פחות זה יותר

עולם הפדגוגיה המתחדשת עוסק לא מעט בהאצה. "מאיצים בחינוך", "מאיצי יזמות וחדשנות", הן מקצת הכותרות המוכרות בזירה זו.

באופן פרדוקסלי, חולקת הפדגוגיה המתחדשת את ההאצה עם הפדגוגיה המסורתית, ושם, מוכר כובד משקלה זה מכבר לאנשי חינוך, כמו גם להורים ולתלמידים. למידה במערכת החינוך נחווית במקרים רבים כמירוץ שמטרתו להספיק לדחוס כמה שיותר חומר לימודי למערכת ולראשי התלמידים. המורים נאנקים תחת העומס ותחת המתח לעמוד בציפיות ובמשימות, והתלמידים והוריהם רצים יחד איתם. המהירות לא מתבטאת רק בקצב, כי אם בתנועה אינטנסיבית של השטחה והעמסה. הזמן החינוכי נחווה כמשאב יקר שיש למלא, וכל ניצול שלו לפנאי, למחשבה, בהייה, שיעמום או חלימה – נתפס פעמים רבות כבזבוז מגונה.

מודלים חלופיים ללמידה ולחינוך "אחר" קיימים בעולם מזה דורות והתפתחו לכדי תנועות, גישות וזרמים שונים – חינוך הומניסטי, דיאלוגי, דמוקרטי, מונטסורי, רג'יו אמיליה, ולדורף, פתוח, ביתי ועוד. לכל אלו, אנו, המובילות את זירת ההאטה בחינוך, מבקשות ליצור "מטרייה" רעיונית חדשה: האטה בחינוך.

עומדת כאן ההנחה כי עצם בנייתו של נרטיב אלטרנטיבי בעל מנגינה איטית, תסייע ביצירת פרשנות ומשמעות מחודשת לחינוך, אשר יובילו בהדרגה גם לעיצוב מציאות רצויה.

זמן בלתי מוגדר הוא עיקרון משמעותי
בחינוך איטי, שכן עצם החלל הפנוי מאפשר
חיבור פנימה

למה להאט בחינוך?

"חינוך נכון יעזור לך לגלות לעצמך מה אתה באמת, בכל לבך, אוהב לעשות. לא חשוב מה זה: לבשל או להיות גנן, אבל זה יהיה דבר שנתת בו את שכלך, את לבך [...] בית הספר הזה צריך להיות המקום שבו עוזרים לך לגלות לעצמך באמצעות שיחה, הקשבה, דממה, מה באמת תאהב לעשות במשך כל חייך." (קרישנמורטי, לגעת במהות).[1]

חינוך בעל היבטים איטיים, אם כפרקטיקה ואם כנרטיב חלופי, טומן בחובו פוטנציאל עמוק לשינוי שרבים משוועים לו.

האטה בחינוך רלוונטית לכל שלב בחינוך, לכל זרם ולכל אוכלוסייה. להאטה יש ללא ספק ממד של חתרנות תחת הקיים, אך ניתן למעשה לשלב אותה באופן מיטיב גם במערכת שאינה איטית במהותה.

חינוך איטי הלכה למעשה

מהם, אם כך, אותם עקרונות של חינוך איטי?

בעבודה שנעשתה עם מגוון נשות ואנשי חינוך – מורים, מורות, גננות וכן עם הורים, עלו מספר עקרונות מרכזיים:

מינימליזם

מערכות החינוך בפינלנד ובאסטוניה הובילו מדיניות חינוך ציבורי של צמצום, ואפשר וכדאי לשאוב מהן השראה. לא מדובר בצמצום משאבים או כוח אדם, להפך, בצמצום כמעט כל האספקטים האחרים: צמצום מקצועות, מבחנים, שיעורים, משימות, כמו גם צמצום צבעים על קירות הכיתה, צמצום התכנים, צמצום חומרי היצירה המוגשים לתלמידים, צמצום זמן הדיבור של המבוגר אל תלמידיו ואפילו צמצום מספר התשובות שהמורה נותן על חשבון זמן השתיקה והחשיבה של הלומדים. מערכות חינוך אלו נחשבות כיום למובילות בעולם, הן מבחינת ההישגים של התלמידים והן מבחינת הוגנות ושוויון בחינוך. אחד הביטויים המרשימים להצלחה היא העובדה שמקצוע החינוך נחשב למבוקש וליוקרתי במדינות אלו, והדרישות להתקבל אליו דומות ולעתים אף גבוהות מאלו שנדרשות ללימודי רפואה.

מודעות, נשימה ומבט פנימה

חשיבה מהרהרת ומערערת, תהליכי התבוננות רפלקטיביים המאפשרים לכוון את המבט פנימה דרך שיטות כמו מיינדפולנס, דמיון מודרך, יוגה ומדיטציות למיניהן. כל אלה דורשים זמן, התכווננות וגם למידה. גני ילדים ובתי ספר שונים כבר משלבים האטה מסוג זה, אם דרך רצועות תוכן קבועות, הן לצוות החינוכי והן לילדים, ואם כפעילויות חד פעמיות. תקופת הקורונה הביאה מורים רבים לשלב באופן יומיומי פעולות הרגעה והאטה דרך פרקטיקות מסוג זה ויש לקוות (ולהאמין) שימשיכו בכך.

טבע וחוץ כמרחב מאט

הטבע מאפשר רוח, קרקע, צבע ומוזיקה אחרת. שהייה במרחבים פתוחים, ליקוט עלים ותרמילים, אכילה בשטח, מבט לשמיים ומגע עם האדמה – כל אלה, מעצם קיומם, יוצרים אצל מבוגרים וילדים רבים (גם אם לא אצל כולם) תנועה של האטה פנימית. למידה בחוץ, יציאה קבועה לטבע, כיתות חוץ קבועות במרחבי בית הספר, גינות ומרחבים ירוקים שונים הם חלק מהאפשרויות לשילוב טבע כגורם מאט.

זמן לא "צבוע"

יחידות זמן במערכת השעות של מסגרות חינוכיות "צבועות" לרוב בפעילות מוגדרת. זמן בלתי מוגדר הוא עיקרון משמעותי בחינוך איטי, שכן עצם החלל הפנוי מאפשר חיבור פנימה. בתי ספר שונים מכנים את הזמן הזה בשמות שונים – פנאי, זמן בית, חלון לחלום, זמן כנפיים ועוד. ככל שזמן זה יתאפשר יותר גם לצוות החינוכי ולא רק לתלמידים, יש להניח כי ההאטה תהיה עמוקה יותר.

מפגש

המפגש הוא אולי לב המעשה החינוכי. בני אדם נפגשים ומעצם המפגש האנושי החד-פעמי נוצרת ביניהם גם למידה מגוונת באופן אינסופי, מותאמת אישית באמת. לצערנו, מעט זמן ומשאבים מושקעים ליצירת מפגשים. אך טבע האדם, שבמידה רבה מבקש להיפגש ולהיקשר, מסייע לפרֵק לא מעט מחסומים, גם כשהמערכת מפריעה. הקשבה אקטיבית, זמן שתיקה משותף כשצריך, שיחות חסרות מטרה מוגדרת וישיבה נעימה ביחד ובנחת – אלה הן פעולות מאיטות שמאפשרות לרוח טובה לחדור לתהליך החינוכי.

***

הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות מזמינה קוראות וקוראים מתחום החינוך לקחת חלק בפיתוח זירת ההאטה בחינוך.

[1] הוצאת כתר, 1997, עמ' 192.