אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
נועם שרון: שלום לכולם, ברוכים הבאים למפגש הרביעי של "אדם מן העולם" – סדרת הרצאות גלובליות חדשה באדם עולם, שמטרתה להפגיש בין חוכמת העולם לבין החוכמה של אנשים כאן בישראל. זהו המפגש הרביעי שלנו. כבר ביקרנו בהולנד, לאחר מכן בארה"ב – ב-MIT. מאוחר יותר ביקרנו בברזיל, והיום אנו שמחים לבקר במולדת של האנתרופוסופיה – גרמניה. היום נפגוש שני אנתרופוסופים צעירים וחביבים, פיליפ וכריסטופר.
תודה על נכונותכם לפגוש אותנו כאן היום, ואנו מקווים להביא השראה מסיפוריכם לפעילותנו כאן בישראל, לקהל החי שיש לנו כאן היום, ולמאזינים שיקשיבו להקלטה הזאת מאוחר יותר. הנושא שלנו היום הוא יוזמה חברתית, בהשראת האנתרופוסופיה. הכותרת היא "המשחק התלת-איברי", כותרת יפה מאוד, ותספרו לנו מאוחר יותר על המשחק הזה. אבל לפני כן, כמו תמיד, נשמח להתחיל משמיעת הסיפור האישי של האנשים שאנו פוגשים; כי אנחנו מאמינים שמתוך הביוגרפיה אפשר ללמוד כל כך הרבה על האדם והיוזמה שלו. במיוחד לאנשים מגרמניה, שבמקרה גרים במקום מעניין מאוד. לכן אעביר לכם עכשיו את רשות הדיבור.
כריסטופר: תודה רבה, תודה רבה גם על ההזמנה ועל ההכנה המעולה הזאת ועל האפשרות שלנו להיות כאן עכשיו איתכם בישראל, מגרמניה! זה אחד הדברים הנהדרים בטכנולוגיה – וכן, זו הזדמנות נהדרת.
אז אני כריסטופר בקר, ואני קולגה וידיד של פיליפ. פיליפ – אתה רוצה להגיד גם אתה כמה מילות ברכה?
פיליפ: כן, תודה. זה אותו הדבר בשבילי, אני נרגש שאנחנו יכולים לשוחח הערב, וששאלת אותנו על הסיפור שלנו ועל מה שאנחנו עושים. אני מקווה שמאוחר יותר נוכל גם לשוחח, כי אנחנו גם מעוניינים מאוד לשמוע עם מה אתם עובדים, מהן השאיפות שלכם, ולכן אני מקווה שגם אנחנו נוכל לקבל מכם השראה. כן, נראה מאוחר יותר, ותודה רבה על ההזמנה!
כריס טוב, אני אפתח בלספר קצת מהיכן אני בא ומהו הרקע שלי. נראה לי שהמטרה של כל השיחה הזאת היא לתת לכם הצצה אל החיים שלנו, אל מה שמלהיב אותנו ומהו החזון שלנו לעולם, וכן לקבל השראה גם מכם, שנוכל לשתף ושתהיה לנו פלטפורמה.
אז זה גם מצחיק מאוד בשבילי לדבר איתכם הנמצאים בישראל – מגרמניה. כי נסעתי הרבה בחיי, וזה משהו ש... תרבויות תמיד היו משהו שעניין אותי מאוד, וההבדלים ביניהן. ובכן, נולדתי בגרמניה, וכשהייתי בן שש, הוריי החליטו לעבור לנמיביה באפריקה. זה בדרום-מערב אפריקה. כיוון שיש וולדורף בכל רחבי העולם, היה בית ספר ולדורף אחד בנמיביה, שנוסד בדיוק שנתיים קודם לכן. עברנו ב-2003 לנמיביה, אז התחלתי ללכת לבית הספר בנמיביה, לבית הספר ולדורף בעיר וינדהוק. וזה היה גם מעניין מאוד לראות, איך הוולדורף יכול ללכת לתרבויות אחרות ולהיות מיושם שם.
נועם סליחה על ההפרעה, אבל כמה ילידים שחורים נמיבים היו בבית הספר?
כריס זה הדבר המעניין – בית הספר ולדורף – הכוונה של בית הספר הייתה, אפשר לומר, לבנות בית ספר חדש אחרי האפרטהייד, שהייתה מערכת אפלייתית שבה הייתה הפרדה מוחלטת בין שחורים ללבנים, ולבנות בית ספר חדש, שבו יוכלו כולם – שחורים ולבנים, עניים ועשירים – להתכנס יחד בבית הספר וללמוד. אז זאת הייתה הכוונה והאימפולס של בית הספר. ובהתחלה, כשהייתי שם, היה רוב של אנשים לבנים, אבל לאחר מכן, במרוצת השנים, הגיעו יותר ויותר אנשים מקומיים והתעניינו והצטרפו לבית הספר. ועכשיו, נסעתי לשם שוב ב-2019, וזה מאוד יפה איך בית הספר התפתח והפך לבית ספר נמיבי – כלומר, עם כל צבעי העור שאפשר לראות שם. כן... בדיוק. אז זאת הייתה נקודת הגישה שלי – שם הלכתי לראשונה לבית הספר ולדורף, שם התחלתי את תקופת בית הספר שלי.
אחרי שש שנים, כיוון שאמי היא צרפתייה, עברנו לצרפת. ושם, שוב, מצאנו כמה בתי ספר ולדורף. אז היה אחד קטן בשטרסבורג, שגם הוא היה בקשיים – בצרפת, חינוך ולדורף ואנתרופוסופיה זה די קשה, כי המדינה הייתה די רודפת אחרי אנשים רוחניים...
נועם בצרפת האנתרופוסופיה נחשבת "כת".
כריס בדיוק, כן! והיה מעניין מאוד להיות בבית ספר קטן כזה, בסביבה קשה כזאת. ואז החלפתי, בתיכון הלכתי לקולמר, לתיכון שהיה קצת גדול יותר, והייתי שם עד כיתה י"ב. המעניין בשבילי היה כשהייתי צריך לעבור לבית ספר ציבורי כדי לעשות תעודת בגרות, ושם ראיתי את ההבדל בין מערכות ההוראה השונות, ואיך בתי הספר האחרים בצרפת, הציבוריים, פעלו באופן שונה, מלמעלה למטה, והיית צריך פשוט לעשות את מה שאתה צריך לעשות בלי לשאול שאלות, וזה משהו שבאמת לקחתי מבית הספר ולדורף – את היכולת לשאול שאלות, לרצות באמת להבין, ולרצות לקבל את התמונה השלמה ולא רק לראות כיוון אחד בלבד.
עוד משהו שלקחתי מכל התקופה שלי בוולדורף הוא ההרגשה הזאת שאני רוצה לעשות משהו חשוב בעולם, ואני רוצה להיות חופשי לבחור מה אני רוצה לעשות. אז ההיבט הזה של חופש היה גם הוא חשוב לי מאוד.
כן, ואחרי שהשלמתי את בית הספר התיכון, החלטתי לחזור לגרמניה וללמוד יחסים בינלאומיים ומדעי החברה. כי ההיבט הזה של תרבויות ושל הבדלים ופוליטיקה תמיד היו תחום שעניין אותי. ושם, זה היה גם מעניין מאוד, היה לי חשוב לי מאוד ללכת לאוניברסיטה ציבורית, ופשוט לעזוב את עולם הוולדורף, כי חייתי בעולם הזה מאז שהייתי קטן – גם הלכתי לגן ולדורף.... ואז לראות, שבעצם, שמשהו חסר במערכת הציבורית. משהו שלא יכולתי למצוא שם. מנקודת המבט שלי, לאנשים היה חסר קצת אידיאליזם, לחלום בגדול ולהיות מוכנים באמת לעשות משהו ולנקוט פעולה ויוזמה ממשית בעולם הזה. וכך, ככל שהמשכתי בלימודיי, ראיתי – אוקי, משהו חסר. משהו חסר. ואז הלכתי לכמה כנסים שבהם גם האנתרופוסופיה לקחה חלק, והרגשתי שזה מוכר לי, שזה מרגיש טוב! שזה מרגיש נוח, ואז התחלתי לעשות צעדים קטנים באנתרופוסופיה מרצוני החופשי. ואז, אחרי שסיימתי את התואר שלי, הלכתי ל-YIP, יוזמת נוער בינלאומית (International Youth Initiative Program) ביֶרנה (Järna) בשוודיה. אדבר על זה אחר כך...
נועם העלית נקודה מעניינת מאוד בשיחה שלנו. נקדיש לכך זמן מיוחד, בסדר? ועכשיו נעבור לפיליפ?
כריס בדיוק.
נועם כעת, לפני שפיליפ יציג את עצמו בקצרה, אני רוצה לבקש מן הקהל הישראלי שלנו – יש לכמה מהם מצלמה פתוחה, ולרובם לא, ונשמח מאוד לראות אותכם! כמובן שאתם חופשיים לעשות מה שאתם רוצים, אבל זה הרבה יותר נעים לראות פרצופים – אוקי, היי אורנה, טוב לראות אותך! אז אם זה אפשרי לכם לשתף אותנו בפנים שלכם – זה יהיה הרבה יותר נחמד ואנושי בשבילנו. אוקי, פיליפ!...
פיליפ אוקי, כן. אז קודם כל, זה היה מעניין בשבילי לשמוע על כריסטופר – היו הרבה נקודות שלא ידעתי, ואני חושב שדבר אחד שקצת משותף בינינו הוא ההרגשה שמשהו חסר, ואני אחזור לכך בסיפור שלי. אז גם אני הייתי בבית ספר ולדורף בדרום-מרכז גרמניה, במַנהַיים, והייתי אומר שהיה לי קשה מאוד בבית הספר. ואני חושב שהאתגר היה שהייתי יצירתי מאוד, ולא כל כך מסוגל להתאים למערכת. ולכן היו לי הרבה בעיות עם צוות בית הספר והצורות שניתנו שם. למרות שזה היה בית ספר ולדורף, זה היה נוקשה מאוד, אתה יודע. אנחנו יושבים מול המורה בשורות, ואין הרבה תנועה, אם כי אני מתאר לעצמי שזה היה הרבה יותר מאשר בבתי ספר ציבוריים, אבל בשבילי, איכשהו זה לא היה הדבר הנכון.
אבל היה מורה אחת שראתה ש – אוקי, הילד הצעיר הזה, הוא לא צריך ללכת לבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, אבל אנחנו יכולים לנסות להבין אותו, ולראות אם אנחנו יכולים לשלב אותו בכיתה שלה. והם ניסו, וזו הייתה מעין התחלה חדשה בשבילי, כי הרגשתי שעכשיו נעשה ניסיון באמת לראות אותי.
כך סיימתי את בית הספר, וממש אחרי בית הספר, הייתה לי השאלה, איך אוכל עכשיו לחנך את עצמי בשביל מה שאני מרגיש שאני נהיה – לא בשביל המיומנויות הקונקרטיות שעליי ללמוד כדי אחר כך לבצע איזשהו מקצוע, או להגשים את מה שנדרש ממני בחברה, אלא להכשיר באמת את מי שאני כאדם, ולאחר מכן ללמוד את הדברים שאני מרגיש שאני זקוק להם כדי להביא את החזון שלי אל העולם. וזה היה גם הזמן שבו הרגשתי שאני מתעורר אל הרעיון שהעולם זקוק לנו בתקופה זו, ובאמת הרגשתי קריאה חזקה מן העולם. וכך נאבקתי ודיברתי עם הרבה אנשים, בניסיון למצוא דרך לעצב דרך לימודית עבור עצמי, שבה אוכל ללמוד את מה שאני זקוק ללמוד.
חיפשתי באוניברסיטאות ואיכשהו הרגשתי וגיליתי שהאוניברסיטאות באותה תקופה לא היו מקום שבו אני אוכל למצוא את הסביבה להתפתחות מהסוג שחיפשתי. לכן, דיברתי עם הרבה אנשים, ואז גיליתי שבשוודיה, בירנה (Järna) – נדבר על זה – ישנה תוכנית ליזמים צעירים (Youth Initiative Program), והלכתי לשם, וזה נקרא Social Entrepreneurship Training. כבר בכותרת, היה החלק החברתי, היזמוּת, וההכשרה. לכן הרגשתי, כנער, שזה מקום שבו אוכל ללמוד איך לקחת יוזמה. הלכתי לשם, פגשתי אנשים מכל רחבי העולם. היינו 18 אנשים מלאומים שונים. שנה שלמה חיינו ביחד, ואז הצעד הבא היה שיצרתי לימודים משלי, ולמדתי – וזה היה מעין אוניברסיטה תוצרת עצמית – אבל ברשת שלנו, לא באופן ציבורי. עיצבתי את הלימודים שלי בעצמי, וכך כיום אני עובד עם הידע שרכשתי בתוכנית הלימודים שיצרתי בעצמי.
נועם אוקי, פיליפ, אני רוצה לעצור כאן לרגע ולומר משהו. אחת הסיבות העיקריות שרציתי לדבר איתכם ולהציג אותכם בפני הקהל הישראלי, זה מה שסיפרתם לי על החוויות שלכם בתוכנית היוזמה הצעירה הזאת בשוודיה. כי כאשר שמעתי על הדברים שאמרת לי – אמרתי לעצמי, ואו, הלוואי שאני הייתי שומע על זה כשאני הייתי בגיל הנכון. לא היה אכפת לי ללכת אפילו עכשיו לשנה הזאת בשוודיה, כי זה נשמע כל כך טוב. אבל אמרתי לעצמי, אוקי, אולי אני פספסתי את זה, אבל בטוח יש צעירים וצעירות ישראליים שמקשיבים לנו או קשורים לאנשים שמאזינים לנו, ושיכולים ללכת לשם. ואני יודע שלישראלים יש הרבה יוזמה והרבה יכולות, אבל מה שהם זקוקים לו זה המבנה, ונראה שהתוכנית הזאת יכולה לתת להם את המִבנה כדי לפעול. ואני חושב שהאנתרופוסופיה בישראל – וישראל עצמה – יפיקו המון תועלת מכך שישראלים רבים ילכו לתוכנית הזאת. אז בואו נשמע על כך – ואני מבקש מן האנשים כאן שמאזינים לנו, שאם יש לכם צעירים שעשויים להיתרם מתוכנית זו, אנא, קשרו אותם אליה.
פיליפ כן, תודה! אני מסכים לגמרי, ושנינו באותה דעה כמוך, שלכל אדם צעיר צריכה להיות האפשרות ללכת לתוכנית הזאת, או לתוכנית דומה. אני חושב שהחלק המרגש הוא אלה שמנחים את התוכנית. הם כל הזמן מנסים לראות את הפוטנציאל של כל אדם צעיר שמגיע/ה לשם. וזו באמת הייתה החוויה שלי שם: מצד אחד, יכולנו להתפתח כבני אדם, ולכן הייתה לנו הרבה עבודה פנימית; ומצד שני, יכולנו לפתח את היכולת שלנו לעבוד בחוץ, בעולם. בשבילי, זה היה חשוב מאין כמותו, וזה עדיין ממלא תפקיד בעבודה שלנו עכשיו – שאנחנו מנסים לחבר את הפנימי עם החיצוני. ואולי יהיה נחמד, כריסטופר, אם תוכל לתאר קצת את כל התוכנית הזאת?
כריסטופר כן, בשמחה. אז – YIP – כך נקראת התוכנית הזאת בקיצור. תוכנית בינלאומית ליוזמה צעירה (International Youth Initiative Program). ייפ זו תוכנית בת עשרה חודשים שמתקיימת במקום – אתה טס לשוודיה למשך עשרה חודשים וחי בקהילה של כ-20–40 אנשים, תלוי בשנה. אנשים מגיעים מכל רחבי העולם. אני עשיתי את YIP לפני שנתיים, היינו 20 אנשים, בין השאר בגלל המצב עם הקורונה, והיינו מ-10 או 12 לאומים שונים. אז היינו מארה"ב, דרום קוריאה, זימבבווה, גרמניה, צרפת... מכל רחבי העולם. וכולנו התכנסנו יחד במטרה לרצות למצוא את המקום שלנו בעולם ולנקוט יוזמה למען העולם.
וכך, YIP היא תוכנית בעיצוב עצמי, שבה בהתחלה הכול נישא יותר על ידי הצוות המארגן, אבל בסוף, הכול חופשי ואתה מארגן את עצמך. כי אתה מקבל את המיומנויות לכך במהלך עשרת החודשים האלה – לארגן את עצמך. התוכנית בנויה מכמה תקופות. התקופה הראשונה היא תקופת היכרות, רק לצורך התאקלמות למזג האוויר השוודי ולהכיר את האנשים ולראות היכן נמצא הקמפוס, ואיפה אתה גר. זה אזור יפהפה, כי זה קמפוס ענקי שהיה קמפוס אנתרופוסופי שנבנה בשנות ה-1980, וזה כמו הגיתאנום של סקנדינביה.
נועם בדיוק, ירנה היא כמו המרכז של האנתרופוסופיה בכל שוודיה או כל סקנדינביה.
כריס כן, בכל סקנדינביה. אז מרגע שמכירים זה את זה, ישנה התקופה הראשונה שנקראת "מציאוּיוֹת גלובליות". ובמציאויות הגלובליות יש לנו חודשיים המוקדשים לבחינה של מה שקורה בעולם. לכן, כל שבוע יש לנו קורס אחר – על אי-שוויון חברתי, על כלכלה, על ממשל ואקטיביזם, ודברים כאלה. ובקורסים האלה, תמיד מדברים על מה קיים, מהי הבעיה, ומהם הפתרונות.
כריס אז למשל, היו לנו כמה קורסים שבהם עבדנו מאוד צמוד עם אוטו שארמר ו-Theory U לממשל ואקטיביזם. כלומר, איך אפשר ליצור שינוי חברתי בעולם. למדנו על מנגנוני כוח, פריווילגיה ודיכוי. ואז, אחרי שקיבלנו תמונה כוללת של מה קורה בעולם ואיפה אנחנו, ומהן האפשרויות, אז מגיעה התקופה השנייה, שנקראת מודעוּת פנימית. בתקופה זו אתה מביט לתוך עצמך – מה חי בתוכי? עושים עבודה ביוגרפית, ציירתי דיוקן עצמי... אז מגיעים גם לגוף, עם תנועה. מנסים לראות מה חי בתוכי.
התקופה השלישית היא תקופת שיתופי הפעולה, שבה נכנסים לכל התהליכים החברתיים, ולארגון של כנס אחד גדול שנערך בתחילת חודש מרץ. בכנס זה מגיעים יותר ממאה אנשים מכל שבדיה וגם מאירופה. שוב, לא מדובר בכך שאדם אחד מארגן את הכנס, אלא הקהילה, ואיך נוכל למצוא את הידיעה והמטרה של הקהילה, ולהוביל במבנים אופקיים (הוריזונטליים). כלומר, מתרחשים שם הרבה תהליכים חברתיים.
לאחר שעשינו את שלוש התקופות האלה, מגיע הזמן לטוס למקומות אחרים בעולם וללכת ליוזמות אחרות שעושות עבודה דומה לתוכנית הזאת וכבר מיישמים פתרונות לבעיות שלנו בעולם. ברגע שחוזרים מהיוזמה הזאת שבה אתה לומד – אני נסעתי לזימבבואה, הלכתי שם ליישוב אקולוגי (Eco-village) ועשיתי שם תיאטרון בבית ספר ולדורף עם ילדים. הלכנו לתוכניות שונות. עשיתי סרט על כל הפרויקט הזה, על היישוב האקולוגי הזה, ודברים כאלה.
אחרי שאתה חוזר, אחרי שהיית בחוץ ולמדת על חזונות שונים וקיבלת השראות שונות, אתה מתבקש ... ישנם ארבעה שבועות שבהם הכול מאורגן באופן עצמאי. אתה מחפש – מה אני רוצה לעשות? את מי אני רוצה להזמין? מה אני רוצה ללמוד? וכיו"ב.
בסוף כל זה, ישנה מעין חגיגה. במשך כל התקופה הזאת אתה נדרש לקחת יוזמה. אז בסוף, יש לך 4 שבועות לעבוד על היוזמה האישית שלך, ובסוף אתה מראה ומציג אותה בפני כולם. היוזמה האישית שלי עסקה בסיפור סיפורים, והבנת תרבות דרך עשיית סרטים. ולכן גם עשיתי את הסרט על זימבבואה. ואני חושב שכל התוכנית הזאת, והמבנה של התקופות האלה, מתאימה מאוד להתבוננות בעולם ולהתבוננות בעצמך, ואז להגיד – אוקי, איפה בעצם המקום שלי בעולם? ולראות שדרך קהילה אנו יכולים לחולל שינוי, אנו מסוגלים להשפיע על העולם השפעה חיובית. ואנו יכולים לראות איך אנשים עושים זאת בעולם ולשוב ולחבר אותו לקהילה אחת, ואז – משם, מנקודת ההתגבשות הזאת של היוזמות האישיות – לטוס החוצה אל העולם ולהביא אל העולם את כל הידע הזה שלמדנו; כך שנוכל ליישם את מה שלמדנו ולאמץ לגמרי את המקום שמצאנו לנו בחברה ובעולם הזה.
כך שבאמת, הייתי אומר שזו תוכנית משנַת-חיים, ונראה לי פיליפ שתסכים איתי, שזו הייתה תוכנית מאוד יפה שמשנה את החיים. אנו יכולים רק להמליץ עליה לכולם, לכל אדם צעיר בין 18 ל-28, ללכת לשם ולחוות את החוויה האינטנסיבית הזאת.
נועם נשמע מדהים. תודה כריסטופר! פיליפ, אלא אם כן יש לך מה להוסיף על החוויה שלך ב-YIP, אנו יכולים לומר ששניכם חזרתם משם בחזרה לגרמניה והתחלתם לעבוד בארגון שלכם, שנקרא Fakt21.[1] זה ארגון שממוקם בבוכום (Bochum), נכון? ואני רוצה לומר גם אני כמה דברים. פעם הייתי בגרמניה, זה היה בדיוק לפני ארבע שנים, והייתי בבוכום ובוויטֶן ובהֵרְדֵקֶה, ובכל אזור הרוּהר – האזור שסמוך לנהר הרוּהר – שכאשר תיארתי אותו לקהל הישראלי, זה נראה לי כמו הדיסנילנד של האנתרופוסופיה. הייתה לי תוכנית לאותו ביקור, הלכתי מפגישה ב-GLS, הבנק האנתרופוסופי, לבית החולים האנתרופוסופי, ולבית האבות האנתרופוסופי, ולאוניברסיטת ויטן-הרדקה האנתרופוסופית, להכשרת המורים וכמובן לבתי הספר ולדורף ולכל אותם קומפלקסים שיש שם – ולכנסייה של ה-Christian Community [בגרמנית: כריסטנגמַיינשאפט] – כל כך הרבה פעילות אנתרופוסופית באזור קטן כזה, זה באמת היה מקום מדהים מאוד.
והמקום שבו אתם גרים עכשיו, שבו הארגון שלכם פועל, זה מקום מעניין מאוד – המקום שבו נולד ופועל הבנק האנתרופוסופי. וגם הארגון שלכם... בואו תספרו לנו מה זה, מה אתם עושים.
פיליפ כן, בהחלט. כריסטופר – אולי יהיה מעניין לשמוע שוב מעט על האזור? ואז נוכל לספר מה אנחנו מנסים לעשות כאן.
כריס בסדר, אספר מאוד בקצרה, כמה מילים על האזור. אז אזור הרוּהר היה בעבר אזור מאוד עשיר, כי היו בו הרבה פחם וכריית פחם. אז הייתה בו הרבה פעילות תעשייתית. במהלך מלחמת העולם השנייה, אזור הרוּהר היה אזור אסטרטגי, ורובו הופצץ. לכן, במהלך המלחמה כל האזור הזה נחרב ברובו, לא נשאר בו הרבה, ושרר בו עוני רב.
אנשים מברלין ואנשים עם אידיאלים גבוהים הגיעו לכאן ואמרו – אנחנו צריכים להביא את האנתרופוסופיה ואת אופן ההתבוננות הזה באדם ובעצמנו – בפוטנציאל הזה של האדם – עלינו להביא את ההשקפה הזאת לאזור הזה. ולכן – כן, אחרי סוף מלחמת העולם השנייה, אנשים מברלין ומסביבת אזור הרוּהר מצאו זה את זה וניסו – והקימו בשנת 1953 את בית ספר ולדורף הראשון שנפתח בגרמניה אחרי המלחמה. לאחר מכן זה גדל, ואז הגיע הבנק, ואז בית החולים – בתי חולים קהילתיים בוויטן הרדקה – נבנו ב-1969. ויוזמות כאלה צמחו וצמחו, כיוון שגם האנשים כאן היו כל כך מעוניינים וקיבלו השראה כל כך רבה מזה. וכסף לא שיחק תפקיד כל כך גדול, כיוון שכל אדם היה יכול להיכנס לבית הספר ולדורף, אפילו אם היית עני, והם ניסו לבנות מערכת חברתית שבה אידיאלים היו בחזית התמונה.
כן, אז זה גדל וגדל, וכיום זה מעין דיסנילנד של האנתרופוסופיה – אני אוהב את הביטוי הזה... (צוחק) – המייסד של Fakt21 החליט לאחד כמה מוסדות שונים ולייסד את Fakt21. פיליפ, אתה יכול לספר על כך קצת יותר.
פיליפ כן, אני חושב שההשראה לייסד את האנתרופוסופיה הייתה באמת לשלב את הידע שהיה עכשיו – כי בהתחלה היו הרבה חלוצים, ואז זה התמסד כאן, כך שהייתה יכולת רבה לשתף ידע וגם לקדם תרבות באזור. לכן, הם החליטו שהם רוצים לעצב קהילה אחת, ארגון אחד, שיזמין אנשים משכילים מאוד מהארגונים השונים הרבים – להזמין אותם להפיץ את הידע שנבנה במהלך השנים. וכך הם יצרו את Fakt21 – אני חושב שפירוש השם הזה הוא בערך Faktum [עובדה] ואז המאה ה-21. היה להם הרעיון שהם רוצים לצעוד לעבר העתיד. לכן, זה התחיל בעיר וופרטאל ועבר לבוכום, וכיום אנחנו בבוכום, בבניין הישן ששם נוסד הבנק האנתרופוסופי הראשון. בשבילנו זה יפה מאוד, כי אנחנו עובדים בבניין מאוד יפה ומודרני, יש כאן במה גדולה וישנה מאוד, הכול עשוי עץ, חקלאות אורגנית... אז זה גם מסביר קצת את הרוח של Fakt21. לכן, מצד אחד, הקשר הזה לעולם היום, לטכניקות מודרניות והכול, אבל גם כל הרקע ההיסטורי של האנתרופוסופיה.
מה שאנחנו עושים ב-Fakt21 זה שאנו מנסים ליצור סמינרים וחוויות למידה לאנשים מרקעים שונים. הסמינרים האלה בנויים באופן כזה שאנשים לומדים על נושאים שבאמת רלוונטיים בתקופתנו. אז אנחנו עובדים עם כלכלה, דרכים חדשות בכלכלה; אנחנו עובדים עם דרכים חדשות של למידה, מעלים שאלות לגבי מערכי הלמידה; אנחנו עובדים עם השאלה של דמוקרטיה, ואיך אנו יכולים לתקשר זה עם זה כשיש לנו דעות מנוגדות. זה הפך למעניין ובעייתי במיוחד במהלך משבר הקורונה. בגרמניה הייתה לנו במיוחד השאלה, איך נוכל כחֶברה להגיב על הפרעה כזאת, ואיך נוכל אז להשתמש בחשיבה של כל החֶברה באופן כזה שלא ניצור כּאוס, אלא שנוכל עדיין להשתמש בהשקפות שונות.
נושא נוסף שחשוב לנו מאוד הוא האקלים והאקולוגיה, ויש לנו תוכנית שנקראת "האקולוגיה של התודעה". וגם זה מראה היבט חשוב של הארגון שלנו, שהוא להפוך את גם את האקולוגיה וגם את התודעה למעשיות (פרקטיות). כלומר, אנו מנסים לבחון את הטרנספורמציה הפנימית והחיצונית גם יחד. האופן שבו אנחנו עובדים הוא שבצוות שלנו, אנו תמיד בוחנים את החברה (society), את הרשתות [networks] השונות שמסביבנו, גם באזור הזה, ושואלים מהן השאלות החשובות לאנשים שחיים כאן, ואיך נוכל ליצור סיטואציות למידה שבהן אנשים יוכלו לשאול את השאלות שרלוונטיות להם עכשיו. אני חושב שהאתגר שאנחנו מנסים לנהל הוא מצד אחד, איך נוכל לעבוד עם נושאים שנמצאים באמת על הקצה – אני חושב שאנתרופוסופיה, אני מקבל ממנה השראה, האנתרופוסופיה תמיד מתבוננת לא רק בדברים שכבר מבוססים וישנים, ושאפשר לחשוב אותם מאוד בקלות, אלא גם בהיבט העתידי, בחיים הפנימיים שלא ניתן לתאר כל כך בקלות במילים שאנחנו כבר מכירים, אלא שבהם אנו צריכים למצוא דרכים חדשות. זה מה שאני מעריך באנתרופוסופיה. אם כך, האתגר שלנו הוא תכופות לתאר דברים באופן שבו הם באמת יהיו מוּבָנים. ולבנות גשרים בין השאלות האלה, שנמצאות מאוד על הקצה, שחשובות לנו – ולבנות גשרים אל אנשים הבאים מרקעים שונים.
כריסטופר, האם תוכל לתת כמה דוגמאות לכנסים שאנחנו עושים, לעבודה בקבוצות קטנות... אני חושב שיהיה מעניין אם זה יהיה קצת יותר קונקרטי.
כריס כן... ואז נעבור גם למשחק התלת-איברי, כי גם זה אחד הקונספטים שיצרנו. ובכן, כדי ליישם את החזון שלנו, וכדי ליצור מרחבים שבהם אנשים יוכלו להרגיש – לקבל את ההזדמנות להיות הם-עצמם, ולהרגיש אולי את העתיד, ולעבור חוויה ולא רק להיות בראש שלהם – אנחנו מנסים ליצור פרויקטים וקונספטים. אז אחד הדברים שעליהם דיברת, פיליפ, זה קיטוב בחשיבה ובדרכי הביטוי. ביום שישי הבא, למשל, יהיה לנו קורס על האופן שבו אפשרי שיהיו לנו דעות ונקודות מבט שונות, וכיצד אנו יכולים ליצור אינטראקציות בעולם ובחברה מקוטבים אלה, ועם זאת, לא לתת לרגשות שלנו להשתלט ולשפוט את האדם כיוון שהוא או היא הפעילו (triggered) משהו בתוכנו. אנו יוצרים קשר עם המארח ומנהלים את השיחה הראשונה, והנקודה החשובה לנו היא תמיד שזה צריך להיות כמה שיותר אינטראקטיבי, ושהאנשים שמגיעים לסמינר הזה ירגישו שעכשיו הם למדו משהו והם יכולים להביא אותו לתוך העולם, ואנו יכולים בכך לשפר את העולם ואולי אף עצמנו ואנשים מסביבנו. על ידי פיתוח היכולת, המיומנות לתקשר טוב יותר ובמובן מסוים, להיות מסוגלים להכיל מורכבות – אז הסמינר הזה, על דיאלוג ומשמעויות – אנו רוצים שלאנשים תהיה היכולת לצעוד טוב יותר בחיים.
כמו כן, אנו עורכים סמינרים ודברים אחרים שמנסים לשלב את החשיבה, הלב והרצון, ולמזג בין החלק החשיבתי, התיאורטי, לבין העשייה הממשית. לשם כך, יש לנו הכשרה רגנרטיבית (יוצרת/מחדשת), שבה אנשים יכולים לעשות טרנספורמציה לחצר או לשטח שלהם בעזרת ראייה (perception) ועבודה קונקרטית עם השטח. אז זו חלק מן העבודה שאנחנו עושים. אנו מנסים להיות תמיד יצירתיים ולראות מהן דרכי גישה אחרות שחשובות עכשיו. כי חוויה זה מה שהכי חשוב, ולגבי חוויה – משחקים טובים מאוד, ועכשיו אולי נוכל לעבור למשחק התלת-איברי.
נועם כן, אבל לפני שנעבור למשחק התלת-איברי – באופן בסיסי, אתם עובדים עם מבוגרים ולא עם ילדים.
פיליפ כן, נכון
נועם קורסים קצרים? סמינרים? או הרצאות?
פיליפ בדיוק. יש לנו סמינרים, יש לנו כנסים, אנחנו עושים אותם לפעמים אונליין ולפעמים במפגש פנים אל פנים. כמו כן, לפעמים אנחנו פועלים כמנטורים. אבל המבנה הרשמי של הארגון שלנו הוא מרכז למידה למבוגרים. אנו מכנים אותו "Volkshochschule" (פוֹלקסהוֹכשוּלֶה) – בית ספר גבוה עממי. זה מעין למידה מתמשכת לאורך החיים למבוגרים. ובאופן חלקי, אנחנו מקבלים מימון ממשלתי, אנחנו עושים גם הרבה גיוס כספים מהצד, כדי לקיים את התוכניות שלנו.
נועם אוקי. אם כך, נעבור לנושא המרכזי של הערב – המשחק התלת-איברי. זה משחק שאתה יצרת, נכון, פיליפ?
פיליפ ובכן, יצרנו אותו ביחד, אני צריך לומר. ואולי אפילו החזון הגיע מתוך הקהילה, אבל אני ניסחתי את הצעדים הראשונים, כי ראיתי שישנם הרבה אנשים באזור שלנו שמעוניינים ביצירת קשרי גומלין מסוגים שונים. כלכלות שונות, מערכות חברתיות שונות. אבל מצד שני, אנחנו לא יודעים איך זה עובד. אבל אם אנחנו יודעים על המבנה החברתי התלת-איברי, אז אנחנו חושבים שאנחנו יודעים איך זה עובד. והבעיה היא שהרבה אנשים חשבו שהם יודעים איך זה עובד בדיוק בדרך הנכונה. אבל לא הייתה מספיק סקרנות לגבי מה זה יכול היה להיות. אז החלטנו ליצור משחק שבו אתה יכול להמציא ביחד עם אחרים את המבנה החברתי התלת-איברי תוך כדי משחק.
נועם בסדר, תן לי לשנייה להבין. אם אנו מסתכלים על כל הרעיונות האנתרופוסופיים האלה של רודולף שטיינר, רובם יושמו והשתמשו בהם וניסו אותם, ושיפרו אותם. רואים זאת בחינוך, רואים זאת בחקלאות וברפואה ותרפיות ואמנות, וכל כך הרבה היבטים אחרים. אבל היסוד החברתי, המבנה החברתי התלת-איברי, הוא הדבר האחד שנשאר מאוד תיאורטי. אי אפשר לנסות את המבנה החברתי התלת-איברי על מדינות, כיוון שאתה צריך עולם מקביל בשביל זה! זה נשאר תיאורטי ובמובנים רבים, אנשים אומרים "זה בשביל העתיד! אנו לא מסוגלים ליישם זאת בתודעה הנוכחית שלנו". אבל אני חושב, שלמבנה החברתי התלת-איברי יש פוטנציאל להציל את העולם – אני לא מגזים. להציל את עצמנו מהמצב הפוליטי, מה"דמוקרטיה", הכאילו-דמוקרטיה שיש לנו היום. אז באמת הגיע הזמן לראות מה יש למבנה החברתי התלת-איברי להציע לנו. וזה מה שאתם עשיתם! במשחק!
פיליפ בהחלט. לפחות, זה מה שניסינו לעשות. כיוון שהחוויה שלנו הייתה שיש כמה רעיונות ותפיסות מעניינים מאוד במבנה החברתי התלת-איברי, אבל ראינו גם שאם אנו באים ממקום תיאורטי, אנו לא באמת יכולים ליישם שיטה כזאת מתוך תיאוריה. וכפי שאמרת, אפילו במשחק זה אתגר, ואי אפשר ליישם את זה רק באזור/תחום אחד, כי הכול כל כך קשור זה לזה, שכל המערכת, כל החשיבה, כל מערכת היחסים המתקיימת מאדם אחד לרעהו, צריכה להשתנות כדי שהאידיאלים הללו יהפכו למציאות. כן, ואני חושב שזהו האתגר עם המבנה החברתי התלת-איברי. אבל אני חושב שמה שהמבנה החברתי התלת-איברי יכול לעשות זה להביא תודעה לאופן שבו אנו יוצרים קשר זה עם זה, וגם לאחריות שיש לכל אחד/אחת מאיתנו בסך-הכול השלם. וכך, זה מטיל אחריות גם על האינדיבידואל וגם מדגיש את חשיבות הסך-הכול הכולל. וזה מבקש ממנו אז לשאת-ולתת שוב ושוב מחדש, לגבי האופן שבו תתקיים מערכת היחסים בין האינדיבידואל לבין הקהילה, באופן שיהיה לטובת הכלל.
בשבילנו, היה חשוב מאוד שנתחיל לעבוד עם המבנה החברתי התלת-איברי לא על ידי קריאה של הרבה תיאוריה, כך שנהפוך למומחים ונוכל לצאת אל העולם וללמד את זה. אלא שאלנו את השאלה, האם נוכל לעצב תהליך שבו אנחנו והאנשים שנזמין נוכל לשאול את השאלה, איך אפשר לשפר את מערכת היחסים הזאת שבין האינדיבידואל לבין הכלל. וזהו כל האתגר, וזהו באמת המבנה החברתי התלת-איברי. המבנה החברתי התלת-איברי הוא באמת משחק של שאלות, שבו אנו יכולים לחוות מציאוּיות חדשות על ידי כך שננסה אותן.
נועם אוקי, אז איך הולך המשחק? עשינו מספיק הכנות לקראת הרגע הזה!
פיליפ כריסטופר?
כריסטופר אוקי, אז... המשחק הולך ככה: אתה בא ומקבל תפקיד. במשחק הזה אנחנו מנסים לבנות חברה זעירה (mini-society), שמהווה שיקוף של העולם הגדול הנמצא שם בחוץ. ברור שצריך לפשט את זה כדי שזה יהיה מעשי. אז אנשים באים ובוחרים תפקיד – סוחר, בעל מפעל, וכדומה. אז כל אחד בוחר תפקיד, ואז עם התפקיד הזה יש לך דברים שונים שעליך לעשות. ברור שאם אתה פועל במפעל, אתה צריך ליצור מוצרים, וסוחר צריך לסחור בדברים כדי למכור אותם, וכן הלאה. בסופו של יום, כל אדם צריך שיהיה לו שק חיטה אחד כדי שהוא יוכל לשרוד, וכן דברים אחרים כדי לשרוד – צלחת, למשל. וניסינו לעשות את המשחק הזה באופן כזה, שבאמת נייצר דברים שנוכל לאכול ושאנו באמת זקוקים להם בשביל המשחק. המשחק כולל שלושה סבבים. הסבב הראשון כולל לשחק את הסטטוס-קוו כעת בעולם: איך אנחנו חיים את זה? אגואיזם, קפיטליזם, ולכן היעד בסבב הזה היה לקבל כמה שיותר כסף, וכמה שיותר מוצרים. מרגע שהיה לך את הדברים האלה, ואז עשינו סבב שבו עשינו סיכום – איך זה גורם לנו להרגיש? איך אנחנו יוצרים קשר זה עם זה?
הלכנו לדברים הראשונים שאומרים במבנה החברתי התלת-איברי – מה זה, מהן האיכויות שאנחנו רוצים שתהיינה לנו, ומהן האיכויות שהמבנה החברתי התלת-איברי מציע. ומשם ואילך, באמצעות תהליכים חברתיים ועבודה בקבוצות קטנות, למעשה, ניסינו להבין – אוקי, החיים הרוחניים או התרבותיים – במבנה החברתי התלת-איברי אומרים שהם קשורים לרעיון של חופש. זה חשוב מאוד. אז איך צריך להשתמש בכסף באופן חופשי – כך שאמנים, למשל, יקבלו כסף מן התחום הכלכלי, אבל הם לא יהיו כפופים לתחום הכלכלי, הם חופשיים ליצור את האמנות שלהם. אז תהינו, איך אפשר לעשות זאת? איך נוכל, במיקרו-חברה הקטנה שלנו, ליצור אמנים שיש להם את האפשרות לא לייצר כלום, ולהיות ממומנים על ידי התחום הכלכלי. וכך, דרך תהליך חברתי שהיה די ארוך, אבל גם יפה, אפשר לומר – נבחרו חמישה אנשים, קבוצת תיאטרון אחת, ושני אנשים שקיבלו מִלגה כדי לעבור ולראות מה יקרה בסבב השני.
בסבב השני, העיקר היה לנסות להיכנס לדרך פעולה יותר קומוניקטיבית, ולעשות עסקים יותר למען טובת הכלל, ולראות שכולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה – אז איך נוכל ליצור את זה? איך נוכל לתמוך זה בזה? מה נדרש לשם כך? ועלינו גם לזכור, שהאמנים הללו – קבוצת התיאטרון הזאת – לא יכולים ליצור שום דבר בצורה רווחית, אבל עדיין עלינו לתמוך בהם. ובסופו של דבר, גם הם זקוקים לשק החיטה שלהם ולכסף כדי לשרוד. ואז זה נכנס למגרש משחקים מעניין מאוד. בתום הסבב השני, אחרי כ-30 דקות, התיישבנו וצפינו בהופעה של התיאטרון, שהיה נהדר. היו גם שני אנשים שהייתה להם מלגה, שפשוט עברו את כל הסבב השני והביטו והתבוננו ודיברו עם אנשים וניסו לראות מה קורה בין אנשים. ואז הם שיקפו את מה שהתרחש מגבוה, כמו ממבט הציפור.
פיליפ, אתה רוצה לספר על הסבב השלישי? לסיים את זה?
פיליפ לא, אני יותר מידי שקוע בלהקשיב לך...
נועם תמשיך, כריסטופר, אתה בתוך זה, אתה לוהט...
כריס טוב, אם ככה אני אסיים. אז אחרי ההופעה (תיאטרון) התכנסנו, ואנשים דיברו על המלגות שלהם ומה הם ראו. היה מאוד מעניין לראות את הדברים שאנשים נאבקים איתם. מבנים מסוימים, ועד כמה היה קשה ליישם את המחשבה הזאת על טובת הכלל, והניסיון הזה לתמוך זה בזה ולמצוא שיטה שבה כולנו נוכל לחיות ביחד מתוך אחווה, כך שאחווה תהיה שם במרכז.
ואז קרה משהו טוב מאוד, כי פתחנו מרחב לדיאלוג, ואנשים אמרו, "הו, אני הסוחר ולא אהבתי איך אתה, בעל המפעל, דיברת אליי..." וכן הלאה. אפשר היה לראות איך זה משקף את החברה שלנו, ועד כמה קשה לקיים תקשורת בין התפקידים והצדדים השונים. ועכשיו, האתגר לסבב השלישי הוא – איך נוכל ליצור את הכללים לסבב השלישי, כך שהמבנה החברתי התלת-איברי יתגשם בדרך זו או אחרת בצורה טהורה ככל האפשר. כאן זה השלב שבו זה נעשה מעניין מאוד. גם אנחנו לא ידענו מה קורה. למעשה, זה החלק המעניין ביותר של כל המשחק, כיוון שאתה לא יודע – תמיד זה יהיה שונה כשנשחק את המשחק הזה. כי כל אדם יביא שם אימפולס אחר, משהו שחשוב לו או לה. שאלות שונות. זה חלק פתוח לגמרי, שבו אנו חוזרים בסוף בחזרה למושבים שלנו, לתפקידים שלנו כבעל מפעל וכן הלאה, ומנסים ליישם את מה שלמדנו משני האחרים, ומה שדנו בו. אז זוהי תמציתו של המשחק המבנה החברתי התלת-איברי...
נועם אוקי, הגענו לתזמון המושלם לשאלות מן הקהל. למי שיש שאלות לכריסטופר או פיליפ על המשחק או על כל דבר אחר, מוזמן להציג אותן דרך הצ'אט או על ידי יציאה ממצב מושתק ושאלה ישירה.
אני אתחיל – מהו הדבר העיקרי שלמדתם או גיליתם דרך המשחק הזה?
פיליפ? בשבילי, אנחנו כקהילה יכולים ליצור מערכות חדשות, כיוון שאנו מעצבים אותם בדרך שלא אמרנו – אלה הם הכללים החדשים ועליכם לציית להם, אלא הקהילה היא זו שעליה לעצב את החוקים החדשים לכל סבב נוסף. וזה היה אפשרי, זה היה מאתגר מאוד, כי בתוך כולנו ישנה הנטייה לחיות כמו בקפיטליזם. אני לא יודע – לגבי עצמי, למשל – אני יודע איך אני יכול לנצח, אתה יודע? אבל אני לא כל כך טוב בלהביט מסביבי ולראות איך האחרים יכולים לנצח. אז בעיות כאלה באמת התעוררו, ואפילו בצורה מאוד אמוציונלית, לאנשים מסוימים.
אני באמת למדתי, שכדי לחיות סוגי עתיד כאלה, עלינו לעשות הרבה עבודה פנימית. ואנחנו צריכים להיהפך לעתיד, באופן כזה שהדבר יוכל להתגשם באופן מעשי גם במערכות היחסים שלנו.
נועם הבעיה עם אחווה בתחום הכלכלי היא שאנחנו כל כך מתוכנתים לקשר את ההכנסה שלנו ואת הביטחון האישי שלנו לעבודה, שכדי לחשוב על לחלוק את מה שיש לך עם אחרים – עליך להיות או עשיר מספיק כדי פשוט לתת, או שילמדו אותך את זה, שיחנכו אותך לעשות את זה. ברגע שאתה עובד, זה מאוד קשה – בעיקר כאן בישראל, רוב האנשים עובדים קשה מאוד רק בשביל "לגמור את החודש", כדי להצליח לשלם את החשבונות החודשיים שלהם. קשה מאוד לחשוב מעבר לכך, ולראות כיצד אפשר הכנסה – כסף – יכולים להתחלק בצורה אחרת.
פיליפ כן, זו הסיבה שבגללה זה נעשה לפעמים אמוציונלי מאוד. אפילו שאנשים היו בעצם בתפקידים, זה היה רק משחק – אבל בסבב הדיון אנשים ממש יכלו להרגיש את זה.
כריס כן, והדבר הכי גדול שאני למדתי היה שכדי שיתרחש שינוי, אתה צריך באמת להרגיש את זה. אתה צריך שיהיה לך מרחב שבו תוכל להתחבר אל הרגשות שלך ולשתף בהם אחרים בלי שישפטו אותך או יבוזו לך. להיות בחיים ולהיות מסוגל לעשות להם [לחיים?] טרנספורמציה. זוהי אולי העבודה הפנימית שעליה דיברת, פיליפ. ואני חושב גם שדבר אחר שלמדתי היה שהמבנה החברתי התלת-איברי – כל מערכת – אתה לא יכול ליישם את זה. אתה צריך להמציא את זה מחדש כל יום, אתה צריך לעבוד על זה כל יום, ואתה יכול אמנם לקחת כמה דברים כמובנים מאליהם, אבל בכדי שזה יהיה אורגניזם חי, עליך להמציא את זה מחדש ולהיות פתוח לכל שינוי. אני חושב שזה היה עוד תובנה שהייתה לי.
פיליפ מה שעוד קרה היה שבסבב הראשונה הכל התנהל מאוד בקול רם, זה היה תוסס וכיפי. ובסבב השני, אנשים התחילו לדבר זה עם זה, ויכולת לראות אשכולות/קבוצות כאלה בחדר. בסבב השלישי, לעומת זאת, האווירה נעשתה הרבה יותר רגועה, אנשים שתקו יותר, ואפשר היה לראות איך אנשים יוצרים יותר קשר עין. אז באמת היו שינויים פשוט כיוון ששוחחנו זה עם זה והרהרנו באופן שבו היינו רוצים לשנות את העולם. וגם כיוון שהרהרנו באיכויות הללו של המבנה החברתי התלת-איברי.
נועם כשסיפרת לי על המשחק הזה בשיחה הראשונה שלנו, כשדיברת על ההתאספות של הסוחרים, היצרנים והצרכנים, זה באמת הזכיר לי על הרעיון של רודולף שטיינר על ההקמה של איגודים כלכליים. זהו אחד מרעיונות היסוד של ספרו על המבנה התלת-איברי – האיגודים הללו. לפיכך, כיוון שהמשחק שלכם מבוסס על זה – האם היו להם עוד רעיונות והשראה, ודברים שאפשר היה לעשות ומוציאים אותך מהרעיונות שרודולף שטיינר נתן לנו לפני מאה שנים. או שרק הגעתם למסקנה שהוא מאוד מאוד צדק?
פיליפ אני חושב שלמדנו שחלק מן הצעות שלו הן מצוינות, כמו האיגודים. כי זה ממש עזר, שהקבוצות השונות הללו התכנסו יחד פעם בכמה זמן במשחק, ושוחחו – ואז הם המשיכו. והשיחה הזאת – המחשבה על זה, ההקשבה לצרכים של זה – זה שינה המון. אז זה היה ממש חשוב. אבל אני חושב שמצד שני, השארנו את זה מאוד פתוח לידע שהיה לאנשים שהשתתפו במשחק. אז מבחינה מסוימת, הייתי אומר שזה לא רק משחק במבנה התלת-איברי, אלא – תלוי במשתתפים – זה יכול להיות גם משחק בנושא כלכלה לרווחת הכלל. זה גם תלוי במידע שאתה מכניס פנימה. כי רוב המִשחק הוא מִשחק, אבל יש גם אפשרויות להעביר ידע, ואנחנו נתנו ידע שקשור למבנה החברתי התלת-איברי, אבל אפשר היה לתת גם מידע מסוג כלכלה אחר. ואז, הקהילה תעצב את הסבבים הבאים מתוך המידע הזה. אז אחרי המשחק, אמרנו שזה יהיה כל כך מעניין להתבונן בתרבויות שונות. למשל, מהדרום הגלובלי – הייתי ברואנדה לפני שנתיים וראיתי שאנשים עובדים זה עם זה בצורה מאוד שונה. נראה היה שהם הרבה יותר מסוגלים לחיות עם הזמן, מאשר מה שאנחנו מכירים אצלנו, וגם יש להם כלכלות שונות. אז היה מסקרן אותי מאוד ליצור משחק עם כלכלה מחלק זה של העולם, לדוגמא.
אבל אני מניח שבמצב כזה היינו צריכים שיתוף פעולה עם אנשים מתרבויות שונות.
נועם אני מבין נכון שהמשחק הזה התרחש כולו בערב אחד?
כריס לא...! לא ! [צוחק]. זה היה סמינר של יומיים, או יום וחצי. הסבב הראשון היה בערב, ואז היה לנו את כל היום הבא לשני הסבבים הבאים. אבל בעתיד, נקדיש לפחות שלושה ימים למשחק, או יומיים וחצי. כי זה היה מאוד צפוף, וכדי שזה יצמח, ושיהיה לנו יותר מרחב למחשבות ולאפשרויות לקבל את הרגעים האלה של "אהה!", רגעי התובנה הללו, צריך שזה יקרה לאט יותר, צריך יותר זמן לזה, כדי שתהיה לך אפשרות להיכנס ממש לתהליך בלי חיפזון.
נועם זה אתגר אחר – להביא משהו לרוח התקופה, יום אחרי יום. אבל כן, אפשר לעשות את זה בסמינר. ואתה מתכנן לעשות את זה במקומות אחרים בעולם? או בהזדמנויות אחרות?
כריס? כן, אנחנו נרגשים מאוד מכך שהמשחק הזה מעניין כל כך לאנשים אחרים, ועכשיו אנחנו עובדים על גרסת 2.0 – מכל הלמידה והמחשבה שהקדשנו לזה, וזה שאנשים כתבו לנו אחר כך מיילים על איך יכולנו לשפר את זה ואיך יכולנו ליצור חוויה טובה יותר; אז אנחנו עובדים על זה, ואנחנו בטוח רוצים להביא ולהפיץ את זה. למעשה, האימפולס של כל המשחק הזה היה ליצור את זה כתנועה תרבותית, במובן מסוים, ולחבר אנשים מתרבויות שונות, ולחשוב על איך נוכל ליצור משחק תלת-איברי כזה, כך שנוכל לשחק בו במקומות שונים, ושאנחנו, למשל – פיליפ ואני – שעיצבנו את המשחק בעצמנו, בלי אנשים אחרים – אנו לא היחידים שיכולים להראות איך זה עובד. אבל היופי של המשחק יהיה שכל אדם יוכל לשחק אותו בקהילה שלהם, במקום שלהם, ושתמיד תוכל להתאים אותו לפרמטרים שלך, לסביבה שלך. זה בעצם מה שאנחנו רוצים להשיג במשחק הזה. שהוא יהיה פתוח לכולם ושכולם יוכלו לשחק בו. ליצור לזה את המרחב.
נועם אתה מכיר את המשחק "מונופול"?
כריס כן
נועם ברור שאתה מכיר. אז אולי יכולת ליצור "מונופול חברתי", שאתה זוכה אם תשחק בצורה הכי חברתית ואיגודית, ואתה יכול לשחק את זה עם ילדים ולהציג בפניהם את דרך החשיבה הזאת מגיל צעיר.
כריס כן, או עם בתי ספר, עם כיתות שונות. אלה באמת אפשרויות מרתקות. זו יכולה להיות תוכנית עסקית בשבילך!
נועם כן, אפשר לדבר על זה אחר כך... אני חושב שאם אתה יוצר משחק שנמצא בקופסה – אתה צריך שזה יהיה בקופסה, אתה יודע... ושהוא יהיה ההפך ממונופול – זה יהיה דבר נהדר לעתיד.
הזמנתי את האורחים שלנו היום להיכנס לשיחה. אתם יכולים להקליד את שאלותיכם או לשאול בעצמכם. כן, אנה...
אנה זה מאוד מעניין. הייתי רוצה לדעת מי היו הקהלים שהצעתם להם לשחק בזה. האם אלה היו קהילות שהכירו אלה את אלה, או אנשים שמגיעים ממקומות שונים ומכירים זה את זה במהלך המשחק? איך זה היה, וכמה אנשים התכנסו לשם כך?
כריס היינו כ-40 אנשים. הם הגיעו מכל רחבי גרמניה, רבים מן האזור שלנו, מרקעים שונים, ממקצועות שונים. אבל אפשר לומר שהם היו מעוניינים כבר במבנה החברתי התלת-איברי. אז היה להם הרבה ידע. כמו כן, כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה ששיחקנו את המשחק, כל התיאורטיקנים של עניין המבנה התלת-איברי מזרמים שונים רצו כולם להיות שם. אז היו שם הרבה אנשים מאסכולות שונות מאוד. וזה הפך את זה למעניין. אבל אני חושב שיהיה גם מרתק מאוד לשחק את זה עם אנשים שאין להם שום מושג על המבנה התלת-איברי. אבל אני חושב שבמקרה כזה, היינו מקדישים קצת יותר זמן להנחיה והסברה, ואז היינו משחקים. אבל זה לא משחק של תיאוריה. באמת כל אחד יכול להתחיל בסבב הראשון, ואז בסבב השני אנחנו מתחילים לדבר על איך זה היה ליצור שיטה אחרת, ואז ליישם זאת ביחד.
פיליפ ואולי הערה צדדית לכך. היה מאוד מעניין ... היו אנשים מכל רחבי גרמניה והם לא הכירו זה את זה, אבל בסוף יצרנו מעין קהילה, והיה מקסים לראות שדרך הניסיון באמת לעבוד על הנושאים האלה, על המבנה התלת-איברי, ואז לחשוב על איך נוכל ליישם זאת, יצרנו קהילה מקסימה.
אנה כן, זו הייתה השאלה השנייה שלי. האם היה המשך כלשהו למשחק הזה לאותה קבוצת אנשים.
כריס כן, ביקשנו מאנשים לכתוב מעין סיכום של איך הם הרגישו, ושיתפנו בזה את כולם, וזה נתן הרגשה של קהילה. לצערי, היה אז קיץ וכולם יצאו לחופשה ולחיים שלהם, ואז הקהילה כפי שיצרנו אותה שם הייתה רק לאותו רגע. אבל היא נתנה אימפולסים לכל אדם שהיה שם, להמשיך בכך. אינני יודע אם הם שמרו על קשר זה עם זה, אבל שלחנו מייל עם תודה, וקיבלנו הרבה משוב חיובי. ואנשים גם הפיצו את השמועה על כך, כי לאחר מכן קיבלנו גם הזמנות רבות להציג את המשחק התלת-איברי, ואנשים ביקשו גם את גרסה 2.0, אז כן...
פיליפ אבל אני חושב, שאילו זו הייתה קהילה שהיו כבר מכירים זה את זה, אז לדעתי היה מעניין לשחק במשחק שוב ושוב, כל חצי שנה, למשל – אם זה בית ספר, עם צוות בית הספר... כיוון שזה מעלה הרבה שאלות לגבי איך להתמודד עם כסף, למשל, ואלה שאלות שיש לכל קהילה. ואני יכול לתאר לעצמי שזה יכול להועיל מאוד, לשחק בזה לאורך זמן.
נועם אתם מתכננים לעשות את זה באנגלית פעם?
כריס כן, תלוי בהזמנות.
נועם מעניין, ספרו לי על כך!
אנה כמה זמן קיים הרעיון שלכם?
פיליפ מתי התחלנו בשיחות הזום עם הקהילה? אולי בתחילת השנה?
כריס כן, הרעיון היה שם בדצמבר בשנה שעברה. אז קבענו תאריך לאירוע הזה. ולא היה לנו אז שום מושג איך זה ילך. אז אני חושב שזה גם האופן שבו אנחנו עובדים בארגון שלנו. אנחנו קובעים תאריך ובוחנים איך זה יתרחש. אז זה גם אתגר נחמד לאחר מכן, לקלוט שאירוע המבנה התלת-איברי יהיה בעוד חודשיים ויש לנו עוד כל כך הרבה להכין! ואז פשוט יוצרים ועובדים על זה...
אנה אני מניחה שזה מה שלמדתם בשוודיה.
כריס+פיליפ כן! קודם יש חזון ואז מוצאים את הדרך היצירתית להגיע לשם. אולי שואלים חברים.... אולי בעתיד נבקש מנועם להציב לנו שאלה ליוזמה הבאה. זה באמת היה עניין של תהליך יצירתי. הייתה לנו הכותרת, היינו זקוקים למשחק תהליכי לנושא המבנה התלת-איברי, ואין לנו מושג איך לעשות את זה – ומשם התחלנו.
נועם זה קרה!
כריס+פיליפ זה קרה!
ואני חושב שזה גם הארכיטיפ של איך שאנחנו עובדים – קובעים תאריך ומנסים ליישם.
נועם אוקי, אני חושב שיצרתם עניין רב.
כריס+פיליפ הייתי רוצה לשמוע עוד שאלות.
ארבל כן, קודם כל היי. אני רוצה להגיד תודה רבה לכם, גם על התוכנית – לדעת על כך. בשבילי זה מאוחר מדי אבל מידע מעניין. אני חושבת שהמשחק הזה זו דרך חכמה מאוד להבין זאת. אני חייבת לומר שאני יודעת על המבנה התלת-איברי רק מעט, לא הרבה. אני חושבת שזו תיאוריה מעניינת מאוד, ובשבילי היה קשה להבין איך זה יכול לעבוד, מעשית. במיוחד אם אנחנו חושבים על כך לא רק כארגון קטן, אלא ברמה של מדינה שלמה. איך זה יעבוד. זה נראה לי מסובך מאוד. אז השאלה הראשונה שלי היא – האם יש לכם את הכללים, אם למשל הייתי רוצה להביא את המשחק לבית הספר או לגן הילדים שאני עובדת בהם – בשביל הגננים/גננות, כמובן! האם תוכלו לשתף את החוקים או ההנחיות?
אפילו בשביל הילדים בתיכון, אולי זה יעניין אותם...
פיליפ כן, זו בקשה מעניינת! תודה! אני חושב שזה ידרוש מאיתנו די הרבה עבודה, ליצור את הכללים בדרך כזו שהם פשוטים מאוד אבל עדיין מכילים בתוכם את כל המורכבוּת. אבל אני חושב שזה יהיה מעניין מאוד לנסות! אני חושב שאחד האתגרים הם שלמשחק צריכים להיות מעט מאוד חוקים ופורמט ברור מאוד. אבל יש לזה גם ההיבט של שיחה חברתית והתבוננות, וגם זה משהו שעבדנו עליו הרבה לפני שהתחלנו את המשחק, כדי שאנשים יהיו באמת במקום יצירתי – כי ביקשנו מהם להעלות רעיונות איך החֶברה תוכל לתפקד אחרת, ולא מתוך החשיבה הישנה – כיוון שאני חושב שאז זה באמת יכול ליצור הרבה קונפליקטים. כי אדם אחד אומר "זה צריך להיות ככה! זה צריך להיות ככה!" אלא לנסות להשתמש באינטליגנציה הקולקטיבית כדי שיהיו לנו הכלים – את כללי המשחק וגם את המרחב החברתי המחזיק את הכל.
נועם אז יש לך את הכללים, ואז יש לך את האתגר איך ליצור את האווירה, איך לגרום לזה לעבוד, את הרקע והתפאורה ...
פיליפ כן, והאתגר בסבב השלישי הוא שאין כללים, כי כל אחד יוצר כללים משלו. בתיאוריה, האידיאל יהיה שבסבב השלישי כל אחד יכול לשנות את הכללים, או שקהילת השחקנים תשנה את הכללים, ותתאים אותם לצרכיהם. אז יהיה קשה לכתוב את הכללים הללו... אבל בהחלט, לכתוב את שני הסבבים הראשונים, ואת לאן זה יכול ללכת – זה משהו שאנחנו רוצים לעשות לגרסה 2.0.
כריס כן, וזו גם אולי משימה עתידים בשבילנו, לשתף באופן שבו אנחנו יצרנו את האווירה. גם זה אפשרי.
נועם אתם יודעים, דד-ליין זה הדרך הכי טובה בשביל יוצרים להצליח ליצור! אז אני מציב לכם דד-ליין – בינואר גיליון אדם עולם יעסוק בנושא המבנה החברתי התלת-איברי. אני חושב שאמרתי לכם – אולי כן או לא – יש לנו גיליון שיוקדש לנושא זה. זה יכול להיות פריט נהדר במגזין, אם נכתוב על המשחק הזה וניתן את הכללים! תחשבו על זה, אם תצליחו להגשים את זה עד אז נוכל לתרגם את זה מגרמנית ללא בעיה. נשמח לעשות זאת, אבל אז נצטרך לקבל את זה בדצמבר!
כריס+פיליפ [צוחקים! ] נחשוב על זה!
נועם תודה... תודה לכם, כריסטופר ופיליפ, זה היה מלא השראה ובשבילי, כל כך יפה לראות אנשים צעירים מלאי להט ליצור עולם טוב יותר. זה מה שנותן לי השראה. כי אנחנו קצת מבוגרים יותר ויש לנו הרבה יותר דאגות. אתם עדיין קמים בבוקר וחושבים איך לעשות את העולם למקום טוב יותר היום. זה כל כך יפה! אני מקווה מאוד שתמשיכו לעשות זאת ושגם כאן בישראל יהיו יותר אנשים שיעשו זאת. תודה שאתם עושים את מה שאתם עושים!
כריס ופיליפ תודה רבה על ההזדמנות והמרחב לעשות זאת ועל הפנים החייכניות.
כריס/פיליפ. הרי נוכל להמשיך ליצור ולעשות את מה שאנחנו רוצים ולהביא את החזון הזה לחיים רק אם תהיה לנו תמיכה. לכן, העניין הזה שאתה מגלה כלפינו עכשיו – לא היינו כאן בלעדיו, וזה תומך בנו מאוד, ותודה רבה על כך!
נועם תודה לכל המשתתפים, ערב נהדר ונסיעה טובה. ונהיה בקשר!
