא את עצמי לשבת על קצה הכיסא של פיטר, להניח את זרועותיי סביבו ולומר לו 'אני אוהבת אותך'? לא יכולתי לעשות זאת עד שאהיה בטוחה שפיטר יהיה מוכן לאהוב אותי באותה דרך. אבל רציתי להיות יכולה."
באותו זמן הגיעה הערכתה העצמית של איילין לשפל המדרגה. חבר אמר לה שהיא תוכל לאהוב אחרים רק במידה שתוכל לאהוב את עצמה. אבל זה היה כל כך קשה. אהבה עצמית נתפסה אצלה כדבר אסור. הרי עליה לשכוח את "העצמי הקטן" למען האלוהים, להתעלות מעליו ולא להתפלש ברחמים עצמיים או בסיפוק תאוות עצמיות. כמה ימים אחרי אותה שיחה היא ישבה והסתרקה מול המראה, ופתאום הביטה בעצמה כאילו בפעם הראשונה.
"האם אני אוהבת את עצמי? האם אני יכולה לאהוב את עצמי? לרגע ראיתי מאחורי הפנים המוכרים, השיער, העיניים, את האלוהי שבתוכי. כן, אני יכולה! אני יכולה לאהוב את האלוהי שבתוכי. אני אוהבת את אלוהים. אלוהים נמצא בתוכי. [...] חוויתי התרוממות רוח מההתגלות הזאת, והתחלתי לרקוד משמחה בתוכי. מצאתי מפתח לדלת מסתורית, וגיליתי חופש מופלא. יכולתי להתבונן במראה ולומר, ללא היסוס, 'את אישה נפלאה'. אבל אז ה'כן, אבל...' שלי השמיע את קולו. קל לומר שאני אוהבת את עצמי, כאשר אני מדברת על האלוהות הטהורה והיפה שבתוכי. אבל מה לגבי הזמנים – כל כך רבים לאחרונה – בהם אני שלילית, כועסת, עצובה? כאשר אני מאכזבת את מי שאני באמת? איך אני יכולה לאהוב את עצמי אז? האם גם זה אלוהים?"
מה היא פינדהורן? היא מצב של תודעה, וזאת תודעה של אהבה, שלום ושמחה. אלה הם הזרעים שיש לטמון בכל רחבי האדמה, והקציר יהיה עצום
"אני ישות רבת יופי"
שנים רבות חלפו עד שאיילין הצליחה לאחות בתוך עצמה את הקרע בין מה שנחווה אצלה כ"עצמי הקטן" לבין ישותה האלוהית, ולהבין שכל הרגשות שאנו מנסים לברוח מהם גם הם חלק מהווייתנו השלמה. בינתיים העמיק הקרע עם פיטר, ולאחר כמה שנים של ניסיונות לבנות את יחסיהם בצורה חדשה הם נפרדו.
"היחסים שלי עם פיטר היו צריכים להשתנות כדי שאוכל לצמוח. חיי היו עטופים בו לחלוטין, כפי שחייה של אמי היו בלתי נפרדים מחייו של אבי. הערצתי את פיטר והייתי תלויה בו בכל דבר. [...] למרות שלא היה הרבה רוך בינינו, הובאנו יחד על ידי אלוהים למען מטרה; היינו שני חצאים של שלם."
לקח לאיילין זמן רב להבין שעליה למצוא את השלמות בתוכה.
"אלוהים המשיך לשאול אותי: 'מי הוא החלק השני שלך, מיהו ידיד נפשך?' לבסוף הבנתי! גיליתי שפיטר לא היה החצי השני שלי. איני זקוקה למישהו אחר לעשות אותי שלמה. האיזון בין גברי ונשי, השלמות, נמצאת בתוכי. הבנתי שאלוהים הוא ידיד נפשי, הוא המחצית השנייה שלי, הוא נפשי התאומה. זה היה כל כך נפלא, כמו הבזק של אור. אלוהים הוא השלמות."
חוויית האחדוּת עם האלוהים שבתוכה התפתחה והפכה לקשר קרוב עם ישות הכריסטוס.
"כאשר נאמר לי בפעם הראשונה מבפנים להצהיר, 'אני ישות רבת יופי, חדורה באור הכריסטוס', הייתי מזועזעת למדי. אבל כאשר ערכתי מדיטציה על המושג והצהרתי מדי יום, התחלתי להבין שאם אני מקבלת שאלוהים נמצא בתוכי, מדוע איני יכולה לקבל שהכריסטוס נמצא בתוכי? בתחילה היו אלו מילים שלא אמרו לי הרבה. אחר כך הרגשתי שהמילים מתחילות לחיות, שהפכתי להיות המילים הללו, עד שידעתי ללא צל של ספק שאני ישות רבת יופי חדורה ברוחו של הכריסטוס. שכולנו כאלה... הכריסטוס הוא אהבה טהורה. הכוח המתמיר שלו נמצא בכל אחד מאתנו. כל שעלינו לעשות הוא לזהות אותו, לקבל אותו ולהשתמש בו כדי לרומם הכול."
"פזרי את זרעי האהבה"
העבודה עם הכריסטוס הובילה את איילין אל שאלת הסליחה. היא הבינה שכדי לממש את משאלתה לחיות באהבה ללא תנאי, עליה להיות מסוגלת לסלוח לפיטר בצורה מלאה. היא ערכה מדיטציות ארוכות כדי להיות מסוגלת לקבל את פיטר באותה אהבה שחשה אליו בעבר, באכפתיות אך ללא רכושנות. היא חשה את עצמה כאדם חדש, היא יכלה להכיר תודה לפיטר על שעזב אותה, אך עדיין נדרשה להוכיח זאת שוב ושוב.
"המבחן הסופי שהוצב בפניי לקבלת פיטר וחייו החדשים, היה כאשר הקהילה חגגה את יום הולדתה העשרים ואחת בשנת 1983. כולם הרגישו שצריך להזמין את פיטר, ואני שמחתי על כך. עם זאת, כאשר הוא כתב שהוא רוצה להביא את אשתו וילדו אתו, התנהגתי כמו ציפור אדום החזה קטנה וכועסת שמגינה על קינה. היה זה דבר אחד שפיטר יבוא – למעשה רציתי שיגיע – אבל לא רציתי את שלושתם יחד. זאת הטריטוריה שלי! אבל כאשר שאלתי במדיטציה מה עליי לעשות, נאמר לי בצורה מאוד ברורה שכולם חייבים לבוא, ואז ביקשתי לקבל עזרה שתעמוד לרשותי בהישג יד.
ציפיתי לבואם בעצבנות, וערכתי מדיטציות על אהבה ללא תנאי בכל רגע פנוי של היום. דמיינתי אותם נכנסים אל תוך מבנה הקהילה ועטפתי כל אחד מהם באהבה ובקבלה. כאשר לבסוף הם באמת הגיעו, נדהמתי לגלות שלא הגבתי כלל כפי שחששתי. הרגשות הקטנוניים הישָנים שהיו לי במשך השנים, נעלמו באורח פלא, וגיליתי שאני מסוגלת לאהוב את שלושתם כמעט ללא תנאי."
איילין סלדה מאור הזרקורים. היא הייתה ביישנית, מופנמת וחסרת ביטחון מטבעה, אולם דרכה הובילה אותה בסוף חייה לפעילות נרחבת בעולם. היא הובילה סדנאות על סליחה, אהבה ללא תנאי ואיזון בין גבריות ונשיות באירופה, ארצות הברית, קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד, פרסמה ספרים רבים והיוותה מקור השראה לעשרות אלפי אנשים. הדברים הבאים יכולים אולי להאיר את משמעות עבודתה בעולם:
"בשנת 1975 קיבלתי תמונה פנימית שעזרה לי להיות אני עצמי בעולם: ראיתי את עצמי עם שק עור, שהיה קשור סביב מותניי, מלא בזרעים זעירים. שמעתי את המילים: 'לכי קדימה בדרכי העולם ופזרי את זרעי האהבה, השלום והשמחה שלי. כשהאדמה תהיה מוכנה, אפתח את הדרך עבורך.' אז שאלתי: 'אבל בוודאי המשמעות של יציאה ופגישת אנשים היא לספר להם על פינדהורן ועל מה שקורה שם?' אז הגיעה אליי תשובה שנגעה בי עמוקות: 'מה היא פינדהורן? היא מצב של תודעה, וזאת תודעה של אהבה, שלום ושמחה. אלה הם הזרעים שיש לטמון בכל רחבי האדמה, והקציר יהיה עצום. היי מי שאני. חיי את חיי. זה כל מה שעלייך לעשות. היי בשלווה מוחלטת. הכול מתגלה'.״
איילין חצתה את הסף בשנת 2006 בשמחה ובהכרת תודה. היא כתבה שהיא מצפה לאפשרות לעזוב את גופה, הפקעת הישנה, מאחוריה ולאפשר לפרפר, לרוח, לעוף לחופשי. לפני מותה היא השלימה את כל מעגלי חייה. כשהייתה בת שמונים התאספו יחד לראשונה כל שמונת ילדיה עם בני ובנות זוגם וילדיהם מארבע יבשות תבל, וחגגו את יום הולדתה. זאת הייתה הוכחה נוספת לתקפותן של המילים שנאמרו לה שנים רבות קודם לכן: "הבטחותיי יתגשמו. את תתאחדי עם ילדייך ומרהיב יהיה האיחוד. האהבה תנצח."
> לעמוד ספר האוטוביוגרפיה של איילין קאדי הרואה אור בעברית בהוצאת אדם עולם
[1] כל הציטוטים במאמר לקוחים מתוך ספר זה.
[2] המסדר הרוזנקרויצרי הוא זרם שהתהווה מתוך הנצרות האזוטרית ופעל באירופה החל מסוף ימי הביניים. רודולף שטיינר מתאר במקומות רבים את חשיבותו לתרבות המערבית, ואף ראה בו מבשר לדרך האנתרופוסופית. המסדר אליו השתייך פיטר קאדי בצעירותו הוקם בסוף המאה התשע-עשרה והתבסס על מסורות וכתבים רוזנקרויצריים.
[3] קהילה רוחנית אקולוגית בסקוטלנד, הוקמה בידי איילין ופיטר קאדי ודורותי מקליין בשנת 1963 ומשגשגת עד היום.
בתמונה: איילין קאדי, מייסדת קהילת פינדהורן
